סימן צ״ד — דין התוחב כף חולבת בקדרה של בשר

לא בהכרח (יו״ד צ״ד:א, ג). אם הכף בת יומא (שימשו בה בכלי ראשון תוך מעת לעת), משערים בששים כנגד מה שנתחב מן הכף בקדרה (לשער נגד מה שנתחב); אם יש ששים — הקדרה והתבשיל מותרים, אך הכף עצמה אסורה לפי שבלועה מבשר בחלב. אם אין ששים — הכל אסור אף בהנאה, ואף הקדרה — ומכל מקום מותר ליתן בה פירות או דבר צונן. להלכה למעשה, התייעץ עם הרב שלך.

זהו יסוד סעיפים ה ו-ט: טעם היתר (דהיתרא) שעבר דרך אמצעי נייטרלי — מים, קדרה או כלי — קודם שהגיע למין האחר, אינו אוסר בדיעבד. לפיכך דבש שבישלוֹ במחבת של בשר בת יומא ועירהוּ חם לקערה של חלב בת יומא — מותר, שזה נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא. וכן הקדרה החדשה שתחבו בה שתי כפות: המנהג לאסור שימושה לכתחילה, אך בדיעבד הכל מותר. ויש להבדיל מנ״ט בר נ״ט כשנשאר איסור בעין (עיין סימן צ״ה). להלכה למעשה, התייעץ עם הרב שלך.

תלוי (סעיף ז). בשר רותח בכלי ראשון שנחתך בסכין חולב בן יומו: כל החתיכה אסורה אם אין ששים כנגד מקום הסכין, והסכין עצמו צריך הגעלה. אם הסכין אינו בן יומו (או שאינו ידוע) — אינו אוסר אלא כדי קליפה, מפני שמנונית הסכין (שמנונית). ובכלי שני — הבשר צריך קליפה והסכין נעיצה (לנעוץ בקרקע). להלכה למעשה, התייעץ עם הרב שלך.