סימן צ״ו — דין מאכל חריף שנחתך בסכין של בשר

📑 מתווה הלימוד

1. טקסט המחבר — 5 הסעיפים

סימן 96 דן במקרה מעשי מאוד בכשרות : מאכל חריף (דבר חריף) שנחתך בסכין של בשר. העיקרון מרשים : מחמת החריפות (חורפיה) ודוחקא דסכינא (לחץ הלהב), הדבר החריף מפליט את טעם הבשר הבלוע בסכין ומפעפע אותו כממש — עד שהוא „מעורר״ אף טעם שאחרת היה פגום. המחבר (רבי יוסף קארו) מדרג אפוא את התקנה לפי עוצמת הירק ; הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף את הגהותיו (הגה), ובכללן מחלוקת „כולו אסור״. נכיר את הסעיפים לפי קבוצות.

קבוצה א — הצנון שנחתך בסכין של בשר (סעיף 1)

סעיף 1 — צנון / סילקא : נטילת מקום, הטעימה, ו„כולו אסור״ (רמ״א) 📋 העתקה

צְנוֹן אוֹ סִילְקָא שֶׁחֲתָכָם בְּסַכִּין שֶׁל בָּשָׂר בֶּן יוֹמוֹ, אוֹ שֶׁאֵינוֹ מְקֻנָּח — אָסוּר לְאָכְלָם בְּחָלָב, עַד שֶׁיִּטֹּל מִמְּקוֹם הַחֲתָךְ כְּדֵי נְטִילַת מָקוֹם שֶׁהוּא כְּעֹבִי אֶצְבַּע, אוֹ שֶׁיִּטְעֲמֶנּוּ וְלֹא יְהֵא בּוֹ טַעַם בָּשָׂר, שֶׁאָז מֻתָּר בַּהֲדָחָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהוּא הַדִּין לְאֵינוֹ בֶּן יוֹמוֹ וְהוּא מְקֻנָּח. וְאִם לֹא נָטַל מֵהֶם כְּדֵי נְטִילַת מָקוֹם וְגַם לֹא טְעָמָם וּבִשְּׁלָם בְּחָלָב — צָרִיךְ שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד מַה שֶּׁנָּגַע מֵהַסַּכִּין בָּהֶם; וְהוּא הַדִּין לַחֲתָכָם בְּסַכִּין שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים. (הגה: וְאִם חֲתָכָן דַּק דַּק, צָרִיךְ לְשַׁעֵר שִׁשִּׁים נֶגֶד כָּל הַצְּנוֹן (ב״י בְּשֵׁם סְמַ״ק). וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם חָתַךְ צְנוֹן בְּסַכִּין שֶׁל אִסּוּר — כֻּלּוֹ אָסוּר (רַשְׁבָּ״א וְרַ״ן), וְכֵן אִם חֲתָכוֹ בְּסַכִּין שֶׁל בָּשָׂר — אָסוּר כֻּלּוֹ בְּחָלָב, וְכֵן נוֹהֲגִין לְכַתְּחִלָּה; אֲבָל בְּדִיעֲבַד אֵין לֶאֱסוֹר רַק כְּדֵי נְטִילָה (ב״י וְאו״ה). וְכָל זֶה אִם חָתַךְ הַצְּנוֹן עַצְמוֹ, אֲבָל אִם חָתַךְ הַיָּרָק שֶׁעַל הַצְּנוֹן — אֵין לָחוּשׁ. וְאִם יֵשׁ סָפֵק אִם נֶחְתַּךְ בְּסַכִּין שֶׁל אִסּוּר — אָזְלִינַן לְקֻלָּא; לָכֵן קוֹנִים הַצְּנוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חֲתוּכִין לְצַד זַנְבוֹתֵיהֶן, כִּי תָּלִינַן שֶׁנַּעֲשָׂה בְּמָרָא וַחֲצִינָא. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין נִמְצָא לִקְנוֹת רַק הַחֲתוּכִים בְּסַכִּין — נוֹהֲגִין לִקְנוֹתוֹ וּלְהַתִּיר עַל יְדֵי נְטִילַת מָקוֹם.)

קבוצה ב — שאר הדברים החריפים והתבלין (סעיפים 2-3)

סעיף 2 — שום, בצל, כרישה, תמכא… דין שווה ; מרקחת חריפים של נוכרים 📋 העתקה

אִם חָתַךְ בּוֹ שׁוּמִין וּבְצָלִים וּכְרֵישִׁין (וְתַמְכָא שֶׁקּוֹרִין קרײ״ן) וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם מִדְּבָרִים הַחֲרִיפִים, וּפֵירוֹת חֲמוּצִים, וְדָגִים מְלוּחִים — דִּינָם שָׁוֶה לַחְתֹּךְ בּוֹ צְנוֹן. (הגה: וּמִכָּל מָקוֹם מֻתָּר לֶאֱכֹל מִרְקַחַת חֲרִיפִים שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, כְּגוֹן זַנְגְבִיל וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, דְּיֵשׁ לָהֶם כֵּלִים מְיֻחָדִים לְכָךְ אוֹ תּוֹלְשִׁין אוֹתוֹ (מָרְדְּכַי וַאֲגֻדָּה).)

סעיף 3 — תבלין שנדוכו במדוכה 📋 העתקה

תַּבְלִין שֶׁנִּדּוֹכוּ בִּמְדוֹכָה שֶׁל בָּשָׂר בֶּן יוֹמוֹ — אָסוּר לְאָכְלָם בְּחָלָב. (הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֲפִלּוּ אֵינוֹ בֶּן יוֹמוֹ (רַשְׁבָּ״א סִימָן תמ״ט וּבְאָרוֹךְ, וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן צ״ה סוֹף סָעִיף ב׳ בְּהַגָּהָה).)

קבוצה ג — המאכלים המובאים וביטול ברוב (סעיף 4)

סעיף 4 — מי לימון, דג מליח בחביות : מותרים (ביטול ברוב) 📋 העתקה

מֵי לִימוֹנִי"ש שֶׁמְּבִיאִים הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וְכֵן חֲתִיכוֹת דָּג מָלִיחַ שֶׁמְּבִיאִים הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בְּחָבִיּוֹת — מֻתָּרִים. (הגה: מִפְּנֵי שֶׁמְּבִיאִים הַרְבֵּה בְּיַחַד, וְאַף אִם נֶאֶסְרוּ מִקְצָתָן שֶׁנֶּחְתְּכוּ בָּרִאשׁוֹנָה עִם סַכִּין עוֹבֵד כּוֹכָבִים — נִתְבַּטְּלוּ בָּאֲחֵרִים הַנֶּחְתָּכִים אַחַר כָּךְ, שֶׁאֵינָן נֶאֱסָרִין, כִּי כְּבָר נִתְבַּטֵּל טַעַם הַסַּכִּין בָּרִאשׁוֹנִים, וְלָכֵן כֻּלָּם מֻתָּרִים, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה (ב״י בְּשֵׁם שִׁבֳּלֵי לֶקֶט). וְלָכֵן אוֹכְלִים בִּקְצָת מְקוֹמוֹת הַכְּרוּב שֶׁקּוֹרִין קומפש"ט, אַף עַל גַּב דְּפָרוּס וְחָתוּךְ; וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמַּחְמִירִין בָּזֶה, וְאֵין לְשַׁנּוֹת הַמִּנְהָג (מהרי״ו). אֲבָל שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁאֵינָם חֲרִיפִין, כְּגוֹן תַּפּוּחִים אוֹ לְפָתוֹת יְבֵשִׁים וְכַדּוֹמֶה — נוֹהֲגִין בָּהֶן הֶיתֵּר כְּמוֹ בְּלִימוֹנִי"ש, וְאֵין לְהַחְמִיר כְּלָל (בָּאָרוֹךְ).)

קבוצה ד — קישואים ולפת : גרידה והדחה (סעיף 5)

סעיף 5 — קישואים → גרידה ; לפת → הדחה ; הלפת מבטל את הטעם 📋 העתקה

חָתַךְ קִשּׁוּאִים בְּסַכִּין שֶׁל בָּשָׂר — מֻתָּר לְאָכְלָם בְּחָלָב בִּגְרִידָה בִּלְבַד, שֶׁיִּגְרֹד מִמְּקוֹם הַחֲתָךְ. וְאִם חָתַךְ בּוֹ לֶפֶת — אֲפִלּוּ גְּרִידָה אֵינוֹ צָרִיךְ, אֶלָּא הֲדָחָה בְּעָלְמָא. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ צְנוֹן שֶׁחָתַךְ אַחַר הַלֶּפֶת — שָׁרֵי בַּהֲדָחָה כְּמוֹ הַלֶּפֶת, לְפִי שֶׁטַּעַם הַלֶּפֶת מְשֻׁנֶּה וּמְבַטֵּל טַעַם הַנִּפְלָט מֵהַסַּכִּין. (הגה: וְדַוְקָא לֶפֶת שֶׁטַּעְמוֹ מְשֻׁנֶּה, אֲבָל יָרָק אוֹ לֶחֶם וּשְׁאָר דְּבָרִים לֹא. וַאֲפִלּוּ בְּלֶפֶת אֵין לְהַתִּיר לַחְתֹּךְ צְנוֹן רַק פַּעַם אַחַת, אֲבָל לֹא הַרְבֵּה פְּעָמִים, אִם לֹא שֶׁחָתַךְ כָּל פַּעַם לֶפֶת בֵּין חֲתִיכַת צְנוֹן לִצְנוֹן (ב״י בְּשֵׁם סְמַ״ג).)

2. הקשר — היכן ממוקם סימן זה

הסימנים הקודמים קבעו את כללי הטעם הבלוע (טעם) וביטולו. סימן 95 דן בפרט בנ״ט בר נ״ט („טעם של טעם״) — שבו הטעם כבר פגום, רחוק שני דרגות מן הממש, ולכן מיקל. סימן 96 מציג את החריג הגדול : הדבר חריף. המאכל החריף כה „פעיל״ עד שמבטל את קולת הנ״ט בר נ״ט : מחמת חריפותו, הוא הופך את הטעם לכמעט־ממש ומפעפעו. השאלה אינה עוד „האם פגום?״ אלא „מהי עוצמת הירק״, ולכן „איזו תקנה — נטילת מקום, קליפה, גרידה או הדחה?״.

השאלות הגדולות של הסימן

3. מושגי היסוד של סימן זה

כדי להבין את סימן 96, יש לשלוט באוצר מילים טכני קטן המתאר כיצד נמשך הטעם הבלוע, מפעפע ונוטל לפי עוצמת המאכל.

4. סולם הנטילה המדורג

כל הסימן מתמצה בסולם : ככל שהמאכל חריף יותר, יש ליטול יותר ; ככל שהוא רך (או בעל טעם משונה), פחות. מצליבים מאכל עם התקנה הנדרשת.

5. הש״ך והט״ז — המפרשים הגדולים

ביורה דעה, השולחן ערוך אינו נקרא לעולם לבדו. שני מפרשים גדולים מלווים אותו בכל עמוד ומבנים את הלימוד המעשי : הש״ך והט״ז. אלו הם נושאי הכלים המרכזיים ביורה דעה (אין כאן משנה ברורה, שאינה מפרשת אלא את אורח חיים).

ערך מרכזי מן הט״ז

ט״ז ס״ק א — רק החלתית חריף לגמרי 📋 העתקה

בְּסַכִּין שֶׁל בָּשָׂר כו'. הַמַּהֲרָ"ם סוֹבֵר דְּדַוְקָא קֻרְט שֶׁל חִלְתִּית הוּא חָרִיף לֶאֱסוֹר אֲפִלּוּ בְּאֵינוֹ בֶּן יוֹמוֹ, אֲבָל שְׁאָר דְּבָרִים חֲרִיפִים אֵינָם אוֹסְרִים אֶלָּא בְּבֶן יוֹמוֹ אוֹ בְּשֶׁאֵינוֹ מְקֻנָּח, מֵחֲמַת הַשַּׁמְנוּנִית שֶׁעַל הַסַּכִּין; וְכֵן דַּעַת הַמְחַבֵּר.

ערך מרכזי מן הש״ך

ש״ך ס״ק א — סילקא = תרדין 📋 העתקה

סִילְקָא כו'. הַיְינוּ תְּרָדִין; וְהוּא דָּבָר חָרִיף כְּמוֹ הַצְּנוֹן. וְעַיֵּן בְּפִתְחֵי תְּשׁוּבָה דְּהַהֶיתֵּר שֶׁל סָפֵק אֵינוֹ אֶלָּא בְּקרײ״ן, שֶׁשָּׁם יֵשׁ גַּם סָפֵק אִם נֶחְתַּךְ בְּסַכִּין אוֹ בְּמָרָא, אֲבָל בִּצְנוֹן רָגִיל לֹא.

6. הגהת הרמ״א (הגה)

הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף על טקסט המחבר הגהות המשקפות את מנהג אשכנז ומדייקות את ההלכה למעשה. הנה התערבויותיו הבולטות בסימן שלנו — הוא מגיה על כל אחד מן 5 הסעיפים.

על סעיף 1 — דק דק, „כולו אסור״ וקניית הצנונות

על סעיף 2 — מרקחת חריפים של נוכרים

על סעיף 3 — המדוכה אף באינו בן יומו

על סעיף 4 — הביטול, הכרוב והמאכלים שאינם חריפים

על סעיף 5 — הלפת לבדו, ולא יותר מפעם אחת

7. כולו אסור — המחלוקת על איסור כל הצנון

סעיף 1 — לב הסימן מבחינה רעיונית — ראוי לעצירה. עד היכן מפעפעת החריפות את טעם הלהב בצנון?

8. מקרים מעשיים מודרניים

כיצד מתפרשים כללים אלו במטבחים שלנו כיום? הנה שלושה מצבים שכיחים המוארים על ידי הסימן שלנו.

מקרה 1 — בצל שנחתך בסכין של בשר, ומוגש עם גבינה

מקרה 2 — הקריי"ן של הסדר, וקניית הצנונות

מקרה 3 — לחתוך צנון מיד אחר לפת

9. סיכום סימן צ״ו

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להעמקה נוספת