דבר חריף (צנון, סילקא, שום, בצל, תמכא…) שנחתך בסכין של בשר: החורפיה ׳פולטת׳ ומפעפעת את הטעם הבלוע ; נטילת מקום, קליפה, גרידה או הדחה לפי החריפות, ומחלוקת על ׳כולו אסור׳ (שולחן ערוך, יורה דעה צ״ו — 5 סעיפים)
צְנוֹן אוֹ סִילְקָא שֶׁחֲתָכָם בְּסַכִּין שֶׁל בָּשָׂר בֶּן יוֹמוֹ, אוֹ שֶׁאֵינוֹ מְקֻנָּח — אָסוּר לְאָכְלָם בְּחָלָב, עַד שֶׁיִּטֹּל מִמְּקוֹם הַחֲתָךְ כְּדֵי נְטִילַת מָקוֹם שֶׁהוּא כְּעֹבִי אֶצְבַּע, אוֹ שֶׁיִּטְעֲמֶנּוּ וְלֹא יְהֵא בּוֹ טַעַם בָּשָׂר, שֶׁאָז מֻתָּר בַּהֲדָחָה.
צנון או סילקא שחתכם בסכין של בשר בן יומו או שאינו מקונח — אסור לאכלם בחלב, עד שיטול ממקום החתך כדי נטילת מקום — כעובי אצבע — או שיטעמנו ולא יהא בו טעם בשר, שאז מותר בהדחה בלבד.
שולחן ערוך, יורה דעה צ״ו:ארמה 01
לשון העברית של 5 הסעיפים עם ביאור בעברית. הצנון והסילקא, שאר דברים חריפים (שום, בצל, תמכא), תבלין שנידוכו במדוכה, מי לימון ודגים מלוחים המובאים, הקישואים והלפת — מבוארים עם מקרים מעשיים (נטילת מקום, גרידה, הדחה).
📖 ללמודרמה 02
פלפול מעמיק: יסוד הדבר חריף (חורפיה + דוחקא דסכינא), מחלוקת מהר״ם / ספר התרומות אם רק החלתית או כל חריף (ט״ז ס״ק א וג), נ״ט בר נ״ט מן הממש, דק דק → כולו אסור, ששים כנגד כל הלהב (רש״ל), חקירות ונפקא מינות.
📖 ללמודרמה 03
טבלאות השוואה (הסולם נטילת מקום / קליפה / גרידה / הדחה, בן יומו או לא, דק דק או לא), כללי זהב, מכשולים שכיחים (חורפיה, דוחקא דסכינא, כולו אסור, מבטל טעם) ושינון 5 הסעיפים.
📖 ללמודרמה 04
ההלכה המעשית לפי ש״ך, ט״ז, פרי מגדים ופתחי תשובה, ואחר כך פוסקי הספרדים (יביע אומר, ילקוט יוסף, אור לציון) והאשכנזים. הערה: השולחן ערוך הרב אינו דן בסימן זה — רמת פסק, ולא ׳דעת הרב׳.
📖 ללמודלפי השולחן ערוך (יו״ד צ״ו:א), צנון או סילקא שנחתכו בסכין של בשר בן יומו או שאינו מקונח — אסורים לאכלם בחלב, עד שיטול ממקום החתך כדי נטילת מקום (כעובי אצבע), או שיטעמנו ולא יהא בו טעם בשר — שאז מותר בהדחה בלבד. והרמ״א מוסיף: אם חתכו דק דק, צריך ששים כנגד כל הצנון ; ולכתחילה, כדעת הרשב"א / ר"ן, המנהג לאסור את כל הצנון. להלכה למעשה, התייעץ עם הרב שלך.
דבר חריף הוא מאכל חד / חריף — צנון, סילקא, שום, בצלים, כרישין, תמכא (קריי"ן), פירות חמוצים ודגים מלוחים. מחמת חורפיה בצירוף דוחקא דסכינא (לחץ הסכין), הוא פולט את הטעם הבלוע בלהב ומפעפעו כממש ; ואף ׳מעורר׳ טעם שהיה בלאו הכי פגום (אינו בן יומו). הדבר החריף המובהק בגמרא הוא קורט של חלתית. להלכה למעשה, התייעץ עם הרב שלך.
זהו סולם הדרגתי לפי עוצמת הטעם הנפלט (ט״ז ס״ק יד). לצנון, חריף מאוד: נטילת מקום — נוטלים ממקום החתך כעובי אצבע ; פחות מזה, קליפה. לקישואים, לחים ופחות חריפים: גרידה בלבד (גירוד, פחות מקליפה). ללפת, שטעמו שונה: אף גרידה אינה צריכה, ודי בהדחה בלבד — וטעם הלפת השונה אף מבטל את טעם הצנון שנחתך אחריו. להלכה למעשה, התייעץ עם הרב שלך.