סימן צ״ח — דין איסור שנתערב בהיתר ואופן ביטולו

📑 מתווה הלימוד

1. טקסט המחבר — 9 הסעיפים

סימן 98 הוא סימן היסוד של הביטול בששים (ביטול איסור בששים פעמים נפחו). לאחר הסימנים שדנו באיסור זה או אחר (חֵלֶב, דם, בשר בחלב), המחבר (רבי יוסף קארו) מניח כאן את הכלל הכללי : מה עושים כאשר איסור נתערב בהיתר? הכול תלוי במין (מין במינו, אותו מין, או מין בשאינו מינו, מין אחר), בהרגשת הטעם (נכרי טועם, או משערים בששים), ובשיעור (כמה היתר כנגד האיסור?). הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף את הגהותיו (הגה) למנהג — ובכללן שאין סומכין עוד על טעימת נכרי, ושמשערים מעתה את הכול בששים. נכיר את הסעיפים לפי קבוצות.

קבוצה א — הטעם, המין, ה„נשפך״ (סעיפים 1-3)

סעיף 1 — מין בשאינו מינו / מין במינו ; טעימת הנכרי (קפילא) 📋 העתקה

אִסּוּר שֶׁנִּתְעָרֵב בְּהֶיתֵּר מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, כְּגוֹן חֵלֶב שֶׁנִּתְעָרֵב בְּבָשָׂר — יִטְעֲמֶנּוּ עוֹבֵד כּוֹכָבִים; אִם אוֹמֵר שֶׁאֵין בּוֹ טַעַם חֵלֶב, אוֹ שֶׁאוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טַעַם אֶלָּא שֶׁהוּא פָּגוּם — מֻתָּר, וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא סוֹפוֹ לְהַשְׁבִּיחַ, וְצָרִיךְ שֶׁלֹּא יֵדַע שֶׁסּוֹמְכִין עָלָיו. וְאִם אֵין שָׁם עוֹבֵד כּוֹכָבִים לְטָעֳמוֹ — מְשַׁעֲרִין בְּשִׁשִּׁים. וְכֵן אִם הוּא מִין בְּמִינוֹ, כֵּיוָן דְּלֵיכָּא לְמֵיקַם אַטַּעְמָא — מְשַׁעֲרִים בְּשִׁשִּׁים. (וְאֵין נוֹהֲגִים עַכְשָׁו לִסְמוֹךְ אַעוֹבֵד כּוֹכָבִים, וּמְשַׁעֲרִינַן הַכֹּל בְּשִׁשִּׁים.)

סעיף 2 — נשפך ; רוב היתר ; השם מול הטעם 📋 העתקה

אִם נִתְעָרֵב מִין בְּמִינוֹ וְנִשְׁפַּךְ בְּעִנְיָן שֶׁאֵין יְכוֹלִין לַעֲמוֹד עָלָיו לְשַׁעֲרוֹ : אִם נוֹדַע שֶׁהָיָה רוּבּוֹ הֶיתֵּר — מֻתָּר, וְאִם לֹא נוֹדַע שֶׁהָיָה רוּבּוֹ הֶיתֵּר — אָסוּר. (הגה: וּלְעִנְיַן מִין בְּמִינוֹ אָזְלִינַן בָּתַר שְׁמָא, אִם הוּא שָׁוֶה הָוֵי מִין בְּמִינוֹ, אֲבָל לֹא אָזְלִינַן בָּתַר טַעֲמָא אִם הוּא שָׁוֶה אוֹ לֹא.) אֲבָל אִם נִתְעָרֵב בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ וְנִשְׁפַּךְ בְּעִנְיָן שֶׁאֵין יְכוֹלִין לַעֲמוֹד עָלָיו לְשַׁעֲרוֹ — אֲפִלּוּ נוֹדַע שֶׁהָיָה רוּבּוֹ הֶיתֵּר אָסוּר. וְאִם נִתְעָרֵב בְּמִינוֹ וּבְשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ וְנִשְׁפַּךְ בְּעִנְיָן שֶׁאֵין יְכוֹלִין לַעֲמוֹד עָלָיו לְשַׁעֲרוֹ, וְנוֹדַע שֶׁהָיָה רוּבּוֹ הֶיתֵּר מִמִּינוֹ — רוֹאִין אֶת שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ כְּאִלּוּ אֵינוֹ, וְהַשְּׁאָר מִינוֹ רַבֶּה עָלָיו וּמְבַטְּלוֹ.

סעיף 3 — לפנינו ואי אפשר לשער 📋 העתקה

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁנִּשְׁפַּךְ; אֲבָל אִסּוּר שֶׁנִּתְעָרֵב בְּהֶיתֵּר וְהוּא לְפָנֵינוּ וְאִי אֶפְשָׁר לַעֲמוֹד עַל שִׁעוּרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֵאִסּוּרִים שֶׁל דִּבְרֵיהֶם — אָסוּר.

קבוצה ב — ששים כנגד כל האיסור, כלים וחנ״נ (סעיפים 4-5)

סעיף 4 — ששים כנגד כל האיסור ; קדירה וכף ; חובת ההסרה 📋 העתקה

אִסּוּר שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל עִם הֶיתֵּר, אֲפִלּוּ מַכִּירוֹ וְהוּא שָׁלֵם וּזְרָקוֹ — צָרִיךְ שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד כָּל הָאִסּוּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים כַּמָּה יָצָא מִמֶּנּוּ. לְפִיכָךְ הַמְבַשֵּׁל בִּקְדֵרַת אִסּוּר שֶׁהִיא בַּת יוֹמָהּ, אוֹ תּוֹחֵב כַּף שֶׁל אִסּוּר בְּהֶיתֵּר — צָרִיךְ שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד כָּל הַקְּדֵרָה וּכְנֶגֶד כָּל מַה שֶּׁתָּחַב מֵהַכַּף, שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין כַּמָּה בָּלְעוּ, בֵּין שֶׁהֵם שֶׁל חֶרֶס אוֹ עֵץ אוֹ מַתֶּכֶת. (הגה: וּבִלְבַד שֶׁבָּלְעוּ עַל יְדֵי רְתִיחַת אֵשׁ, שֶׁאָז הַבְּלִיעָה הוֹלֶכֶת בְּכָל הַכְּלִי; אֲבָל עַל יְדֵי רְתִיחַת מְלִיחָה אֵינוֹ נִבְלָע בַּכְּלִי רַק כְּדֵי קְלִיפָה, וְאֵין צָרִיךְ לְשַׁעֵר רַק כְּדֵי קְלִיפָה (וְעַיֵּן סִימָן ס״ט).) וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּחְמִיר בְּכַף שֶׁל מַתֶּכֶת לְהַצְרִיךְ שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד כֻּלּוֹ, אֲפִלּוּ לֹא הִכְנִיס אֶלָּא מִקְצָת, מִשּׁוּם דְּחַם מִקְצָתוֹ חַם כֻּלּוֹ. (הגה: וְנוֹהֲגִין כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וְכָל אִסּוּר שֶׁמְּבַטְּלִים בְּשִׁשִּׁים, אִם מַכִּירוֹ צָרִיךְ לַהֲסִירוֹ מִשָּׁם, אַף עַל גַּב שֶׁכְּבָר נִתְבַּטֵּל טַעְמוֹ בְּשִׁשִּׁים; וְלָכֵן אִם נָפַל חָלָב לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל וְנִתְבַּטֵּל טַעְמוֹ בְּשִׁשִּׁים — צָרִיךְ לִתֵּן שָׁם מַיִם צוֹנְנִים, וְטֶבַע הֶחָלָב לְהַקְפִּיא וְלָצוּף לְמַעְלָה עַל הַמַּיִם, וִיסִירֶנּוּ מִשָּׁם, דְּמֵאַחַר דְּאֶפְשָׁר לַהֲסִירוֹ הָוֵי כְּאִלּוּ מַכִּירוֹ. אִסּוּר שֶׁנִּתְבַּטֵּל בִּקְדֵרָה וְהֵסִירוּהוּ מִשָּׁם וְנָפַל לִקְדֵרָה אַחֶרֶת — צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְבַטְּלוֹ בְּשִׁשִּׁים נֶגֶד כֻּלּוֹ, וְכֵן לְעוֹלָם; אֲבָל אִם נָפַל לַקְּדֵרָה הָרִאשׁוֹנָה שְׁתֵּי פְּעָמִים — אֵין צָרִיךְ רַק שִׁשִּׁים אַחַת כְּנֶגְדּוֹ (וְעַיֵּן סִימָן צ״ד).)

סעיף 5 — כמה בלע ; הכלי אינו נעשה נבילה ; חרס 📋 העתקה

אִם יָדוּעַ כַּמָּה הוּא הָאִסּוּר, כְּגוֹן כַּף חֲדָשָׁה אוֹ שֶׁאֵינָהּ בַּת יוֹמָהּ שֶׁנִּעֵר בָּהּ וּבָלְעָה כְּזַיִת חָלָב, וְאַחַר כָּךְ נִעֵר בָּהּ קְדֵרָה שֶׁל בָּשָׂר — אֵין צָרִיךְ אֶלָּא שִׁשִּׁים לְבַטֵּל הַכְּזַיִת שֶׁבָּלְעָה (וְלֹא אָמְרִינַן גַּבֵּי כְּלִי חֲתִיכָה נַעֲשֵׂית נְבֵילָה, אֲפִלּוּ אִם נִעֵר בּוֹ אִסּוּר). אֲבָל כַּף יְשָׁנָה וּבַת יוֹמָהּ — מְשַׁעֲרִין בְּכֻלָּהּ (דְּכָל מַה שֶּׁבָּלַע נַעֲשָׂה אִסּוּר, וְלֹא יָדְעִינַן כַּמָּה בָּלַע). וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁגַּם בָּזוֹ אֵין צָרִיךְ אֶלָּא שִׁשִּׁים לְבַטֵּל הַכְּזַיִת שֶׁבָּלַע. (הגה: וְהַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה עִקָּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל גַּבֵּי טִיפַּת חָלָב שֶׁנָּפְלָה עַל הַקְּדֵרָה. וְיֵשׁ שֶׁאֵינָן מְחַלְּקִין בֵּין כַּף יָשָׁן לְחָדָשׁ, רַק בֵּין כְּלִי חֶרֶס לִשְׁאָר כֵּלִים, וְאוֹמְרִים דִּבִכְלִי חֶרֶס דְּאִי אֶפְשָׁר לְהַפְרִיד הָאִסּוּר עַל יְדֵי הַגְעָלָה אָמְרִינַן הַכְּלִי נַעֲשָׂה נְבֵילָה, אֲבָל לֹא בִּשְׁאָר כֵּלִים; וְטוֹב לָחוּשׁ לְחֻמְרָא, וְעַיֵּן סִימָן צ״ב.)

קבוצה ג — חצי הזית והביצה (סעיפים 6-7)

סעיף 6 — חצי זית 📋 העתקה

כַּחֲצִי זַיִת שֶׁל אִסּוּר שֶׁנִּתְעָרֵב בְּהֶיתֵּר — צָרִיךְ שִׁשִּׁים חֲצָאֵי זֵיתִים שֶׁל הֶיתֵּר לְבַטְּלוֹ.

סעיף 7 — הביצה (אפרוח / טיפת דם) : ששים ואחת 📋 העתקה

בֵּיצָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֶפְרוֹחַ אוֹ טִיפַּת דָּם, שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה עִם אֲחֵרוֹת — צָרִיךְ שִׁשִּׁים וְאַחַת לְבַטֵּל פְּלִיטָתָהּ.

קבוצה ד — הכחל ומה שאינו בטל ; הצירוף (סעיפים 8-9)

סעיף 8 — הכחל : חמשים ותשעה ; מה שאינו בטל לעולם 📋 העתקה

כָּחָל מִתְבַּטֵּל בְּתִשְׁעָה וַחֲמִשִּׁים. (הגה: כָּל הָאִסּוּרִים הַנּוֹהֲגִין בִּזְמַן הַזֶּה כֻּלָּם מִתְבַּטְּלִים בְּשִׁשִּׁים, מִלְּבַד חָמֵץ בְּפֶסַח וְיַיִן נֶסֶךְ כַּאֲשֶׁר נִתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹתֵיהֶם; וּבִלְבַד שֶׁהָאִסּוּר אֵינוֹ נוֹתֵן טַעַם בַּקְּדֵרָה, אֲבָל אִם נוֹתֵן טַעַם בְּאוֹתָהּ קְדֵרָה וְהוּא אָסוּר מִצַּד עַצְמוֹ — אֲפִלּוּ בְּאֶלֶף לֹא בָּטֵל כָּל זְמַן שֶׁמַּרְגִּישִׁין טַעְמוֹ. וְלָכֵן מֶלַח וְתַבְלִין, מִדְּבָרִים דַּעֲבִידִי לְטַעֲמָא, אִם אֲסוּרִים מֵחֲמַת עַצְמָן — אֵינָן בְּטֵלִים בְּשִׁשִּׁים (וְעַיֵּן סוֹף סִימָן ק״ה).)

סעיף 9 — הצירוף (מצטרף) לבטל 📋 העתקה

קְדֵרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ נ״ט זֵיתִים הֶיתֵּר וְנָפְלוּ בָּהּ שְׁנֵי זֵיתִים — אֶחָד שֶׁל דָּם וְאֶחָד שֶׁל חָלָב — כָּל אֶחָד מִצְטָרֵף עִם הַנ״ט שֶׁל הֶיתֵּר לְבַטֵּל חֲבֵרוֹ. וְכֵן כ״ט זֵיתִים שֶׁל הֶיתֵּר שֶׁנָּפַל בָּהֶם כְּזַיִת חָלָב, וּבִקְדֵרָה אַחֶרֶת הָיוּ שְׁלֹשִׁים שֶׁל הֶיתֵּר וְנָפַל לְתוֹכוֹ כְּזַיִת שֶׁל דָּם, וְנִתְעָרְבוּ בְּשׁוֹגֵג — מֻתָּר. (וְכָל שֶׁכֵּן בִּשְׁנֵי זֵיתִים, אֶחָד שֶׁל גְּבִינָה וְאֶחָד שֶׁל בָּשָׂר, דְּכָל אֶחָד מְבַטֵּל חֲבֵרוֹ.)

2. הקשר — היכן ממוקם סימן זה

הסימנים שקדמו דנו באיסורים פרטיים (החֵלֶב, הדם, בשר בחלב). סימן 98 מתרומם : הוא מניח את הכלל הכללי של הביטול שיחול על כל האיסורים הללו. השאלה אינה עוד „האם מאכל זה מותר?״ אלא „כשאיסור נתערב בהיתר, כיצד וכמה צריך כדי לבטלו?״, „שופטים בטעם או במידה?״, ו„כנגד מה מונים את הששים?״.

השאלות הגדולות של הסימן

3. מושגי היסוד של סימן זה

כדי להבין את סימן 98, יש לשלוט באוצר מילים טכני קטן המתאר כיצד נמדד איסור, נרגש, ולעיתים מסרב להתבטל.

4. הביטול — טבלת המידות

כל הסימן מתמצה בטבלת מידות. בוחנים איזה איסור ובאיזו תצורה, וקוראים את מידת ההיתר הנדרשת לביטול.

5. הש״ך והט״ז — המפרשים הגדולים

ביורה דעה, השולחן ערוך אינו נקרא לעולם לבדו. שני מפרשים גדולים מלווים אותו בכל עמוד ומבנים את הלימוד המעשי : הש״ך והט״ז. אלו הם נושאי הכלים המרכזיים ביורה דעה (אין כאן משנה ברורה, שאינה מפרשת אלא את אורח חיים).

ערך מרכזי מן הט״ז

ט״ז ס״ק ג — היסוד : מין במינו ומין בשאינו מינו 📋 העתקה

מִין בְּמִינוֹ בָּטֵל בְּרוֹב מִדְּאוֹרַיְתָא, מִשּׁוּם אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת, וְרַבָּנָן הִצְרִיכוּ שִׁשִּׁים; וְלָכֵן בְּסָפֵק — כְּגוֹן נִשְׁפַּךְ — אַזְלִינַן לְקוּלָּא. אֲבָל מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, דְּטַעַם כְּעִקָּר וְשִׁשִּׁים בָּעֵינַן מִדְּאוֹרַיְתָא — בְּסָפֵק אַזְלִינַן לְחֻמְרָא.

ערך מרכזי מן הש״ך

ש״ך ס״ק א — חֵלֶב = תרבא : מין אחר מן הבשר 📋 העתקה

חֵלֶב שֶׁנִּתְעָרֵב בְּבָשָׂר. הוּא תַּרְבָּא, וְטַעַם הַחֵלֶב הָאָסוּר אֵינוֹ כְּטַעַם הַבָּשָׂר, וְלָכֵן הָוֵי מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ; וְלֹא כְּהָרַאֲבַ״ן שֶׁכָּתַב דְּחַד טַעֲמָא הוּא וַהֲוֵי כְּמִין בְּמִינוֹ.

6. הגהת הרמ״א (הגה)

הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף על טקסט המחבר הגהות המשקפות את המנהג ומדייקות את ההלכה למעשה. הנה התערבויותיו הבולטות בסימן שלנו (סעיפים 1, 2, 4, 5, 8 ו-9).

על סעיף 1 — אין סומכין עוד על טעימת נכרי

על סעיף 2 — מין במינו נקבע בשם

על סעיף 4 — אש מול מליחה, וחובת ההסרה

על סעיף 5 — הכלי אינו נעשה נבילה (חוץ מן החרס)

על סעיפים 8-9 — הכול בששים, חוץ מ… ; צירוף הגבינה והבשר

7. ששים כנגד כל האיסור — וחובת ההסרה

סעיף 4 — לב הסימן מבחינה מעשית — ראוי לעצירה. מדוע ששים כנגד כל האיסור, ומהי „חובת ההסרה״?

8. מקרים מעשיים מודרניים

כיצד מתפרשים כללים אלו במטבחים שלנו כיום? הנה שלושה מצבים שכיחים המוארים על ידי הסימן שלנו.

מקרה 1 — כף חלבית שהוטבלה בשוגג בתבשיל בשר

מקרה 2 — טיפת חֵלֶב אסור שנפלה לרוטב

מקרה 3 — מעט מלח או תבלין „בעייתי״ בתבשיל

9. סיכום סימן צ״ח

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להעמקה נוספת