יסוד הביטול בששים: מין במינו / מין בשאינו מינו, טעימת הקפילא ובטלותה,
כיצד משערים את הששים, הכלי שאינו נעשה נבילה, סא לביצה,
נט לכחל, ומה שאינו בטל לעולם
הנושא:
שולחן ערוך יורה דעה סימן צ״ח (ט' סעיפים)
עם נושאי הכלים: ש״ך, ט״ז, פרי מגדים, פתחי תשובה
⚠ אזהרת רמה:
רמה זו אינה « דעת הרב »: שולחן ערוך הרב
(אדמו״ר הזקן) אינו מכסה את יורה דעה, ולכן לא את סימן צ״ח.
זוהי רמה של פסיקה מעשית: מה עושים, ואת מי שואלים.
עריכה ועיון:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
כיצד לקרוא רמה זו. כל קביעה מעוגנת או בלשון השולחן ערוך ונושאי כליו (ש״ך, ט״ז, פרי מגדים, פתחי תשובה), או בתשובה מפורשת בשם של פוסקים בני זמננו. על יורה דעה אין לא משנה ברורה (המבארת רק את אורח חיים), ולא שולחן ערוך הרב / דעת הרב (אדמו״ר הזקן לא כתב את יורה דעה). כל יישום מעשי (למעשה) נחתם בהפניה אל רבך: המקרים האמיתיים משלבים פרטי מציאות (נפחים מדויקים, טיב האיסור, אם נותן טעם, כלי חרס או מתכת, מבושל או לא) שרק פוסק הרואה את מצבך יכול להכריע בהם.
אִסּוּר שֶׁנִּתְעָרֵב בְּהֶתֵּר מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, כְּגוֹן חֵלֶב שֶׁנִּתְעָרֵב בְּבָשָׂר — יִטְעֲמֶנּוּ עוֹבֵד כּוֹכָבִים; אִם אוֹמֵר שֶׁאֵין בּוֹ טַעַם, אוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טַעַם אֶלָּא שֶׁהוּא פָּגוּם, מֻתָּר.
וְאִם אֵין שָׁם עוֹבֵד כּוֹכָבִים לְטָעֳמוֹ, מְשַׁעֲרִים בְּשִׁשִּׁים. וְכֵן מִין בְּמִינוֹ, דְּלֵיכָּא לְמֵיקַם אַטַּעֲמָא — מְשַׁעֲרִים בְּשִׁשִּׁים. (הגה: וּבַזְּמַן הַזֶּה אֵין סוֹמְכִין עַל הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, וּמְשַׁעֲרִים הַכֹּל בְּשִׁשִּׁים.)
הטעם (קפילא). איסור שנתערב בהיתר מין בשאינו מינו, כגון חֵלֶב שנתערב בבשר : עובד כוכבים טועם ; אם אומר שאין בו טעם, או שיש בו טעם אלא שהוא פגום → מותר.
אין עכו״ם → משערים בששים. וכן מין במינו, שאין לעמוד על הטעם → משערים בששים. רמ״א : בזמן הזה אין סומכין על העכו״ם ; משערים הכל בששים.
— שולחן ערוך, יורה דעה צ״ח:א · בסיס תלמודי: סוגיות חולין (טעם כעיקר, ביטול) · ספריא יו״ד צ״ח:א
סעיף א מתיר אף טעם פגום : איסור שאינו נותן אלא טעם מקולקל (נותן טעם לפגם) אינו אוסר. שני תנאים בלשון : (1) רק אם אינו סופו להשביח — ואם לאו אוסרים ; (2) רק אם העכו״ם אינו יודע שסומכין עליו (שמא ישקר). שני תנאים אלו תוחמים את כל דרך הטעם — דרך שהרמ״א, לזמננו, מניחהּ ומעמיד את הששים תחתיה.
סימן צ״ח מונה 9 סעיפים. המחבר קובע את מסגרת הביטול בששים (פעמים לטובת טעימת קפילא) ; הרמ״א (הגה) מגיה, ומעמיד בעיקר שאין אנו סומכין עוד על טעימת עכו״ם — ומכאן הכל בששים. הנה המפה הכוללת, כפי שהיא עולה מתוך הלשון עצמה.
| סעיף | נושא | הפסק (מעוגן בלשון) |
|---|---|---|
| 1 | מין בשאינו מינו / מין במינו ; הטעם | שאינו מינו (חֵלֶב בבשר): עכו״ם טועם ; אין טעם, או טעם פגום → מותר (אם אינו סופו להשביח, ואינו יודע שסומכין עליו). אין עכו״ם → ששים. במינו (אין לעמוד על הטעם) → ששים. רמ״א: בזמן הזה אין סומכין על העכו״ם → הכל בששים. |
| 2 | נשפך ; שם ; צירוף | במינו שנשפך ואי אפשר לשער: ידוע שרובו היתר → מותר ; ואם לאו אסור. רמ״א: הולכין אחר השם, לא אחר הטעם. שאינו מינו שנשפך → אסור אף שרובו היתר (טעם כעיקר מדאורייתא). נתערב במינו ובשאינו מינו ונשפך, ורוב מינו היתר → סלק את שאינו מינו, ומינו מבטלו. |
| 3 | לפנינו ואינו ניכר לשער | כל זה בנשפך ; אבל איסור המעורב בהיתר והוא לפנינו ואי אפשר לשערו → אסור, אפילו איסור דרבנן (קולת ה« נשפך » אינה כאן). |
| 4 | ששים נגד כל האיסור ; כלים ; ההסרה | איסור שנתבשל עם היתר והשליכו → ששים נגד כולו (אין יודעים כמה יצא). קדירה אסורה בת יומא / כף תחובה → ששים נגד כל הקדירה / כל הטבול. רמ״א: אם נבלע באש → כל הכלי ; במליחה → כדי קליפה (סימן סט). יש מחמיר במתכת (חם מקצתו חם כולו) → רמ״א כדעה ראשונה. איסור הניכר → חייב להסירו אף אחר הששים (חלב שנקרש במים צוננים). חזר ונפל באחרת → לבטל מחדש ; פעמיים באותה → ששים אחד (סימן צד). |
| 5 | כמה בלע (שיעור ידוע) ; כלי | יודעין כמה: כף חדשה / שאינה בת יומא שבלעה כזית חלב → ששים כנגד הכזית בלבד (כלי אינו נעשה נבילה). כף ישנה ובת יומא → נגד הכל. רמ״א: דעה ראשונה עיקר (סימן צב) ; יש מחלקין חרס (נעשה נבילה) משאר כלים ; וטוב להחמיר. |
| 6 | חצי כזית | חצי כזית איסור → צריך ששים חצאי זיתים היתר (אף באיסור דרבנן — לא תזלזל בשיעורא). |
| 7 | הביצה : סא | ביצה שיש בה אפרוח או טיפת דם שנתבשלה עם אחרות → צריך אחת וששים (הביצה האסורה נמנית עצמה: ס' אחרות + היא). |
| 8 | הכחל : נט ; מה שאינו בטל | הכחל בטל בחמישים ותשע. רמ״א: הכל בטל בששים זולת חמץ בפסח ויין נסך ; ורק אם האיסור אינו נותן טעם ; הנותן טעם ואסור בעצמו (מלח, תבלין, עבידי לטעמא) אינו בטל אפילו באלף (סוף סימן קה). |
| 9 | מצטרף לבטל | נט כזיתי היתר + א של דם + א של חלב → כל אחד מצטרף עם הנט לבטל את חברו. וכן כט היתר + כזית חלב, ול היתר + כזית דם שנתערבו בשוגג → מותר. רמ״א: כל שכן בשני כזיתים, אחד גבינה ואחד בשר, שכל אחד מבטל חברו. |
למעשה (הטעם והששים). לדידן, טעימת קפילא אינה הדרך : משערים בששים במידה, לעולם לא במשקל, ובכל ענין (רמ״א). אם יש ששים נפח היתר כנגד האיסור, התבשיל מותר. החישוב המדויק (איזה נפח נמנה, מה כוללים, מינו או שאינו מינו) תלוי במקרה — שאל את רבך. ליישום במצבך המדויק, היוועץ ברבך (או בדיין מוסמך).
| המצב (נשפך) | מחבר | רמ״א / המפתח |
|---|---|---|
| מין במינו, רוב היתר ידוע | מותר (במינו בטל ברוב מן התורה) | הולכין אחר השם, לא הטעם |
| מין בשאינו מינו שנשפך | אסור אף שהיה רובו היתר | טעם כעיקר מדאורייתא → מחמירין |
| נתערב במינו ובשאינו מינו, נשפך | סלק את שאינו מינו ; רוב מינו מבטל | מסלקין את שאינו מינו « כאילו אינו » |
לרמ״א, מין במינו נקבע לפי השם : אם שניהם שם אחד, הרי זה במינו אף שטעמיהם שונים ; ולהפך. מכאן ויכוחים מעשיים (פתחי תשובה ס״ק ד) : בשר עוף / בשר בהמה — שם אחד? הדם / חלב לעומת הבשר? קביעות אלו מכריעות את האופן (רוב או טעם כעיקר) ומכאן את הקולא או החומרה.
למעשה (נשפך, שם / טעם). הבחן תחילה את האופן לפי השם : שם אחד = במינו (רוב, קולא בספק) ; שם שונה = שאינו מינו (טעם כעיקר, חומרה). בשאינו מינו שנשפך, כהש״ך (להחמיר) ; האיסור בעין אינו בטל וצריך להסירו (לקלף את הבשר). לקבוע « שם אחד או לא », « נשפך או לפנינו » הוא עדין — שאל את רבך. ליישום במצבך המדויק, היוועץ ברבך (או בדיין מוסמך).
למעשה (לפנינו ואינו ניכר לשער). זכור את הכלל הקשה: כשהאיסור לנגד עינינו אך אי אפשר לשער את הששים, אין מקילין מטעם « ספק », אף שהאיסור אינו אלא דרבנן. אין מסיטים אל סברת רוב מה שדורש מדידה בפועל. לדעת אם מקרה הוא « נשפך » או « לפנינו », ואם נוגע בו דיוק (דם, דרבנן), היא שאלת מציאות — שאל את רבך. ליישום במצבך המדויק, היוועץ ברבך (או בדיין מוסמך).
| המקרה | המידה | המפתח / המקור |
|---|---|---|
| איסור שנתבשל והושלך | ששים נגד כולו | אין יודעים כמה יצא |
| בישל בקדירה אסורה בת יומא | ששים נגד כל הקדירה | בליעה לא ידועה (חרס, עץ, מתכת) |
| כף אסורה תחובה | ששים נגד כל הטבול | רמ״א: דעה ראשונה (≠ חם מקצתו חם כולו) |
| נבלע באש | כל הכלי נוגע בדבר | רמ״א |
| נבלע במליחה | כדי קליפה בלבד | רמ״א ; עיין סימן סט |
למעשה (ששים נגד הכל, כלים, ההסרה). שלושה כללי זהב: (1) כנגד קדירה/כף אסורה, מונים ששים נגד כל מה שייתכן שנבלע, ובליעת האש תופסת כל הכלי (מליחה רק כדי קליפה) ; (2) איסור ניכר/ניתן להפרדה צריך להסירו אף אחר הששים (חלב שנקרש במים צוננים) ; (3) חזר ונפל באחרת → לבטל מחדש. אך לקבוע « בת יומא או לא », « אש או מליחה », « ניתן להפרדה או לא » הן שאלות מציאות — שאל את רבך. ליישום במצבך המדויק, היוועץ ברבך (או בדיין מוסמך).
למעשה (כלי, חצי כזית). כלי ששימש לאיסור אינו « נעשה » אסור: מבטלים נגד הכמות הידועה שבלע — זולת החרס, שבו מחמירים (מוטב להחליף). והביטול בששים הוא יחס: אף חצי כזית דורש ששים פעמים נפחו. לאמוד « כמה בלע הכלי », « חרס או מתכת », היא שאלת מציאות — שאל את רבך. ליישום במצבך המדויק, היוועץ ברבך (או בדיין מוסמך).
| מקרה מיוחד | המידה | הטעם (מעוגן בלשון) |
|---|---|---|
| ביצה (אפרוח / טיפת דם) | סא (61) | הביצה האסורה נמנית עצמה: ס' אחרות + היא = סא |
| כחל (דד) | נט (59) | חציו היתר: חסר נפח להשלמת ס' |
| חמץ בפסח | אינו בטל | רמ״א — כמבואר במקומו |
| יין נסך | אינו בטל | רמ״א — כמבואר במקומו |
| מלח, תבלין (עבידי לטעמא) | אף באלף → אינו בטל | נותנים טעם ואסורים בעצמם (סוף סימן קה) |
קדירה של נט כזיתי היתר שנפלו לתוכה שני כזיתים — אחד של דם ואחד של חלב : כל אחד מצטרף עם הנט היתר לבטל את חברו. וכן כט היתר + כזית חלב, ול היתר + כזית דם, שנתערבו בשוגג → מותר. רמ״א : כל שכן שני כזיתים, אחד גבינה ואחד בשר, שכל אחד מבטל חברו. החוות דעת (מובא פתחי תשובה ס״ק י) מדייק את הכללים: הצירוף נוהג רק בטעמים שונים ; טעמים שווים / שם אחד / יבש ביבש → אינם מצטרפים.
למעשה (סא / נט / מה שאינו בטל). מקרים מספריים לזכירה: סא לביצה אסורה (נמנית עצמה), נט לכחל (חציו היתר). והגבול המוחלט: חמץ בפסח, יין נסך, וכל הנותן טעם והאסור בעצמו (מלח, תבלין) אינם בטלים לעולם. לצירוף שני איסורים, אל תיישם לבד את כללי החוות דעת (טעמים שונים נדרשים) — שאל את רבך. ליישום במצבך המדויק, היוועץ ברבך (או בדיין מוסמך).
הערת שיטה. התשובות שלהלן (יביע אומר, יחווה דעת, ילקוט יוסף, אור לציון) ממשיכות את עקרונות סימן צ״ח שלמעלה למקרים מודרניים. הן אינן בגוף הסימן ; הן מובאות כזרמי פסיקה מוכרים, לאישור אצל רב לפני כל יישום.
| מקרה מעשי | כיוון ספרדי (לבדיקה) |
|---|---|
| איסור מעורב, אותו מין (במינו) | ששים במידה ; בספק (נשפך) נוקטים בקולת הרוב (סעיף ב). |
| איסור מעורב, מין שונה (שאינו מינו) | ששים מדאורייתא (טעם כעיקר) ; כהש״ך (להחמיר) ; איסור בעין → לקלף / להסיר. |
| מדידת הששים | בנפח, לא במשקל (פתחי תשובה ס״ק ב). |
| סיר שאינו כשר ששימש בטעות | ששים נגד כל הקדירה (בת יומא) ; אינה בת יומא → לרוב מותר ; הגעלה להכשרה. |
הערת שיטה. אותה הערה: זרמים אלו ממשיכים את הרמ״א ונושאי הכלים ; הם מובאים כמורי דרך בפסיקה, לאישור אצל רב.
| מקרה מעשי | כיוון אשכנזי (לבדיקה) |
|---|---|
| שיעור בששים | תמיד, במידה ; אין סומכין על טעימת העכו״ם (רמ״א, סעיף א). |
| מין בשאינו מינו שנשפך | כהש״ך (להחמיר) ; איסור בעין → לקלף / להסיר (חתם סופר). |
| חובת ההסרה | להסיר את האיסור הניכר אף אחר הששים (חלב שנקרש במים צוננים). |
| חרס שנאסר | חומרת הרמ״א: אין מכשירים חרס (נעשה נבילה) ; מחליפים. |
| מקרה מודרני | כלי הסימן | כיוון (לאישור אצל הרב) |
|---|---|---|
| תוספים (E) וארומות אסורות במוצר | סעיף ח (מה שנותן טעם) | ארומה, העשויה לתת טעם (עביד לטעמא) ואסורה בעצמה, אינה בטלה אף בכמות זעירה ; שייר בלא טעם ייתכן בטל בששים — הבחנה מכרעת. |
| ג'לטין ממקור מסופק במאכל | סעיף א, ח (במינו/שאינו מינו ; טעם) | לפי אם נותן טעם ומעמדו (אסור בעצמו או לא) ; מחלוקת יסודית בין פוסקים → להכריע מקרה לגופו. |
| קריאת תוויות (שיעור מרכיב) | סעיף א, ב (ששים במידה ; שם) | לאמוד אם המרכיב האסור בטל בששים בנפח ; אך אם נותן טעם, האחוז אינו מועיל. |
| סיר שאינו כשר ששימש בטעות | סעיף ד-ה (ששים נגד הכל ; כלי) | בת יומא → ששים נגד כל הקדירה ; אינה בת יומא → לרוב מותר ; הכלי אינו « נעשה » נבילה ; חרס → מחליפים. |
| תערובת בשוגג של שני איסורים בתבשיל | סעיף ט (מצטרף) | שני איסורים בעלי טעמים שונים יכולים להצטרף עם ההיתר להתבטל ; טעמים שווים / שם אחד → לא (חוות דעת). |
למעשה. מצבים אלו משלבים שאלות מציאות — האם האיסור נותן טעם, אסור בעצמו, באיזה נפח, אם הכלי בת יומא, חרס או מתכת — שרק רבך יכול להכריע בהן בראותו את המקרה (ולעיתים בהיוועצות בגוף כשרות). הכלל המעשי: לשחזר בדיוק מה מעורב, באיזה יחס, והאם נותן טעם, ואחר כך לשאול את רבך. ליישום במצבך המדויק, היוועץ ברבך (או בדיין מוסמך).
| המקרה | המידה (לדידן) | הערה |
|---|---|---|
| איסור מעורב, אותו מין (במינו) | ששים במידה ; ספק → קולא (רוב) | בטל ברוב מדאורייתא, ס' מדרבנן (ט״ז ס״ק ג) |
| איסור מעורב, מין שונה (שאינו מינו) | ששים במידה ; ספק → חומרא | טעם כעיקר מדאורייתא ; הש״ך מחמיר (פ״ת ס״ק ז) |
| איסור לפנינו ואינו ניכר לשער | אסור, אף דרבנן | ספק הבא ממיעוט הכרה (ט״ז ס״ק ו) |
| קדירה / כף אסורה בת יומא | ששים נגד הכל (אש) ; כדי קליפה (מליחה) | הכלי אינו נעשה נבילה (סעיף ה) |
| איסור ניכר שבטל בששים | חייב להסירו | חלב שנקרש במים צוננים (רמ״א, סעיף ד) |
| ביצה אסורה / כחל | סא / נט | הביצה נמנית עצמה ; הכחל חציו היתר |
| נותן טעם ואסור בעצמו | אינו בטל לעולם | מלח, תבלין, חמץ בפסח, יין נסך (סעיף ח) |
| שני איסורים, טעמים שונים | מצטרף — כל אחד מבטל חברו | טעמים שווים / שם אחד → לא (פ״ת ס״ק י) |
| הפוסק | התרומה המכרעת (מעוגן בגוף הסימן) |
|---|---|
| מחבר (סעיפים א-ט) | קפילא וששים ; שם / טעם בנשפך ; לפנינו אינו ניכר לשער אסור ; ששים נגד כל האיסור (קדירה, כף) ; כלי בלא חנ״נ וחצי כזית ; סא / נט ; מצטרף. |
| רמ״א (הגה) | אין סומכין על העכו״ם — הכל בששים (סעיף א) ; שם, לא טעם (סעיף ב) ; אש מול מליחה, חובת ההסרה, חוזר וניעור (סעיף ד) ; חרס מול שאר כלים (סעיף ה) ; חמץ בפסח / יין נסך אינם בטלים, מה שנותן טעם (סעיף ח) ; גבינה / בשר מצטרף (סעיף ט). |
| ש״ך (שפתי כהן) | ס״ק א: חֵלֶב = תרבא ; טעמו ≠ טעם הבשר → מין בשאינו מינו (≠ ראב״ן). חומרה בשאינו מינו שנשפך (סעיף ב). |
| ט״ז (טורי זהב) | ס״ק א: חֵלֶב מין בשאינו מינו ; ס״ק ג: היסוד (במינו ברוב / שאינו מינו ס' מדאורייתא) ; ס״ק ה: סלק את מינו של הרשב״א ; ס״ק ו: דעת שוטים / ספק הבא ממיעוט הכרה ; ס״ק ז: הסרת החלב במים צוננים ; ס״ק ח: מחלוקת כלים נ״נ (ישן/חדש/חרס) ; ס״ק ט: חצי כזית ; ס״ק יא: השומן עביד לטעמא ; ס״ק יד: הצירוף. |
| פרי מגדים (פר״מ) | על טעימת ישראל (עם פ״ת ס״ק ג) ; הכבד הבולע ואינו פולט (פ״ת ס״ק יא). |
| פתחי תשובה (פתחי תשובה) | ס״ק ב: ששים במידה, לא במשקל (שער אפרים) ; ס״ק ג: טעימת ישראל (בכור שור) ; ס״ק ד: שם — בשר עוף/בהמה, דם/חלב ; ס״ק ה: טעם כעיקר דאורייתא (נודע ביהודה) ; ס״ק ז: הש״ך אוסר / הט״ז מתיר, חתם סופר (לקלף) ; ס״ק ט: שומן / יין / חומץ עבידי לטעמא ; ס״ק י: חוות דעת (הצירוף). |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן צ״ח · ♥ תמיכה