✦ ❖ ✦
DAAT · רמה 4 — הלכה למעשה / פסק

שולחן ערוך · יורה דעה

סימן צ״ט — דין העצמות וביטול איסור לכתחילה — פסיקה למעשה
סימן צ״ט · הלכה למעשה
דִּין הָעֲצָמוֹת אִם מִצְטָרְפִין לְבַטֵּל אִסּוּר, וְשֶׁלֹּא לְבַטֵּל אִסּוּר לְכַתְּחִלָּה
פסק המחבר והרמ״א · הכרעת נושאי הכלים · פסיקת הספרדים והאשכנזים בזמננו
⚖️ פסק הלכה ולמעשה ⚖️
✦ ❖ ✦

הלכה למעשה — הפסיקה המעשית

העצמות של האיסור המצטרפות (או לא) עם ההיתר לבטלו, הכלל אין מבטלין איסור לכתחילה
(שוגג / מזיד), החוזר וניעור, כיצד משערים (רוטב, קיפה, מין במינו) והמשהו הנבלע בכלי המשמש בשפע

הנושא:
שולחן ערוך יורה דעה סימן צ״ט (ז' סעיפים)
עם נושאי הכלים: ש״ך, ט״ז, פרי מגדים, פתחי תשובה

⚠ אזהרת רמה:
רמה זו אינה « דעת הרב »: שולחן ערוך הרב
(אדמו״ר הזקן) אינו מכסה את יורה דעה, ולכן לא את סימן צ״ט.
זוהי רמה של פסיקה מעשית: מה עושים, ואת מי שואלים.

עריכה ועיון:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT

כיצד לקרוא רמה זו. כל קביעה מעוגנת או בלשון השולחן ערוך ונושאי כליו (ש״ך, ט״ז, פרי מגדים, פתחי תשובה), או בתשובה מפורשת בשם של פוסקים בני זמננו. על יורה דעה אין לא משנה ברורה (המבארת רק את אורח חיים), ולא שולחן ערוך הרב / דעת הרב (אדמו״ר הזקן לא כתב את יורה דעה). כל יישום מעשי (למעשה) נחתם בהפניה אל רבך: המקרים האמיתיים משלבים פרטי מציאות (כמה היתר ואיסור, עצמות רכות או יבשות, חי או מבושל, יבש ביבש או לח, שוגג או מזיד) שרק פוסק הרואה את מצבך יכול להכריע בהם.

📑 תוכן העניינים

  1. שורש הסימן — העצמות, המוח, וגוף הקדרה (סעיף א')
  2. פסק המחבר והרמ״א — מסגרת ההלכה בז' סעיפים
  3. עצמות מצטרפין — חי / מבושל, רך / יבש (סעיף א'–ב')
  4. שאר איסורים וחתיכה נעשית נבילה — דין ומנהג (סעיף ג')
  5. כמו שבא לפנינו — רוטב, קיפה, מין במינו, כלה מחמת האור (סעיף ד')
  6. אין מבטלין איסור לכתחילה — שוגג / מזיד, מכירה לישראל (סעיף ה')
  7. דרבנן וחוזר וניעור — מרבה עליו, האיסור המתעורר (סעיף ו')
  8. משהו בכלי בשפע — קדרה וקנקנים מול קערה (סעיף ז')
  9. פסיקת הספרדים בזמננו — יביע אומר, ילקוט יוסף, אור לציון
  10. פסיקת האשכנזים — אגרות משה ואחרונים
  11. מקרים מודרניים — דילול מוצר אסור, תעשיית המזון, כלים
  12. סיכום מעשי וטבלאות — ולמעשה, שאל את רבך

📜 לשון השולחן ערוך — סעיף ה' (לב הסימן למעשה)

אֵין מְבַטְּלִין אִסּוּר לְכַתְּחִלָּה ; וַאֲפִלּוּ נָפַל לְתוֹךְ הֶתֵּר שֶׁאֵין בּוֹ שִׁעוּר לְבַטְּלוֹ, אֵין מוֹסִיפִין עָלָיו הֶתֵּר כְּדֵי לְבַטְּלוֹ.

עָבַר וּבִטְּלוֹ אוֹ שֶׁרִבָּה עָלָיו — אִם בְּשׁוֹגֵג, מֻתָּר ; וְאִם בְּמֵזִיד, אָסוּר.

אין מבטלין לכתחילה. אין מבטלין איסור לכתחילה ; ואפילו נפל להיתר שאין בו שיעור לבטלו, אין מוסיפין עליו היתר כדי לבטלו.

עבר וביטלו או שריבה עליו : בשוגג → מותר ; במזיד → אסור.

— שולחן ערוך, יורה דעה צ״ט:ה · בסיס תלמודי: סוגיות ביצה וחולין (אין מבטלין איסור לכתחילה) · ספריא יו״ד צ״ט:ה

1. שורש הסימן — העצמות, המוח, וגוף הקדרה

היסוד. סימן צ״ט שני נושאים הקשורים בחוט אחד — מה « נמנה » בחשבון הביטול. (1) העצמות (עצמות) של האיסור : בהיותן אינן אוכל אינן « מן האיסור » ומצטרפות עם ההיתר להשלמת השישים ; אבל המוח (מוח) שבתוכן הוא מן האיסור. (2) ויסוד הפסק: אין מבטלין איסור לכתחילה. כל הסימן שוקל את מה שמוסיפים, מה שמסירים, ומה ש« מתעורר » בתערובת.
מדוע העצמות מצטרפות (ט״ז ס״ק א). הט״ז מבאר : העצמות אינן מאכל, ולכן אין עליהן תורת איסור — הרי הן כמים המדללים. לכן הן מחזקות את צד ההיתר בחשבון השישים. הט״ז דן שם גם בקושיית הב״ח על הגהת הרמ״א (הקשורה לצח:ה). אבל המוח הוא מגוף האיסור, ואינו מדלל כלום.

גוף הקדירה לא מצטרף

הגוף הקדירה (גוף הקדירה) המבשל עתה איסור עם היתר אינו מצטרף לא עם זה ולא עם זה : אין מונים את דפנותיה. הט״ז (ס״ק ב) מביא את שני הלשונות שבגמרא (חרסית / בלוע) ; ומדייק שקדרה שכבר נאסרה ואחר כך מבשלת היתר, גופה מצטרף לאיסור (עיין סימן צח).

2. פסק המחבר והרמ״א — מפת הסימן

סימן צ״ט מונה 7 סעיפים. המחבר קובע את המסגרת (העצמות המצטרפות, כיצד משערים, אין מבטלין, המשהו בכלי) ; הרמ״א (הגה) מגיה, ומעמיד בעיקר את החתיכה נעשית נבילה בכל איסור (הפניה לסימן צב) ואת החוזר וניעור. הנה המפה הכוללת, כפי שהיא עולה מתוך הלשון עצמה.

סעיףנושאהפסק (מעוגן בלשון)
1עצמות מצטרפיןחתיכת נבילה (בשר ועצמות) שנפלה לקדרת היתר: עצמות האיסור מצטרפות עם ההיתר לבטל האיסור (וכל שכן עצמות ההיתר). אבל המוח (מוח) מצטרף עם האיסור ; וגוף הקדירה אינו מצטרף לא עם זה ולא עם זה. רמ״א: יש מחמירין שלא לצרף עצמות האיסור ; ובמקום הפסד מקילין.
2חי / מבושלכל זה (עצמות האיסור מצטרפות להיתר) כשנפלה חתיכת הנבילה חי (חי) ; אבל אם נתבשלה תחילה לבדה ואחר כך נפלה → עצמותיה מצטרפות עם האיסור, שבלעו מבשר נבילה בבישולן לבד.
3שאר איסורים ; חנ״נבשאר איסורים (חוץ מבשר בחלב), חתיכה שבלעה איסור מצטרפת לבטל האיסור. רמ״א: ואין נוהגין כן, שאנו אומרים חתיכה נעשית נבילה בכל האיסורין (עיין סימן צב).
4כמו שבא לפנינומשערים ברוטב (רוטב), בקיפה (משקע התחתית) ובחתיכות ; היתר ואיסור כמו שבא לפנינו (כפי שהם עתה), אף שמתחילה היה יותר היתר. וזה במין בשאינו מינו ; אבל במין במינו, משערים גם הבלוע בדפנות (כאילו הוא בעין). ומה שכלה ואבד מחמת האור אינו מצטרף.
5אין מבטלין ; שוגג / מזידאין מבטלין איסור לכתחילה ; אין מוסיפין עליו היתר לבטלו. עבר: בשוגג → מותר ; במזיד → אסור למבטל ולמי שנתבטל בשבילו (ואסור למכרו לישראל אחר) ; ולכל אדם אחר → מותר. רמ״א: רק ביבש ביבש (או לח בלח למי שלא אמר חנ״נ) ; חתיכה שבלעה איסור → ההוספה אינה מועילה (חנ״נ, רשב״א). אין נוהגין בהבחנת נודע / לא נודע.
6דרבנן ; חוזר וניעוראיסור דרבנן: אין מבטלין בידים ; במזיד → אסור ; נפל מאליו ואין כדי לבטלו → מרבה עליו ומבטלו. רמ״א: יש אומרים דאין מבטלין אף דרבנן (וכן נוהגין). חוזר וניעור: הוסיפו אחר כך מן האיסור הראשון → חוזר וניעור ונאסר. אבל חלב שנתבטל בששים במים, ואחר כך המים לקדרת בשר → מותר (כבר נתבטל).
7משהו בכלי בשפעמעט איסור שנבלע בכלי שדרכו לשמש בשפע (בשפע) של היתר → מותר להשתמש בו לכתחילה אף בן יומו (אי אפשר לבא לידי נתינת טעם). כן קדרה, קנקנים (קנקנים). אבל כלי שדרכו לשמש בדבר מועט (כקערה) → אסור אף בשפע, גזירה שמא ישתמש בו בדבר מועט.
כלל הפסק של הסימן :
שני יסודות — מה מצטרף לחשבון (עצמות מצטרפין כי אינן אוכל, אך המוח עם האיסור, וגוף הקדרה אינו מצטרף), ואין מבטלין איסור לכתחילה. ולמנהגנו חתיכה נעשית נבילה בכל איסור (סימן צב), ומשערים כמו שבא לפנינו ; וכל מבטל בשוגג מותר ובמזיד אסור — לו ולמי שנתבטל בשבילו ; וכל איסור שנתבטל, אם הוסיפו עליו מן האיסור הראשון חוזר וניעור.

3. עצמות מצטרפין — חי, מבושל, רך או יבש

חתיכת נבילה שיש בה בשר ועצמות שנפלה לקדרה של היתר — העצמות של איסור מצטרפין עם ההיתר לבטל האיסור ; אבל המוח שבעצמות של איסור מצטרף עם האיסור. וגוף הקדרה אינו מצטרף לא עם האיסור ולא עם ההיתר.

— שולחן ערוך יו״ד צ״ט:א · רמ״א: ויש מחמירין שלא לצרף עצמות האיסור עם ההיתר, ובמקום הפסד נהגו להקל.
המצבהעצמות נמנות עם…המקור
חתיכת נבילה שנפלה חי (חי)עצמות האיסור → עם ההיתר (לא בלעו כלום)מחבר ס״א-ב
חתיכה שנתבשלה לבדה ואז נפלההעצמות → עם האיסור (בלעו מבשר נבילה)מחבר ס״ב
המוח (מוח) שבעצמותעם האיסור (גוף ממשי)מחבר ס״א
עצמות יבשות / קליפות ביציםעם ההיתר (אף שהן מן האיסור)ש״ך ס״ק א (ראה, ר״ן, אור זרוע, ב״ח)
עצמות רכות (עם מוח / לחות)עם האיסורש״ך ס״ק א ; ר״ן
עצמות רכות / יבשות (ש״ך ס״ק א, פתחי תשובה ס״ק א). הש״ך מכריע כר״ן : עצמות רכות (הנושאות מוח ולחות) מצטרפות עם האיסור ; עצמות יבשות וקליפות ביצים, אף מן האיסור, מצטרפות עם ההיתר, שאין בהן גוף איסור. הפתחי תשובה (ס״ק א) מביא שהמהר״י הלוי חולק, ודן בהבדל שבין בישול למליחה, ובין בשר כחוש לשמן — פרטים המכריעים למעשה.

הגהת הרמ״א (סעיף א) : הפסד

הרמ״א מביא « יש מחמירין » שלא לצרף עצמות האיסור עם ההיתר. אך מסיק : במקום הפסד סומכין על המקילין המתירין — « כי כן עיקר ». זו קולא מעשית חשובה : החומרה אינה אלא מנהג, ונדחית מפני ההפסד.

למעשה (העצמות). זכור : העצמות שאינן אוכל (יבשות, קליפות) מחזקות את ההיתר בחשבון השישים ; המוח והעצמות הרכות והלחות הולכים עם האיסור ; חתיכה שנפלה חי שומרת עצמותיה « בצד ההיתר », אך נתבשלה לבדה תחילה — עצמותיה בלעו ועוברות לצד האיסור. בהפסד מקילין (רמ״א). להגדיר « עצם רכה או יבשה », « חי או מבושל », ולשער את הנפח — שאלות מציאות. ליישום במצבך המדויק, התייעץ עם רבך (או דיין מוסמך).

4. שאר איסורים ו-חתיכה נעשית נבילה — החתיכה הבלועה

ובשאר איסורין, חתיכה שבלעה איסור — מצטרפת לבטל האיסור. הגה: ואין נוהגין כן, אלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה בכל האיסורין (עיין לעיל סימן צב).

— שולחן ערוך יו״ד צ״ט:ג

דין (מחבר) ומנהג (רמ״א) — מחלוקת הפסק של סעיף ג

הכרעה. לדידן (רמ״א), חתיכה נעשית נבילה בכל איסור : חתיכה שבלעה איסור אינה מצטרפת לבטל — צריך שישים כנגד כל החתיכה. זה עולה בקנה אחד עם סעיף ה (הוספת ההיתר « אינה מועילה » לחתיכה שבלעה) ועם שיטת הרשב״א המובאת להלן. דין המחבר (החתיכה הבלועה נמנית בצד ההיתר) נשאר תיאורטי למנהגנו.

למעשה (חנ״נ). חתיכת היתר שבלעה איסור אינה « חוזרת » להיתר לבטל : למנהגנו נעשתה בעצמה נבילה. להבחין מה בלעה כל חתיכה, ובאיזה איסור מדובר, היא שאלת מציאות. ליישום במצבך המדויק, התייעץ עם רבך (או דיין מוסמך).

5. כמו שבא לפנינו — רוטב, קיפה, מין במינו

משערים בקדרה ברוטב ובקיפה ובחתיכות, ומשערים ההיתר והאיסור כמו שבא לפנינו, אף על פי שמתחילה היה בו יותר ונתמעט בבישול ונבלע בקדרה. במה דברים אמורים, במין בשאינו מינו ; אבל במין במינו, משערים גם מה שבלעה הקדרה ומה שבדפנותיה, ורואין אותו כאילו הוא בעין. אבל מה שכלה ואבד מחמת האור — אינו מצטרף.

— שולחן ערוך יו״ד צ״ט:ד
מה מונים?מין בשאינו מינומין במינו
רוטב, קיפה, חתיכותכן — כמו שבא לפנינוכן — כמו שבא לפנינו
מה שבלעה הקדרה / שבדפנותלאכן — כאילו הוא בעין (משערים יפה)
מה שנתמעט בבישולמונים מה שנשאר, לא מה שהיהכן הוא
כלה ואבד מחמת האוראינו מצטרף (אבד לגמרי)אינו מצטרף
אחזוקי איסורא לא מחזקינן (ט״ז ס״ק ה). במין בשאינו מינו, הביטול מדאורייתא בשישים ; ולכן אי אפשר לשער (באומדן) את הבלוע בדפנות כדי להחמיר. הט״ז מעמיד את הכלל : אחזוקי איסורא לא מחזקינן — אין « מוסיפין » איסור משוער במקום שאין רואים אותו. מכאן: משערים כמו שבא לפנינו. במין במינו (ששם הביטול חמור יותר) מביאים בחשבון גם מה שנכנס בדפנות.
רשב״א/ר״ן מול רש״ל (ט״ז ס״ק ד). הט״ז מביא שהרש״ל מחמיר תמיד (רוצה לשער את ההתחלתי), ואילו רשב״א ור״ן — אחריהם הולך השולחן ערוך — מכריעים שמשערים כמו שבא לפנינו. הקיפה (חלקיקי הבשר והתבלין הנקווים בתחתית) נכנסת בחשבון ; ומה שהאש כילתה והעלימה — לא.

למעשה (לשער). משערים את התבשיל כפי שהוא לפנינו עתה — רוטב, קיפה, חתיכות — בלא להוסיף איסור משוער (מין בשאינו מינו) ; אך במין במינו מצרפים גם הבלוע בדפנות. מה שהאש כילתה אינו נמנה. להבחין מין במינו / שאינו מינו ולמדוד נפחים אמיתיים — שאלת מציאות. ליישום במצבך המדויק, התייעץ עם רבך (או דיין מוסמך).

6. אין מבטלין איסור לכתחילה — שוגג / מזיד

אין מבטלין איסור לכתחילה ; ואפילו נפל לתוך היתר שאין בו שיעור לבטלו, אין מוסיפין עליו היתר כדי לבטלו. עבר וביטלו או שריבה עליו — אם בשוגג, מותר ; ואם במזיד, אסור.

— שולחן ערוך יו״ד צ״ט:ה
דאורייתא או דרבנן ? (פתחי תשובה ס״ק ג). הש״ך סובר שאין מבטלין איסור לכתחילה הוא דרבנן. הנודע ביהודה (מובא בפתחי תשובה) מדייק : לבטל את הטעם (טעם) של האיסור בהוספה הוא דרבנן ; אבל לבטל את הממשות (ממשות) של איסור יבש ביבש ברוב הוא דאורייתא. הבחנה זו קובעת את מידת החומרה של המקרה.

שוגג מותר / מזיד אסור — למי ?

היוצא מן הכלל « כוונה לדבר אחר » (ט״ז ס״ק ז ; סימן פד:יג). כשאין כוונתו לבטל את האיסור אלא לתקן או לשפר דבר אחר (הדוגמה הקלאסית: לתקן / לצלל את הדבש, סימן פד:יג), ואי אפשר בעניין אחר (אי אפשר בענין אחר) — אין זה « מבטל לכתחילה » ומותר. הכוונה המכוונת למטרה אחרת משנה את ההגדרה.
מחלוקת נודע / לא נודע — והכרעת הש״ך (פתחי תשובה ס״ק ו). הרמ״א (ס״ד) מביא « יש אומרים » : אף במקום שאין אומרים חנ״נ, אין ההוספה מועילה אלא אם הוספה קודם שנודעה התערובת (לא נודע) ; ואם נודע קודם, אין ההוספה שלאחר מכן מועילה — והחכם יחקור. אך הרמ״א מסיק : « ואין נוהגין כן ». הש״ך חולק בתוקף על הבחנה זו : רק שוגג / מזיד קובע, וחנ״נ נאמר אף בלא נודע (הפרי חדש והמנחת יעקב מסכימים).

למעשה (אין מבטלין). כלל הזהב : לעולם אין מדללין במזיד איסור כדי להשלים שישים. נעשה בשוגג → התערובת מותרת ; במזיד → אסור למי שעשה ולמי שנעשה בשבילו, אסור למכרו לישראל, מותר לאחרים. היוצא מן הכלל (כוונה לתקן דבר אחר, ואי אפשר בענין אחר) אינו נחתך לבד. להגדיר שוגג / מזיד, ושאלת המכירה, הם נקודות רגישות. ליישום במצבך המדויק, התייעץ עם רבך (או דיין מוסמך).

7. דרבנן וחוזר וניעור — האיסור המתעורר

איסור של דברי סופרים, אין מבטלין אותו בידים ; ואם עבר וביטלו במזיד, אסור. ואם נפל מאליו ואין בו כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו. הגה: ויש אומרים דאין מבטלין איסור דרבנן ולא מרבין עליו, כדאורייתא, וכן נוהגין ואין לזוז מזה.

— שולחן ערוך יו״ד צ״ט:ו
מרבה עליו דרבנן — והכרעת הרמ״א (ט״ז ס״ק יב). למחבר, איסור דרבנן שנפל מאליו ואין כדי לבטלו : מרבה עליו ומבטלו — מוכיח כן מבקעת ביום טוב. הט״ז מעיר שהמחבר נמשך כאן אחר הרשב״א, ואילו באורח חיים (תרעז, חנוכה) אחר המהר״ם. אבל הרמ״א מכריע : « ואין לזוז מזה » — אין מבטלין אף איסור דרבנן ואין מרבין עליו, ככל דאורייתא. הפתחי תשובה (ס״ק ז) מביא את קושיות המגן אברהם ורבי עקיבא איגר על מרבה עליו זה.

חוזר וניעור — האיסור שנתבטל וחוזר ונאסר

למעשה (דרבנן, חוזר וניעור). למנהגנו (רמ״א), אין מבטלין אף איסור דרבנן במזיד. ואיסור שכבר נתבטל בששים חוזר וניעור אם מוסיפים עליו מן האיסור הראשון — וצריך שוב שישים כנגד הסך. אך הנתבטל העובר להיתר חדש (חלב→מים→בשר) אינו חוזר וניעור. להכיר « איסור ראשון » או « איסור חדש », דרבנן או דאורייתא — דק. ליישום במצבך המדויק, התייעץ עם רבך (או דיין מוסמך).

8. משהו בכלי בשפע — הקדרה והקנקנים מול הקערה

מעט איסור שנבלע בכלי, אם דרך אותו כלי לשמש בשפע של היתר — מותר להשתמש בו לכתחילה, שאי אפשר לבא לידי נתינת טעם. וכן משהו איסור שנבלע בקדרה ובקנקנים וכיוצא בהם — מותר להשתמש בהם לכתחילה, אפילו בני יומן. אבל אם נבלע בכלי שדרכו לשמש בדבר מועט, כקערה — אסור להשתמש בו אפילו בשפע, גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט.

— שולחן ערוך יו״ד צ״ט:ז · ט״ז ס״ק טו (רשב״א תורת הבית קכו, סוגיית הקנקנים)
סוגיית הקנקנים (ט״ז ס״ק טו ; רשב״א תורת הבית קכו). היסוד : משהו איסור הנבלע הוא כה מועט שבכלי המשמש בשפע (בשפע) של היתר, אי אפשר לעולם שיבוא לידי נתינת טעם (אי אפשר לבא לידי נתינת טעם) — תמיד יתבטל בשישים ויותר. לכן משתמשים בו לכתחילה, אף בן יומו (שנשתמש בו תוך 24 שעות). זה דין הקדרה, הקנקנים (קנקנים) והבקבוקים — שתמיד מתמלאים בנפח גדול.
הקערה (קערה) — הגזירה. אבל כלי שדרכו לשמש פעמים בדבר מועט (קערה) → אסור להשתמש בו אף בשפע, מטעם גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט (שמא ישתמש פעם במעט, ושם המשהו עלול ליתן טעם). ההבדל אינו בכמות של עתה, אלא בטבע השימוש של הכלי.

למעשה (כלים). משהו איסור בכלי שתמיד משמש בנפח גדול (קדרה, קנקן, בקבוק) → משתמשים בו לכתחילה, אף בן יומו, שלעולם לא ייתן טעם. כלי שפעמים משמש בדבר מועט (קערה, כלי קטן) → אסור, גזירה. לסווג כלי « בשפע » או « בדבר מועט » תלוי בשימושו האמיתי. ליישום במצבך המדויק, התייעץ עם רבך (או דיין מוסמך).

9. פסיקת הספרדים בזמננו — הפסיקה הספרדית בת זמננו

הערת שיטה. התשובות שלהלן (יביע אומר, יחווה דעת, ילקוט יוסף, אור לציון) ממשיכות את עקרונות סימן צ״ט שלמעלה למקרים מודרניים. הן אינן בגוף הסימן ; הן מובאות כזרמי פסיקה מוכרים, לאישור אצל רב לפני כל יישום.

הפסיקה הספרדית בת זמננו (בית מדרשו של הרב עובדיה יוסף, הרב בן-ציון אבא שאול) יוצאת בדיוק ממסגרת המחבר: משערים כמו שבא לפנינו (סעיף ד), שומרים על אין מבטלין איסור לכתחילה (סעיף ה) עם קולת השוגג, ונוקטים את החוזר וניעור (סעיף ו). בעצמות האיסור (סעיף א) ובחתיכה נעשית נבילה המוחל על שאר איסורים (סעיף ג), בית המדרש הספרדי נוטה יותר ללכת אחר הדין (לצרף את העצמות שאינן אוכל, שלא להרחיב חנ״נ מעבר לבשר בחלב) ולהקל בהפסד גדול, כמובא במחבר עצמו ובהפניית הרמ״א לסימן צב.
מקרה מעשיכיוון ספרדי (לבדיקה)
עצמות האיסור בתבשיל היתרמצרפים העצמות שאינן אוכל עם ההיתר (דין המחבר) ; המוח והעצמות הרכות עם האיסור ; בהפסד, קולא רחבה (רמ״א, סעיף א).
חנ״נ בשאר איסור (חוץ מבב״ח)נשענים בנקל על הדין (החתיכה הבלועה נמנית בצד ההיתר), ובמיוחד בהפסד גדול ; בבשר בחלב, חנ״נ במלואו (סימן צב).
שיעור תבשיל מבושלכמו שבא לפנינו ; אין « מוסיפין » איסור משוער (ט״ז ס״ק ה, אחזוקי איסורא לא מחזקינן).
מוצר לא כשר שדוללו במזידאסור (מזיד) למי שעשה ולמי שנעשה בשבילו ; מותר לאחרים ; אסור למכרו לישראל.
עיגון בסימן. כל זה נובע מן הלשון: עצמות מצטרפין (סעיף א), חי / מבושל (סעיף ב), חנ״נ והפנייתו לצב (סעיף ג), כמו שבא לפנינו (סעיף ד), אין מבטלין ושוגג / מזיד (סעיף ה), חוזר וניעור (סעיף ו), המשהו בכלי בשפע (סעיף ז). התשובות בנות זמננו מיישמות כללים אלו על מטבחי ותעשיית ימינו.

10. פסיקת האשכנזים — הפסיקה האשכנזית

הערת שיטה. אותה הערה: זרמים אלו ממשיכים את הרמ״א ונושאי הכלים ; הם מובאים כמורי דרך בפסיקה, לאישור אצל רב.

הפסיקה האשכנזית יוצאת מן הרמ״א ומן האחרונים (חכמת אדם, ערוך השולחן יו״ד, ולמאה ה-20 האגרות משה). שלושה קווים של הרמ״א שולטים בסימן זה: (1) חתיכה נעשית נבילה בכל איסור (סעיף ג, « ואין נוהגין כן ») ; (2) אין מבטלין אף דרבנן (סעיף ו, « ואין לזוז ») ; (3) החוזר וניעור מרגע שמוסיפים מן האיסור הראשון (סעיף ו). הש״ך מדייק: אין מבטלין הוא דרבנן, ורק שוגג / מזיד קובע (לא הבחנת נודע / לא נודע).
מקרה מעשיכיוון אשכנזי (לבדיקה)
חתיכה שבלעה איסורחתיכה נעשית נבילה בכל איסור (רמ״א, סעיף ג ; הפניה לסימן צב) ; אינה מצטרפת לבטל.
איסור דרבנן בלא כדי לבטלואין מרבין עליו ואין מבטלין (רמ״א, סעיף ו, « ואין לזוז ») ; כדאורייתא.
הוספת איסור ראשון לתערובת שנתבטלהחוזר וניעור — הכל חוזר ונאסר ; צריך שוב שישים כנגד הסך (רמ״א, סעיף ו).
שוגג / מזידרק קריטריון זה קובע (ש״ך) ; לא הבחנת נודע / לא נודע.
חב״ד — רק על פי מקורות אמיתיים. שולחן ערוך הרב אינו מכסה את יורה דעה ; ולכן אין « דעת הרב » על סימן צ״ט. למנהג חב״ד בשאלות אלו, מתייחסים לתשובות הצמח צדק (המובא כאן עצמו בפתחי תשובה ס״ק ה על המזיד) ולספר המנהגים חב״ד כשהם דנים במפורש בנקודה — ונמנעים מלייחס לאדמו״ר הזקן פסק שלא כתב כאן.

11. מקרים מודרניים — מטבח ותעשייה בימינו

כיצד סימן צ״ט מאיר את המעשה. ארבעה כלים מן הסימן משמשים להכרעת המקרים המודרניים: (1) אין מבטלין איסור לכתחילה — לעולם לא לדלל במזיד (סעיף ה) ; (2) כמו שבא לפנינו — לשער את התבשיל כפי שהוא (סעיף ד) ; (3) חוזר וניעור — האיסור המתעורר (סעיף ו) ; (4) המשהו בכלי בשפע — הכלים (סעיף ז).
מקרה מודרניכלי הסימןכיוון (לאישור אצל הרב)
« לדלל » מוצר לא כשר כדי להתירוסעיף ה (אין מבטלין)אסור לכתחילה ; נעשה במזיד → אסור למי שעשה ולמי שנעשה בשבילו, אסור למכרו לישראל ; בשוגג → מותר.
תעשיית מזון: רכיב אסור הטבוע בנפח גדולסעיף ד-ה (כמו שבא לפנינו ; ביטול)משערים שישים על מה שלפנינו ; אך להוסיף היתר בכוונה לבטל הוא מבטל לכתחילה. הבחנת טעם (דרבנן) / ממשות יבש ביבש (דאורייתא) של הנודע ביהודה מכרעת.
איסור שנתבטל, שמוסיפים עליו מאותו איסורסעיף ו (חוזר וניעור)חוזר וניעור → צריך שוב שישים כנגד הסך ; אך הנתבטל העובר להיתר חדש (חלב→מים→בשר) אינו חוזר וניעור.
כלי שבלע משהו איסורסעיף ז (כלי בשפע)קדרה / קנקן / בקבוק (תמיד בשפע) → מותר לכתחילה אף בן יומו ; קערה או כלי קטן → אסור, גזירה.
עצמות האיסור בקדרת היתר גדולהסעיף א-ב (עצמות)עצמות יבשות שאינן אוכל → נמנות עם ההיתר ; מוח ועצמות רכות → עם האיסור ; חי מול מבושל לבד משנה החשבון ; בהפסד, קולא (רמ״א).

למעשה. מצבים אלו משלבים שאלות מציאות — נתבטל במזיד או בשוגג, הנפח האמיתי שלפנינו, איסור ראשון או חדש, טבע הכלי, עצמות רכות או יבשות — שרק רבך יכול להכריע בהן בראותו את המקרה. כלל הזהב: לעולם לא לדלל איסור כדי להשלים שישים, ולשחזר בדיוק מה נפל, לתוך מה, ומה הוסיפו. ליישום במצבך המדויק, התייעץ עם רבך (או דיין מוסמך).

12. סיכום מעשי — תמצית וטבלאות

טבלה — כללי הצירוף והביטול, למעשה

המקרההמידה (לדידן)הערה
עצמות האיסור (יבשות / קליפות)נמנות עם ההיתראינן אוכל ; מוח ועצמות רכות → עם האיסור
עצמות חתיכה שנתבשלה לבדהנמנות עם האיסורבלעו מבשר נבילה (סעיף ב)
חתיכה שבלעה איסורחנ״נ — אינה מצטרפת (רמ״א)דין (מחבר): היתה נמנית בצד ההיתר
שיעור התבשילכמו שבא לפנינומין במינו: גם הבלוע ; כלה מחמת האור אינו נמנה
לבטל איסור במזידאסור (אין מבטלין)שוגג → מותר ; מזיד → אסור למבטל ולמי שבשבילו
איסור דרבנן בלא כדי לבטלואין מבטלין (רמ״א)« ואין לזוז » ; מחבר: מרבה עליו
הוספת איסור ראשון לתערובת שנתבטלהחוזר וניעור — חוזר ונאסרמעבר להיתר חדש → אינו חוזר וניעור
משהו בקדרה / קנקן (בשפע)מותר לכתחילה אף בן יומוקערה (פעמים בדבר מועט) → אסור, גזירה

טבלה — מי אומר מה (נושאי הכלים של הסימן)

הפוסקהתרומה המכרעת (מעוגן בגוף הסימן)
מחבר (סעיפים א-ז)עצמות מצטרפין והמוח / גוף הקדרה ; חי / מבושל ; החתיכה הבלועה הנמנית (שאר איסורים) ; כמו שבא לפנינו, רוטב / קיפה / מין במינו ; אין מבטלין ושוגג / מזיד ; מרבה עליו דרבנן ; המשהו בכלי בשפע.
רמ״א (הגה)יש מחמירין שלא לצרף עצמות, אך הפסד → מקילין (סעיף א) ; חתיכה נעשית נבילה בכל איסור, הפניה לצב (סעיף ג) ; אין מבטלין אף דרבנן — « ואין לזוז » (סעיף ו) ; חוזר וניעור, והגבול חלב→מים→בשר (סעיף ו) ; « ואין נוהגין כן » על נודע / לא נודע (סעיף ה).
ש״ך (שפתי כהן)ס״ק א: עצמות רכות → איסור, יבשות / קליפות → היתר (ראה, ר״ן, אור זרוע, ב״ח) ; אין מבטלין דרבנן ; חולק על הבחנת נודע / לא נודע, רק שוגג / מזיד קובע (עם פרי חדש, מנחת יעקב).
ט״ז (טורי זהב)ס״ק א (עצמות שאינן אוכל + לחות ; קושיית הב״ח) ; ס״ק ב (גוף הקדירה, חרסית / בלוע ; קדרה שנאסרה, צח) ; ס״ק ד (כמו שבא לפנינו: רשב״א/ר״ן מול רש״ל) ; ס״ק ה (מין בשאינו מינו דאורייתא ; אחזוקי איסורא לא מחזקינן) ; ס״ק ז (אין מבטלין זולת כוונה אחרת, פד:יג) ; ס״ק ח-י (שוגג / מזיד ; למי שנתבטל בשבילו אם ידע ונתרצה) ; ס״ק יב-יד (מרבה עליו דרבנן ; מן האיסור הראשון, צח ; חוזר וניעור ≠ כף צד, איסור חדש) ; ס״ק טו (המשהו בכלי, קנקנים, רשב״א ת״ה קכו).
פרי מגדים (פר״מ)מדייק בפרטי השיעור (מין במינו / שאינו מינו, מה מצטרף) ובביטול לכתחילה, בקו הט״ז והש״ך.
פתחי תשובה (פתחי תשובה)ס״ק א (ש״ך כר״ן בעצמות ; מהר״י הלוי חולק ; בישול / מליחה, כחוש / שמן) ; ס״ק ג (אין מבטלין דרבנן — ש״ך ; נודע ביהודה: טעם דרבנן, ממשות יבש ביבש ברוב דאורייתא) ; ס״ק ה (מזיד: לשאול « לומדים » ≠ שוגג — צמח צדק) ; ס״ק ו (ש״ך חולק על נודע / לא נודע) ; ס״ק ז (מרבה עליו: מגן אברהם, רבי עקיבא איגר).

טבלה — זרמי פסיקה בני זמננו (מחוץ לגוף הסימן, לבדיקה)

ספרדים: בית מדרשו של הרב עובדיה יוסף (יביע אומר, יחווה דעת), ילקוט יוסף ; אור לציון (הרב בן-ציון אבא שאול). ממשיכים את המחבר: צירוף העצמות שאינן אוכל, שיעור כמו שבא לפנינו, אין מבטלין וקולת השוגג ; נוטים יותר אחר הדין (שלא להרחיב חנ״נ מחוץ לבשר בחלב) ולהקל בהפסד גדול.
אשכנזים: אגרות משה (הרב משה פיינשטיין) ואחרונים (חכמת אדם, ערוך השולחן יו״ד). ממשיכים את הרמ״א: חתיכה נעשית נבילה בכל איסור, אין מבטלין אף דרבנן, חוזר וניעור מרגע הוספת האיסור הראשון.
חב״ד: אין שולחן ערוך הרב על יו״ד. מצטטים רק מקורות אמיתיים — תשובות הצמח צדק, ספר המנהגים — כשהם דנים במפורש בנקודה.

קישורי ספריא (הטקסט ונושאי הכלים)

שולחן ערוך יו״ד צ״ט : צ״ט:א · צ״ט:ד · צ״ט:ה · צ״ט:ז
ש״ך (שפתי כהן) : צ״ט ס״ק א · צ״ט ס״ק ו
ט״ז (טורי זהב) : צ״ט ס״ק א · צ״ט ס״ק טו
פתחי תשובה : צ״ט ס״ק א · צ״ט ס״ק ג

👈 הלכה למעשה — כלל הזהב של רמה זו

  1. מעיקר הדין, זכור את שני היסודות: מה מצטרף לחשבון (עצמות שאינן אוכל עם ההיתר, מוח וגוף הקדרה לא) ואין מבטלין איסור לכתחילה.
  2. למעשה, לעולם אין מדללין איסור במזיד כדי להשלים שישים: שוגג → מותר, מזיד → אסור (למבטל ולמי שבשבילו), אסור למכרו לישראל.
  3. חוזר וניעור: איסור שנתבטל חוזר וניעור אם מוסיפים עליו מן האיסור הראשון ; ומשהו בכלי שתמיד משמש בשפע (קדרה, קנקן) מותר לכתחילה אף בן יומו.
  4. ולכל מקרה אמיתי — עצם רכה או יבשה, שוגג או מזיד, איסור ראשון או חדש, טבע הכלי — ההלכה למעשה עוברת דרך רבך. ליישום במצבך המדויק, התייעץ עם רבך (או דיין מוסמך).

רמה 3 — סינתזה → ↑ סימן צ״ט — תוכן העניינים
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות
פסק והלכה למעשה בדין העצמות וביטול איסור לכתחילה · סימן צ״ט · ⚖️ רמה 4 — הלכה למעשה
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד. זרמי הפסיקה בני זמננו המובאים (ספרדים ואשכנזים) הם מורי דרך, לא פסק אישי. לכל יישום מעשי (לְמַעֲשֶׂה), התייעצו עם רב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן צ״ט · ♥ תמיכה

📖הצטרף לחברותא