✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן ק״א · כוונה בברכות ולשון התפילה
שצריך לכוין בכל הברכות ושיכול להתפלל בכל לשון — צריך כוונה בכל הברכות, ולפחות באבות; מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש ולא ישמיע קולו; בראש השנה ויום הכיפורים מותר להשמיע קולו; יכול להתפלל בכל לשון, אבל ביחיד לא יתפלל אלא בלשון הקודש
סימן ק״א · ד׳ סעיפים
שצריך לכוין בכל הברכות ושיכול להתפלל בכל לשון
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה מלמד את כוונת התפילה ואת לשון התפילה: צריך כוונה בכל הברכות, ואם אינו יכול בכולן — לפחות באבות (הברכה הראשונה); מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש, ולא ישמיע קולו; בראש השנה ויום הכיפורים מותר להשמיע קולו; יכול להתפלל בכל לשון, אבל יחיד לא יתפלל אלא בלשון הקודש. טקסט עברי, ביאור והסבר של ד׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: כוונה בברכות ולשון התפילה — כוונה, בלחש, בכל לשון
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ק״א · ד׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
לימדונו חז״ל (ברכות ל״א.): מתפילת חנה למדנו כמה הלכות בתפילה — וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ, רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ — «על לבה» — צריך כוונת הלב; «שפתיה נעות» — שיחתוך בשפתיו; «וקולה לא ישמע» — שלא ישמיע קולו. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. ד׳ הסעיפים — כוונה בברכות (סעיף א׳), מחתך בשפתיו בלחש (סעיף ב׳), ראש השנה ויום כיפור (סעיף ג׳), תפילה בכל לשון (סעיף ד׳)
1. מקרה מעשי — הכוונה: לכל הפחות באבות, והאידנא אין חוזרין
2. מקרה מעשי — הקול: בלחש, ולא ישמיע קולו
3. מקרה מעשי — הלשון: בכל לשון או יחיד בלשון הקודש
+ שאלות להבנה ולהעמקה
א. כוונה בברכות ולשון התפילה — ד׳ הסעיפים
כַּוָּנָה בַּתְּפִלָּה — שתי דרישות מצטרפות: כוונת הלב, ולכל הפחות בברכת אבות, שבלעדיה התפילה חסרה; והוצאה בשפתיים — אין יוצאין בלב לבד, אלא מחתך הדברים בשפתיו בלחש. ומכאן גם היוצא מן הכלל של ראש השנה ויום הכיפורים, ודין הלשון: בכל לשון לצבור, אבל לשון הקודש ליחיד.
סעיף א׳ — כוונה בברכות: לכל הפחות באבות
המתפלל צריך שיכוין בכל הברכות, ואם אינו יכול לכוין בכולם — לפחות יכוין באבות. ואם לא כיון באבות, אף על פי שכיון בכל השאר — יחזור ויתפלל. (הגה: והאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כוונה, שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין, אם כן למה יחזור.)
סעיף א׳: המתפלל צריך שיכוין בכל הברכות; ואם אינו יכול לכוין בכולם — לפחות יכוין באבות (הברכה הראשונה). ואם לא כיון באבות, אף על פי שכיון בכל השאר — יחזור ויתפלל. והרמ״א: והאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כוונה, שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין, אם כן למה יחזור.
הכוונה נדרשת בכל הברכות; ואם אינו מגיע לכך, הברכה הראשונה — אבות — היא המינימום המעכב, שבה עומד לפני המלך. לדעת המחבר, חסרון כוונה באבות מחייב לחזור ולהתפלל; אבל הרמ״א פוסק שהאידנא אין חוזרין — שאף בתפילה השנייה קרוב שלא יכוין.
סעיף ב׳ — מחתך בשפתיו בלחש: הדיבור והקול
ולא יתפלל בלבו לבד, אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש, ולא ישמיע קולו. ואם אינו יכול לכוין בלחש — מותר להגביה קולו, והני מילי בינו לבין עצמו, אבל בצבור אסור דאתי למטרד ציבורא. (הגה: ואם משמיע קולו בביתו כשמתפלל כדי שילמדו ממנו בני ביתו — מותר.)
סעיף ב׳: ולא יתפלל בלבו לבד, אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש, ולא ישמיע קולו. ואם אינו יכול לכוין בלחש — מותר להגביה קולו, והני מילי בינו לבין עצמו, אבל בצבור אסור דאתי למטרד ציבורא. והרמ״א: ואם משמיע קולו בביתו כשמתפלל כדי שילמדו ממנו בני ביתו — מותר.
אין מתפללין בהרהור הלב בלבד: צריך לחתוך הדברים בשפתיו ולהשמיעם לאזניו, בלחש. ולא ישמיע קולו לאחרים. יוצא מן הכלל: מי שאינו יכול לכוין בלחש מותר להגביה קולו — בינו לבין עצמו; אבל בצבור אסור, דאתי למטרד ציבורא.
סעיף ג׳ — ראש השנה ויום כיפור: היוצא מן הכלל
יש אומרים שבראש השנה ויום הכיפורים מותר להשמיע קולו בתפלתו אפילו בציבור. (הגה: וכן נוהגין, ומכל מקום יזהרו שלא להגביה קולם יותר מדאי.)
סעיף ג׳: יש אומרים שבראש השנה ויום הכיפורים מותר להשמיע קולו בתפלתו אפילו בציבור. והרמ״א: וכן נוהגין, ומכל מקום יזהרו שלא להגביה קולם יותר מדאי.
בראש השנה ויום הכיפורים נוהגין להתיר להשמיע קולו אפילו בציבור — לפי שאין רגילין בתפילות אלו, וזה מעורר הכוונה. הרמ״א מאשר את המנהג, אך מזהיר: שלא להגביה קולם יותר מדאי.
סעיף ד׳ — בכל לשון: לשון התפילה
יכול להתפלל בכל לשון שירצה, והני מילי בצבור, אבל ביחיד לא יתפלל אלא בלשון הקודש. ויש אומרים דהני מילי כששואל צרכיו, כגון שהתפלל על חולה או על שום צער שיש לו בביתו, אבל תפלה הקבועה לצבור אפילו יחיד יכול לאומרה בכל לשון. ויש אומרים דאף יחיד כששואל צרכיו יכול לשאול בכל לשון שירצה חוץ מלשון ארמי.
סעיף ד׳: יכול להתפלל בכל לשון שירצה, והני מילי בצבור, אבל ביחיד לא יתפלל אלא בלשון הקודש. ויש אומרים דהני מילי כששואל צרכיו, כגון שהתפלל על חולה או על שום צער שיש לו בביתו, אבל תפלה הקבועה לצבור אפילו יחיד יכול לאומרה בכל לשון. ויש אומרים דאף יחיד כששואל צרכיו יכול לשאול בכל לשון שירצה חוץ מלשון ארמי.
יכול להתפלל בכל לשון — והדבר אמור בעיקר בצבור. יחיד, לעומת זאת, לא יתפלל אלא בלשון הקודש. שתי דעות ממתנות: (א) ההגבלה רק בשאלת צרכיו (כחולה או צער), אבל תפלה הקבועה ניתן לומר בכל לשון אף ביחיד; (ב) אף בצרכיו יכול היחיד בכל לשון חוץ מלשון ארמי.
הסימן במשפט אחד: צריך כוונה בכל הברכות, ולכל הפחות באבות (אבל האידנא אין חוזרין בשביל חסרון כוונה); מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש ולא ישמיע קולו (ביחיד מותר להגביה, לא בצבור); בראש השנה ויום הכיפורים מותר להשמיע קולו אפילו בציבור; ויכול להתפלל בכל לשון — אבל יחיד לא יתפלל אלא בלשון הקודש.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — התפלל בלא כוונה
מצב: הבחין שאמר את העמידה כמצוות אנשים מלומדה, בלא כוונה, אף באבות. מה יעשה ?
הנהגה: הראוי הוא כוונה בכל הברכות, ולכל הפחות באבות. לדעת המחבר, חסרון כוונה באבות מחייב לחזור ולהתפלל; אבל הרמ״א פוסק שהאידנא אין חוזרין. ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה 2 — בקול או בלחש ?
מצב: מתקשה לכוין כשמתפלל בלחש ורוצה להגביה קולו. האם רשאי ?
הנהגה: מחתך בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש, ולא ישמיע קולו. מי שאינו יכול לכוין בלחש מותר להגביה קולו — ביחיד, אבל לא בצבור (דאתי למטרד ציבורא). בראש השנה ויום הכיפורים נוהגין להתיר אף בציבור, בלא הגבהה יתירה. ולפרטים — כהוראת הרב.
מקרה 3 — תפילה בלשון אחרת
מצב: מי שאינו מבין היטב לשון הקודש ורוצה להתפלל בלשון שמבין. האם רשאי ?
הנהגה: בצבור יכול להתפלל בכל לשון. יחיד, לעומת זאת, לא יתפלל אלא בלשון הקודש; ולדעה אחת ההגבלה רק בשאלת צרכיו, ותפלה הקבועה יכול לומר בכל לשון אף ביחיד; ולדעה אחרת יכול בכל לשון חוץ מלשון ארמי. ולמעשה (ובכלל זה מי שאינו מבין לשון הקודש) — כהוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- באיזו ברכה צריך, לכל הפחות, לכוין, ולמה (סעיף א׳) ?
- מה פוסק הרמ״א לגבי החזרה בשביל חסרון כוונה «האידנא» ?
- כיצד יש להוציא את התפילה — בלב, בלחש, או בקול רם — ומתי מותר להגביה קולו (סעיף ב׳) ?
- מהו היוצא מן הכלל של ראש השנה ויום הכיפורים (סעיף ג׳) ?
- האם יחיד יכול להתפלל בלשון אחרת, ומה החילוקים בזה (סעיף ד׳) ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — גדר הכוונה ולמה דווקא אבות מעכב, ומחלוקת המחבר והרמ״א בחזרה בזמן הזה ; מחתך הדברים בשפתיו והרהור כדיבור (ברכות כ׳:), משמיע לאזניו ומקטני אמנה ; בכל לשון וטעם המלאכים, תפילת חנה (ברכות ל״א., סוטה ל״ב:), חוץ מלשון ארמי
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — הכוונה, הלחש, הרהור אינו כדיבור ותפילה בכל לשון