✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן ק״ג · מי שנזדמן לו רוח בתפילתו או עיטוש
מי שנזדמן לו רוח בתפילתו או עיטוש — היה עומד בתפלה ויצא ממנו רוח מלמטה: ממתין עד שיכלה הריח וחוזר ומתפלל; אינו יכול להעמיד עצמו: הולך לאחוריו ד׳ אמות ואומר רבון העולמים; בצבור אין צריך להרחיק (רמ״א); העיטוש כסימן
סימן ק״ג · ג׳ סעיפים
מי שנזדמן לו רוח בתפילתו או עיטוש
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה מלמד, בלשון נקייה וצנועה, את הנהגת מי שנזדמן לו רוח או עיטוש בתוך התפילה: יצאה ממנו רוח מלמטה — ממתין עד שיכלה הריח וחוזר; נצטער ואינו יכול להעמיד עצמו — הולך לאחוריו ד׳ אמות ואומר רבון העולמים; בצבור, פסק הרמ״א שאין צריך להרחיק ולא יאמר הרבון; והעיטוש כסימן. טקסט עברי, ביאור והסבר של ג׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: רוח או עיטוש בתפלה — רוח מלמטה, רבון העולמים, בצבור, עיטוש
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ק״ג · ג׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
התפילה עומדת לפני המלך, בצניעות ובכבוד המקום. סימן זה עוסק בלשון נקייה במה שנזדמן לאדם באמצע תפילתו — רוח או עיטוש. רוח שיצאה שלא ברצון אינה הפסק ברצון: ממתין עד שיכלה הריח וחוזר ומתפלל — ממתין עד שתכלה הריח, וחוזר למקום שפסק. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. ג׳ הסעיפים — רוח מלמטה (סעיף א׳), אינו יכול להעמיד עצמו: ד׳ אמות ורבון העולמים, בצבור (סעיף ב׳), עיטוש וסימן (סעיף ג׳)
1. מקרה מעשי — רוח שיצאה שלא ברצון: ממתין עד שיכלה הריח וחוזר
2. מקרה מעשי — אינו יכול להעמיד עצמו: מתרחק ואומר רבון העולמים (ובצבור לפי הרמ״א)
3. מקרה מעשי — העיטוש: סימן רע או סימן יפה
+ שאלות להבנה ולהעמקה
א. רוח או עיטוש בתפלה — ג׳ הסעיפים
מִי שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ רוּחַ בִּתְפִלָּתוֹ אוֹ עִטּוּשׁ — שני יסודות בסימן: רוח שיצאה שלא ברצון (רוח מלמטה) אינה הפסק ברצון, אלא שאין עומדין בתפילה בעוד ריח רע (ולכן ממתין עד שיכלה הריח); וכשאינו יכול להעמיד עצמו — מתרחק (ד׳ אמות) ואומר רבון העולמים, מלבד בצבור, שהבושה גדולה, ושם הקל הרמ״א בהנהגה.
סעיף א׳ — רוח מלמטה: ממתין וחוזר
היה עומד בתפלה ויצא ממנו רוח מלמטה, ממתין עד שיכלה הריח וחוזר ומתפלל.
סעיף א׳: מי שהיה עומד בתפילה ויצאה ממנו רוח מלמטה — ממתין עד שיכלה הריח, וחוזר וגומר תפילתו.
רוח שיצאה שלא ברצון אינה הפסק ברצון: אין חוזרין לראש התפילה. כל החשש הוא הריח — שאין עומדין בתפילה במקום שיש בו ריח רע. לפיכך ממתין עד שיכלה הריח, וחוזר למקום שפסק (חוזר ומתפלל).
סעיף ב׳ — אינו יכול להעמיד עצמו: מתרחק ואומר רבון העולמים
ביקש לצאת ממנו רוח מלמטה ונצטער הרבה ואינו יכול להעמיד עצמו, הולך לאחוריו ד׳ אמות ומוציא הרוח, וממתין עד שיכלה ממנו הריח, ואומר: רבון העולמים יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים, גלוי וידוע לפניך חרפתינו וכלימתינו, חרפה וכלימה בחיינו, רמה ותולעה במותינו, וחוזר למקומו וחוזר למקום שפסק. הגה: וע״ל סי׳ פ״ה, דכל זה מיירי כשמתפלל בביתו, אבל כשמתפלל בצבור דהוי ליה ביוש גדול אין צריך להרחיק כלל לאחוריו, וגם לא יאמר הרבון, רק ממתין עד שיכלה ממנו הריח, וכן נוהגין.
סעיף ב׳: ביקשה לצאת ממנו רוח מלמטה, ונצטער הרבה ואינו יכול להעמיד עצמו — הולך לאחוריו ד׳ אמות ומוציא הרוח, וממתין עד שיכלה הריח, ואומר: «רבון העולמים, יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים, גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלימתנו…», וחוזר למקומו ולמקום שפסק. הגה (רמ״א): כל זה כשמתפלל בביתו, אבל בצבור, שהוא לו ביוש גדול — אין צריך להרחיק כלל לאחוריו, וגם לא יאמר הרבון, אלא ממתין עד שיכלה הריח, וכן נוהגין.
כשאינו יכול להעמיד עצמו, אין מתפללין באותה שעה: מתרחק ד׳ אמות לאחוריו, מוציא הרוח, ממתין עד שיכלה הריח, ואומר את הרבון העולמים — דברי הכנעה על שפלות האדם. אחר כך חוזר למקומו ולמקום שפסק. והרמ״א חילק: בביתו נוהג בכל זה; אבל בצבור, שהבושה גדולה, אינו מרחיק ואינו אומר את הרבון — אלא ממתין עד שיכלה הריח, וכן נוהגין.
סעיף ג׳ — עיטוש: הסימן
המתעטש בתפלתו מלמטה סימן רע לו, מלמעלה סימן יפה לו.
סעיף ג׳: המתעטש בתוך תפילתו — מלמטה (רוח) סימן רע לו, ומלמעלה (עיטוש מן החוטם) סימן יפה לו.
הלשון מתעטש נאמרה כאן בצניעות לשני העניינים. מלמטה (רוח) — סימן רע; מלמעלה (עיטוש מן החוטם) — סימן יפה. העיטוש מלמעלה, שיש בו נחת רוח, נחשב כאות טוב למילוי הבקשה.
הסימן במשפט אחד: יצאה רוח מלמטה בתפילה — ממתין עד שיכלה הריח וחוזר למקום שפסק; אינו יכול להעמיד עצמו — הולך לאחוריו ד׳ אמות ואומר רבון העולמים, אבל בצבור (רמ״א) אינו מרחיק ואינו אומר הרבון; והעיטוש — מלמטה סימן רע, מלמעלה סימן יפה.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — רוח שיצאה שלא ברצון
מצב: יצאה לו רוח מלמטה באמצע התפילה. האם יחזור לראש ?
הנהגה: לא — רוח שלא ברצון אינה הפסק ברצון. כל השאלה היא הריח: ממתין עד שיכלה הריח, וחוזר למקום שפסק (חוזר ומתפלל). ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה 2 — אינו יכול להעמיד עצמו
מצב: נצטער הרבה ואינו יכול להעמיד עצמו מלהוציא רוח. כיצד ינהג ?
הנהגה: בביתו — הולך לאחוריו ד׳ אמות, מוציא הרוח, ממתין עד שיכלה הריח, אומר את הרבון העולמים, וחוזר למקומו ולמקום שפסק. אבל בצבור, שהוא לו ביוש גדול, פסק הרמ״א שאינו מרחיק ואינו אומר הרבון — אלא ממתין עד שיכלה הריח (וכן נוהגין). ולפרטים — כהוראת הרב.
מקרה 3 — העיטוש (סימן)
מצב: התעטש בתוך התפילה. האם סימן טוב או רע ?
הנהגה: הסימן מלמד אות: מלמטה (רוח) — סימן רע לו; מלמעלה (עיטוש מן החוטם) — סימן יפה לו. אין כאן חזרה, אלא סימן: הנחת רוח שמלמעלה נחשבת אות טוב. ולהנהגה המדויקת — כהוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- למה מי שיצאה לו רוח שלא ברצון אינו חוזר לראש התפילה, ומה ממתין (סעיף א׳) ?
- מה עושה בביתו מי שאינו יכול להעמיד עצמו — ומה אומר (סעיף ב׳) ?
- כיצד הקל הרמ״א בהנהגה בצבור ומדוע ?
- מה עניין רבון העולמים יצרתנו נקבים נקבים ולמה אומרו ?
- מה מלמד הסימן על העיטוש — מלמטה ומלמעלה (סעיף ג׳) ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — רוח שיצאה שלא ברצון אינה הפסק, חוזר למקום שפסק ; הולך לאחוריו ד׳ אמות ולא לצדדים, וטעם אמירת רבון העולמים ; שיטת תרומת הדשן וגדול כבוד הבריות בצבור
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — רוח מלמטה, הולך לאחוריו ד׳ אמות, רבון העולמים והעיטוש