רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) — סימן ק״ג · מִי שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ רוּחַ בִּתְפִלָּתוֹ אוֹ עִטּוּשׁ

מִי שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ רוּחַ בִּתְפִלָּתוֹ אוֹ עִטּוּשׁ וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים:הָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וְיָצָא מִמֶּנּוּ רוּחַ מִלְּמַטָּה — מַמְתִּין עַד שֶׁיִּכְלֶה (הָרוּחַ) [הָרֵיחַ] וְחוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק:

רוּחַ מִלְּמַטָּה. מִי שֶׁהָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וְיָצָא מִמֶּנּוּ רוּחַ מִלְּמַטָּה — מַמְתִּין עַד שֶׁיִּכְלֶה הָרֵיחַ, וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק. אֵין הַתְּפִלָּה נִפְסֶלֶת, אֶלָּא מַמְתִּין בְּצִנְעָה וּמַשְׁלִים.

בִּקֵּשׁ לָצֵאת מִמֶּנּוּ רוּחַ מִלְּמַטָּה וְנִצְטַעֵר הַרְבֵּה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ — הוֹלֵךְ לַאֲחוֹרָיו ד׳ אַמּוֹת וּמוֹצִיא הָרוּחַ. וְלֹא יֵלֵךְ לִצְדָדִים, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ פָּנָיו מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד הַמָּקוֹם שֶׁהִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל, שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּפוֹסֵק לְגַמְרֵי וְאֵין כַּוָּנָתוֹ לַחֲזֹר לִתְפִלָּתוֹ. וּמַמְתִּין עַד שֶׁיִּכְלֶה הָרֵיחַ וְאוֹמֵר: ״רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, יְצַרְתָּנוּ נְקָבִים נְקָבִים, חֲלוּלִים חֲלוּלִים, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ חֶרְפָּתֵנוּ וּכְלִמָּתֵנוּ, חֶרְפָּה וּכְלִמָּה בְּחַיֵּינוּ, רִמָּה וְתוֹלֵעָה בְּמוֹתֵנוּ״, וְאֵין אֲמִירָה זוֹ חָשׁוּב הֶפְסֵק בַּתְּפִלָּה, הוֹאִיל וּכְבָר מֻפְסֶקֶת תְּפִלָּתוֹ עַל יְדֵי הָרוּחַ, וְחוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ, וְחוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק. וְלֹא יִגְמֹר תְּפִלָּתוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּתְרַחֵק שָׁם, הוֹאִיל וּכְבָר הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל כָּאן וְקָבְעָה הַשְּׁכִינָה מָקוֹם כָּאן, וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ לְהִתְעַטֵּשׁ נִתְרַחֵק מִמְּקוֹם הַשְּׁכִינָה, לְפִיכָךְ צָרִיךְ הוּא לַחֲזֹר לַמָּקוֹם שֶׁקָּבַע לַשְּׁכִינָה. וְעַכְשָׁו לֹא נָהֲגוּ אֲפִלּוּ הַמְדַקְדְּקִים לְהַרְחִיק ד׳ אַמּוֹת וְלוֹמַר ״רִבּוֹן וְכו׳״. וְיֵשׁ שֶׁלִּמְּדוּ זְכוּת לוֹמַר שֶׁלֹּא הִצְרִיכוּ לְהַרְחִיק אֶלָּא כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּבֵיתוֹ, אֲבָל כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר שֶׁזֶּה לוֹ בִּזָּיוֹן גָּדוֹל שֶׁנִּרְאֶה לַכֹּל בָּשְׁתּוֹ וּכְלִמָּתוֹ — אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַרְחִיק כְּלָל, שֶׁגָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת. וְכֵיוָן שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהַרְחִיק, אֵין לוֹמַר גַּם כֵּן ״רִבּוֹן כו׳״, כֵּיוָן שֶׁאֵין חֶרְפָּתוֹ וּכְלִמָּתוֹ נִכֶּרֶת, רַק מַמְתִּין עַד שֶׁיִּכְלֶה הָרֵיחַ. וְכָל זֶה כְּשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ, אֲבָל אִם יָכוֹל — חַיָּב לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לְהָפִיחַ בַּתְּפִלָּה, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם ״בַּל תְּשַׁקְּצוּ״. וַאֲפִלּוּ אִם נִצְרָךְ לִנְקָבָיו — יַעֲמִיד עַצְמוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן צ״ב:

נִצְטַעֵר וְאֵינוֹ יָכוֹל. תמצית : מִי שֶׁנִּצְטַעֵר הַרְבֵּה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ — הָיָה הוֹלֵךְ לַאֲחוֹרָיו ד׳ אַמּוֹת ; וְלֹא לִצְדָדִים, שֶׁפָּנָיו צְרִיכִים לִהְיוֹת כְּנֶגֶד מְקוֹם הַתְחָלָתוֹ, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כְּפוֹסֵק לְגַמְרֵי. מַמְתִּין עַד שֶׁיִּכְלֶה הָרֵיחַ וְאוֹמֵר ״רִבּוֹן הָעוֹלָמִים״ — וְאֵין זוֹ הֶפְסֵק, שֶׁכְּבָר מֻפְסֶקֶת תְּפִלָּתוֹ — וְחוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ וְלַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק. וְעַכְשָׁו אַף הַמְדַקְדְּקִים אֵינָם נוֹהֲגִים לְהַרְחִיק וְלוֹמַר ״רִבּוֹן״ ; יֵשׁ שֶׁלִּמְּדוּ זְכוּת : לֹא הִצְרִיכוּ אֶלָּא בְּבֵיתוֹ, אֲבָל בְּצִבּוּר שֶׁהוּא בִּזָּיוֹן גָּדוֹל — אֵינוֹ מַרְחִיק כְּלָל, שֶׁגָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת, וְאַף אֵינוֹ אוֹמֵר ״רִבּוֹן״, רַק מַמְתִּין. וְכָל זֶה כְּשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל ; אֲבָל אִם יָכוֹל — חַיָּב לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם ״בַּל תְּשַׁקְּצוּ״ ; וְכֵן אִם נִצְרָךְ לִנְקָבָיו (עיין סִימָן צ״ב).

הַמִּתְעַטֵּשׁ בִּתְפִלָּתוֹ מִלְּמַטָּה, אֲפִלּוּ הֲפָחָה מוּעֶטֶת שֶׁאֵינָהּ מַשְׁמַעַת קוֹל — סִימָן רַע לוֹ, מִלְמַעְלָה — סִימָן יָפֶה לוֹ, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁעוֹשִׂין לוֹ נַחַת רוּחַ מִלְּמַטָּה שֶׁהָעִטּוּשׁ הוּא נוֹחַ לָאָדָם — כָּךְ עוֹשִׂין לוֹ נַחַת רוּחַ מִלְמַעְלָה לְמַלֹּאות שְׁאֵלָתוֹ וּבַקָּשָׁתוֹ:

הַמִּתְעַטֵּשׁ. בַּתְּפִלָּה : מִלְּמַטָּה, אֲפִלּוּ הֲפָחָה מוּעֶטֶת שֶׁאֵינָהּ מַשְׁמַעַת קוֹל — סִימָן רַע לוֹ ; מִלְמַעְלָה, עִטּוּשׁ — סִימָן יָפֶה לוֹ : כְּשֵׁם שֶׁעוֹשִׂין לוֹ נַחַת רוּחַ מִלְּמַטָּה, שֶׁהָעִטּוּשׁ נוֹחַ לָאָדָם, כָּךְ עוֹשִׂין לוֹ נַחַת רוּחַ מִלְמַעְלָה לְמַלֹּאות שְׁאֵלָתוֹ וּבַקָּשָׁתוֹ.