✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן קי״ב · שלא להפסיק בג׳ ראשונות ובג׳ אחרונות
שלא להפסיק בג׳ ראשונות ובג׳ אחרונות — אל ישאל אדם צרכיו בג׳ ראשונות (שבח) ולא בג׳ אחרונות (הודאה), אלא באמצעיות; ודוקא צרכי יחיד אבל צרכי צבור שרי; ואין לומר פיוטים ולא קרובץ בתפלה, ויש שמתירין וכן נוהגין
סימן קי״ב · ב׳ סעיפים
שלא להפסיק בג׳ ראשונות ובג׳ אחרונות
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה מלמד שאין לשאול צרכיו (צרכי יחיד) בג׳ הראשונות של התפילה (שהן שבח) ולא בג׳ האחרונות (שהן הודאה) — אלא בי״ג האמצעיות (בקשת פרס). אבל צרכי צבור — מותר אף בהן. ואין לומר פיוטים ולא «קרובץ» בתפלה — אבל יש שמתירין וכן נוהגין. טקסט עברי, ביאור והסבר של ב׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: שלא להפסיק בג׳ ראשונות ובג׳ אחרונות — צרכי יחיד, צרכי צבור, פיוטים וקרובץ
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן קי״ב · ב׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
לימדונו חז״ל (ברכות ל״ד.): שלש ראשונות דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו, אמצעיות דומה לעבד שמבקש פרס מרבו, אחרונות דומה לעבד שקבל פרס מרבו ונפטר והולך לו — הג׳ ראשונות כעבד המסדר שבח לפני רבו, האמצעיות כעבד המבקש פרס, והאחרונות כעבד שקבל פרס ונפטר והולך לו. ומכאן שאין לשאול צרכיו בג׳ ראשונות ובג׳ אחרונות. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. ב׳ הסעיפים — צרכי יחיד בג׳ ראשונות ואחרונות וצרכי צבור שרי (סעיף א׳), פיוטים וקרובץ (סעיף ב׳)
1. מקרה מעשי — להוסיף בקשה אישית בג׳ ראשונות / אחרונות
2. מקרה מעשי — להתפלל על צורך צבור (צרכי צבור שרי)
3. מקרה מעשי — לומר פיוטים ו«קרובץ» (המנהג)
+ שאלות להבנה ולהעמקה
א. ג׳ ראשונות וג׳ אחרונות — ב׳ הסעיפים
שָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת · שָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת — י״ח (י״ט) ברכות התפילה נחלקות לשלוש: ג׳ ראשונות הן שבח, י״ג אמצעיות הן בקשת פרס, וג׳ אחרונות הן הודאה. וזהו משל העבד: תחילה מסדר שבחו של רבו, אחר כך מבקש פרס, ולבסוף נפטר והולך לו לאחר שקבלו. ומכאן: אין לערב בקשות אישיות בשבח ובהודאה — אלא בבקשה שבאמצע.
סעיף א׳ — צרכי יחיד וצרכי צבור: הבקשות בתפילה
אַל יִשְׁאַל אָדָם צְרָכָיו בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת וְלֹא בְּג׳ אַחֲרוֹנוֹת, וְדַוְקָא צָרְכֵי יָחִיד, אֲבָל צָרְכֵי צִבּוּר שָׁרֵי.
סעיף א׳: אל ישאל אדם צרכיו בג׳ ראשונות ולא בג׳ אחרונות, ודוקא צרכי יחיד, אבל צרכי צבור שרי.
שני מקומות נבדלים. ג׳ ראשונות (שבח) וג׳ אחרונות (הודאה) אינן מקום הבקשה האישית: מקומה בי״ג האמצעיות שהן בקשה (ועיין סימן קי״ט). אבל האיסור אינו אלא בצרכי יחיד — צרכו של אדם פרטי. אבל צרכי צבור מותר אף בברכות אלו, שהרי «עבודה» ו«שים שלום» שבג׳ אחרונות בקשת צרכי רבים הן.
סעיף ב׳ — פיוטים וקרובץ
אֵין לוֹמַר פִּיּוּטִים וְלֹא קְרוֹבֵץ בַּתְּפִלָּה. הַגָּה: וְיֵשׁ שֶׁמַּתִּירִין הוֹאִיל וְצָרְכֵי רַבִּים הֵם, וְכֵן נוֹהֲגִין בְּכָל מָקוֹם לְאָמְרָם.
סעיף ב׳: אין לומר פיוטים ולא קרובץ בתפלה. הגה: ויש שמתירין הואיל וצרכי רבים הם, וכן נוהגין בכל מקום לאמרם.
«קרובץ» הוא ראשי תיבות קול רנה וישועה באהלי צדיקים — הם הפיוטים הנאמרים בחזרת הש״ץ בימים הנוראים ודומיהם. לדעת המחבר לכתחילה אין לאומרם — כשם שאין מערבים בקשות אישיות בתפילה. אבל הרמ״א מביא שיש שמתירין, לפי שהפיוטים צרכי רבים הם (כדין צרכי צבור שבסעיף א׳), וכן נוהגין בכל מקום לאמרם.
הסימן במשפט אחד: אין לשאול צרכי יחיד בג׳ ראשונות (שבח) ובג׳ אחרונות (הודאה) — אלא באמצעיות; אבל צרכי צבור — מותר; ואין לומר פיוטים ולא «קרובץ» בתפלה, אבל הרמ״א והמנהג מתירים (צרכי רבים).
מקרים מעשיים
מקרה 1 — להוסיף בקשה אישית
מצב: באמצע ג׳ הראשונות או ג׳ האחרונות רוצה להוסיף תפילה אישית (על חולה, על פרנסתו...). האם מותר?
הנהגה: לא — אל ישאל אדם צרכיו בג׳ ראשונות ולא בג׳ אחרונות. ברכות אלו שבח (שבח) והודאה (הודאה) הן, ואינן מקום הבקשה האישית. מקום צרכי היחיד הוא בברכות האמצעיות (בקשת פרס). ולאופן ולפרטים — כהוראת הרב.
מקרה 2 — להתפלל על הצבור
מצב: רוצה להתפלל על צורך של רבים (כלל ישראל, גשמים, חולי עמו) בג׳ האחרונות. האם מותר?
הנהגה: כן — צרכי צבור שרי. האיסור אינו אלא בצרכי יחיד. צרכי הרבים מותרים אף בברכות אלו, שהרי «עבודה» ו«שים שלום» כבר בקשת רבים הן. ולנוסח המעשי — כהוראת הרב.
מקרה 3 — פיוטים ו«קרובץ»
מצב: בבית הכנסת אומרים פיוטים («קרובץ») בחזרת הש״ץ בימים נוראים. האם יש למחות?
הנהגה: המחבר כתב שלכתחילה אין לאומרם; אבל הרמ״א מביא שיש שמתירין — הואיל וצרכי רבים הם — וכן נוהגין בכל מקום לאמרם. על כן הולכים אחר מנהג הקהילה והוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- למה אין לשאול צרכיו בג׳ ראשונות ובג׳ אחרונות (סעיף א׳)?
- באילו ברכות מקום הבקשה, ולמה מכוון משל העבד?
- מה ההבדל בין צרכי יחיד לצרכי צבור, ולמה האחרונים מותרים?
- מהו ה«קרובץ», ומה דעת המחבר עליו (סעיף ב׳)?
- מה מביא הרמ״א, ומהו המנהג?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — משל העבד (ברכות ל״ד.), ג׳ ראשונות שבח וג׳ אחרונות הודאה ; גדר צרכי יחיד וצרכי צבור, למה עבודה ושים שלום שרי ; הפסק בפיוטים וקרובץ בתפלה, מחלוקת המחבר והרמ״א והמנהג
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — משל העבד, צרכי יחיד וצרכי צבור, ומנהג הקרובץ