סימן י״ג — דיני ציצית בשבת

על פי השולחן ערוך, אורח חיים י״ג:א, ד׳ ציציות מעכבין זה את זה, שכל זמן שאין בה כל הארבע אינה מצוייצת כהלכתה. הלכך היוצא בה לרשות הרבים בשבת חייב חטאת, שהחוטים הפסולים אינם נוי הבגד אלא משא. והשולחן ערוך מציין לקמן סי׳ ש״א סעיף ל״ח.

על פי השולחן ערוך (אורח חיים י״ג:ב), אם היא מצוייצת כהלכתה מותר לצאת בה לרשות הרבים בין טלית קטן בין טלית גדול, אפילו בזמן הזה שאין לנו תכלת, רק שלא יהא מונח לו על כתפיו (אלא לבוש דרך מלבוש). ומוקמינן לטלית אחזקתיה שהוא מצוייץ כהלכתו, ואין צריך לבדקו קודם שיצא בו.

על פי השולחן ערוך (אורח חיים י״ג:ג), אם נודע לו בשבת כשהוא בכרמלית שהטלית שעליו פסול, לא יסירנו מעליו עד שיגיע לביתו, דגדול כבוד הבריות. והגה: אפילו טלית קטן שתחת בגדיו אין צריך לפשוט, והוא הדין אם נפסק אחד מן הציציות ומתבייש לישב בלא טלית, דיכול ללובשו בלא ברכה מכח כבוד הבריות ; ודוקא בשבת דאסור לעשות ציצית, אבל בחול כהאי גוונא אסור.

על פי השולחן ערוך (אורח חיים י״ג:א), כל זמן שאין הטלית מצוייצת כהלכתה, החוטים התלויים בה אינם נוי הבגד אלא משא — ואינם בטלים לבגד. לפיכך היציאה בה לרשות הרבים בשבת היא הוצאה, והוא חייב חטאת. אבל כשהיא מצוייצת כהלכתה, הציצית נוי / תכשיט של הבגד, ומותר לצאת בה (סעיף ב).