✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה

סימן קל״ה · סדר קריאת התורה בשני וחמישי

סדר קריאת התורה בשני וחמישי — שלושה עולים בשני, בחמישי ובשבת במנחה (כהן, לוי, ישראל); אין פוחתים ואין מוסיפים; אין כהן / אין לוי; החשש משום פגם; עיר שכולה כהנים; והחבושים בבית האסורין
סימן קל״ה · י״ד סעיפים
סדר קריאת התורה בשני וחמישי
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦

סימן זה מלמד את סדר קריאת התורה בשני, בחמישי ובשבת במנחה: קורין שלשה — אין פוחתים ואין מוסיפים, ואין מפטירין בנביא; סדר הקרואים — כהן, לוי, ישראל; מה עושים כשאין כהן או אין לוי; החשש משום פגם (שלא יאמרו שהראשון פגום); עיר שכולה כהנים; והחבושים בבית האסורין. טקסט עברי, ביאור והסבר של י״ד הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.

נושא: סדר קריאת התורה — שלושה עולים, כהן לוי ישראל, אין כהן / אין לוי, משום פגם
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן קל״ה · י״ד סעיפים

עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

שנינו במשנה (מגילה כ״א.): בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה, אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן, ואין מפטירין בנביא — בשני ובחמישי ובשבת במנחה עולים שלושה, אין פוחתין מן המספר ואין מוסיפין עליו, ואין מפטירין בנביא. סימן זה פורש את הכלל: מספר העולים, סדר הקרואים (כהן, לוי, ישראל), והמקרים שבהם אחד מהם חסר. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.

📑 תוכן הלימוד

א. י״ד הסעיפים — שלושה עולים (סעיפים א-ב), סדר כהן לוי ישראל (סעיפים ג-ד), הכהן בק״ש ואין כהן (סעיפים ה-ז), אין לוי והפגם (סעיפים ח-יא), עיר שכולה כהנים (סעיף יב), קטן · סומא · החבושים (סעיפים יג-יד)
1. מקרה מעשי — כמה עולים ובאיזה סדר (כהן, לוי, ישראל)
2. מקרה מעשי — כשאין כהן, או כשאין לוי
3. מקרה מעשי — החשש משום פגם ועיר שכולה כהנים
+ שאלות להבנה ולהעמקה

א. סדר קריאת התורה — י״ד הסעיפים

סֵדֶר קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי — שלושה צירים בסימן: מספר העולים (שלושה, אין פוחתים ואין מוסיפים); סדר הקרואים (כהן, לוי, ישראל — קדימה של קדושה ושל דרכי שלום); ושמירת כבוד הכהנים והלוים — החשש משום פגם: שסדר העליות לא יביא לחשוד שכהן או לוי פגום.

סעיף א׳ — קורין שלשה: שלושה עולים, אין פוחתים ואין מוסיפים

בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה, אין פוחתים מהם ואין מוסיפים עליהם, ואין מפטירין בנביא.
סעיף א׳: בשני ובחמישי ובשבת במנחה עולים שלושה; אין פוחתין מן המספר ואין מוסיפין עליו, ואין מפטירין בנביא. והרמ״א הוסיף: אם היו שני חתנים ישראלים בבית הכנסת, מותר להוסיף ולקרות ארבעה, שלדידהו הוי כיום טוב שמותר להוסיף; והוא הדין לשני בעלי ברית.
שלוש עליות קבועות לקריאות ה«קצרות»: לא פחות (כבוד התורה), ולא יותר (שלא להטריח את הציבור ביום חול), ואין מפטירין בנביא — ההפטרה לשבת ולמועד. הרמ״א מקל ב«אין מוסיפין» עבור שני חתנים או שני בעלי ברית, שדינם כיום טוב.

סעיף ב׳ — מקום שמפסיקים: קוראים ממקום ההפסקה

מקום שמפסיקים בשבת בשחרית, שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ובשבת הבאה.
סעיף ב׳: המקום שמפסיקים בו [בפרשה] בשבת בשחרית — שם קורין במנחה, בשני ובחמישי, ובשבת הבאה.
קריאת המנחה, השני והחמישי מתחילה מראש הפרשה הבאה — זו שתיקרא כולה בשבת הקרובה. אין זו קריאה עצמאית, אלא טעימה מפרשת השבוע.

סעיף ג׳ — כהן לוי ישראל: סדר הקרואים

כהן קורא בתורה ראשון, ואחריו לוי, ואחריו ישראל.
סעיף ג׳: הכהן קורא בתורה ראשון, ואחריו הלוי, ואחריו הישראל.
הסדר קבוע ומדורג: כהן, ואחריו לוי, ואחריו ישראל. חכמים תיקנוהו מפני דרכי שלום — למנוע מריבות על הקדימה — ומיוסד על וקדשתו: הכהן נכבד ראשון.

סעיף ד׳ — כהן עם הארץ: אפילו עם הארץ קודם

המנהג הפשוט שאפילו כהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל, והוא שהכהן יודע לקרות, שאם אינו יודע לקרות היאך יברך על התורה.
סעיף ד׳: המנהג הפשוט שאפילו כהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל; והוא שהכהן יודע לקרות — שאם אינו יודע לקרות, היאך יברך על התורה?
קדימת הכהן היא מחמת קדושתו, לא מחמת חכמתו: אפילו כהן עם הארץ קודם לתלמיד חכם גדול שהוא ישראל. תנאי אחד: שיהא יודע לקרות את הכתוב (לכל הפחות עם הקורא, מלה במלה — עיין סימן קל״ט), שלא תהא ברכתו לבטלה.

סעיף ה׳ — הכהן בקריאת שמע: אינו מפסיק

אם ספר תורה פתוח והכהן קורא את שמע, אינו רשאי להפסיק, וקוראים ישראל במקומו.
סעיף ה׳: אם ספר תורה פתוח והכהן קורא את שמע — אינו רשאי להפסיק [את קריאתו כדי לעלות], וקוראים ישראל במקומו. והרמ״א: וכן בתענית שאחר פסח וסוכות שקורין ויחל, אם אין הכהן מתענה קורין לישראל, וטוב שילך הכהן מבית הכנסת.
אין מפסיקים את ק״ש וברכותיה אפילו לכבוד פתיחת הקריאה: ישראל עולה במקום הכהן. הרמ״א מחיל רעיון זה על קריאת ויחל בתענית — כהן שאינו מתענה אינו ראוי לאותה קריאה.

סעיף ו׳ — אין כהן: כשאין כהן בבית הכנסת

אם נכנס הכהן לבית הכנסת אחר שהתחיל הישראל לברך ברכת התורה, אינו פוסק ; ואם אין כהן בבית הכנסת, קורא ישראל במקום כהן, ולא יעלה אחריו לוי.
סעיף ו׳: אם נכנס הכהן לבית הכנסת אחר שהתחיל הישראל לברך ברכת התורה — אין [הישראל] פוסק, אבל «בָּרְכוּ» אינו [עדיין] התחלה. ואם אין כהן בבית הכנסת, קורא ישראל במקום כהן, ולא יעלה אחריו לוי. והרמ״א: אבל אותו [ישראל] יכול לעלות [במקום לוי], וקוראים אותו «במקום כהן», שלא יאמרו שהוא כהן.
אין כהן? ישראל עולה במקומו — ואז אין לוי עולה שני, שלוי אחר ישראל יביא לחשוב שה«ראשון» (הישראל) היה כהן פגום. לדעת הרמ״א, אותו ישראל עצמו חוזר ועולה, ומכריזים עליו «במקום כהן».

סעיף ז׳ — בירך שנית בטעות

אם היו כהן ולוי בבית הכנסת, וקרא הכהן וסבור שאין שם לוי, והתחיל לברך ברכת התורה שנית, אין מפסיקין אותו.
סעיף ז׳: אם היו כהן ולוי בבית הכנסת, וקרא הכהן, וסבור שאין שם לוי, והתחיל לברך ברכת התורה שנית — אין מפסיקין אותו.
הכהן התחיל בטעות את הברכה כדי לעלות במקום לוי. אף שיש שם לוי באמת, אין מפסיקין — שלא תהא ברכה לבטלה; הוא מסיים וקורא, והלוי יעלה אחריו.

סעיף ח׳ — אין לוי: הכהן חוזר וקורא

אם אין לוי בבית הכנסת, כהן שקרא ראשון מברך שנית וקורא במקום לוי, אבל לא כהן אחר, כדי שלא יאמרו שהראשון פגום.
סעיף ח׳: אם אין לוי בבית הכנסת, כהן שקרא ראשון מברך שנית וקורא במקום לוי; אבל לא כהן אחר — כדי שלא יאמרו שהראשון פגום.
אין לוי? אותו כהן (שזה עתה קרא) חוזר ועולה במקום לוי — ולא כהן אחר. למה? כדי שלא יאמרו שהראשון פגום: כהן אחר שיעלה מיד יעורר חשד שהראשון לא היה כהן כשר. זהו יסוד הפגם המושל בסעיפים הבאים.

סעיף ט׳ — שני לוים: לא זה אחר זה

וכן לא יעלו שני לוים זה אחר זה, כדי שלא יאמרו שאחד מהם פגום.
סעיף ט׳: וכן לא יעלו שני לוים זה אחר זה — כדי שלא יאמרו שאחד מהם פגום.
אותה סברה כסעיף ח׳, מצד הלוי: שני לוים רצופים יעוררו חשד שהראשון (או השני) לוי פגום. לכן תמיד מפסיקים בישראל ביניהם.

סעיף י׳ — כהן אחר כהן: בהפסק ישראל, והמפטיר

נהגו לקרות כהן אחר כהן בהפסק ישראל ביניהם, ואומר החזן כשקורא לשני « אף על פי שהוא כהן », וכיוצא בזה נוהגים בלוי אחר לוי.
סעיף י׳: נהגו לקרות כהן אחר כהן בהפסק ישראל ביניהם, ואומר החזן כשקורא לשני: «אף על פי שהוא כהן»; וכיוצא בזה נוהגים בלוי אחר לוי. והרמ״א: ולכן מותר לעלות גם למפטיר בכי האי גוונא; ואם קורא מפטיר סתם, אין לחוש לפגמו שהרי אינו מזכיר שמו.
שני כהנים יכולים לעלות באותו יום, ובלבד שישראל מפסיק ביניהם והחזן מכריז «אף על פי שהוא כהן» — ובזה מסתלק החשד. הרמ״א לומד מכאן שכהן יכול לעלות למפטיר לאחר המניין, ובפרט שמפטיר «סתם» אין בו פגם.

סעיף י״א — קראו ואינו שם

יש מי שאומר שאם קורא החזן כהן או לוי ואינו שם, לא יקרא לאחר בשם משום פגמו של ראשון, אלא אחר יעלה מעצמו.
סעיף י״א: יש מי שאומר שאם קורא החזן כהן או לוי ואינו שם, לא יקרא לאחר בשם — משום פגמו של ראשון — אלא אחר יעלה מעצמו.
אם הכהן (או הלוי) שנקרא אינו נמצא, אין קוראים אחר בשמו: הדבר יבליט את «כישלון» הראשון. אחר עולה בשקט, מעצמו. תמיד החשש משום פגם וכבוד הזולת.

סעיף י״ב — עיר שכולה כהנים

עיר שכולה כהנים, אם יש ישראל אחד ביניהם, אותו ישראל קורא ראשון מפני דרכי שלום ; והוא הדין לעיר שכולה לוים.
סעיף י״ב: עיר שכולה כהנים — אם יש ישראל אחד ביניהם, אותו ישראל קורא ראשון, מפני דרכי שלום; וכל שאין שם ישראל כלל, קורא כהן אחר כהן שאין שם משום פגם, שהכל יודעים שאין שם אלא כהנים. והוא הדין לעיר שכולה לוים.
מקרה הפוך: בעיר של כהנים, הישראל היחיד קורא ראשון — מפני דרכי שלום, שלא תיפול קנאה בין הכהנים. וכשאין שם ישראל כלל, קוראים כהן אחר כהן ואין חשש פגם: הכל יודעים שאין שם אלא כהנים.

סעיף י״ג — קטן · סומא: הפניות

אם קטן קורא בתורה בצבור — בסימן רפ״ב. אם אין כהן אלא סומא או שאינו בקי — בסימן קל״ט.
סעיף י״ג: [דין] קטן הקורא בתורה בציבור — בסימן רפ״ב. אם אין כהן אלא סומא, או שאינו בקי — בסימן קל״ט.
שתי הפניות: קריאת קטן נידונה בסימן רפ״ב; ודין כהן סומא או שאינו בקי — בסימן קל״ט. המחבר מציין שדינים אלו מקומם בסימנים אחרים.

סעיף י״ד — החבושים בבית האסורין

בני אדם החבושים בבית האסורין, אין מביאין אצלם ספר תורה אפילו בראש השנה ויום הכיפורים.
סעיף י״ד: בני אדם החבושים בבית האסורין — אין מביאין אצלם ספר תורה, אפילו בראש השנה וביום הכיפורים. והרמ״א: והיינו דוקא בשעת הקריאה לבד; אבל אם מכינים לו ספר תורה יום או יומיים קודם — מותר; ואם הוא אדם חשוב, בכל עניין שרי.
אין מביאים ספר תורה לחבושים רק לשם הקריאה — שיש בכך זלזול בכבוד הספר שמטלטלים אותו לצורך שעה. הרמ״א מחלק: אם הכינוהו יום או יומיים קודם, או לאדם חשוב — מותר.
הסימן במשפט אחד: בשני, בחמישי ובשבת במנחה עולים שלושה (אין פוחתים ואין מוסיפים, ואין מפטירין) בסדר כהן · לוי · ישראל; אין כהן — ישראל במקומו (ואין לוי אחריו); אין לוי — אותו כהן חוזר (ולא אחר, משום פגם); תמיד מפסיקים בישראל בין שני כהנים או שני לוים; בעיר שכולה כהנים ישראל קורא ראשון מפני דרכי שלום; ואין מביאים ספר תורה לחבושים לשם הקריאה בלבד.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — כמה עולים, ובאיזה סדר?

מצב: ביום שני בבוקר מוציאים ספר תורה. כמה עולים קוראים, ומי עולה ראשון?
הנהגה: שלושה עולים בדיוק — אין פוחתים ואין מוסיפים — ואין מפטירין. הסדר כהן, לוי, ישראל (סעיף ג). ואפילו כהן עם הארץ קודם לחכם גדול ישראל, ובלבד שיודע לקרות (סעיף ד). לכל יוצא מן הכלל (שני חתנים וכדומה) — כהוראת הרב.

מקרה 2 — אין כהן (או אין לוי)

מצב: בבית הכנסת אין כהן כלל — או שיש כהן אך אין לוי. מה עושים?
הנהגה: אין כהן — ישראל עולה במקומו, ואין לוי עולה אחריו (סעיף ו). אין לוי — אותו כהן שזה עתה קרא חוזר ועולה במקום לוי, ולא כהן אחר, כדי שלא יאמרו שהראשון פגום (סעיף ח). לפרטים — כהוראת הרב.

מקרה 3 — החשש משום פגם ועיר שכולה כהנים

מצב: רוצים לקרות שני כהנים באותו יום; או שנמצאים בקהילה שכמעט כולה כהנים.
הנהגה: לשני כהנים (או שני לוים) מפסיקים בישראל והחזן מכריז «אף על פי שהוא כהן» (סעיף י). בעיר שכולה כהנים, הישראל היחיד קורא ראשון מפני דרכי שלום; ובאין שם ישראל, קוראים כהן אחר כהן ואין חשש פגם (סעיף יב). ולמעשה — כהוראת הרב.

שאלות להבנה

בדוק את הבנתך:
  1. כמה עולים בשני ובחמישי, והאם מפטירין בנביא (סעיף א)?
  2. מהו סדר הקרואים, ולמה כהן עם הארץ קודם לחכם גדול ישראל (סעיפים ג-ד)?
  3. כשאין כהן — מי עולה, ולמה אין לוי אחריו (סעיף ו)?
  4. כשאין לוי — למה אותו כהן חוזר ולא אחר (סעיף ח)?
  5. מהו פגם, וכיצד נמנעים ממנו בין שני כהנים או בעיר שכולה כהנים (סעיפים י, יב)?

להעמיק עוד

אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
להמשיך לסימן הבא← סימן קל״ו
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן קל״ה · י״ד סעיפים · רמה 1 — התחלה
♥ לתמוך בדעת
📖להצטרף לחברותא