✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה

סימן קמ״א · הקורא והמקרא

דיני הקורא והמקרא — לקרות מעומד בלא סמיכה; אין שנים קוראים יחד; המקרא מלה במלה; על ידי סרסור; אמן וברכה; עין הרע בב׳ אחים; העולה למגדל; וקרי וכתיב הלכה למשה מסיני
סימן קמ״א · ח׳ סעיפים
דיני הקורא והמקרא
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦

סימן זה מלמד את הנהגת קריאת התורה מצד הקורא והמקרא: לקרות מעומד בלא סמיכה; שאין שנים קוראים יחד; המקרא המקריא מלה במלה; ההנהגה על ידי סרסור; קצב אמן וברכה; העין הרע; אופן העליה והירידה מן המגדל; והקרי וכתיב. טקסט עברי, ביאור והסבר של ח׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.

נושא: דיני הקורא והמקרא — מעומד, לא יקראו שנים, המקרא, סרסור, אמן, עין הרע, המגדל, קרי וכתיב
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן קמ״א · ח׳ סעיפים

עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

קריאת התורה בציבור נערכת כעין מעמד הר סיני: קוראים מעומד, באימה וביראה, כשקול אחד בלבד נשמע, ומוסרים את התורה «על ידי סרסור» — כשם שקיבלה משה רבנו. הסימן עוסק בהנהגת הקורא והמקרא. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.

📑 תוכן הלימוד

א. ח׳ הסעיפים — מעומד (א׳), לא יקראו שנים (ב׳), המקרא (ג׳), סרסור (ד׳), אמן וברכה (ה׳), עין הרע (ו׳), העולה למגדל (ז׳), קרי וכתיב (ח׳)
1. מקרה מעשי — קריאה מעומד ותפקיד החזן
2. מקרה מעשי — המקרא והעולה הקורא בנחת
3. מקרה מעשי — עניית אמן בזמנה
+ שאלות להבנה ולהעמקה

א. הקורא והמקרא — ח׳ הסעיפים

הַקּוֹרֵא וְהַמַּקְרֶא — קריאת התורה בציבור כעין מתן תורה: נעשית מעומד, בקול אחד (אין שנים קוראים יחד), עם מקרא וסרסור. ומכאן גם קצב אמן וברכה, החשש מעין הרע, אופן העליה למגדל, והדיוק בקרי וכתיב.

סעיף א׳ — לקרות מעומד

צריך לקרות מעומד, ואפילו לסמוך עצמו לכותל או לעמוד אסור אלא אם כן הוא בעל בשר. הגה: וכן החזן הקורא צריך לעמוד עם הקורא.
סעיף א׳: צריך לקרות (בתורה) מעומד, ואפילו לסמוך עצמו לכותל או לעמוד אסור, אלא אם כן הוא בעל בשר. הגה: וכן החזן הקורא צריך לעמוד עם הקורא (העולה).
קוראים מעומד, מאימה וכבוד, כעין מעמד הר סיני. הסמיכה (לכותל או לעמוד) אסורה, שאין זו עמידה גמורה — אלא אם כן הוא בעל בשר שקשה לו לעמוד בלא סמיכה. והרמ״א הוסיף שגם החזן הקורא בקול צריך לעמוד, עם העולה.

סעיף ב׳ — לא יקראו שנים

לא יקראו שנים, אלא העולה קורא וש״צ שותק, או ש״צ קורא והעולה לא יקרא בקול רם, ומכל מקום צריך הוא לקרות עם ש״ץ כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, אלא שצריך לקרות בנחת שלא ישמיע לאזניו.
סעיף ב׳: לא יקראו שנים, אלא העולה קורא וש״צ שותק, או ש״צ קורא והעולה לא יקרא בקול רם; ומכל מקום צריך הוא לקרות עם ש״ץ כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, אלא שצריך לקרות בנחת שלא ישמיע לאזניו.
קול אחד בלבד נשמע — תרי קלי לא משתמעי. למעשה בזמננו הש״ץ (הבעל קורא) קורא בקול; אבל מי שבירך (העולה) אינו שותק לגמרי, שאם כן ברכתו לבטלה — שהרי בירך על מנת לקרות. לכן קורא בנחת עם הש״ץ, בלחש, שלא ישמיע אפילו לאזניו.

סעיף ג׳ — המקרא

יש נוהגים להעמיד מי שמקרא לעולה מלה במלה, ואחר שגומר המקרא המלה אומרה העולה.
סעיף ג׳: יש נוהגים להעמיד מי שמקרא לעולה מלה במלה, ואחר שגומר המקרא המלה אומרה העולה.
המקרא מקדים ומקריא לעולה מלה במלה, לסייעו לקרות בלא טעות. וסדר הדברים: המקרא אומר את המלה, ואחר כך חוזר העולה ואומרה — כדי שהעולה יקרא בעצמו כסדר, וקריאתו היא המלווה את הש״ץ.

סעיף ד׳ — על ידי סרסור

אם ש״צ רוצה לברך לעצמו ולקרות, צריך שיעמוד אחר אצלו, שכשם שנתנה תורה על ידי סרסור כך אנו צריכים לנהוג בה על ידי סרסור.
סעיף ד׳: אם ש״צ רוצה לברך לעצמו ולקרות, צריך שיעמוד אחר אצלו, שכשם שנתנה תורה על ידי סרסור (משה) כך אנו צריכים לנהוג בה על ידי סרסור.
התורה ניתנה «על ידי סרסור» — משה רבנו, מתווך בין הקב״ה לישראל. כדי לשמר דרך מסירה זו, אף כשהש״ץ מברך וקורא לעצמו, יעמוד אחר אצלו (כסרסור), שלא יקרא יחידי אלא «על ידי סרסור».

סעיף ה׳ — אמן וברכה

אין הצבור רשאים לענות אמן עד שתכלה ברכה מפי הקורא, ואין הקורא רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הצבור.
סעיף ה׳: אין הצבור רשאים לענות אמן עד שתכלה ברכה מפי הקורא, ואין הקורא רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הצבור.
שני זמנים שאין לערבבם. הציבור ממתין לסיום הברכה קודם שיענה אמן — שיהא האמן על ברכה שלמה ששמעוה. והקורא ממתין לסיום האמן של הציבור קודם שיתחיל לקרות — שלא יאבד האמן בתוך הקריאה. כל דבר בעתו ובכוונה.

סעיף ו׳ — ב׳ אחים ועין הרע

יכולים לקרות ב׳ אחים זה אחר זה, והבן אחר האב, ואין מניחין אלא בשביל עין הרע. ואפילו אם אחד הוא השביעי ואחד הוא המפטיר, לא יקראו השני בשמו משום עין הרע.
סעיף ו׳: יכולים לקרות ב׳ אחים זה אחר זה, והבן אחר האב, ואין מניחין אלא בשביל עין הרע. ואפילו אם אחד הוא השביעי ואחד הוא המפטיר, לא יקראו השני בשמו משום עין הרע.
מצד הדין אין מניעה לקרות שני אחים זה אחר זה, או בן אחר האב. ואין נמנעים אלא מפני עין הרע. ואף במקום שמותר — השביעי והמפטיר — נזהרים שלא לקרוא את השני בשמו («פלוני בן פלוני»), משום עין הרע.

סעיף ז׳ — העולה למגדל

העולה למגדל עולה בפתח שהיא לו בדרך קצרה ממקומו, וירד מהמגדל בדרך אחר שהיא לו בדרך ארוכה עד מקומו, ואם ב׳ הדרכים שוים עולה בפתח שהיא לו בדרך ימין וירד בפתח שכנגדו, ולא ירד עד שעלה כבר הראוי לקרות אחריו.
סעיף ז׳: העולה למגדל עולה בפתח שהיא לו בדרך קצרה ממקומו, וירד מהמגדל בדרך אחר שהיא לו בדרך ארוכה עד מקומו; ואם ב׳ הדרכים שוים, עולה בפתח שהיא לו בדרך ימין וירד בפתח שכנגדו; ולא ירד עד שעלה כבר הראוי לקרות אחריו.
זריזין למצוה — לכן עולה בדרך הקצרה; ומראה שקשה עליו לפרוש ממנה — לכן יורד בדרך הארוכה. ואם שתיהן שוות, מקדימים את דרך הימין בעליה. ולבסוף, אינו יורד עד שכבר עלה הבא אחריו (העולה הבא), שלא תישאר הבימה «בלא תורה».

סעיף ח׳ — קרי וכתיב

כל תיבה שהיא קרי וכתיב הלכה למשה מסיני שתהא נכתבת כמו שהיא בתורה ונקרית בענין אחר, ומעשה באחד שקרא כמו שהיא כתובה בפני גדולי הדור ה״ר יצחק אבוהב וה״ר אברהם ואלנסי ושמואל ואלנסי בנו ז״ל, והתרו בו שיקרא כפי המסורה ולא רצה, ונדוהו והורידוהו מהתיבה.
סעיף ח׳: כל תיבה שהיא קרי וכתיב הלכה למשה מסיני, שתהא נכתבת כמו שהיא בתורה ונקרית בענין אחר. ומעשה באחד שקרא כמו שהיא כתובה בפני גדולי הדור — ה״ר יצחק אבוהב וה״ר אברהם ואלנסי ושמואל ואלנסי בנו ז״ל — והתרו בו שיקרא כפי המסורה ולא רצה, ונדוהו והורידוהו מהתיבה.
יש תיבות שצורת הכתיב שלהן וצורת הקרי שונות: זו הלכה למשה מסיני. בקריאה בציבור קוראים תמיד לפי הקרי (המסורה). והמעשה המובא מלמד את חומרת הדבר: מי שקרא כפי הכתיב כנגד המסורה, וסירב לחזור בו בפני גדולי הדור, נודה והורד מן המגדל.
הסימן במשפט אחד: קוראים בתורה מעומד בלא סמיכה, בקול אחד (והעולה קורא בנחת שלא תהא ברכתו לבטלה); אפשר להעמיד מקרא המקריא מלה במלה וסרסור; אין מערבבים אמן וברכה; חוששים לעין הרע; עולים בדרך הקצרה ויורדים בארוכה; וקוראים כל קרי וכתיב לפי המסורה, שהיא הלכה למשה מסיני.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — קריאה מעומד ותפקיד החזן

מצב: האם העולה (או החזן הקורא) רשאי להישען על המגדל בשעת הקריאה ?
הנהגה: קוראים מעומד בלא סמיכה (לכותל, לעמוד או למגדל), שאין זו עמידה גמורה — אלא אם כן הוא בעל בשר שקשה לו. וגם החזן הקורא בקול עומד, עם העולה. ולמעשה — כהוראת הרב.

מקרה 2 — המקרא והעולה הקורא בנחת

מצב: הבעל קורא (ש״ץ) קורא בקול עבור העולה. האם גם העולה קורא ? ובאיזה קול ?
הנהגה: אין שנים קוראים בקול רם יחד. העולה שבירך קורא בנחת עם הש״ץ — שלא תהא ברכתו לבטלה — ואף שלא ישמיע לאזניו. ואפשר להעמיד מקרא המקריא מלה במלה. ולפרטים — כהוראת הרב.

מקרה 3 — עניית אמן בזמנה

מצב: מתי עונים אמן על הברכה, ומתי מתחיל הקורא לקרות ?
הנהגה: הציבור ממתין שתכלה הברכה מפי הקורא קודם שיענה אמן; והקורא ממתין שיכלה האמן מפי הציבור קודם שיתחיל לקרות. אין מערבבים את השניים, שיישמע כל אחד — ברכה, אמן, קריאה — לעצמו. ולמקרי הגבול — כהוראת הרב.

שאלות להבנה

בדוק את הבנתך:
  1. למה קוראים בתורה מעומד, ומי רשאי לסמוך עצמו (סעיף א׳) ?
  2. למה צריך העולה לקרות בנחת עם הש״ץ, ומה החשש בלאו הכי (סעיף ב׳) ?
  3. מהו המקרא ובאיזה סדר מקריא (סעיף ג׳) ?
  4. מה פירוש מסירת התורה «על ידי סרסור» (סעיף ד׳) ?
  5. למה אין מערבבים אמן וברכה, ומהו הקרי וכתיב (סעיפים ה׳ ו-ח׳) ?

להעמיק עוד

אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
להמשיך לסימן הבא← סימן קמ״ב
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן קמ״א · ח׳ סעיפים · רמה 1 — התחלה
♥ לתמוך בדעת
📖להצטרף לחברותא