✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן קמ״ב · דין מי שקרא וטעה
דין מי שקרא וטעה — הקורא בתורה וטעה אפילו באות אחת, כשהמשמעות משתנה — מחזירין אותו; טעה בנגינת הטעם או בניקוד ואין המשמעות משתנה — אין מחזירין אותו אבל גוערין בו; וישוב שאין בו מי שיודע לקרות בדקדוק — יקראו בתורה בברכה כהלכתה
סימן קמ״ב · ב׳ סעיפים
דין מי שקרא וטעה
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה מלמד את דיני הטועה בקריאת התורה: הקורא וטעה אפילו באות אחת, כשהמשמעות משתנה (שנוי שמשתנה) — מחזירין אותו; אבל טעה בנגינת הטעם או בניקוד ואין המשמעות משתנה — אין מחזירין אותו אבל גוערין בו; וישוב שאין בו מי שיודע לקרות בדקדוק ובטעמים — יקראו בתורה בברכה כהלכתה. טקסט עברי, ביאור והסבר של ב׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: דין מי שקרא וטעה — מחזירין אותו, גוערין בו, וישוב שקורא בברכה
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן קמ״ב · ב׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
תכלית קריאת התורה בציבור היא שישמעו הקהל את התורה נקראת בדיוק, כמו שניתנה. לכן פוסק המחבר: קרא וטעה אפי׳ בדקדוק אות אחת מחזירין אותו — טעות, ואפילו בדקדוק אות אחת, מחייבת לחזור. והרמ״א מגדיר את השיעור: אין מחזירין אלא כשהטעות משנה את המשמעות. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. ב׳ הסעיפים — קרא וטעה בדקדוק ומחזירין (סעיף א׳, עם הגהת הרמ״א על טעם וניקוד), ישוב שאין בו מדקדק (סעיף ב׳)
1. מקרה מעשי — טעות המשנה את המשמעות: מחזירין אותו
2. מקרה מעשי — טעות בטעם או בניקוד: אין מחזירין אבל גוערין בו
3. מקרה מעשי — קהילה בלא בעל קורא מדקדק: יקראו בברכה כהלכתה
+ שאלות להבנה ולהעמקה
א. דין מי שקרא וטעה — ב׳ הסעיפים
מִי שֶׁקָּרָא וְטָעָה — הקורא בתורה וטעה — העיקרון: הקריאה צריכה להיות מדויקת. טעות בדקדוק (דיוק אותיות התיבה) המשנה את המשמעות (שנוי שמשתנה) היא עיכוב: מחזירין אותו, מחזירים אותו לקרוא כתיקונו. אבל טעות בנגינת הטעם או בניקוד שאינה משנה את המשמעות — אין מחזירין אותו אבל גוערין בו. ומכאן גם דין הישוב שאין בו יודע לקרות בדקדוק: יקראו בתורה בברכה כהלכתה.
סעיף א׳ — קרא וטעה: טעות המשנה את המשמעות
קרא וטעה אפי׳ בדקדוק אות אחת מחזירין אותו. הגה: וכן דין החזן הקורא, ודוקא שנוי שמשתנה ע״י זה הענין, אבל אם טעה בנגינת הטעם או בניקוד אין מחזירין אותו אבל גוערין בו. (ב״י ופסקי מהרי״א סי׳ קפ״א).
סעיף א׳: הקורא בתורה וטעה, אפילו בדקדוק אות אחת — מחזירין אותו. הגה (רמ״א): וכן דין החזן הקורא; ודוקא שנוי שמשתנה על ידי זה הענין (טעות המשנה את המשמעות), אבל אם טעה בנגינת הטעם או בניקוד — אין מחזירין אותו אבל גוערין בו.
שתי דרגות של טעות. טעות בדקדוק — דיוק אותיות התיבה — המשנה את משמעות התיבה: מחזירין אותו, מחזירים אותו לקרוא נכון, שהרי צריך לשמוע את התורה כמות שהיא. אבל טעות שאינה נוגעת למשמעות — נגינת טעם שלא במקומה או ניקוד שאינו מדויק בלי שינוי משמעות — אינה מחייבת לחזור: גוערין בו בלבד, שידקדק בקריאתו.
סעיף ב׳ — ישוב שאין בו מדקדק: יקראו בברכה
וישוב שיש שם מנין ואין מי שיודע לקרות בתורה כהלכתה בדקדוק ובטעמים, אפ״ה יקראו בתורה בברכה כהלכתה. ומפטירין בנביא, ועיין בסמוך ריש סי׳ קמ״ד.
סעיף ב׳: וישוב שיש בו מנין ואין מי שיודע לקרות בתורה כהלכתה בדקדוק ובטעמים — אפילו הכי (אפ״ה) יקראו בתורה בברכה כהלכתה. ומפטירין בנביא, ועיין בסמוך בריש סימן קמ״ד.
היעדר בעל קורא בקי לגמרי אינו מבטל את קריאת התורה בציבור. קהילה שיש בה מנין אך אין מי שיקרא בכל הדיוק (דקדוק) והטעמים קוראים בתורה בברכה כהלכתה — ומפטירין בנביא. מצות קריאת התורה מתקיימת בכך.
הסימן במשפט אחד: הקורא בתורה וטעה אפילו באות אחת, כשהמשמעות משתנה — מחזירין אותו; אבל טעות בטעם או בניקוד שאינה משנה את המשמעות — אין מחזירין אותו אבל גוערין בו; וישוב שיש בו מנין בלא מדקדק — יקראו בתורה בברכה כהלכתה, ומפטירין בנביא.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — טעות המשנה את המשמעות
מצב: הבעל קורא (החזן) קרא תיבה בשינוי אות או ניקוד, והמשמעות השתנתה. מה יעשה ?
הנהגה: הואיל והמשמעות השתנתה (שנוי שמשתנה), מחזירין אותו — מחזירים אותו לקרוא את התיבה כתיקונה ולהמשיך. והוא הדין לעולה לתורה ולבעל הקורא. ולמעשה (אילו תיבות בדיוק) — כהוראת הרב.
מקרה 2 — טעות בטעם או בניקוד
מצב: הבעל קורא טעה בנגינת הטעם או בניקוד, אך בלי לשנות את המשמעות. האם יחזור ?
הנהגה: כל עוד אין המשמעות משתנה, אין מחזירין אותו. אבל גוערין בו — נוזפים בו שידקדק בקריאתו. ולמקרי הגבול (טעם שאף הוא משנה את המשמעות) — כהוראת הרב.
מקרה 3 — קהילה בלא בעל קורא מדקדק
מצב: ישוב שיש בו מנין, אך אין מי שיודע לקרות בתורה בכל הדקדוק והטעמים. האם מוותרים על הקריאה, או על הברכה ?
הנהגה: אין מוותרים. אפ״ה יקראו בתורה בברכה כהלכתה — קוראים בתורה בברכה כתיקונה, ומפטירין בנביא. קריאת התורה בציבור מתקיימת גם בלא בעל קורא מושלם. ולסדר המעשי — כהוראת הרב (ועיין ריש סימן קמ״ד).
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- על איזו טעות אומר המחבר מחזירין אותו, ועד כמה (סעיף א׳) ?
- איזה שיעור מוסיף הרמ״א ב«ודוקא שנוי שמשתנה» ?
- מתי אומרים אין מחזירין אותו אבל גוערין בו, ובאיזו טעות (סעיף א׳, הגה) ?
- ישוב שאין בו מדקדק — קורא עם ברכה או בלעדיה (סעיף ב׳) ?
- מה עושים להפטרה במקרה זה, ולהיכן מפנה השולחן ערוך ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — גדר מחזירין אותו — עיכוב בעצם הקריאה, ופירוש שנוי שמשתנה ע״י זה הענין ; הגבול שבין דקדוק המשנה את המשמעות לבין נגינת הטעם וניקוד — אבל גוערין בו ; ישוב שאין בו מדקדק — יקראו בברכה כהלכתה, מצות קריאת התורה
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : דף מעבר — אדמו״ר הזקן לא כתב סימן זה; הפניה לרמות 1-3 ולסידורו