✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דיני תשמישי קדושה ונרות בית הכנסת — עיונים מעמיקים
סימן קנ״ד · ט״ו סעיפים
תשמישי קדושה · גניזה · מעלין בקודש · תנאי והקדש · נרות בית הכנסת
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קנ״ד — ט״ו סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות ספר תורה פרק י׳, הלכות תפילה פרק י״א), מרדכי, הגהות אשרי, ר׳ ירוחם, ר״ן, תרומת הדשן, פסקי מהרא״י, מגן אברהם, ט״ז, משנה ברורה, ערוך השלחן

הבסיס התלמודי:
מגילה כ״ו.-כ״ו: · פרק בני העיר · תשמישי קדושה נגנזין · מעלין בקודש ואין מורידין · לב בית דין מתנה עליהם

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table of Contents

  1. Introduction to the sugya — גדר תשמישי קדושה מול תשמישי מצוה, החקירה ביסוד הקדושה (מגילה כ״ו.), צירי הסימן (ט״ו סעיפים)
  2. תשמישי קדושה וגניזה — מה יש בו קדושה, תשמיש דתשמיש, גניזת מטפחות וספר תורה שבלה (סעיפים א׳, ג׳-ה׳)
  3. מעלין בקודש ואין מורידין — שינוי מכלי לכלי, קדושת ארון מול קדושת בית הכנסת (סעיפים ו׳-ז׳)
  4. תנאי והקדש — «לב בית דין מתנה עליהם», מתנדבים ועטרות, בני כרך (סעיפים ח׳-י׳, ט״ו)
  5. נרות בית הכנסת — נרות עבודה זרה, עכבר בשמן, קריאה לאור הנר, הדלקת נר הדיוט · נפקא מינה למעשה · טבלאות סיכום ומקורות

📜 The text of the Shulhan Aroukh — the seifim

דִּינֵי תַּשְׁמִישֵׁי קְדֻשָּׁה וְנֵרוֹת בֵּית הַכְּנֶסֶת. וּבוֹ ט״ו סְעִיפִים:

תמצית: הסימן דן במעלת הקדושה של הכלים המשמשים את הקודש (תיק, מזוזות, רצועות, ארון, כסא, וילון) — יש בהן קדושה וצריך לגנזן ; בהבחנה בין תשמיש לתשמיש דתשמיש ; במעלין בקודש ואין מורידין בשינוי מכלי לכלי ; בכוח התנאי וההקדש (לב בית דין מתנה עליהם) ; ובדיני נרות ושמן של בית הכנסת.

Concise summary:

ט״ו seifim: the siman regulates the תשמישי קדושה — the objects that serve the sacred (the sefer s wrapper, mezuza cases, tefillin straps, ark, chair, curtain): they יש בהן קדושה וצריך לגנזן. It distinguishes תשמיש from תשמיש דתשמיש; establishes מעלין בקודש ואין מורידין for transforming one object into another; unfolds the power of the תנאי and the הקדש (לב ב״ד מתנה עליהם); and treats the נרות ושמן of the synagogue.

1. הקדמת הסוגיא — גדר תשמישי קדושה, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדיני תשמישי קדושה ונרות בית הכנסת — מעלתם של הכלים המשמשים את הקודש ודין השמן והנרות. ובו ט״ו סעיפים. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) מדרגות הקדושה — יש קדושת בית הכנסת, יש קדושת ארון (תשמישי קדושה), ויש שאין בו קדושה כלל (עראי, תשמיש דתשמיש), ומכאן דין הגניזה והשינוי (מעלין בקודש ואין מורידין) ; (ב) כוח האדם על הקדושה — בתנאי ובהקדש, ש«לב בית דין מתנה עליהם» ובדעת המתנדב הוקדשו הכלים. ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן: מה נגנז, מה משנין, מה מוכרין, ודין נרות ושמן של בית הכנסת. ועיקר הסוגיא במגילה כ״ו. (פרק בני העיר).
הערה יסודית: ציר הסימן — מדרגות הקדושה. יש קדושת בית הכנסת (הבימה, הפרוכת שלפני הארון), יש קדושת ארון היינו תשמישי קדושה ממש (תיק, ארון, כסא, וילון של היכל), ויש שאין בו קדושה — עראי (רחבה של עיר) או תשמיש דתשמיש (המכסה השומר את המכסה). ולזה נפקא מינה בגניזה, במכירה, ובשינוי מכלי לכלי.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: תשמישי קדושה שיש בהן קדושה — מהו גדר קדושתם? האם קדושה עצמית (שהחפץ המשמש נתקדש בעצמו מכוח ייעודו לקודש), או קדושה מחמת החפץ הקדוש שבתוכם (שאין הקדושה אלא השראה מן הספר או התפילין שהם משמשים, ובטלם בטלה)? ונפקא מינה בגדר הגניזה, בכוח התנאי, ובדין תשמיש דתשמיש. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. תשמישי קדושה וגניזה — מה יש בו קדושה, תשמיש דתשמיש (מגילה כ״ו.)

לשון השלחן ערוך

סעיף ג׳: «תשמישי קדושה כגון תיק של ספרים ומזוזות ורצועות תפילין וארגז שנותנין בו ס״ת או חומש וכסא שנותנין עליו ס״ת ווילון שתולין לפני ההיכל יש בהן קדושה וצריך לגנזן.» סעיף ד׳: «מטפחות ס״ת שבלו יכולים לעשות מהן תכריכין למת מצוה וזו היא גניזתן.» סעיף א׳: «רחבה של עיר... אין בה משום קדושה מפני שהיא עראי.»
שורש הדין — מגילה כ״ו.: שנינו בפרק בני העיר במדרגות הקדושה, ומנו שם תשמישי קדושה שנגנזין. ומרן העתיק את פרטיהם: תיק של ספרים ומזוזות ורצועות תפילין וארגז שנותנין בו ס״ת או חומש וכסא שנותנין עליו ס״ת ווילון שתולין לפני ההיכל — כל אלו יש בהן קדושה וצריך לגנזן. והרמ״א הביא מן המרדכי והגהות אשרי (פרק בני העיר) לחלק בין תשמיש לתשמיש דתשמיש.
קושיא — במה נבדל תשמישי קדושה מתשמישי מצוה? הרי גם הסוכה והלולב והשופר והציצית תשמישי מצוה הם, ואעפ״כ נזרקין לאחר מצותן ואין בהם קדושה ; ואילו תיק הספר והוילון יש בהם קדושה וצריכין גניזה. ומאי שנא?
תירוץ: חילקו הראשונים — תשמישי מצוה הם כלים שנעשו לקיום מצוה עוברת (סוכה, לולב, שופר, ציצית), וכיון שעברה המצוה בטל תשמישם ונזרקין. אבל תשמישי קדושה הם המשמשים דבר שבקדושה הקיים ועומד (ספר תורה, תפילין, מזוזה) — הספר עצמו קדוש בקדושת הגוף, ומשמשיו נתקדשו מחמתו, ולכן יש בהן קדושה וצריך לגנזן ואין זורקין אותם. ולזה נוטה החקירה — קדושתם מחמת החפץ הקדוש שהם משמשים. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — תשמיש דתשמיש: דקדק הרמ״א (סעיף ג׳) — אבל אותו מכסה שהוא לשמור אותו מכסה שעל הקרשים לא מיקרי תשמיש דהוי תשמיש דתשמיש. כלומר, הכיסוי הראשון שעל הספר משמש את הקודש, ויש בו קדושה ; אבל כיסוי שני שאינו אלא לשמור את הכיסוי הראשון — רחוק הוא מן הקודש, ואין בו קדושה. וזה יסוד גדול: הקדושה הנמשכת מן הספר יש לה גבול, ובמדרגה שנייה כבר פקעה. ומטעם הכבוד גופו — אסור לכבס מטפחת של ס״ת במי רגלים מפני הכבוד (סעיף ג׳). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — קדושה וגניזה: (א) תיק, מזוזות, רצועות, ארגז, כסא, וילון של היכל — יש בהן קדושה וצריך לגנזן. (ב) תשמיש דתשמיש — אין בו קדושה. (ג) מטפחות ס״ת שבלו — תכריכין למת מצוה וזו היא גניזתן. (ד) ספר תורה שבלה — מניחין אותו בכלי חרס וגונזין אותו בקבר ת״ח (סעיף ה׳). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
תשמישי קדושה — תיק של ספרים ומזוזות ורצועות תפילין וארגז וכסא ווילון של ההיכל — יש בהן קדושה וצריך לגנזן (מגילה כ״ו.) ; אבל תשמיש דתשמיש אין בו קדושה, שקדושת המשמש נמשכת מן הקודש ויש לה גבול.

3. מעלין בקודש ואין מורידין — שינוי מכלי לכלי (מגילה כ״ו.-כ״ו:)

לשון השלחן ערוך

סעיף ו׳: «אין עושין מתיבה כסא לס״ת אבל מותר לעשות מתיבה גדולה קטנה וכן מותר לעשות מכסא גדול כסא קטן אבל אסור לעשות ממנו שרפרף לכסא וכן מותר לעשות מוילון גדול וילון קטן או לעשות ממנו כיס לספר תורה אבל לעשות ממנו כיס לחומש אסור.» סעיף ז׳: «הבימה... אין בה קדושת ארון אלא קדושת ב״ה.»
שורש הדין — «מעלין בקודש ואין מורידין»: יסוד זה נלמד במגילה (כ״ו.-כ״ו:) ובכמה מקומות, שאין מורידין דבר ממדרגת קדושתו אלא מעלין. ומכאן דין השינוי מכלי לכלי: מן הארון (המשמש את הספר) אין עושין כסא (שאף הוא משמש ספר אבל במדרגה פחותה), ומן הכסא אין עושין שרפרף (שאינו אלא הדום, פחות מכסא). אבל מגדול לקטן באותה מדרגה — מותר, שאין בו הורדה. וכן מוילון (של היכל) עושין כיס לספר תורה (מעלה), ולא כיס לחומש (הורדה, שהחומש פחות בקדושתו מן הספר).
קושיא — מנין סדר המדרגות שבין הכלים? הרי תיבה, כסא, שרפרף — כולם משמשי ספר תורה הם, ומאי טעמא נחשב הכסא פחות מן התיבה, והשרפרף פחות מן הכסא? ומאי שנא כיס ספר תורה מכיס חומש?
תירוץ: מדרגת הכלי נמדדת בקירבתו אל הקודש ובחשיבות תשמישו. הארון/תיבה מקיף את הספר ומשמרו — תשמיש גמור וחשוב ; הכסא נותנין עליו את הספר — תשמיש, אך פחות מן המקיף ; השרפרף אינו אלא הדום שתחת הכסא — משמש את הכסא, מדרגה שלישית. וכן הספר תורה קדוש מן החומש (שאין בו קדושת ספר תורה שלם), ולכן כיס ששימש ספר תורה — אין מורידין אותו לחומש. וכל שהמדרגה שווה או עולה — מותר ; יורדת — אסור. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
מחלוקת — הפרוכת: קדושת ארון או קדושת בית הכנסת? כתב הרמ״א (סעיף ו׳): ופרוכת שאנחנו תולין בפני הארון אין לו קדושת ארון רק קדושת ב״ה. ודנו האחרונים אם הפרוכת שלנו (התלויה מבחוץ) כוילון שלפני ההיכל (שיש בו קדושת תשמיש, סעיף ג׳) או ככלי בית הכנסת בלבד ; והכריע הרמ״א שאין לה קדושת ארון אלא קדושת בית הכנסת, וכן הבימה (סעיף ז׳) — אין בה קדושת ארון אלא קדושת ב״ה. ונפקא מינה למכירתה ולשינויה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — מעלין בקודש: (א) מתיבה כסא — אסור (הורדה) ; מתיבה גדולה קטנה — מותר. (ב) מכסא שרפרף — אסור ; מכסא גדול קטן — מותר. (ג) מוילון כיס ספר תורה — מותר (מעלה) ; כיס חומש — אסור (הורדה). (ד) פרוכת ובימה — קדושת בית הכנסת, לא קדושת ארון. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
מעלין בקודש ואין מורידין: אין עושין מתיבה כסא לספר תורה (הורדה), אבל מגדול לקטן באותה מדרגה מותר ; ומוילון כיס לספר תורה מותר, וכיס לחומש אסור — שהחומש פחות בקדושתו מן הספר.

4. תנאי והקדש — «לב בית דין מתנה עליהם», מתנדבים ובני כרך

לשון השלחן ערוך

סעיף ח׳: «הארון וכל מה שעושים לס״ת מועיל בו תנאי להשתמש בו שאר תשמיש אפילו דחול.» הגה: «ונהגו ליהנות בכמה הנאות מדברי קדושה... דכיון שנהגו כן... לב ב״ד מתנה עליהם מעיקרא... ואע״ג דלא התנו כאלו התנו דמי.» סעיף ט״ו: «בני כרך שקנו ס״ת והתנו שאם יצא אחד מהכרך שהנשארים יתנו לו חלקו...»
שורש הדין — כוח התנאי: קדושת תשמישי קדושה תלויה בייעוד ובדעת המקדיש, ולכן מועיל בו תנאי להשתמש בו שאר תשמיש אפילו דחול (סעיף ח׳). ומכאן הרחיב הרמ״א מן תרומת הדשן: מנהג העולם ליהנות מכלי קודש (מטפחות, שולחן, מעילים), וכיון שאי אפשר ליזהר — לב ב״ד מתנה עליהם מעיקרא כדי שלא יבואו לידי תקלה, ואע״ג דלא התנו כאלו התנו דמי. וכן במתנדבים (סעיף ט׳): המתנדבים ספר תורה ומניחים מטפחות בבית הכנסת מותר להשתמש בהן כל ספר וספר שלדעת כן הוקדשו.
קושיא — היאך מועיל תנאי לענין קדושה? אם הקדושה עצמית וחלה בחפץ — היאך יפקיענה תנאי, וכי אדם מתנה לעקור קדושה? ואם אינה חלה — מה הועיל בהקדשו מתחילה?
תירוץ: אין התנאי עוקר קדושה שכבר חלה, אלא מגדיר את גדר הקדושה מעיקרא — שמתחילה לא הוקדש הכלי אלא על דעת שיהא מותר בו שאר תשמיש. וזה מסייע לצד החקירה שהקדושה תלויה בדעת המקדיש ובחפץ שבתוכה, שכוח האדם שולט בגדרה בשעת ההקדשה. ובמנהג — לב ב״ד מתנה עליהם מעיקרא, שכל המקדיש על דעת בית דין ומנהג הצבור מקדיש. ולכן אע״ג דלא התנו כאלו התנו דמי. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — הקדש הצבור והיחיד: חילק מרן (סעיף ט׳) בין המתנדב מתחילה לצבור (שמניח מטפחות בבית הכנסת — הוקדשו לכל ספר וספר, שלדעת כן הוקדשו) ובין המקדיש לאחר שהשתמש בביתו (שעל דעת אותו ספר נעשה, ואסור להניחו בספר אחר, ויש מתירין). וזהו יסוד ההקדש — הכל הולך אחר דעת המקדיש בשעת ההקדשה. ובעטרות ספר תורה (סעיף י׳): אין מוחין בידם בראש הקורא בסיום התורה, אבל בראשי חתנים דעלמא — מוחין בידם, שאין זה כבוד הקדש. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — תנאי והקדש: (א) הארון וכלי הספר — מועיל בהם תנאי לתשמיש חול. (ב) מנהג ההנאה מכלי קודש — לב בית דין מתנה עליהם. (ג) מתנדב לצבור — מותר בכל ספר ; מקדיש אחר שימוש ביתו — על דעת אותו ספר. (ד) בני כרך שהתנו על הספר — הולכין אחר תנאם (סעיף ט״ו). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
כוח התנאי וההקדש מגדיר את גדר הקדושה מעיקרא: הארון וכלי הספר מועיל בהם תנאי לשאר תשמיש אפילו דחול, ובמנהג «לב ב״ד מתנה עליהם» — ואע״ג דלא התנו כאלו התנו דמי ; והכל אחר דעת המקדיש.

5. נרות בית הכנסת — נרות עבודה זרה, עכבר בשמן, קריאה לאור הנר · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

עיקרי הסעיפים י״א-י״ד: «נרות של שעוה שנתנם עכו״ם לעובדי אלילים... אסור להדליקם בבית הכנסת (י״א) ; עכבר שנמצא בשמן של ב״ה אם הוא מאוס אסור להדליקו בביה״כ (י״ב) ; נר של ב״ה מותר לקרות לאורו (י״ג) ; אין מדליקין נר של הדיוט מנר של ב״ה, ויש מי שאומר דהני מילי בעוד שדולקין למצותן אבל כשצריך לכבותן מותר (י״ד).»
שורש הדין — כבוד בית הכנסת: דיני הנרות והשמן נובעים מכבוד בית הכנסת וקדושתו. נר שהיה לעבודה זרה — אסור להדליקם בבית הכנסת אף שמותר להדיוט (י״א) ; שמן שנמאס בעכבר — אם הוא מאוס אסור להדליקו בביה״כ (י״ב) ; ומאידך, נר של ב״ה מותר לקרות לאורו (י״ג), שאין בזה זלזול. ובהדלקת נר הדיוט מנר בית הכנסת (י״ד) — נחלקו, וברמ״א הביא שלא נהגו ליזהר בכך, ואפשר מטעם לב בית דין מתנה.
קושיא — נר של בית הכנסת מותר לקרות לאורו, ואין מדליקין ממנו נר הדיוט? אם אין בו זלזול לקרות לאורו (י״ג), למה אסרו להדליק ממנו נר הדיוט (י״ד) ; ואם יש בו זלזול, אף לקרות לאורו יהא אסור?
תירוץ: חילקו בין שימוש עראי הנטפל למצות הנר (קריאה לאורו, שהנר עומד לאור ואף זה בכלל אורו — אין בו הורדה) ובין הוצאת אור לרשות אחר (הדלקת נר הדיוט ממנו, שנוטל מקדושתו לצורך חול). ולכן קריאה לאורו מותרת, אבל הדלקת נר הדיוט — יש מי שאוסר בעוד שדולק למצותו, ומתיר כשצריך לכבותו. וברמ״א: לא נהגו ליזהר בכך, ותלה במנהג ובדעת בית דין. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — נרות ושמן: (א) נר שהיה לעבודה זרה — אסור בבית הכנסת (י״א). (ב) שמן שנמאס בעכבר — אסור להדליקו (י״ב). (ג) נר בית הכנסת — מותר לקרות לאורו (י״ג). (ד) הדלקת נר הדיוט — נחלקו, ולא נהגו ליזהר (י״ד). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
תשמישי קדושה תיק, מזוזות, רצועות, ארון, כסא, וילון של היכל — יש בהן קדושה וצריך לגנזן (מגילה כ״ו.).
תשמיש דתשמיש מכסה השומר מכסה — אין בו קדושה, שרחוק מן הקודש (רמ״א).
גניזה מטפחות שבלו — תכריכין למת מצוה ; ספר תורה שבלה — כלי חרס בקבר תלמיד חכם.
מעלין בקודש אין עושין מתיבה כסא ולא מכסא שרפרף ; מוילון כיס ספר תורה מותר, כיס חומש אסור.
תנאי והקדש מועיל תנאי לתשמיש חול ; «לב ב״ד מתנה עליהם» ; הכל אחר דעת המקדיש.
נרות ושמן נר עבודה זרה ושמן מאוס — אסור ; לקרות לאור הנר — מותר ; נר הדיוט — לא נהגו ליזהר.

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין הדין המקור
תשמישי קדושה וגניזה יש בהן קדושה וצריך לגנזן קנ״ד סעיפים ג׳-ה׳ (מגילה כ״ו.; רמב״ם הלכות ספר תורה פרק י׳)
תשמיש דתשמיש אין בו קדושה קנ״ד סעיף ג׳ (רמ״א; מרדכי; הגהות אשרי פרק בני העיר)
מעלין בקודש אין מורידין ; מגדול לקטן מותר קנ״ד סעיפים ו׳-ז׳ (מגילה כ״ו.-כ״ו:; פסקי מהרא״י)
תנאי והקדש לב ב״ד מתנה עליהם ; דעת המקדיש קנ״ד סעיפים ח׳-ט׳, ט״ו (תרומת הדשן; בית יוסף)
נרות ושמן בית הכנסת נר עבודה זרה ומאוס אסור ; קריאה לאורו מותר קנ״ד סעיפים י״א-י״ד (פסקי מהרי״ו; פסקי מהרא״י)
גמרא: מגילה כ״ו.-כ״ו: · פרק בני העיר (תשמישי קדושה נגנזין ; מעלין בקודש ואין מורידין ; בני העיר שמכרו)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות ספר תורה פרק י׳, הלכות תפילה פרק י״א) · מרדכי · הגהות אשרי · ר׳ ירוחם · ר״ן · טור · בית יוסף · שלחן ערוך · רמ״א
פוסקים ונושאי כלים: תרומת הדשן · פסקי מהרא״י · פסקי מהרי״ו · מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ערוך השלחן
← Level 3 — Synthèse Level 1 — Base →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן קנ״ד · דיני תשמישי קדושה ונרות בית הכנסת · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Home · סימן קנ״ד · ♥ Support

📖Join a 'havrouta