סימן ט״ז — שיעור טלית

על פי השולחן ערוך, אורח חיים ט״ז:א, שיעור טלית שחייב בציצית הוא שיתכסה בו — באורך וברוחב — ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו. פחות משיעור זה אין הבגד נקרא כסות, והוא פטור מן הציצית — אף על פי שיש לו ארבע כנפות.

הקטן המתהלך לבדו בשוק הוא ילד שכבר גדול דיו להלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו — והפוסקים העריכוהו בכבן שש שנים בקירוב (לסימן בעלמא). בקומתו של קטן זה שיערו הגמרא (מנחות מ:-מא.) והשולחן ערוך את מדת הטלית : שיתכסה בו ראשו ורוב גופו, באורך וברוחב. ותרגום השיעור המדויק לאמות / סנטימטרים — מחלוקת הפוסקים האחרונים, והפניה לרב.

הרמ״א (אורח חיים ט״ז:א), על פי הבית יוסף בשם בן חביב ובשם מהרי״א (מהר״י אבוהב), מוסיף : ואז חייב בציצית — ודוקא שהגדול לובשו פעמים עראי ויוצא בו לשוק. כלומר, הבגד צריך להיות בגד גם לגדול, לכל הפחות ללבישת עראי ; ואם הוא קטן כל כך שאין שום גדול יוצא בו לשוק אפילו באקראי — אינו חייב בציצית, אף שמתכסה בו ראשו ורובו של קטן.

זו הנפקא מינה המצויה ביותר בסימן : טלית קטן שאינה מגיעה לשיעור — שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק, באורך וברוחב — אינה חייבת בציצית, והמברך עליה נכנס לחשש ברכה לבטלה. טליתות קטנות רבות שבמסחר גבוליות : יש לבדוק את המידה לפני הקנייה, ובפרט לילדים (ולענין הברכה על הטלית קטן — עיין סימן ח). הטלית גדול למעלה מן השיעור בהרבה ואין בה חשש. ולשיעורים המדויקים בסנטימטרים — הפניה לרב.