סימן ט״ו — אם להתיר ציצית מבגד לבגד ודין נקרע הטלית

אִם לְהַתִּיר צִיצִית מִבֶּגֶד לְבֶגֶד וְדִין נִקְרַע הַטַּלִּית. מֻתָּר לְהַתִּיר צִיצִיּוֹת מִטַּלִּית זֶה וְלִתְּנָם בְּטַלִּית אַחֵר, אֲבָל שֶׁלֹּא לְהַנִּיחָם בְּבֶגֶד אַחֵר — לֹא. הַגָּה: וְדַוְקָא בְּטַלִּית שֶׁל בַּר חִיּוּבָא, אֲבָל מֻתָּר לְהַתִּיר צִיצִית מִטַּלִּית שֶׁל מֵתִים (מָרְדְּכַי וְתוֹס׳ פֶּרֶק ב״מ דַּף כ״ב). (סעיף א) · אֵינוֹ יָכוֹל לִקַּח הַכָּנָף כְּמוֹ שֶׁהוּא עִם הַצִּיצִית וּלְתָפְרוֹ בְּבֶגֶד אַחֵר, מִשּׁוּם דְּעַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם בָּעֵינַן, וְכָנָף זֶה לֹא הָיָה מִבֶּגֶד זֶה בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה. (סעיף ב) · טַלִּית מְצֻיֶּצֶת כְּהִלְכָתָהּ שֶׁחֲלָקוּהָ לִשְׁתַּיִם, וּבְכָל חֵלֶק יֵשׁ בּוֹ כַּשִּׁעוּר לְהִתְעַטֵּף, וְנִשְׁאָר לְכָל אַחַת מֵהֶם צִיצִית אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי. (סעיף ג) · נִקְרַע הַטַּלִּית תּוֹךְ ג׳ אֶצְבָּעוֹת סָמוּךְ לִשְׂפַת הַכָּנָף — אֵינוֹ רַשַּׁאי לְתָפְרוֹ. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י דְּחָיְשִׁינַן שֶׁיִּשְׁתַּיֵּר מֵחוּט הַתְּפִירָה וְיַנִּיחֶנּוּ וְיוֹסִיף עָלָיו שִׁבְעָה חוּטִין לְשֵׁם צִיצִית, וּלְטַעַם זֶה אֲפִלּוּ נִקְרַע כָּל שֶׁהוּא לֹא יִתְפֹּר ; וּלְפִי זֶה טַלִּית שֶׁל צֶמֶר שֶׁנִּקְרְעָה תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה מֻתָּר לִתְפֹּר הָאִידְנָא, דְּאֵין דֶּרֶךְ לִתְפֹּר בְּחוּטֵי צֶמֶר. וְרַב עַמְרָם פֵּרֵשׁ דְּטַעְמָא מִשּׁוּם דְּנִקְרַע תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה לֵית בֵּיהּ תּוֹרַת בֶּגֶד וּכְמַאן דְּלֵיתֵיהּ דָּמֵי, וְאַף עַל גַּב דִּתְפָרֵיהּ — כְּמַאן דִּפְסִיק חָשׁוּב, וְאִי עָבֵיד בֵּיהּ צִיצִית לֹא פָּטְרָה לַטַּלִּית ; וּלְפֵרוּשׁ זֶה אִם נִקְרַע וְנִשְׁתַּיֵּר כָּל שֶׁהוּא — כָּשֵׁר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּלְרַב עַמְרָם לֹא נִפְסַל אֶלָּא צִיצִית שֶׁהָיוּ בּוֹ בְּעֵת שֶׁתְּפָרוֹ, אֲבָל אִם אַחַר שֶׁתְּפָרוֹ הֵטִיל בּוֹ צִיצִית — כָּשֵׁר. וִירֵא שָׁמַיִם יֵצֵא אֶת כֻּלָּם הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר. (סעיף ד) · אִם נִקְרַע מִנֶּקֶב שֶׁהַצִּיצִית תָּלוּי בּוֹ וּלְמַטָּה — אִם קָדַם הֲטָלַת צִיצִית לַקֶּרַע, שֶׁאוֹתוֹ צִיצִית הָיָה שָׁם בִּשְׁעַת הַקֶּרַע — כָּשֵׁר. וְאִם נִקְרַע וְנִשְׁתַּיֵּר מִמֶּנּוּ כָּל שֶׁהוּא וּתְפָרוֹ וְאַחַר כָּךְ הֵטִיל בּוֹ צִיצִית — אִם הוּא שֶׁל צֶמֶר, כָּשֵׁר לְכֻלֵּי עָלְמָא ; וְאִם הוּא שֶׁל שְׁאָר מִינִים שֶׁדֶּרֶךְ לִתְפֹּר בְּחוּטִין שֶׁל אוֹתוֹ הַמִּין — לֹא יִתְפֹּר לְדַעַת רַשִׁ״י. וְאִם נִקְרַע וּתְפָרוֹ וְאַחַר כָּךְ הֵטִיל בּוֹ צִיצִית — אִיכָּא לְסַפּוּקֵי. (סעיף ה) · הַתּוֹפֵר חֲתִיכַת בֶּגֶד בְּכַנְפֵי הַטַּלִּית, וְכֵן מַה שֶּׁנּוֹהֲגִים לִתְפֹּר סָבִיב הַנֶּקֶב שֶׁהַצִּיצִית בּוֹ — אִם הַטַּלִּית שֶׁל מֶשִׁי וּתְפָרוֹ בְּחוּט מֶשִׁי לָבָן, יֵשׁ לָחוּשׁ בַּדָּבָר לְדַעַת רַשִׁ״י שֶׁלֹּא תְּהֵא שׁוּם תְּפִירָה לְמַטָּה מִג׳ וּלְמַעְלָה מִקֶּשֶׁר גּוּדָל. הַגָּה: וְהוּא הַדִּין בְּכָל מָקוֹם שֶׁתּוֹפֵר בְּחוּט שֶׁהוּא מִין הַצִּיצִית, דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יִקַּח אוֹתוֹ חוּט לְחוּט הַצִּיצִית (ת״ה סִי׳ מ״ו בְּשֵׁם הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי). (סעיף ו)