✦ ❖ ✦

דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

הגבהה ושפשוף הידים בנטילה — עיונים מעמיקים

סימן קס״ב · י׳ סעיפים

הגבהת הידים · עד הפרק · מים ראשונים ושניים · שפשוף · רביעית כטבילה

עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים

⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡

✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קס״ב — י׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות מקוואות), רא״ש (פרק כל הבשר), רשב״א (תורת הבית), מגן אברהם, ט״ז, אליה רבה, פרי מגדים, משנה ברורה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
משנה ידים פרק ב׳ · חולין (פרק כל הבשר) · «הידים מטמאות ומטהרות עד הפרק» · «שאין המים האחרונים מטהרים אלא המים שעל גבי היד» · לשון מרן «הנוטל צריך להגביה ידיו» (שו״ע או״ח קס״ב:א)

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table des matières

Introduction à la sugya — טומאת המים הראשונים וסילוקה, חקירת שורש הדין (טהרת המים / סילוקם / רביעית כטבילה)
הגבהת הידים עד הפרק — «הידים מטמאות ומטהרות עד הפרק» (משנה ידים ב׳:ג), לשון מרן «הנוטל צריך להגביה ידיו... שלא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים» (שו״ע או״ח קס״ב:א)
מים ראשונים ומים שניים — «וגם אלו המים הם טמאים» (קס״ב:ב), מדוע צריך שניים, ורביעית בבת אחת «כמו טבילה» (קס״ב:ד) הפוטרת מן השניים (סעיף ב׳)
שפשוף הידים — «הנוטל ידיו צריך לשפשפם זה בזה» (קס״ב:ב), «שפך מים על ידו אחת ושפשפה בחברתה לא עלתה לו נטילה» (קס״ב:ד), שפשוף בראש ובכותל (סעיפים ב׳,ד׳,ח׳)
אין נטילה לחצאין, נמלך, וצרור ורטיה — «דאין נטילה לחצאין» (קס״ב:ג), נמלך (סעיף ו׳), צרור וקיסם ומכה ורטיה (סעיפים ט׳–י׳) · נפקא מינה למעשה · טבלאות

📜 Le texte du Choulhan Aroukh — les seifim

דִּינֵי הַגְבָּהָה וְשִׁפְשׁוּף בַּנְּטִילָה. וּבוֹ י׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: הנוטל מגביה ידיו (ראשי אצבעותיו למעלה) שלא יצאו המים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו הידים; ובשופך רביעית בבת אחת, או במטביל ידיו — אין צריך להגביה. ב׳: נוטל בשתי (ובלכלוך — שלוש) נתינות — מים ראשונים מיטמאים, שניים מטהרים; ורביעית בבת אחת פוטרת; וצריך לשפשף ידיו זו בזו. ג׳–ד׳: אין נטילה לחצאין במים ראשונים; שפך על יד אחת ושפשפה בחברתה — לא עלתה נטילה. ה׳–ח׳: צירוף הידים, נמלך, שפשוף בראש ובכותל. ט׳–י׳: צרור וקיסם החוצצים; מכה ורטיה.

Résumé concis :

י׳ seifim : le siman traite de l'הגבהת הידים (élever les mains, doigts vers le haut) pour que l'eau ne dépasse pas le poignet (הפרק) et ne revienne pas rendre les mains impures ; de la נטילה en deux (voire trois) versements — מים ראשונים (premières eaux, qui deviennent impures) puis מים שניים (secondes eaux, qui les purifient) — sauf lorsqu'on verse une רביעית d'un seul coup, «כמו טבילה», qui dispense des secondes eaux ; du שפשוף (frotter les mains l'une contre l'autre) ; du principe אין נטילה לחצאין (pas de netila par moitiés) ; et des cas de צרור/קיסם et de מכה ורטיה.

1. הקדמת הסוגיא — טומאת המים הראשונים וסילוקה, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדיני הגבהת הידים והמשך הנטילה — לשון מרן «הנוטל צריך להגביה ידיו» (שו״ע או״ח קס״ב:א), שיהיו «ראשי אצבעותיו» למעלה. ובו י׳ סעיפים, ויסודם אחד: טומאת המים הראשונים וסילוקה. שהמים הבאים תחילה על היד הטמאה — נטמאים, ומאותה טומאה נובעים כל דיני הסימן: מגביה ידיו «שלא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים» (קס״ב:א); ומטהר אותם המים בנתינה שניה; ונזהר בשפשוף ובצירוף הידים שלא יחזרו המים הטמאים ויטמאו. ושורש הכל במשנה — «הידים מטמאות ומטהרות עד הפרק» (משנה ידים ב׳:ג).

הערה יסודית: סתם ידים — שניות לטומאה מדברי חכמים, ולפיכך המים הראשונים הבאים עליהן נטמאים מיד ממגע היד. מכאן ולד הסוגיא: אותם מים ראשונים טמאים צריכים סילוק, והוא בשתי דרכים — או בנתינה שניה (ובלכלוך, אף שלישית) המטהרת את המים שעל גבי היד, או בשפיכת רביעית בבת אחת שאין בה כלל דין מים ראשונים, אלא — לשון מרן «כמו טבילה» (שו״ע או״ח קס״ב:ד). ועיקרי הדינים לקוחים ממשנה מפורשת (ידים פרק ב׳), ופסקום הרמב״ם (הלכות מקוואות פרק י״א), הרא״ש (פרק כל הבשר) והרשב״א (תורת הבית), והביאם הבית יוסף. והחוט המקשר בכל הסימן: כלום הנטילה טהרה של שני שלבים (ראשונים המיטמאים ושניים המטהרים), או טבילה של רגע אחד (רביעית כאחת) — ולזה נפקא מינות רבות בכל הסימן.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: מהו גדרם של המים הראשונים ושל סילוקם —

(א) המים נטמאים והשניים מטהרים אותם — המים הראשונים קיבלו טומאת היד, ועודם על היד; והמים השניים באים ומטהרים את גוף המים הראשונים, ושוב אין על היד אלא מים טהורים.
(ב) הרחקה וסילוק — אין השניים «מטהרים» את הראשונים ממש, אלא דוחים ומורידים אותם מן היד, שיֵצאו המים הטמאים ויֵלכו להם.
(ג) רביעית — כטבילה — כשבא שיעור רביעית בבת אחת, אין כאן «מים ראשונים» נפרדים כלל, אלא טהרת רגע כטבילת מקוה, ולכן אין צריך שניים.

ונפקא מינה: הגבהת הידים (שלא יחזרו הטמאים), צירוף שתי ידים, שפשוף, נמלך, וצרור/קיסם החוצצים — לכל אלו יש לדון לפי צד הטהרה שבמים או צד הסילוק. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. הגבהת הידים עד הפרק — «הידים מטמאות ומטהרות עד הפרק» (משנה ידים ב׳:ג)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳ (שו״ע או״ח קס״ב:א): «הנוטל צריך להגביה ידיו» — «ראשי אצבעותיו» למעלה — «שלא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים». הגה: «וה״ה אם משפילן מתחלת הנטילה עד סופה דשפיר דמי», רק «שלא יגביה תחלה ראשי אצבעותיו» ואחר כך ישפילם. ובשופך «על שתי ידיו רביעית בפעם אחת», «כיון דאין שם מים טמאים כלל» — אין צריך להגביה.

שורש הדין (משנה ידים ב׳:ג): «הידים מטמאות ומטהרות עד הפרק» — עד פרק היד (מקום חיבור כף היד לזרוע) הוא תחום הנטילה; חוץ לפרק אין דין נטילה, ואין המים שם מיטהרים. ומפרשת המשנה: «נטל את הראשונים עד הפרק ואת השניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה» — שהראשונים הטמאים לא יצאו חוץ לפרק; אבל «נטל את הראשונים ואת השניים חוץ לפרק וחזרו ליד טמאה» — שהמים הטמאים יצאו חוץ לתחום וחזרו. תמצית: ומזה יסוד הגבהת הידים — שלא יבואו המים הראשונים חוץ לפרק ויחזרו.

קושיא — מה בכך שיצאו המים חוץ לפרק ויחזרו, והלא כבר טהרום המים השניים? אם כח השניים לטהר את המים שעל היד, יטהרו אף את החוזרים מחוץ לפרק — ולמה יחזרו ויטמאו?

תירוץ: אין כח המים השניים לטהר אלא את המים שבתוך תחום הנטילה — «עד הפרק»; אבל מים שיצאו חוץ לפרק, יצאו מתחום הטהרה ונשארו בטומאתם, וכשחוזרים אל היד הם מטמאים אותה מחדש. ולפי צד הסילוק (חקירת היסוד, צד ב׳) הדבר פשוט: תכלית הנתינה השניה להוריד את הטמאים מן היד ולסלקם — ואם חזרו, בטל הסילוק. לכן מגביה ראשי אצבעותיו, שיזלו המים כלפי הפרק ויֵצאו, ולא יחזרו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

פלפול — «משפילן מתחלת הנטילה עד סופה»: חידש הרמ״א שאין ההגבהה לעיכובא בעצמה, אלא שלא יֵצאו המים חוץ לפרק ויחזרו; ולכן «וה״ה אם משפילן מתחלת הנטילה עד סופה דשפיר דמי» — המשפיל ידיו כל הנטילה, המים זולגים לצד האצבעות ויוצאים דרך שם ואינם חוזרים. ודוקא «שלא יגביה תחלה ראשי אצבעותיו» ואחר כך ישפילם — שאז המים שכבר עלו כלפי הפרק יֵרדו ויֵצאו חוץ לפרק ויחזרו. נמצא שהקפידא על שינוי הכיוון באמצע — לא על עצם ההגבהה. ועיין מגן אברהם וט״ז בגדר רפוי זה ובכלל דין ההגבהה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
«הידים מטמאות ומטהרות עד הפרק» (משנה ידים ב׳:ג); ולכן מגביה ידיו — לשון מרן «שלא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים» (שו״ע או״ח קס״ב:א); ובשופך רביעית בבת אחת, «כיון דאין שם מים טמאים כלל» — אין צריך להגביה.

3. מים ראשונים ומים שניים — מדוע צריך שניים (סעיף ב׳)

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳ (שו״ע או״ח קס״ב:ב): «הנוטל ידיו שופך עליהם קצת מהרביעית להסיר מהם הלכלוך וכל דבר שחוצץ», ואחר כך «שופך עליהם פעם שניה וגם אלו המים הם טמאים», ואחר כך «שופך עליהם פעם שלישית לטהר המים שעל גבי הידים». «ואם אין בידים לכלוך ודבר החוצץ שופך על שתי ידיו רביעית בבת אחת ואין צריך מים שניים». הגה: «הנוטל ידיו צריך לשפשפם זה בזה».

שורש הדין — מדוע צריך מים שניים: המים הראשונים בבואם על היד הטמאה נטמאים — לשון מרן «וגם אלו המים הם טמאים» (שו״ע או״ח קס״ב:ב) — ואין ביכולתם לטהר את עצמם; לפיכך באה נתינה שניה «לטהר המים שעל גבי הידים» (קס״ב:ב). ובמשנה נתבאר שיעור הנטילה: «נטל לידו אחת משטיפה אחת ידו טהורה», ובשתי ידים כאחת «לשתי ידיו משטיפה אחת רבי מאיר מטמא עד שיטל מרביעית» (משנה ידים ב׳:א) — שברביעית טהרת רגע כטבילה, ואין צריך שניים. וכן פסקו הרמב״ם (הלכות מקוואות פי״א) והרא״ש (פרק כל הבשר), והביאם הבית יוסף.

חקירה — המים השניים: מטהרים או מסלקים?

צד א׳ — טהרת המשקין: המים השניים מטהרים את גוף המים הראשונים הטמאים שעל היד (כהשקת מים טמאים למים טהורים), ושוב אין על היד אלא מים טהורים.
צד ב׳ — סילוק: אין השניים מטהרים ממש, אלא שוטפים ומורידים את המים הראשונים מן היד, ומעמידים תחתם מים חדשים טהורים.

ונפקא מינה: אם יצאו המים חוץ לפרק וחזרו (סעיף א׳); אם נגעה יד בחברתה קודם הנתינה השניה (סעיפים ד׳,ו׳); וברביעית שאין בה שלב ראשונים כלל. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

קושיא — אם המים הראשונים טמאים, כיצד יטהרו השניים והלא אף הם באים על יד שיש עליה מים טמאים ויֵטמאו? ומה בין ראשונים לשניים, סוף סוף שניהם באים על היד?

תירוץ: המים הראשונים נטמאו מן היד עצמה (שסתם ידים שניות); אבל משבאו השניים, כבר אין היד יכולה לטמאם — שהמים הראשונים חוצצים בינה לבינם, ואין השניים נוגעים אלא במים הראשונים ומטהרים אותם. וכיון שנטהרו הראשונים, שוב אין על היד טומאה כלל. וברביעית בבת אחת — כל השיעור בא כאחד, ואין רגע שבו היד מטמאת מקצת המים, אלא «כמו טבילה» (קס״ב:ד) שאין בה ראשונים ושניים. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

נפקא מינה — רביעית בבת אחת: (א) «אין צריך מים שניים» (קס״ב:ד). (ב) אין צריך להגביה ידיו (סעיף א׳). (ג) אין נזהרים בצרור וקיסם (סעיף ט׳). (ד) נוטל מקצת וחוזר ומוסיף — כשר, שאין בה דין «אין נטילה לחצאין» (סעיף ג׳). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
המים הראשונים נטמאים מן היד — לשון מרן «וגם אלו המים הם טמאים» (שו״ע או״ח קס״ב:ב); ולכן «שופך עליהם פעם שלישית לטהר המים שעל גבי הידים»; והשופך רביעית כאחד, «אין צריך מים שניים... כמו טבילה» (קס״ב:ד).

4. שפשוף הידים — «הנוטל ידיו צריך לשפשפם זה בזה» (שו״ע או״ח קס״ב:ב)

לשון השלחן ערוך

הגה (סעיף ב׳): «הנוטל ידיו צריך לשפשפם זה בזה». סעיף ד׳: «שפך מים על ידו אחת ושפשפה בחברתה לא עלתה לו נטילה» — שהמים שעל ידו אחת נטמאו, וכששפשפה נטמאה חברתה. סעיף ח׳: «נטל ידו אחת ושפשפה בראשו» «או בכותל ואחר כך חזר ונגע באותם מים שבאו מידו על הראש ועל הכותל טמאה».

שורש הדין (משנה ידים ב׳:ג): «נטל לידו אחת ושפשפה בחברתה טמאה», «בראשו או בכתל טהורה» — השפשוף בחברתה מטמא את החברת (שהמים הטמאים עוברים אליה), אבל בראש ובכותל, המים הטמאים הולכים להם ואין היד נטמאת; ואם חזר ונגע — טמאה. תמצית: השפשוף שני פנים לו — מצד אחד צורך, שיבואו המים בכל היד («ובלבד שירפו שיבאו בהם המים», ידים ב׳:ג), ומצד שני סכנה שיעביר טומאה. וכן פסקו הרא״ש (פרק כל הבשר) והרשב״א (תורת הבית).

חקירה — השפשוף: מדיני הנטילה או פעולה שלאחריה?

צד א׳ — מגוף הנטילה: השפשוף כדי שיבואו המים בכל שטח היד ובין האצבעות — חלק ממעשה הטהרה, שלא ישאר מקום בלא מים.
צד ב׳ — פעולה שלאחר הטהרה: השפשוף אינו מגוף הנטילה אלא כניגוב וסילוק המים; ולכן כשמשפשף קודם שנטהרו המים — מעביר טומאה מיד ליד.

ונפקא מינה: המשפשף בראשו או בכותל (שאין זו יד שניה), וזמן השפשוף (קודם השניים או אחריהם). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

קושיא — בסעיף ב׳ כתב מרן שצריך לשפשף, ובסעיף ד׳ שהשפשוף פוסל («לא עלתה לו נטילה») — סתרי אהדדי?

תירוץ: אין כאן סתירה, אלא שני זמנים: (א) השפשוף המחוייב (סעיף ב׳) הוא בין שתי ידים שנטלו כאחת, או לאחר שבאו המים השניים המטהרים — ואז השפשוף מפזר את המים הטהורים בכל היד. (ב) והשפשוף הפוסל (סעיף ד׳) הוא כששפך על יד אחת בלבד ומיד שפשפה בחברתה — שהמים שעל היד האחת עדיין טמאים (לא באו עליהם שניים), ומעבירם לחברתה. נמצא שהכל תלוי בזמן: קודם הטהרה — מזיק, לאחריה — מצוה. ולכך «שהשופך רביעית כאחד אין צריך מים שניים» (קס״ב:ד) — ואז אין חשש שפשוף כלל. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
«הנוטל ידיו צריך לשפשפם זה בזה» (שו״ע או״ח קס״ב:ב) לאחר שבאו המים המטהרים; אבל «שפך מים על ידו אחת ושפשפה בחברתה לא עלתה לו נטילה» (קס״ב:ד) — שהמים הטמאים עוברים לחברתה; ובראשו — «בראשו או בכתל טהורה» (משנה ידים ב׳:ג).

5. אין נטילה לחצאין, נמלך, וצרור ורטיה (סעיפים ג׳,ו׳,ט׳–י׳) · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

סעיף ג׳: «נטל מקצת ידו וחזר והוסיף ונטל הנשאר בידו הרי ידו טמאה כמו שהיתה דאין נטילה לחצאין» — במים ראשונים; אבל בשניים נוטל מקצת וחוזר ומוסיף. סעיף ו׳ (משנה ידים ב׳:ג): «נטל את הראשונים לידו אחת ונמלך ונטל את השניים לשתי ידיו טמאות». סעיף ט׳: «כששופך מים ראשונים על ידיו צריך ליזהר שלא ישאיר על ידו צרור או קיסם». סעיף י׳: «מי שיש לו מכה בידו» ורטיה עליה — «די לו שיטול שאר היד שלא במקום הרטיה».

שורש הדין: «אין נטילה לחצאין» — במים ראשונים הנטילה מעשה אחד, וצריך שיבואו על כל היד (עד הפרק); ובשניים, שאינם אלא לטהר את הראשונים, מותר להוסיף לחצאין. וטעם הצרור והקיסם — «שאין המים האחרונים מטהרים אלא המים שעל גבי היד» (משנה ידים ב׳:ב), ולא המים שעל הצרור. תמצית: כל אלו נובעים מיסוד אחד — סילוק המים הטמאים; ומקורם במשנה (ידים ב׳:ב–ג) וברמב״ם (הלכות מקוואות פי״א).

חקירה — «אין נטילה לחצאין»: דין בגברא (מעשה הנטילה) או בחפצא (כיסוי היד)?

צד א׳ — מעשה אחד: הנטילה צריכה להיות פעולה אחת רצופה, ונתינה שניה היא מעשה חדש שאינו מצטרף.
צד ב׳ — כיסוי היד: צריך שיהיו המים על כל היד ברגע אחד; ומקצת ומקצת — לעולם לא היה כל היד מכוסה כאחת.

ונפקא מינה: הוסיף על מקצת בעוד הראשון לח («טופח על מנת להטפיח», קס״ב:ג), ובמים שניים המותרים לחצאין. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

תירוץ — דין נמלך (סעיף ו׳): «נטל את הראשונים לידו אחת ונמלך ונטל את השניים לשתי ידיו טמאות» (משנה ידים ב׳:ג) — נטל ראשונים ליד אחת, ואחר כך צירף שתי ידיו לקבל השניים; וכשנגעו זו בזו, המים הטמאים שעל היד האחת מטמאים את חברתה וגם את המים שעליה, ונמצאו שתיהן טמאות. אבל ההפך — «נטל את הראשונים לשתי ידיו ונמלך ונטל את השניים לידו אחת ידו טהורה» (ידים ב׳:ג), שהרי לא צירף טמא אל טהור. וזה מבואר בחקירת היסוד: הנוגע קודם הטהרה — מעביר טומאה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין	הלכה למעשה
הגבהת הידים	מגביה ראשי אצבעותיו, «שלא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים» (קס״ב:א); וברביעית בבת אחת או במטביל — אין צריך.
מים ראשונים ושניים	ראשונים מיטמאים, שניים מטהרים; ובלכלוך — שלוש נתינות; רביעית בבת אחת פוטרת מן השניים (קס״ב:ב,ד).
שפשוף	מצוה לשפשף לאחר הטהרה; אבל שפך על יד אחת ושפשפה בחברתה — «לא עלתה לו נטילה» (קס״ב:ב,ד).
אין נטילה לחצאין	במים ראשונים — מעשה אחד; ובשניים — מוסיף לחצאין (קס״ב:ג).
נמלך / צירוף	צירף טמא אל טהור — טמאות; טהור אל טהור — טהורות (קס״ב:ו).
צרור, קיסם, רטיה	חוצצים במים ראשונים; וברביעית בבת אחת אין חשש (קס״ב:ט–י).

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין	הדין	המקור
הגבהה ועד הפרק	«הידים מטמאות ומטהרות עד הפרק»; מגביה שלא יחזרו הטמאים	משנה ידים ב׳:ג · שו״ע או״ח קס״ב:א
מים ראשונים ושניים	ראשונים מיטמאים, שניים מטהרים; רביעית פוטרת «כמו טבילה»	שו״ע או״ח קס״ב:ב,ד (רמב״ם הל׳ מקוואות פי״א; רא״ש פרק כל הבשר)
שפשוף	מצוה לשפשף; שפשוף בחברתה קודם טהרה פוסל	משנה ידים ב׳:ג · שו״ע קס״ב:ב,ד,ח
צרור וקיסם	«שאין המים האחרונים מטהרים אלא המים שעל גבי היד»	משנה ידים ב׳:ב · שו״ע קס״ב:ט
נמלך וצירוף	צירוף טמא אל טהור מטמא	משנה ידים ב׳:ג · שו״ע קס״ב:ו

משנה וגמרא: משנה ידים פרק ב׳ · חולין (פרק כל הבשר) — «הידים מטמאות ומטהרות עד הפרק» (ידים ב׳:ג); «שאין המים האחרונים מטהרים אלא המים שעל גבי היד» (ידים ב׳:ב); «נטל לידו אחת ושפשפה בחברתה טמאה» (ידים ב׳:ג)

ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות מקוואות פרק י״א) · רא״ש (פרק כל הבשר) · רשב״א (תורת הבית) · ר״ן · טור · בית יוסף · שלחן ערוך · רמ״א

פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · אליה רבה · פרי מגדים · באר היטב · שערי תשובה · משנה ברורה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)

← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →

~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן קס״ב · הגבהה ושפשוף הידים בנטילה · ⚡ רמה 2 — למדן

⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

📖Rejoindre une 'havrouta