Niveau 4 — Daat HaRav (Admour HaZaken) — Siman קס״ב · דִּינֵי הַגְבָּהָה וְשִׁפְשׁוּף הַיָּדַיִם בִּנְטִילָה

דִּינֵי הַגְבָּהָה וְשִׁפְשׁוּף הַיָּדַיִם בִּנְטִילָה וּבוֹ ט״ז סְעִיפִים:סֵדֶר נְטִילָה מֵרְבִיעִית כָּךְ הוּא: אִם שׁוֹפֵךְ כָּל הָרְבִיעִית בְּפַעַם אַחַת עַל שְׁתֵּי יָדָיו כְּאַחַת, כְּגוֹן שֶׁאַחֵר יוֹצֵק עַל יָדָיו, אוֹ שֶׁאוֹחֵז הַכְּלִי בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו וְשׁוֹפֵךְ עַל שְׁתֵּי יָדָיו כְּאֶחָד — נִטְהֲרוּ יָדָיו. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם יֵשׁ לוֹ מַיִם רַבִּים וְשׁוֹפֵךְ רְבִיעִית עַל כָּל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. אֲבָל אִם בָּא לִטֹּל עַל כָּל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ מֵרְבִיעִית בִּלְבַד — צָרִיךְ לִשְׁפֹּךְ עַל כָּל אַחַת שְׁתֵּי פְּעָמִים, כִּי כְּשֶׁשּׁוֹפֵךְ עַל הַיָּד פַּעַם אַחַת נִטְמְאוּ הַמַּיִם מֵהַיָּד, הוֹאִיל וְאֵין בָּהֶם רְבִיעִית, שֶׁהוּא שִׁעוּר טָהֳרָה בַּיָּדַיִם, וּכְשֶׁשּׁוֹפֵךְ שֵׁנִית מְטַהֲרִים מַיִם שְׁנִיִּים אֶת מַיִם הָרִאשׁוֹנִים וְאֶת הַיָּד. וְאַחַר כָּךְ מְנַגְּבָהּ בְּמַפָּה אוֹ בְּדָבָר אַחֵר לְהָסִיר הָרִאשׁוֹנִים לְגַמְרֵי מִן הַיָּד, מִשּׁוּם טָהֳרָה יְתֵרָה, לְהָאוֹמְרִים שֶׁזֶּהוּ טַעַם הַנִּגּוּב, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קנ״ח:

סֵדֶר הַנְּטִילָה מֵרְבִיעִית. L’ordre de la netila à partir d’un révi’it. Si l’on verse tout le révi’it en une seule fois sur les deux mains ensemble — par exemple un autre verse sur ses mains, ou l’on tient le récipient du bout des doigts et verse sur les deux mains à la fois — les mains sont pures. À plus forte raison si l’on a de l’eau en abondance et qu’on verse un révi’it sur chaque main séparément. Mais si l’on vient laver chaque main séparément à partir d’un seul révi’it — il faut verser deux fois sur chacune, car en versant une seule fois sur la main l’eau devient impure du fait de la main, puisqu’elle n’a pas la mesure d’un révi’it, qui est la mesure de pureté des mains ; et en versant une seconde fois, les secondes eaux purifient les premières eaux et la main. Ensuite on l’essuie avec un linge ou autre chose pour ôter entièrement les premières eaux de la main, par surcroît de pureté (טָהֳרָה יְתֵרָה), selon ceux qui donnent cette raison au nigguv, comme il est expliqué au siman קנ״ח.

וְאַף אִם נִגֵּב בְּדָבָר קָשֶׁה שֶׁאֵין הַמַּיִם נִבְלָעִים, כְּגוֹן שֶׁשִּׁפְשְׁפָן בַּכֹּתֶל אוֹ בְּרֹאשׁוֹ (אֲפִלּוּ בְּשַׂעֲרוֹתָיו, רַק שֶׁלֹּא חִכֵּךְ בָּהֶן, שֶׁאָז הָיָה צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִטֹּל, אֶלָּא שֶׁשִּׁפְשֵׁף עֲלֵיהֶם מִלְּמַעְלָה), אַף עַל פִּי שֶׁחוֹזֵר וְנוֹגֵעַ בְּמֵי הַשִּׁפְשׁוּף — אֵין יָדָיו נִטְמָאוֹת מִשּׁוּם נְגִיעָתָם בְּלַחְלוּחִית מַיִם הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיוּ טְמֵאִים, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר נִטְהֲרוּ בַּמַּיִם הַשְּׁנִיִּים. וְאִם שָׁפַךְ עַל כָּל יָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ שְׁטִיפָה אַחַת מְרֻבָּה כִּשְׁתַּיִם, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ בְּמֵי שְׁטִיפָה זוֹ כְּדֵי שֶׁיִּמְשַׁח כָּל הַפֶּרֶק הַצָּרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם שְׁתֵּי פְּעָמִים — נִטְהֲרוּ הַמַּיִם כְּאִלּוּ שָׁפַךְ עֲלֵיהֶם שְׁתֵּי פְּעָמִים:

נִגּוּב וּשְׁטִיפָה מְרֻבָּה. Et même si l’on a essuyé sur une chose dure où l’eau ne s’absorbe pas — par exemple en les frottant au mur ou sur sa tête (même sur ses cheveux, pourvu qu’on ne les ait pas grattés, car alors il faudrait relaver, mais qu’on ait seulement frotté par-dessus) — bien qu’on retouche l’eau du frottement, les mains ne deviennent pas impures par leur contact avec l’humidité des premières eaux qui étaient impures, puisqu’elles ont déjà été purifiées par les secondes eaux. Et si l’on a versé sur chaque main séparément un seul rinçage abondant comme deux — c’est-à-dire qu’il y a dans cette eau de quoi humecter deux fois tout le segment requis pour la netila — les eaux sont pures comme s’il avait versé deux fois.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁשָּׁפַךְ עַל כָּל יָד בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אֲבָל אִם שׁוֹפֵךְ עַל שְׁתֵּי יָדָיו כְּאַחַת — אֵין שְׁטִיפָה אַחַת מוֹעֶלֶת לְטַהֲרָן כְּלָל, אֶלָּא אִם כֵּן שׁוֹפֵךְ עֲלֵיהֶן רְבִיעִית בְּבַת אַחַת, אֲבָל פָּחוֹת מֵרְבִיעִית, אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּיִם בָּאוּ מִשִּׁיּוּרֵי טָהֳרָה, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״ס — אֵינָן מְטַהֲרִים שְׁתֵּי יָדַיִם כְּאַחַת אֶלָּא בִּשְׁתֵּי שְׁטִיפוֹת, שֶׁהַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים מְטַהֲרִים אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְאֶת הַיָּדַיִם:

שְׁתֵּי יָדַיִם כְּאַחַת. Dans quel cas ? Quand on a versé sur chaque main séparément ; mais si l’on verse sur les deux mains à la fois — un seul rinçage ne sert nullement à les purifier, à moins de verser sur elles un révi’it d’un seul coup. Mais moins d’un révi’it, même si l’eau provient de restes de pureté, à la manière expliquée au siman ק״ס — ne purifie pas les deux mains ensemble sinon par deux rinçages, car les secondes eaux purifient les premières et les mains.

אֲבָל הַמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶם טְמֵאִים, וְצָרִיךְ לְנַגְּבָן וְאַחַר יֹאכַל. וְאִם שִׁפְשְׁפָן בְּדָבָר קָשֶׁה וְחָזַר וְנָגַע בְּמֵי הַשִּׁפְשׁוּף — נִטְמְאוּ הַיָּדַיִם בִּנְגִיעָתָן בְּלַחְלוּחִית מַיִם הַטְּמֵאִים. וְאִם הִטְבִּילָן בְּמֵי מִקְוֶה — אֵין צָרִיךְ נִגּוּב, שֶׁהַמִּקְוֶה מְטַהֵר מַיִם הַטְּמֵאִים בְּהַשָּׁקָה:

הַמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶם טְמֵאִים. Mais les eaux qui sont sur elles sont impures, et il faut les essuyer, puis manger. Et si on les a frottées sur une chose dure et qu’on a de nouveau touché l’eau du frottement — les mains sont devenues impures par leur contact avec l’humidité des eaux impures. Et si on les a immergées dans l’eau d’un mikvé — nul besoin de nigguv, car le mikvé purifie les eaux impures par hachaka (mise en contact).

וְכָל זֶה כְּשֶׁיָּדָיו נְקִיּוֹת, אֲבָל אִם יֵשׁ עֲלֵיהֶן לִכְלוּךְ טִיט אוֹ שְׁאָר כָּל דָּבָר הַחוֹצֵץ — צָרִיךְ לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶן ג׳ פְּעָמִים, רִאשׁוֹנָה לְהַעֲבִיר הַלִּכְלוּךְ, וְאַחַר כָּךְ מַיִם רִאשׁוֹנִים וּשְׁנִיִּים, אוֹ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת. וּמַיִם שֶׁשָּׁפַךְ רִאשׁוֹנָה נִטְמְאוּ מֵהַיָּדַיִם, אֲפִלּוּ שָׁפַךְ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת, הוֹאִיל וְלֹא טִהֲרוּ הַיָּדַיִם מִפְּנֵי הַלִּכְלוּךְ שֶׁעֲלֵיהֶן שֶׁחוֹצֵץ, וְגַם מַיִם רִאשׁוֹנִים שֶׁאַחֲרֵיהֶם לֹא טִהֲרוּ, וְנִטְמְאוּ גַּם הֵם מֵהַיָּדַיִם, הוֹאִיל וְהַמַּיִם שֶׁשָּׁפַךְ רִאשׁוֹנָה לֹא בָּאוּ כְּלָל לְטָהֳרַת הַיָּדַיִם כִּי אִם לְהָסִיר הַחֲצִיצָה. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינָם מְמַעֲטִים אֶת הָרְבִיעִית, שֶׁאַף אִם לֹא נִשְׁאַר בַּכְּלִי רְבִיעִית כְּשֶׁמַּתְחִיל לִטֹּל מַיִם רִאשׁוֹנִים שֶׁאַחֲרֵיהֶם — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, לְפִי שֶׁהַמַּיִם שֶׁשָּׁפַךְ רִאשׁוֹנָה הֵם צֹרֶךְ הַנְּטִילָה וּמִכְּלָלָהּ, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה רְבִיעִית בַּכְּלִי בְּהַתְחָלַת נְטִילָתוֹ — דַּיּוֹ. (אֲבָל אִם אֵין עַל יָדָיו דָּבָר הַחוֹצֵץ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְלֻכְלָכוֹת וּמְטֻנָּפוֹת, שֶׁצָּרִיךְ לְהַעֲבִיר מֵהֶם הַטִּנּוּף בַּנְּטִילָה, כָּל שֶׁאֵינוֹ חוֹצֵץ בַּנְּטִילָה, כְּגוֹן שֶׁהוּא לַח — דַּיּוֹ בְּמַה שֶּׁעוֹבֵר עַל יְדֵי רִאשׁוֹנִים וּשְׁנִיִּים, אוֹ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת, שֶׁהֵם בָּאִים לְטַהֵר אֶת הַיָּדַיִם מִטֻּמְאָתָן. וְעִקַּר טֻמְאַת הַיָּדַיִם לֹא גָּזְרוּ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהֵם עַסְקָנִיּוֹת, וְשֶׁמָּא נָגְעוּ בְּמָקוֹם מְטֻנָּף, לְכָךְ הִתְקִינוּ נְטִילָה לְטַהֲרָן מִטִּנּוּפָן, אֶלָּא שֶׁכֵּיוָן שֶׁגָּזְרוּ עֲלֵיהֶן טֻמְאָה — נִטְמְאוּ מַיִם הָרִאשׁוֹנִים, וְנִטְהָרִים עַל יְדֵי שְׁנִיִּים[)]:

יָדַיִם מְלֻכְלָכוֹת. Et tout cela quand les mains sont propres ; mais s’il y a sur elles de la saleté, de la boue ou toute autre chose faisant interposition — il faut verser sur elles trois fois : la première pour ôter la saleté, puis les premières et secondes eaux, ou un révi’it d’un seul coup. L’eau versée en premier devient impure du fait des mains, même si l’on a versé un révi’it d’un coup, puisqu’elle n’a pas purifié les mains à cause de la saleté interposante ; et les premières eaux qui suivent n’ont pas purifié non plus et sont devenues impures elles aussi du fait des mains, car l’eau versée en premier n’est nullement venue purifier les mains, mais seulement ôter l’interposition. Néanmoins elles ne diminuent pas le révi’it : même s’il ne reste pas un révi’it dans le récipient quand on commence les premières eaux qui suivent — cela ne fait rien, car l’eau versée en premier est un besoin de la netila et en fait partie, et puisqu’il y avait un révi’it dans le récipient au début de la netila — cela suffit. (Mais s’il n’y a sur les mains rien qui fasse interposition, même si elles sont sales et souillées, de sorte qu’il faut ôter la souillure par la netila — dès lors que cela ne fait pas interposition, par exemple si c’est humide — il suffit de ce qui s’ôte par les premières et secondes eaux, ou un révi’it d’un coup, qui viennent purifier les mains de leur impureté. Car l’essentiel de l’impureté des mains n’a été décrété que parce qu’elles sont affairées et ont peut-être touché un endroit souillé ; on a donc institué la netila pour les purifier de leur souillure, mais puisqu’on a décrété sur elles l’impureté — les premières eaux deviennent impures et sont purifiées par les secondes.)

טֻמְאַת הַיָּדַיִם וְטָהֳרָתָן אֵינָהּ אֶלָּא עַד הַפֶּרֶק הַצָּרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם וְלֹא חוּץ לַפֶּרֶק, שֶׁאִם נָטַל הָרִאשׁוֹנִים עַד הַפֶּרֶק וְהַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק — לֹא נִטְמְאוּ שָׁם, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם שָׁם רִאשׁוֹנִים, וּלְפִיכָךְ, אִם חָזְרוּ לַפֶּרֶק — אֵינָן מְטַמְּאִין אֶת הַיָּד. אֲבָל אִם הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיוּ בְּתוֹךְ הַפֶּרֶק וְנִטְמְאוּ יָצְאוּ חוּץ לַפֶּרֶק, אַף עַל פִּי שֶׁנָּטַל גַּם הַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק — לֹא טִהֲרוּם שָׁם, וּלְפִיכָךְ, אִם חָזְרוּ לַפֶּרֶק — חָזְרוּ וְטִמְּאוּ הָרִאשׁוֹנִים אֶת הַיָּד. לְכָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: הַנּוֹטֵל — צָרִיךְ שֶׁיַּגְבִּיהַּ יָדָיו לְמַעְלָה, שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ הַמַּיִם שֶׁחוּץ לַפֶּרֶק לְתוֹךְ הַפֶּרֶק. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם נוֹטֵל כָּל הַיָּד עַד הַקָּנֶה שֶׁל זְרוֹעַ — לֹא יַגְבִּיהַּ כָּל הַיָּד לְגַמְרֵי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ מִמֶּנָּה מַיִם עַל הַזְּרוֹעַ בְּמָקוֹם שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ שָׁם גַּם אַחַר שֶׁיְּנַגֵּב יָדָיו, שֶׁאֵינוֹ מְנַגֵּב אוֹתוֹ מָקוֹם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכֻסֶּה בִּבְגָדִים, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיַּשְׁפִּיל יָדוֹ לֶאֱכֹל בָּהּ — יַחְזְרוּ מֵהַזְּרוֹעַ לְיָדוֹ וִיטַמְּאוּהָ, אֶלָּא יַגְבִּיהַּ רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו, וְעַל יְדֵי זֶה תְּהֵא שְׁאָר הַיָּד מֻגְבַּהַת קְצָת, שֶׁמֵּהָאֶצְבָּעוֹת אֵין לָחֹשׁ שֶׁיֵּרְדוּ עַל הַזְּרוֹעַ. וְצָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁיִּהְיוּ מֻגְבָּהִים וְעוֹמְדִים מִסּוֹף הַנְּטִילָה עַד שֶׁיְּנַגְּבָן, שֶׁאִם יַגְבִּיהָן וְיַחֲזֹר וְיַשְׁפִּילָן — יַחְזְרוּ הַמַּיִם שֶׁיָּצְאוּ חוּץ לַפֶּרֶק עַל יְדֵי הַגְבָּהָתוֹ וְיָשׁוּבוּ לְתוֹךְ הַפֶּרֶק. לְפִיכָךְ, יִטֹּל שְׁתֵּי יָדָיו כְּאַחַת, שֶׁאִם יִטֹּל יָדוֹ אַחַת וְיַגְבִּיהֶנָּה וְאַחַר כָּךְ יִשְׁפֹּךְ בָּהּ עַל הַשְּׁנִיָּה — נִמְצָא מוֹרִידָהּ לְמַטָּה כְּשֶׁשּׁוֹפֵךְ בָּהּ. וְאִם רוֹצֶה לְהַשְׁפִּילָן מִתְּחִלַּת הַנְּטִילָה שֶׁלֹּא יֵצְאוּ מַיִם רִאשׁוֹנִים חוּץ לַפֶּרֶק כְּלָל מִתּוֹךְ הַפֶּרֶק — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, רַק שֶׁיַּשְׁגִּיחַ שֶׁיָּבוֹא הַמַּיִם עַל רָאשֵׁי הָאֶצְבָּעוֹת. וְאִם שׁוֹפֵךְ רְבִיעִית עַל כָּל יָד בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אוֹ רְבִיעִית עַל שְׁתֵּי יָדָיו כְּאֶחָד, שֶׁאֵין שָׁם מַיִם טְמֵאִים כְּלָל — אֵין צָרִיךְ לִזָּהֵר בָּזֶה כְּלָל. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הַמַּטְבִּיל יָדָיו. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים: הַנּוֹטֵל צָרִיךְ שֶׁיַּגְבִּיהַּ יָדָיו, אֵינוֹ בְּנוֹטֵל כָּל הַיָּד עַד הַקָּנֶה שֶׁל זְרוֹעַ, אֶלָּא בְּנוֹטֵל הָאֶצְבָּעוֹת לְבַדָּן, וּכְדִבְרֵי הָאוֹמְרִים שֶׁהַנְּטִילָה דַּיָּהּ עַד מְקוֹם חִבּוּר הָאֶצְבָּעוֹת לְכַף הַיָּד, וְטֻמְאַת הַיָּדַיִם לָרִאשׁוֹנִים וְטָהֳרָתָן מֵהַשְּׁנִיִּים הִיא עַד הַקָּנֶה שֶׁל זְרוֹעַ, לְפִיכָךְ יֵשׁ לָחֹשׁ שֶׁמָּא הָלְכוּ הָרִאשׁוֹנִים חוּץ לִמְקוֹם חִבּוּר הָאֶצְבָּעוֹת וְנִטְמְאוּ שָׁם, אַף אִם לֹא יָצְאוּ לְשָׁם מֵהָאֶצְבָּעוֹת, אֶלָּא הָלְכוּ לְשָׁם מֵחֲמַת הַכְּלִי, וְהַשְּׁנִיִּים שֶׁמָּא לֹא הָלְכוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָלְכוּ הָרִאשׁוֹנִים וְנִשְׁאֲרוּ הָרִאשׁוֹנִים בְּטֻמְאָתָן, וּמְטַמְּאִין הַיָּד אִם יוֹרְדִים לָאֶצְבָּעוֹת כְּשֶׁמַּשְׁפִּיל יָדָיו, לָכֵן צָרִיךְ לְהַגְבִּיהַּ רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו לְמַעְלָה מִסּוֹף הַנְּטִילָה עַד שֶׁיְּנַגֵּב. וְאַף אִם רוֹצֶה לְהַשְׁפִּילָן מִתְּחִלַּת הַנְּטִילָה — אֵינוֹ מוֹעִיל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם לִטֹּל מַמָּשׁ בְּתוֹךְ הַפֶּרֶק שֶׁלֹּא יֵלְכוּ הַמַּיִם חוּץ לְאֶצְבְּעוֹתָיו מְעַט, וְאִם הָלְכוּ לְשָׁם — נִטְמְאוּ שָׁם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָרְדוּ לְשָׁם מֵהָאֶצְבָּעוֹת אֶלָּא מֵהַכְּלִי. וְהַמַּטְבִּיל יָדָיו אוֹ שֶׁשָּׁפַךְ עֲלֵיהֶם רְבִיעִית כְּאֶחָד, אֲפִלּוּ שָׁפַךְ עַל הָאֶצְבָּעוֹת וְיָצְאוּ מֵהֶן חוּץ לַפֶּרֶק — לֹא נִטְמְאוּ שָׁם כְּלָל כֵּיוָן שֶׁהֵם מֵי טָהֳרָה. וְעַל פִּי סְבָרָא זוֹ נָהֲגוּ עַכְשָׁו לְהָקֵל בְּהַגְבָּהַת הַיָּדַיִם, לְפִי שֶׁנּוֹהֲגִין לִשְׁפֹּךְ עַל כָּל יָד ג׳ פְּעָמִים אַף שֶׁהֵן נְקִיּוֹת, וְשׁוּב אֵין לָחֹשׁ שֶׁמָּא לֹא הָלְכוּ הַשְּׁנִיִּים בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָלְכוּ הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁאִם לֹא הָלְכוּ הַשְּׁנִיִּים — הָלְכוּ הַשְּׁלִישִׁיִּים:

הַגְבָּהַת הַיָּדַיִם. L’impureté des mains et leur pureté ne vont que jusqu’au segment requis pour la netila, non au-delà : si l’on a versé les premières eaux jusqu’au segment et les secondes au-delà — elles ne sont pas devenues impures là, bien qu’elles y soient « premières » ; c’est pourquoi si elles reviennent dans le segment — elles ne rendent pas la main impure. Mais si les premières, qui étaient dans le segment et sont devenues impures, sont sorties au-delà du segment — même si l’on a versé aussi les secondes au-delà, elles ne les ont pas purifiées là ; c’est pourquoi si elles reviennent dans le segment — elles rendent de nouveau la main impure. C’est pourquoi les Sages ont dit : celui qui fait la netila doit lever ses mains vers le haut, afin que les eaux au-delà du segment ne reviennent pas à l’intérieur du segment. Toutefois, si l’on lave toute la main jusqu’à l’os du poignet — on ne lèvera pas toute la main entièrement, afin que l’eau ne s’écoule pas sur l’avant-bras en un endroit où elle resterait même après le nigguv (car on n’essuie pas cet endroit, couvert par les vêtements), et qu’ensuite, en abaissant la main pour manger, elles ne reviennent de l’avant-bras vers la main et ne la rendent impure ; on lèvera plutôt le bout des doigts, et ainsi le reste de la main sera un peu relevé, car depuis les doigts il n’y a pas à craindre qu’elles descendent sur l’avant-bras. Et il faut veiller à ce qu’elles restent levées depuis la fin de la netila jusqu’au nigguv : car si on les lève puis qu’on les rabaisse — les eaux sorties au-delà du segment par le fait de les avoir levées reviendraient à l’intérieur du segment. On lavera donc les deux mains à la fois : car si l’on lave une main et qu’on la lève, puis qu’on verse d’elle sur la seconde — on l’abaisse en versant. Et si l’on veut les abaisser dès le début de la netila afin que les premières eaux ne sortent nullement du segment vers l’extérieur — on en a le droit, pourvu qu’on veille à ce que l’eau atteigne le bout des doigts. Et si l’on verse un révi’it sur chaque main séparément, ou un révi’it sur les deux à la fois, de sorte qu’il n’y a là aucune eau impure — nul besoin de veiller à cela ; à plus forte raison celui qui immerge ses mains. Et certains expliquent que ce que les Sages ont dit — « celui qui fait la netila doit lever ses mains » — ne concerne pas celui qui lave toute la main jusqu’au poignet, mais celui qui ne lave que les doigts, selon l’avis que la netila suffit jusqu’à la jointure des doigts avec la paume ; or l’impureté des mains pour les premières et leur pureté par les secondes va jusqu’à l’os du poignet, si bien qu’il y a lieu de craindre que les premières soient allées au-delà de la jointure des doigts et y soient devenues impures — même si elles n’y sont pas allées depuis les doigts, mais du fait du récipient — et que les secondes ne soient peut-être pas allées partout où sont allées les premières, celles-ci restant dans leur impureté et rendant la main impure si elles descendent aux doigts lorsqu’on abaisse les mains ; il faut donc lever le bout des doigts vers le haut depuis la fin de la netila jusqu’au nigguv. Et même si l’on veut les abaisser dès le début de la netila — cela ne sert pas, car il est impossible de mesurer si exactement qu’on lave précisément dans le segment sans que l’eau n’aille un peu au-delà des doigts, et si elle y est allée — elle y est devenue impure, même si elle n’y est pas descendue des doigts mais du récipient. Mais celui qui immerge ses mains, ou verse sur elles un révi’it d’un coup, même s’il a versé sur les doigts et que l’eau en est sortie au-delà du segment — elle n’y est nullement devenue impure, puisque ce sont des eaux de pureté. Et c’est selon ce raisonnement qu’on a coutume aujourd’hui d’être indulgent quant au fait de lever les mains, car on a coutume de verser sur chaque main trois fois même propres, et il n’y a plus à craindre que les secondes ne soient pas allées partout où sont allées les premières : car si les secondes n’y sont pas allées — les troisièmes y sont allées.

כְּשֶׁשּׁוֹפֵךְ הָרִאשׁוֹנִים עַל הַיָּד — צָרִיךְ לִזָּהֵר וְלִשְׁפֹּךְ בִּשְׁפִיכָה אַחַת עַל כָּל פֶּרֶק הַצָּרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם. וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין צָרִיךְ שְׁפִיכָה אַחַת מַמָּשׁ, אֶלָּא שֶׁלֹּא יַפְסִיק מִלִּשְׁפֹּךְ עַד שֶׁיַּגִּיעוּ הַמַּיִם בְּכָל הַפֶּרֶק, שֶׁאֵין יָדַיִם טְהוֹרוֹת לַחֲצָאִין, לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ נְטִילָה בְּכָךְ. וְאִם פָּסַק אַחַר שֶׁנָּטַל מִקְצָת הַיָּד — אֵין נְטִילַת מִקְצָת זוֹ עוֹלָה לוֹ (וַאֲפִלּוּ שָׁפַךְ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת — (ו)נִטְמְאוּ הַמַּיִם, כֵּיוָן שֶׁלֹּא טִהֲרוּ כְּלוּם), וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִשְׁפֹּךְ גַּם עַל מַה שֶּׁנָּטַל. וְאִם לֹא שָׁפַךְ אֶלָּא עַל הַנִּשְׁאָר מִיָּדוֹ שֶׁלֹּא נָטַל — הֲרֵי יָדוֹ טְמֵאָה כְּשֶׁהָיְתָה (אֲפִלּוּ אִם גַּם שְׁפִיכָה זוֹ הָיְתָה רְבִיעִית). וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם יֵשׁ עֲדַיִן עַל מִקְצָת הַיָּד שֶׁנָּטַל טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ — מִצְטָרֶפֶת נְטִילָה זוֹ עִם מַה שֶּׁהוֹסִיף וְנָטַל הַנִּשְׁאָר מִיָּדוֹ, שֶׁמַּשְׁקֶה טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ חִבּוּר לְטָהֳרָה, וַהֲרֵי זוֹ כִּנְטִילָה אַחַת. וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וְכָל זֶה בָּרִאשׁוֹנִים, אֲבָל בַּשְּׁנִיִּים — נוֹטֵל מִקְצָת יָדוֹ וְחוֹזֵר וּמוֹסִיף עַל מִקְצָתָהּ הַשֵּׁנִי, וַאֲפִלּוּ נִתְנַגֵּב מִקְצָתָהּ הָרִאשׁוֹן:

שְׁפִיכָה עַל כָּל הַפֶּרֶק. Quand on verse les premières eaux sur la main — il faut veiller à verser d’un seul versement sur tout le segment requis pour la netila. Néanmoins, il n’est pas besoin d’un seul versement au sens littéral, mais qu’on n’interrompe pas de verser jusqu’à ce que l’eau atteigne tout le segment, car les mains ne sont pas pures à moitié, ce n’est pas là la manière de la netila. Et si l’on s’est interrompu après avoir lavé une partie de la main — cette netila partielle ne compte pas (et même si l’on a versé un révi’it d’un coup — les eaux sont devenues impures, puisqu’elles n’ont rien purifié), et il faut de nouveau verser aussi sur ce qui a déjà été lavé. Et si l’on n’a versé que sur le reste de la main qu’on n’avait pas lavé — la main est impure comme auparavant (même si ce versement aussi était un révi’it). Certains disent que s’il reste encore sur la partie lavée de quoi humecter (טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ) — cette netila se joint à ce qu’on a ajouté en lavant le reste de la main, car un liquide humectant assez pour humecter fait jonction pour la pureté, et voilà comme une seule netila. Mais il convient d’être rigoureux selon le premier avis. Et tout ceci pour les premières eaux ; mais pour les secondes — on lave une partie de la main puis on ajoute sur l’autre partie, même si la première partie s’est déjà séchée.

אַחַר נְטִילַת מַיִם שְׁנִיִּים עַל שְׁתֵּי יָדָיו, אוֹ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת — יְשַׁפְשֵׁף יָדָיו זוֹ בָּזוֹ. וְאִם לֹא נָטַל אֶלָּא עַד מְקוֹם חִבּוּר הָאֶצְבָּעוֹת לְכַף הַיָּד — יִזָּהֵר כְּשֶׁמְּשַׁפְשְׁפָן זוֹ בָּזוֹ שֶׁלֹּא תִּגַּע זוֹ בָּזוֹ בְּכַף הַיָּד בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא נָפְלוּ שָׁם מַיִם וְלֹא נִטְהַר, שֶׁמָּקוֹם זֶה מְטַמֵּא מַיִם שֶׁעַל יָדוֹ הַשְּׁנִיָּה בִּנְגִיעָתָהּ בּוֹ, וְהַמַּיִם חוֹזְרִים וּמְטַמְּאִין אֶת הַיָּד, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מַיִם שְׁנִיִּים. אֲבָל אִם שָׁפַךְ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת — אֵין צָרִיךְ לִזָּהֵר בָּזֶה, שֶׁמֵּי רְבִיעִית מֵי טָהֳרָה הֵם, וְאֵינָן מִתְטַמְּאִין. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא אָמְרוּ מֵי רְבִיעִית מֵי טָהֳרָה הֵם אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהֵם מְטַהֲרִים, שֶׁאָז אֵינָן מִתְטַמְּאִין מֵאוֹתוֹ מָקוֹם, כְּגוֹן אִם נָטַל רְבִיעִית עַד מְקוֹם חִבּוּר הָאֶצְבָּעוֹת וְיָצָא מִשָּׁם לְכַף הַיָּד — אֵין הַכַּף מְטַמְּאָתָן, לְפִי שֶׁמְּטַהֲרִים הֵם לַמָּקוֹם שֶׁבָּאוּ שָׁמָּה, אֲבָל אִם יָד אַחַת טְמֵאָה נָגְעָה בָּהֶם — טִמְאָתָם אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מֵי רְבִיעִית. (וְיֵשׁ לְהָקֵל בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים):

שִׁפְשׁוּף הַיָּדַיִם. Après la netila des secondes eaux sur les deux mains, ou un révi’it d’un coup — on frottera ses mains l’une contre l’autre. Et si l’on n’a lavé que jusqu’à la jointure des doigts avec la paume — on veillera, en les frottant l’une contre l’autre, à ce qu’elles ne se touchent pas à la paume en un endroit où l’eau n’est pas tombée et qui n’a pas été purifié, car cet endroit rend impures les eaux qui sont sur l’autre main par son contact avec elles, et les eaux reviennent rendre la main impure, bien que ce soient des secondes eaux. Mais si l’on a versé un révi’it d’un coup — nul besoin d’y veiller, car les eaux d’un révi’it sont des eaux de pureté et ne deviennent pas impures. Certains disent qu’on n’a dit « les eaux d’un révi’it sont des eaux de pureté » que là où elles purifient, car alors elles ne deviennent pas impures de cet endroit — par exemple si l’on a lavé un révi’it jusqu’à la jointure des doigts et qu’il en est sorti vers la paume, la paume ne les rend pas impures, car elles purifient l’endroit où elles sont venues ; mais si une main impure les a touchées — elle les rend impures, même si ce sont des eaux d’un révi’it. (Et il y a lieu d’être indulgent en matière rabbinique.)

אִם שִׁפְשְׁפָן זוֹ בָּזוֹ אַחַר שֶׁשָּׁפַךְ עֲלֵיהֶם מַיִם רִאשׁוֹנִים פְּחוּתִים מֵרְבִיעִית, אֲפִלּוּ שָׁפַךְ עַל כָּל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ שְׁטִיפָה אַחַת מְרֻבָּה כִּשְׁתַּיִם שֶׁנִּטְהֲרוּ בָּהֶן — חָזְרוּ וְנִטְמְאוּ בִּנְגִיעָתָן זוֹ בָּזוֹ. וַאֲפִלּוּ מַיִם שְׁנִיִּים אֵין מוֹעִילִין לְטַהֲרָן, לְפִי שֶׁהַמַּיִם שֶׁעַל יָד זוֹ נִטְמְאוּ בִּנְגִיעָתָן בְּמֵי זוֹ וְשֶׁעַל זוֹ בִּנְגִיעַת מֵי זוֹ, וְאֵין מַיִם שְׁנִיִּים מְטַהֲרִים אֶלָּא הַמַּיִם שֶׁנִּטְמְאוּ מִיָּד זוֹ עַצְמָהּ שֶׁבָּאוּ עָלֶיהָ לְטַהֲרָהּ וְלֹא שֶׁנִּטְמְאוּ מִיָּד אַחֶרֶת, וְחוֹזְרִים וּמְטַמְּאִים אֶת הַיָּדַיִם. לְפִיכָךְ, צָרִיךְ לְנַגְּבָן תְּחִלָּה, וְיַחֲזֹר וְיִטְּלֵם כָּרָאוּי. וַאֲפִלּוּ אִם שָׁפַךְ עַל אַחַת הָרִאשׁוֹנִים וּשְׁנִיִּים, שֶׁהַמַּיִם שֶׁעָלֶיהָ טְהוֹרִים — חָזְרָה וְנִטְמְאָה אִם נָגְעָה בָּהּ חֲבֶרְתָּהּ שֶׁלֹּא שָׁפַךְ עָלֶיהָ אֶלָּא רִאשׁוֹנִים בִּלְבַד. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה שְׁטִיפָה אַחַת מְרֻבָּה כִּשְׁתַּיִם, שֶׁהַיָּד טְהוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם, הַמַּיִם טְמֵאִים מְטַמְּאִים הַמַּיִם שֶׁעַל זוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמַּיִם אֲחֵרִים מוֹעִילִים לְטַהֲרָהּ, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה כְּבָר טְהוֹרָה לְגַמְרֵי עִם הַמַּיִם שֶׁעָלֶיהָ:

שִׁפְשׁוּף אַחַר פָּחוֹת מֵרְבִיעִית. Si on les a frottées l’une contre l’autre après avoir versé sur elles des premières eaux moindres qu’un révi’it — même si l’on a versé sur chacune séparément un seul rinçage abondant comme deux, par lequel elles avaient été purifiées — elles redeviennent impures par leur contact l’une avec l’autre. Et même les secondes eaux ne servent pas à les purifier, car les eaux sur cette main sont devenues impures par le contact avec les eaux de l’autre, et celles de l’autre par le contact des eaux de celle-ci, et les secondes eaux ne purifient que les eaux qui ont été rendues impures par cette main même venue la purifier, non celles rendues impures par une autre main ; elles reviennent rendre les mains impures. C’est pourquoi il faut d’abord les essuyer, puis les relaver comme il convient. Et même si l’on a versé sur l’une des premières et des secondes, dont les eaux sont pures — elle redevient impure si l’autre, sur laquelle on n’a versé que des premières seulement, l’a touchée. Et même s’il s’agissait d’un rinçage abondant comme deux, la main étant pure — néanmoins les eaux impures rendent impures les eaux qui sont sur celle-ci. Toutefois, certains disent que d’autres eaux servent à la purifier, puisqu’elle était déjà entièrement pure avec les eaux qui sont sur elle.

אֲפִלּוּ נָגַע בָּהּ יָד שֶׁאֵינָהּ נְטוּלָה כְּלָל, בֵּין שֶׁהִיא יָדוֹ בֵּין יָדוֹ שֶׁל אַחֵר שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו — הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁעָלֶיהָ מִתְטַמְּאִין מִיָּד הַטְּמֵאָה שֶׁנָּגְעָה בָּהֶם, וְצָרִיךְ לִתֵּן עָלֶיהָ שְׁנִיִּים אֲחֵרִים. וְאִם לֹא נָתַן עָלֶיהָ אֶלָּא הָרִאשׁוֹנִים בִּלְבַד — אֵין לָהֶם תַּקָּנָה אֶלָּא בְּנִגּוּב, אוֹ בְּהַשָּׁקָה לְמֵי מִקְוֶה. וְגַם הַיָּד שֶׁאֵינָהּ נְטוּלָה אֵין לָהּ תַּקָּנָה אֶלָּא בְּנִגּוּב, לְפִי שֶׁנִּטְמְאָה גַּם כֵּן מִמֵּי חֲבֶרְתָּהּ הַטְּמֵאִים, וְאֵין מַיִם שְׁנִיִּים וַאֲפִלּוּ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת מְטַהֲרִים טֻמְאָה הַבָּאָה מֵחֲמַת יָד אַחֶרֶת (אֲבָל אִם נָגְעָה בַּשְּׁנִיִּים, שֶׁטֻּמְאָתָן הִיא בִּנְגִיעָתָם — אֵין צָרִיךְ לְנַגְּבָהּ). וּכְבָר נִתְבָּאֵר שֶׁבְּמֵי רְבִיעִית בְּבַת אַחַת יֵשׁ לְהָקֵל וְלוֹמַר שֶׁאֵינָן מִתְטַמְּאִין כְּלָל, וּלְפִיכָךְ אִם שָׁפַךְ עַל יָדוֹ אַחַת רְבִיעִית בְּבַת אַחַת וְנָגְעָה בָּהּ יָדוֹ הַשְּׁנִיָּה שֶׁלֹּא שָׁפַךְ עָלֶיהָ כְּלוּם — יָדוֹ הָרִאשׁוֹנָה טְהוֹרָה (וְגַם הַשְּׁנִיָּה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ לַחְלוּחִית מַיִם מִן הָרִאשׁוֹנִים, וְלַחְלוּחִית זֶה שֶׁעָלֶיהָ נִטְמְאָה מִמֶּנָּה שֶׁהֲרֵי אֵין בּוֹ רְבִיעִית, מִכָּל מָקוֹם, מִטַּהֵר הוּא עַל יְדֵי מַיִם רִאשׁוֹנִים וּשְׁנִיִּים אוֹ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת שֶׁיִּשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ, כֵּיוָן שֶׁטֻּמְאָתָהּ הִיא מִיָּד זוֹ עַצְמָהּ). אֲבָל אִם נָתַן עַל יָדוֹ הַשְּׁנִיָּה מַיִם הָרִאשׁוֹנִים פְּחוּתִים מֵרְבִיעִית וְנָגְעָה בְּזוֹ שֶׁנָּתַן עָלֶיהָ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת — נִטְמְאָה יָד זוֹ מִמֵּימֵי הַשְּׁנִיָּה הַטְּמֵאִים, וְצָרִיךְ לִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ מַיִם שְׁנִיִּים לְטַהֲרָהּ, שֶׁכָּל מַיִם טְמֵאִים מְטַמְּאִים אֶת הַיָּד הַנּוֹגַעַת בָּהֶם, אֲפִלּוּ הִיא טְהוֹרָה לְגַמְרֵי, וַאֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע הַסְּעוּדָה:

נְגִיעַת יָד שֶׁאֵינָהּ נְטוּלָה. Même si l’a touchée une main qui n’a nullement été lavée, que ce soit sa main ou celle d’un autre qui n’a pas lavé ses mains — les eaux qui sont sur elle deviennent impures du fait de la main impure qui les a touchées, et il faut y remettre d’autres secondes eaux. Et si l’on n’y a mis que les premières seulement — il n’y a de remède pour elles que par le nigguv, ou par hachaka avec l’eau d’un mikvé. Et la main non lavée non plus n’a de remède que par le nigguv, car elle est devenue impure elle aussi des eaux impures de l’autre, et les secondes eaux, même un révi’it d’un coup, ne purifient pas une impureté venant d’une autre main. (Mais si elle a touché les secondes, dont l’impureté n’est que par contact — nul besoin de l’essuyer.) Et il a déjà été expliqué qu’avec les eaux d’un révi’it d’un coup on peut être indulgent et dire qu’elles ne deviennent nullement impures ; c’est pourquoi si l’on a versé sur une main un révi’it d’un coup et que l’autre main, sur laquelle on n’a rien versé, l’a touchée — la première main est pure (et la seconde aussi, bien qu’il y ait sur elle de l’humidité des premières eaux, humidité rendue impure d’elle puisqu’elle n’a pas un révi’it ; néanmoins elle se purifie par les premières et secondes eaux, ou un révi’it d’un coup, qu’on versera sur elle, puisque son impureté vient de cette main même). Mais si l’on a mis sur la seconde main des premières eaux moindres qu’un révi’it et qu’elle a touché celle sur laquelle on a mis un révi’it d’un coup — cette main-ci est devenue impure des eaux impures de la seconde, et il faut verser sur elle des secondes eaux pour la purifier, car toute eau impure rend impure la main qui la touche, même entièrement pure, et même au milieu du repas.

וְכָל זֶה כְּשֶׁנּוֹטֵל יָדוֹ אַחַת אוֹ שְׁתֵּיהֶן כָּל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אֲבָל אִם מְצָרֵף יָדָיו זוֹ לָזוֹ וְנוֹטֵל שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת — הֲרֵי הֵן נֶחְשָׁבוֹת כְּיָד אַחַת לְגַמְרֵי, וְאֵינָן מְטַמְּאוֹת זוֹ אֶת זוֹ בִּנְגִיעָתָן זוֹ בְּמַיִם טְמֵאִים שֶׁעֲלֵיהֶן מִשְּׁטִיפָה הָרִאשׁוֹנָה, וְיָכוֹל לְשַׁפְשְׁפָן זוֹ בָּזוֹ. וְנָכוֹן הַדָּבָר לְשַׁפְשְׁפָן מִיָּד אַחַר שְׁטִיפָה הָרִאשׁוֹנָה, כְּדֵי לִרְחֹץ יָפֶה הַזֵּעָה קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן עֲלֵיהֶם מַיִם שְׁנִיִּים לְטַהֲרָן. לְפִיכָךְ, כָּל הַנּוֹטֵל יָדָיו מֵרְבִיעִית — אוֹ יִשְׁפֹּךְ לוֹ אַחֵר עֲלֵיהֶן, אוֹ יֹאחַז הַכְּלִי בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו כְּדֵי שֶׁיִּטֹּל ב׳ יָדָיו כְּאַחַת, וִישַׁפְשְׁפָם מִיָּד אַחַר שְׁטִיפָה הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁאִם יִטֹּל כָּל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ — יֵשׁ לָחֹשׁ שֶׁמָּא תִּגַּע יָד בַּחֲבֶרְתָּהּ קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן מַיִם שְׁנִיִּים עַל שְׁתֵּיהֶן. אֲבָל אִם נוֹטֵל כָּל יָד מֵרְבִיעִית — אֵין צָרִיךְ לָחֹשׁ לָזֶה. וַאֲפִלּוּ ד׳ וְה׳ שֶׁהִנִּיחוּ יְדֵיהֶן זוֹ בְּצַד זוֹ אוֹ זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ — כְּיָד אַחַת חֲשׁוּבוֹת, וְאֵינָן מְטַמְּאוֹת זוֹ אֶת זוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״ס:

מְצָרֵף יָדָיו כְּאַחַת. Et tout cela quand on lave une main, ou les deux chacune séparément ; mais si l’on joint ses mains l’une à l’autre et qu’on lave les deux à la fois — elles sont considérées entièrement comme une seule main, et ne se rendent pas impures l’une l’autre par leur contact dans les eaux impures qui sont sur elles depuis le premier rinçage, et l’on peut les frotter l’une contre l’autre. Et il est juste de les frotter aussitôt après le premier rinçage, afin de bien laver la sueur avant d’y mettre les secondes eaux pour les purifier. C’est pourquoi quiconque lave ses mains avec un révi’it — qu’un autre verse sur elles, ou qu’il tienne le récipient du bout des doigts afin de laver ses deux mains à la fois, et qu’il les frotte aussitôt après le premier rinçage ; car s’il lave chacune séparément — il y a lieu de craindre qu’une main touche l’autre avant qu’il mette les secondes eaux sur les deux. Mais s’il lave chaque main avec un révi’it — nul besoin de craindre cela. Et même quatre ou cinq personnes qui ont posé leurs mains l’une à côté de l’autre ou l’une sur l’autre — elles sont considérées comme une seule main et ne se rendent pas impures l’une l’autre, comme il est expliqué au siman ק״ס.

נָטַל שְׁתֵּי יָדָיו זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ מַיִם הָרִאשׁוֹנִים פְּחוּתִים מֵרְבִיעִית, וְנִמְלַךְ כְּשֶׁנָּטַל הַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים, וְהִגִּיעַ יָדָיו זוֹ לָזוֹ וְשָׁפַךְ עַל שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת — יָדָיו טְמֵאוֹת, מִפְּנֵי שֶׁכְּשֶׁמְּצָרֵף יָדָיו זוֹ לָזוֹ לְקַבֵּל מַיִם הַשְּׁנִיִּים — נִטְמְאוּ יָדָיו בִּנְגִיעָתָן זוֹ לָזוֹ, כִּי מַיִם שֶׁעַל גַּבֵּי זוֹ מְטַמְּאִים הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ וְגַם הַיָּד עַצְמָהּ, וּכְשֶׁנּוֹטֵל אֶת הַשְּׁנִיִּים — לֹא טִהֲרוּ אֶת הָרִאשׁוֹנִים, כֵּיוָן שֶׁנִּטְמְאוּ מִיָּד אַחֶרֶת, אֶלָּא גַּם הַשְּׁנִיִּים נִטְמְאוּ בָּהֶם, וְצָרִיךְ לְנַגֵּב יָדָיו וְלַחֲזֹר וְלִטְּלָן כָּרָאוּי:

נִמְלַךְ בַּשְּׁנִיִּים. S’il a lavé ses deux mains chacune séparément avec des premières eaux moindres qu’un révi’it, puis s’est ravisé en prenant les secondes eaux, a joint ses mains l’une à l’autre et versé sur les deux à la fois — ses mains sont impures, parce qu’en joignant ses mains pour recevoir les secondes eaux, elles sont devenues impures par leur contact l’une avec l’autre : car l’eau sur celle-ci rend impure l’eau sur l’autre ainsi que la main elle-même ; et quand il prend les secondes — elles n’ont pas purifié les premières, puisqu’elles sont devenues impures d’une autre main, mais les secondes aussi sont devenues impures par elles ; il faut donc essuyer ses mains et les relaver comme il convient.

כָּל טֻמְאַת הַמַּיִם מֵהַיָּדַיִם אֵינָהּ אֶלָּא בַּמַּיִם שֶׁעַל הַיָּד בִּשְׁעַת נְטִילָה, שֶׁאָז בְּקַל נִטְמְאוּ הַמַּיִם, בֵּין מֵהַיָּד עַצְמָהּ, כְּגוֹן מַיִם רִאשׁוֹנִים, בֵּין מִיָּד אַחֶרֶת טְמֵאָה, וַאֲפִלּוּ הֵם מַיִם שְׁנִיִּים, אֲבָל מַיִם שֶׁאֵינָן עַל הַיָּד, אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַיִם טְמֵאוֹת נוֹגְעוֹת בָּהֶם בִּשְׁעַת נְטִילָה — אֵינָן מְטַמְּאוֹת אוֹתָן, שֶׁהֲרֵי לֹא אָסְרוּ לִתֵּן מַיִם בְּחָפְנָיו לַחֲבֵרוֹ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵין חָפְנָיו כְּלִי, אֲבָל לֹא מִשּׁוּם שֶׁנִּטְמְאוּ הַמַּיִם מֵחָפְנָיו. וְכֵן הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַכִּסֵּא — יָכוֹל לִשְׁאֹב בְּחָפְנָיו מִן הַדְּלִי וְהַמַּיִם הַנִּשְׁאָרִים כְּשֵׁרִים לִנְטִילָה. וַאֲפִלּוּ אִם הַנּוֹטֵל עַצְמוֹ בִּשְׁעַת נְטִילָתוֹ נוֹגֵעַ בְּיָדָיו הַטְּמֵאִים בַּמַּיִם שֶׁעַל הַכְּלִי אוֹ שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּלִי, בֵּין קֹדֶם מַיִם רִאשׁוֹנִים בֵּין קֹדֶם שְׁנִיִּים — לֹא נִטְמְאוּ מִיָּדָיו. לְפִיכָךְ, כְּלִי שֶׁנִּקַּב בְּשׁוּלָיו וְתָחַב בּוֹ בַּרְזָא וְדוֹחֵק אוֹתָהּ לְמַעְלָה וְיוֹצְאִים הַמַּיִם עַל יָדוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהַבַּרְזָא מְלֻחְלֶחֶת בַּמַּיִם וְנוֹגֵעַ בָּהֶם בְּיָדוֹ הַטְּמֵאָה — לֹא נִטְמְאוּ, וְיָכוֹל לַחֲזֹר וּלְדָחְקָהּ בְּיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה שֶׁנְּטָלָהּ בָּרִאשׁוֹנָה עַל יְדֵי דְּחִיקַת הַבַּרְזָא בְּיָדוֹ הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא הָיְתָה נְטוּלָה כְּלָל. וּמִכָּל מָקוֹם, צָרִיךְ שֶׁיִּשְׁפֹּךְ עַל כָּל אֶחָד רְבִיעִית בְּבַת אַחַת, אוֹ שְׁטִיפָה אַחַת מְרֻבָּה כִּשְׁתַּיִם, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְמַיִם שְׁנִיִּים, אוֹ שֶׁיִּשְׁפֹּךְ הָרִאשׁוֹנִים וּשְׁנִיִּים עַל יָד זוֹ וְאַחַר כָּךְ הָרִאשׁוֹנִים וּשְׁנִיִּים עַל יָד זוֹ, שֶׁאִם יִשְׁפֹּךְ הָרִאשׁוֹנִים עַל זוֹ וְעַל זוֹ, וְאַחַר כָּךְ הַשְּׁנִיִּים עַל זוֹ וְעַל זוֹ — נִמְצָא נוֹגֵעַ בַּבַּרְזָא בְּיָדוֹ לַחָה מִמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים הַטְּמֵאִים וְנִדְבְּקוּ מַיִם טְמֵאִים בַּבַּרְזָא, וּכְשֶׁחוֹזֵר וְדוֹחֲקָהּ בְּיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה — נִטְמְאָה מִמַּיִם טְמֵאִים שֶׁנִּדְבְּקוּ בָּהּ, וְצָרִיךְ לְנַגְּבָהּ. וְכֵן יִזָּהֵר בִּכְלִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא אֹזֶן אֶחָד, שֶׁאִם יֹאחֲזֶנָּה בְּיָדוֹ לַחָה מִמַּיִם טְמֵאִים — לֹא יֹאחֲזֶנָּה בְּיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה. אֲבָל אִם הָיְתָה הָאֹזֶן מְלֻחְלֶחֶת בַּמַּיִם הַטְּהוֹרִים, אַף עַל פִּי שֶׁנָּגְעוּ בָּהֶם יָדַיִם טְמֵאוֹת — אֵין לָחֹשׁ לִגַּע בָּהֶם אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת נְטִילָה. (וַאֲפִלּוּ מַיִם שֶׁעַל גַּבֵּי יָדַיִם טְמֵאוֹת אֵינָן מִתְטַמְּאִים אֶלָּא בִּשְׁעַת נְטִילָתָן לַאֲכִילָה, אֲבָל מִי שֶׁיָּדָיו מְלֻחְלָחוֹת בְּמַיִם שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת נְטִילָתָן לַאֲכִילָה וְנָגַע בָּהֶן מִי שֶׁטִּהֵר יָדָיו לַאֲכִילָה — יָדָיו טְהוֹרוֹת):

טֻמְאַת הַמַּיִם וְהַבַּרְזָא. Toute impureté des eaux venant des mains n’affecte que l’eau qui est sur la main au moment de la netila, car alors les eaux deviennent facilement impures, que ce soit de la main même — comme les premières eaux — ou d’une autre main impure, même s’il s’agit de secondes eaux. Mais l’eau qui n’est pas sur la main, bien que des mains impures la touchent au moment de la netila — elle ne les rend pas impures ; car on n’a interdit de donner de l’eau dans ses paumes jointes à son prochain que parce que les paumes ne sont pas un récipient, non parce que l’eau serait devenue impure des paumes. De même celui qui sort des toilettes — il peut puiser dans ses paumes depuis le seau, et l’eau restante est valide pour la netila. Et même si celui qui fait la netila touche lui-même, au moment de sa netila, de ses mains impures l’eau qui est sur le récipient ou dans le récipient, que ce soit avant les premières ou avant les secondes eaux — elle n’est pas devenue impure de ses mains. C’est pourquoi un récipient percé à son fond, dans lequel on a enfoncé une bonde (בַּרְזָא) qu’on pousse vers le haut et d’où l’eau sort sur la main — bien que la bonde soit humide d’eau et qu’on la touche de sa main impure — elles ne sont pas devenues impures, et l’on peut de nouveau la pousser de sa seconde main, lavée d’abord, par la pression de la bonde exercée par sa première main qui n’avait nullement été lavée. Néanmoins, il faut verser sur chacune un révi’it d’un coup, ou un rinçage abondant comme deux, pour ne pas avoir besoin de secondes eaux ; ou bien verser les premières et secondes sur une main, puis les premières et secondes sur l’autre : car si l’on verse les premières sur celle-ci et sur celle-là, puis les secondes sur celle-ci et sur celle-là — on se trouve toucher la bonde de sa main humide des premières eaux impures, et des eaux impures adhèrent à la bonde ; en la repoussant de sa seconde main — elle devient impure des eaux impures qui y ont adhéré, et il faut l’essuyer. De même veillera-t-on avec un récipient qui n’a qu’une seule anse : si on la tient de sa main humide d’eaux impures — qu’on ne la tienne pas de sa seconde main. Mais si l’anse était humide des eaux pures, bien que des mains impures les aient touchées — nul besoin de craindre de les toucher, même au moment de la netila. (Et même l’eau qui est sur des mains impures ne devient impure qu’au moment de leur netila pour manger ; mais celui dont les mains sont humides d’eau hors du moment de leur netila pour manger, et que touche celui qui a purifié ses mains pour manger — ses mains restent pures.)

כְּשֶׁשּׁוֹפֵךְ מַיִם רִאשׁוֹנִים עַל יָדָיו — צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר עַל יָדָיו צְרוֹר אוֹ קֵיסָם אוֹ שׁוּם דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁאֵין מַיִם שְׁנִיִּים מְטַהֲרִים אֶלָּא מַיִם שֶׁעַל גַּבֵּי הַיָּד, וְלֹא הַמַּיִם שֶׁיָּצְאוּ מֵהַיָּד עַל גַּבֵּי צְרוֹר אוֹ דָּבָר אַחֵר, וְחוֹזְרִים וּמְטַמְּאִים אֶת הַיָּד שֶׁהִיא נוֹגַעַת בָּהֶם. וַאֲפִלּוּ שֶׁלֶג וּבָרָד וּשְׁאָרֵי דְּבָרִים שֶׁהֵם מִבְּרִיַּת הַמַּיִם, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מְרֻסָּק וּפָסוּל לִנְטִילָה — אֵין מַיִם שְׁנִיִּים מְטַהֲרִין אוֹתָן הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבָּיו. וְאִם שׁוֹפֵךְ רְבִיעִית מַיִם כְּאַחַת עַל יָדָיו — אֵין צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּכָךְ:

צְרוֹר וְקֵיסָם. Quand on verse les premières eaux sur ses mains — il faut veiller à ce qu’il ne reste sur les mains ni caillou, ni éclat de bois, ni aucune autre chose, car les secondes eaux ne purifient que l’eau qui est sur la main, non l’eau sortie de la main sur un caillou ou autre chose, laquelle revient rendre impure la main qui la touche. Et même la neige, la grêle et les autres choses issues de la nature de l’eau, dès lors que ce n’est pas broyé et que c’est impropre à la netila — les secondes eaux ne purifient pas l’eau qui est dessus. Et si l’on verse un révi’it d’eau d’un coup sur ses mains — nul besoin d’y veiller.

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַכָּה בְּיָדוֹ וּרְטִיָּה עָלֶיהָ וְאֵינוֹ יָכוֹל לַהֲסִירָהּ מֵחֲמַת כְּאֵב הַמַּכָּה — דַּי לוֹ שֶׁיִּטֹּל שְׁאָר הַיָּד שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם הַמַּכָּה. וְאֵין זוֹ נְטִילָה לַחֲצָאִין, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִטֹּל חֶצְיָהּ הַשְּׁנִיָּה, וְדוֹמֶה לְמִי שֶׁנִּקְטַע אֶצְבָּעוֹ שֶׁנּוֹטֵל שְׁאָר הַיָּד. אָמְנָם צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ הַמַּיִם לָרְטִיָּה, שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ וִיטַמְּאוּ הַיָּד, וּמִפְּנֵי שֶׁקָּשֶׁה לְהִזָּהֵר שֶׁיַּגִּיעוּ הַמַּיִם עַד הָרְטִיָּה וְלֹא יִפְּלוּ עַל הָרְטִיָּה, לָכֵן יִשְׁפֹּךְ רְבִיעִית כְּאַחַת עַל כָּל הַיָּד, שֶׁאָז לֹא נִטְמְאוּ הַמַּיִם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּרְטִיָּה, שֶׁבְּוַדַּאי סוֹפָהּ לַהֲסִירָהּ אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַהֲסִירָהּ עַכְשָׁו, לָכֵן אֵינָהּ בְּטֵלָה לְגַבֵּי הַיָּד (שֶׁהֲרֵי אִם הָיָה יָכוֹל לַהֲסִירָהּ מָתַי שֶׁיִּרְצֶה — הָיָה צָרִיךְ לַהֲסִירָהּ מִשּׁוּם חֲצִיצָה, וְאִם הָיְתָה בְּטֵלָה לְגַבֵּי הַיָּד — לֹא הָיְתָה חֲשׁוּבָה חֲצִיצָה). אֲבָל דְּבָרִים שֶׁאֵינָן חוֹצְצִין מִפְּנֵי מִעוּטָן, שֶׁאֵינָן מַקְפִּידִין עֲלֵיהֶם לַהֲסִירָן לְעוֹלָם — הֲרֵי הֵם בְּטֵלִים לְגַבֵּי הַיָּד לְגַמְרֵי, וְאֵין לָחֹשׁ לְהַמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶם שֶׁיַּחְזְרוּ וִיטַמְּאוּ הַיָּד, לְפִי שֶׁמַּיִם שְׁנִיִּים מְטַהֲרִים מַיִם שֶׁעֲלֵיהֶם כַּמַּיִם שֶׁעַל הַיָּד עַצְמָהּ:

מַכָּה וּרְטִיָּה. Celui qui a une plaie à la main avec un pansement dessus qu’il ne peut ôter à cause de la douleur de la plaie — il lui suffit de laver le reste de la main, hors de l’endroit de la plaie. Et ce n’est pas une netila à moitié, puisqu’il ne peut laver l’autre moitié, et cela ressemble à celui dont un doigt a été coupé, qui lave le reste de la main. Toutefois il faut veiller à ce que l’eau n’atteigne pas le pansement, de peur qu’elles ne reviennent rendre la main impure ; et parce qu’il est difficile de veiller à ce que l’eau parvienne jusqu’au pansement sans tomber sur lui, il versera un révi’it d’un coup sur toute la main, car alors les eaux ne deviennent pas impures. Dans quel cas ? Pour un pansement dont la fin est certainement d’être ôté, mais qu’il ne peut ôter maintenant — il n’est donc pas annulé par rapport à la main (car s’il pouvait l’ôter quand il veut, il devrait l’ôter au titre d’interposition ; et s’il était annulé par rapport à la main, il ne serait pas considéré comme interposition). Mais les choses qui ne font pas interposition en raison de leur petitesse, qu’on n’est jamais regardant à ôter — sont entièrement annulées par rapport à la main, et il n’y a pas à craindre que l’eau qui est dessus revienne rendre la main impure, car les secondes eaux purifient l’eau qui est dessus comme l’eau qui est sur la main elle-même.

מַיִם רִאשׁוֹנִים, דְּהַיְנוּ מַיִם שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן — נוֹטְלִים בֵּין עַל גַּבֵּי כֵּלִים בֵּין עַל גַּבֵּי קַרְקַע, שֶׁאֵין רוּחַ רָעָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם כְּמוֹ עַל אַחֲרוֹנִים שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. (וְאִם נָגַע בְּשׁוֹפְכִין שֶׁעַל גַּבֵּי קַרְקַע אוֹ בִּכְלִי, אִם לֹא נָטַל רְבִיעִית בְּבַת אַחַת — נִטְמְאוּ יָדָיו, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁפַךְ שָׁם גַּם מַיִם שְׁנִיִּים, שֶׁאֵין מַיִם שְׁנִיִּים מְטַהֲרִים אֶלָּא מַיִם שֶׁעַל גַּבֵּי יָדָיו, וְלֹא שֶׁעַל גַּבֵּי קַרְקַע אוֹ כְּלִי, וַאֲפִלּוּ הַשְּׁנִיִּים מְרֻבִּים מֵהָרִאשׁוֹנִים, וַאֲפִלּוּ הֵן מֵי רְבִיעִית. וְלָכֵן מִי שֶׁשּׁוֹאֵב בִּכְלִי קָטָן מִכְּלִי גָּדוֹל וְאוֹחֵז בְּיָדוֹ שְׂפַת הַכְּלִי הַלַּחָה מִמַּיִם טְמֵאִים, אַף עַל פִּי שֶׁהִטְבִּיל מְקוֹם אֲחִיזָתוֹ בְּמֵי רְבִיעִית כְּשֶׁשָּׁאַב מִכְּלִי הַגָּדוֹל — לֹא הוֹעִיל כְּלוּם):

מַיִם רִאשׁוֹנִים. Les premières eaux, c’est-à-dire les eaux d’avant le repas — on les prend soit sur des récipients, soit sur le sol, car nul esprit mauvais (רוּחַ רָעָה) ne repose sur elles comme sur les dernières eaux d’après le repas. (Et si l’on a touché des eaux répandues sur le sol ou dans un récipient, si l’on n’a pas lavé un révi’it d’un coup — les mains sont devenues impures, bien qu’on ait aussi versé là des secondes eaux, car les secondes eaux ne purifient que l’eau sur les mains, non celle sur le sol ou dans un récipient, même si les secondes sont plus abondantes que les premières, et même si ce sont des eaux d’un révi’it. C’est pourquoi celui qui puise avec un petit récipient dans un grand et tient de sa main le bord du récipient humide d’eaux impures — bien qu’il ait immergé l’endroit de sa prise dans les eaux d’un révi’it en puisant au grand récipient — cela n’a servi à rien.)