✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן קס״ג · מי שאין לו מים והמאכיל לאחרים
דין מי שאין לו מים והמאכיל לאחרים — מי שאין לו מים מצויים ברחוק מד׳ מילין לפניו ומיל לאחריו יטול ידיו במפה ואוכל, או אוכל ע״י כף ; והמאכיל לאחרים אינו צריך נטילת ידים, אבל האוכל צריך — אף שאחר נותן לתוך פיו או שאוכל במגרפה
סימן קס״ג · ב׳ סעיפים
דין מי שאין לו מים והמאכיל לאחרים
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה עוסק בשני מצבים סביב נטילת ידים לפני הפת. תחילה מי שאין לו מים (מי שאין לו מים) מצויים ברחוק ידוע: יטול ידיו במפה (כורך ידיו במפה) שלא ליגע בפת בידיו ממש, או אוכל ע״י כף. ואחר כך המאכיל לאחרים (המאכיל) — אינו צריך נטילה, ואילו האוכל (האוכל) צריך, אף שאחר נותן לתוך פיו או שאוכל במגרפה. טקסט עברי, ביאור והסבר של ב׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: מי שאין לו מים והמאכיל לאחרים — מי שאין לו מים, נטילה במפה, המאכיל והאוכל
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן קס״ג · ב׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
נטילת ידים לפני הפת אינה נדחית מפני הנסיבות: אף מי שאין לו מים אינו אוכל את הפת בידיו ממש. הסימן מלמד שתי דרכים. בלא מים מצויים, כורך ידיו במפה (יטול ידיו במפה) או אוכל ע״י כף, שלא ליגע בפת. וכשאחר מאכילנו — דווקא האוכל, ולא הנותן, הוא הצריך נטילה. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית (שיעורים, מקרים פרטיים) — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. ב׳ הסעיפים — מי שאין לו מים והנטילה במפה (סעיף א׳), המאכיל והאוכל (סעיף ב׳)
1. מקרה מעשי — בדרך, בלא מים מצויים (מי שאין לו מים)
2. מקרה מעשי — האכלת קטן או חולה (המאכיל)
3. מקרה מעשי — אכילה במזלג או בכף (מגרפה, כף)
+ שאלות להבנה ולהעמקה
א. מי שאין לו מים והמאכיל לאחרים — ב׳ הסעיפים
מַיִם מְצוּיִים — לנטילה לפני הפת חייב אדם לחזר אחר מים עד שיעור ידוע: ד׳ מילין לפניו (בדרכו) ומיל לאחריו. יותר מכך — אינו חייב לחזר, אך אף על פי כן אינו אוכל את הפת בידיו ממש: כורך ידיו במפה (נטילה במפה) או אוכל על ידי כלי. והסעיף השני מחלק בין המאכיל (הנותן) להאוכל: חובת הנטילה מוטלת על האוכל.
סעיף א׳ — מי שאין לו מים: יטול ידיו במפה
אם אין מים מצויים לפניו ברחוק יותר מד׳ מילין ולאחריו מיל יטול ידיו במפה ואוכל פת או דבר שטיבולו במשקה, או אוכל ע״י כף.
סעיף א׳: אם אין מים מצויים לפניו ברחוק יותר מד׳ מילין ולאחריו מיל — יטול ידיו במפה ואוכל פת או דבר שטיבולו במשקה, או אוכל ע״י כף.
בלא מים מצויים. בדרך חייב אדם לילך עד ד׳ מילין לפניו (ד׳ מילין) כדי למצוא מים, או לחזור מיל לאחריו (מיל). אם המים רחוקים מזה — פטור מלחזר, אך אינו אוכל את הפת בידיו ממש: כורך ידיו במפה (יטול ידיו במפה) שלא ליגע בפת, או אוכל ע״י כף (או אוכל ע״י כף). וכן הוא בדבר שטיבולו במשקה (דבר שטיבולו במשקה), הצריך אף הוא ידים נקיות.
סעיף ב׳ — המאכיל אינו צריך והאוכל צריך נטילה
המאכיל לאחרים אינו צריך נטילת ידים והאוכל צריך נטילת ידים אף על פי שאחר נותן לתוך פיו ואינו נוגע במאכל, והוא הדין לאוכל במגרפה שצריך נטילת ידים. ואסור להאכיל למי שלא נטל ידיו משום לפני עור לא תתן מכשול.
סעיף ב׳: המאכיל לאחרים אינו צריך נטילת ידים, והאוכל צריך נטילת ידים אף על פי שאחר נותן לתוך פיו ואינו נוגע במאכל, והוא הדין לאוכל במגרפה שצריך נטילת ידים. ואסור להאכיל למי שלא נטל ידיו משום לפני עור לא תתן מכשול.
האוכל, ולא הנותן. הנטילה תלויה באכילה, ולא בנגיעה בפת. לפיכך המאכיל לאחרים (המאכיל) אינו צריך ליטול, אבל האוכל (האוכל) צריך ליטול — אף על פי שאחר נותן לתוך פיו ואינו נוגע במאכל, ואף אם אוכל במגרפה (מגרפה, מזלג). ולבסוף, אין מאכילין את מי שלא נטל ידיו, שזהו לפני עור לא תתן מכשול.
הסימן במשפט אחד: בלא מים מצויים (יותר מד׳ מילין לפניו, מיל לאחריו) אין מוותרים על אכילה בנקיון — כורך ידיו במפה או אוכל ע״י כף ; וחובת הנטילה על האוכל (האוכל), לא על המאכיל (המאכיל) — אף שאחר נותן לתוך פיו או שאוכל במגרפה — ואסור להאכיל את מי שלא נטל (לפני עור).
מקרים מעשיים
מקרה 1 — בדרך, בלא מים מצויים
מצב: אדם בדרך ואין מים מצויים במרחק סביר. האם יימנע מלאכול פת, או יאכל בלא נטילה ?
הנהגה: לא זה ולא זה. אם המים רחוקים יותר מד׳ מילין לפניו (ד׳ מילין) או מיל לאחריו (מיל), פטור מלחזר אחריהם, אבל כורך ידיו במפה (יטול ידיו במפה) שלא ליגע בפת, או אוכל ע״י כף. ולהנהגה המדויקת (השיעורים כיום, דבר שטיבולו במשקה) — כהוראת הרב.
מקרה 2 — האכלת קטן או חולה
מצב: אדם מאכיל פת לקטן, לחולה או לזקן, ואינו אוכל בעצמו. האם צריך ליטול ידיו ?
הנהגה: המאכיל אינו צריך נטילה (המאכיל לאחרים אינו צריך נטילת ידים), שהרי אינו אוכל. אבל האוכל צריך שיהו ידיו נטולות — ואסור להאכיל את מי שלא נטל (לפני עור לא תתן מכשול). ולמעשה משגיחים שהניזון יטול ידיו ; ולפרטים — כהוראת הרב.
מקרה 3 — אכילה במזלג או בכף
מצב: אדם אוכל את הפת (או דבר שטיבולו במשקה) במזלג או בכף, בלא ליגע בו ממש. האם צריך בכל זאת ליטול ?
הנהגה: כן. האוכל במגרפה (מגרפה) צריך נטילה (והוא הדין לאוכל במגרפה שצריך נטילת ידים): החובה תלויה באכילה, לא בנגיעת היד בפת. ומאידך, בלא מים, אכילה ע״י כף (ע״י כף) היא היא הדרך שנתן הסעיף הראשון. וליישוב שני הדינים — כהוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- עד היכן צריך אדם לחזר אחר מים, לפניו ולאחריו (סעיף א׳) ?
- מה יעשה מי שאין לו מים מצויים — מהן שתי הדרכים (סעיף א׳) ?
- למה המאכיל לאחרים אינו צריך נטילה (סעיף ב׳) ?
- האם האוכל במגרפה צריך נטילה, ולמה (סעיף ב׳) ?
- למה אסור להאכיל את מי שלא נטל ידיו (סעיף ב׳) ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — גדר מי שאין לו מים ושיעור ד׳ מילין ומיל (חולין ק״ו:) ; כריכת ידיו במפה ודבר שטיבולו במשקה ; גדר המאכיל והאוכל והאוכל במגרפה
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — מי שאין לו מים, נטילה במפה, המאכיל והאוכל