למה רמה 4 המוקדשת לאדמו״ר הזקן ? שולחן ערוך הרב אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך שלם ועצמאי, שכתב אדמו״ר הזקן (רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חב״ד, תלמיד המגיד ממעזריטש). ייחודו : הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות בחיבור אחד, ופוסק בחריפות תלמודית ייחודית.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון — פסקו הוא ההכרעה. עמוד זה מאסף את דרך הרב בסימן קפ״ו — אִם נָשִׁים וּקְטַנִּים חַיָּבִים בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, הנפרש אצל הרב לד׳ סְעִיפִים : מֵחִיּוּב הַנָּשִׁים וּסְפֵק דְּאוֹרָיְתָא (בְּטַעַם הַכָּתוּב "עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ", בְּנוֹת צְלָפְחָד, כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם, גֵּר וְעֶבֶד), לְדִין סָפֵק דְּאוֹרָיְתָא לְהַחֲמִיר שֶׁאֵין הָאִשָּׁה מוֹצִיאָה אֶת הַחַיָּב מִן הַתּוֹרָה, לִיכֹלֶת הָאִשָּׁה וְהַקָּטָן לְהוֹצִיא אֶת מִי שֶׁלֹּא אָכַל כְּדֵי שְׂבִיעָה וּלְדִין חִנּוּךְ הַקָּטָן הַמְיֻחָד לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן, וְעַד שֶׁכָּל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא בְּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְבָרֵךְ, שֶׁכֵּן אֵין מְזַמְּנִין עַל נָשִׁים וּקְטַנִּים.
שולחן ערוך הרב — סימן קפ״ו — אִם נָשִׁים וּקְטַנִּים חַיָּבִים בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן
הטקסט המלא של שולחן ערוך הרב
שולחן ערוך הרב, סימן קפ״ו — אִם נָשִׁים וּקְטַנִּים חַיָּבִים בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן — וּבוֹ ד׳ סְעִיפִים
טקסט אדמו״ר הזקן עצמו (מקור ספריא Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.186). הסימן כולל ד׳ סעיפים (סעיף k → .186.k).
סעיף א נָשִׁים חַיָּבוֹת בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, וְסָפֵק הוּא אִם חַיָּבוֹת מִן הַתּוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִצְוַת…
אִם נָשִׁים וּקְטַנִּים חַיָּבִים בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, וּבוֹ ד׳ סְעִיפִים:
נָשִׁים חַיָּבוֹת בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, וְסָפֵק הוּא אִם חַיָּבוֹת מִן הַתּוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁאֵין הַזְּמַן גְּרָמָא, אוֹ אֵינָן חַיָּבוֹת אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מִפְּנֵי שֶׁנֶּאֱמַר "עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ", וְהָאָרֶץ לֹא נִתְּנָה לִנְקֵבוֹת לְהִתְחַלֵּק אֶלָּא לִזְכָרִים, וּבְנוֹת צְלָפְחָד חֵלֶק אֲבִיהֶם נָטְלוּ שֶׁהָיָה מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם.
אֲבָל כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם הָיוּ לָהֶם עָרֵי מִגְרָשׁ.
וְכֵן גֵּר שֶׁנִּכְנַס לְדַת יִשְׂרָאֵל וְנִלְוָה עֲלֵיהֶם וְנִטְפַּל אֲלֵיהֶם וְנֶחְשַׁב כְּאֶחָד מֵהֶם לְכָל הַמִּצְוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בָּהֶם וְלָהֶם נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה — נִתְחַיֵּב גַּם הוּא כְּאִלּוּ נִתְּנָה גַּם לוֹ, שֶׁהוּא וְהֵם עַם אֶחָד הוּא לְכָל דָּבָר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּנָשִׁים שֶׁהֵם עַם בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
וְכֵן כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם, אִם לֹא הָיָה לָהֶם עָרֵי מִגְרָשׁ — לֹא הָיוּ מִתְחַיְּבִים בְּמִצְוָה זוֹ, מִפְּנֵי שֶׁנִּתְּנָה הָאָרֶץ לְיִשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁהֵם שֵׁבֶט בִּפְנֵי עַצְמָן וְאֵינָם טְפֵלִים לְיִשְׂרָאֵל, וְגַם הֵם חֲלוּקִים מֵהֶם בְּמִצְוֹת הַרְבֵּה.
וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָם מְשֻׁחְרָרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן זְכָרִים — אֵינָם כְּגֵרִים, אֶלָּא כְּנָשִׁים, כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ חֲכָמִים עַל עֲבָדִים בִּגְזֵרָה שָׁוָה "לָהּ" "לָהּ" מֵאִשָּׁה, שֶׁכָּל מִצְוָה שֶׁהָאִשָּׁה פְּטוּרָה גַּם הָעֶבֶד פָּטוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן מ״ו:
סעיף ב וְסָפֵק שֶׁל תּוֹרָה לְהַחֲמִיר, לְעִנְיַן שֶׁהֵן אֵינָן מוֹצִיאוֹת יְדֵי חוֹבָה אֶת הָאֲנָשִׁים הַחַיָּבִים…
וְסָפֵק שֶׁל תּוֹרָה לְהַחֲמִיר, לְעִנְיַן שֶׁהֵן אֵינָן מוֹצִיאוֹת יְדֵי חוֹבָה אֶת הָאֲנָשִׁים הַחַיָּבִים מִן הַתּוֹרָה, כִּי שֶׁמָּא הֵן פְּטוּרוֹת מִן הַתּוֹרָה, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב בַּדָּבָר אֵינוֹ מוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן.
אֲבָל אִישׁ שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב בַּדָּבָר מִן הַתּוֹרָה, כְּגוֹן שֶׁלֹּא אָכַל כְּדֵי שְׂבִיעָה — יָכוֹל לְהוֹצִיא הַנָּשִׁים שֶׁאָכְלוּ כְּדֵי שְׂבִיעָה, כְּמוֹ שֶׁיָּכוֹל לְהוֹצִיא אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁאָכְלוּ כְּדֵי שְׂבִיעָה, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קצ״ז:
סעיף ג וְכֵן אִשָּׁה מוֹצִיאָה אֶת הָאִישׁ שֶׁלֹּא אָכַל כְּדֵי שְׂבִיעָה, וַאֲפִלּוּ הִיא גַּם כֵּן לֹא אָכְלָה…
וְכֵן אִשָּׁה מוֹצִיאָה אֶת הָאִישׁ שֶׁלֹּא אָכַל כְּדֵי שְׂבִיעָה, וַאֲפִלּוּ הִיא גַּם כֵּן לֹא אָכְלָה כְּדֵי שְׂבִיעָה, שֶׁמִּכָּל מָקוֹם הִיא מְחֻיֶּבֶת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּמוֹתוֹ, וְכֵן מוֹצִיאָה אֶת הַקָּטָן שֶׁהוּא חַיָּב מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בְּמִצְוֹת.
אֲבָל הַקָּטָן אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הָאִשָּׁה שֶׁאָכְלָה כְּדֵי שְׂבִיעָה, שֶׁמָּא הִיא מְחֻיֶּבֶת מִן הַתּוֹרָה, אֲבָל מוֹצִיא הוּא אֶת מִי שֶׁלֹּא אָכַל כְּדֵי שְׂבִיעָה אֲפִלּוּ הוּא אִ[ישׁ], כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ חַיָּב מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וַאֲפִלּוּ אִם הַקָּטָן גַּם כֵּן לֹא אָכַל כְּדֵי שְׂבִיעָה, שֶׁמִּכָּל מָקוֹם הוּא חַיָּב מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּמוֹתוֹ, שֶׁבִּרְכַּת הַמָּזוֹן אֵינָהּ דּוֹמָה לִמְגִלָּה וְהַלֵּל וּבִרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וּשְׁאָר מִצְוֹת שֶׁעִקָּרָן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁאֵין הַקָּטָן שֶׁהִגִּיעַ לְחִנּוּךְ מוֹצִיא אֶת הַגָּדוֹל, לְפִי שֶׁהַקָּטָן מִצַּד עַצְמוֹ כְּשֶׁהוּא עַתָּה פָּטוּר לְגַמְרֵי אֶלָּא שֶׁמְּחַנְּכִין אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רָגִיל בְּמִצְוָה זוֹ וְיִהְיֶה סָרִיךְ כְּמִנְהָגוֹ כְּשֶׁיִּגְדַּל, לְפִיכָךְ אֵינוֹ בְּדִין שֶׁיּוֹצִיא אֶת מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל כְּבָר אַף עַל פִּי שֶׁחִיּוּבוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כֵּיוָן שֶׁהַקָּטָן גַּם חִיּוּב זֶה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא מִשּׁוּם לְהַרְגִּילוֹ לִכְשֶׁיִּגְדַּל, שֶׁאָז יִתְחַיֵּב חִיּוּב זֶה שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים, אֲבָל בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן מַה שֶּׁמְּחַנְּכִין אֶת הַקָּטָן לְבָרֵךְ אַחַר אֲכִילָתוֹ לָשֹׂבַע כְּשֶׁיִּגְדַּל שֶׁהוּא חִיּוּב מִן הַתּוֹרָה, לְפִיכָךְ, כְּשֵׁם שֶׁהוּא מוֹצִיא אֶת הַגָּדוֹל שֶׁלֹּא אָכַל כְּדֵי שְׂבִיעָה אִם הוּא אָכַל כְּדֵי שְׂבִיעָה — כָּךְ מוֹצִיאוֹ אִם לֹא אָכַל כְּדֵי שְׂבִיעָה, כֵּיוָן שֶׁחִנּוּכוֹ כְּשֶׁלֹּא אָכַל כְּדֵי שְׂבִיעָה מוֹעִיל לוֹ לְהַרְגִּילוֹ כְּמוֹ כְּשֶׁאָכַל (וְ)יוֹתֵר:
סעיף ד וְכָל זֶה שֶׁנָּשִׁים וּקְטַנִּים מוֹצִיאִים אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן הוּא, כְּשֶׁאַחֵר אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְבָרֵךְ…
וְכָל זֶה שֶׁנָּשִׁים וּקְטַנִּים מוֹצִיאִים אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן הוּא, כְּשֶׁאַחֵר אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְבָרֵךְ בְּעַצְמוֹ, אֲבָל הַיּוֹדֵעַ לְבָרֵךְ בְּעַצְמוֹ — אֵינוֹ רַשַּׁאי לָצֵאת בִּשְׁמִיעָה אֲפִלּוּ מֵהַמְחֻיָּב כְּמוֹתוֹ, אֶלָּא עַל יְדֵי זִמּוּן בִּשְׁלֹשָׁה, וְנָשִׁים וּקְטַנִּים אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קצ״ג, שֶׁהֵם אֵין מְבָרְכִין בְּזִמּוּן:
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
הנהגה מעשית לחב״ד
נקודות הנהגה הנובעות ישירות מסימן קפ״ו ברגישות אדמו״ר הזקן וחב״ד — מוצגות ברמת העיקרון, ומפנות לרב לפרטי המקרים.
לחסיד חב״ד — סימן קפ״ו (אִם נָשִׁים וּקְטַנִּים חַיָּבִים בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן)
- ① סעיף א. נָשִׁים חַיָּבוֹת בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן ; וְסָפֵק אִם מִן הַתּוֹרָה (מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁאֵין הַזְּמַן גְּרָמָא) אוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים ("עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ", אֶרֶץ שֶׁנִּתְחַלְּקָה לִזְכָרִים ; בְּנוֹת צְלָפְחָד ; כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם בְּעָרֵי מִגְרָשׁ ; גֵּר "עַם אֶחָד", נָשִׁים "עַם בִּפְנֵי עַצְמוֹ"). וְעֶבֶד שֶׁאֵינוֹ מְשֻׁחְרָר כְּאִשָּׁה (גְּזֵרָה שָׁוָה "לָהּ" "לָהּ", סִימָן מ״ו).
- ② סעיף ב. סָפֵק דְּאוֹרָיְתָא לְהַחֲמִיר : שֶׁמָּא פְּטוּרוֹת מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין הַנָּשִׁים מוֹצִיאוֹת אֶת הַחַיָּב מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל אִישׁ שֶׁאֵינוֹ חַיָּב מִן הַתּוֹרָה (שֶׁלֹּא אָכַל כְּדֵי שְׂבִיעָה) מוֹצִיא נָשִׁים וַאֲנָשִׁים שֶׁאָכְלוּ כְּדֵי שְׂבִיעָה (סִימָן קצ״ז).
- ③ סעיף ג. אִשָּׁה מוֹצִיאָה אֶת הָאִישׁ שֶׁלֹּא אָכַל כְּדֵי שְׂבִיעָה (הִיא מְחֻיֶּבֶת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים), וְאֶת הַקָּטָן (מִשּׁוּם חִנּוּךְ). וְהַקָּטָן אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הָאִשָּׁה הַשְּׂבֵעָה (שֶׁמָּא מִן הַתּוֹרָה), אֲבָל מוֹצִיא אֶת מִי שֶׁלֹּא אָכַל כְּדֵי שְׂבִיעָה — אַף אִישׁ — שֶׁבִּרְכַּת הַמָּזוֹן (חִיּוּב שְׂבִיעָה מִן הַתּוֹרָה) אֵינָהּ דּוֹמָה לִמְגִלָּה וְהַלֵּל וּבִרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעִקָּרָן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁאֵין הַקָּטָן מוֹצִיא בָּהֶן אֶת הַגָּדוֹל.
- ④ סעיף ד. כָּל זֶה בְּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְבָרֵךְ בְּעַצְמוֹ ; אֲבָל הַיּוֹדֵעַ לְבָרֵךְ אֵינוֹ יוֹצֵא בִּשְׁמִיעָה אֶלָּא עַל יְדֵי זִמּוּן בִּשְׁלֹשָׁה. וְאֵין מְזַמְּנִין עַל נָשִׁים וּקְטַנִּים (סִימָן קצ״ג), שֶׁאֵין מְבָרְכִין בְּזִמּוּן.
⚠ חלק זה מציג את הנהגת חב״ד המבוססת על שולחן ערוך הרב, סימן קפ״ו (הטקסט האמיתי מובא ב§1). אין הוא מחליף הכרעת רב למקרה פרטי. לכל שאלה מעשית — חיוב נשים וקטנים בברכת המזון, מי מוציא את מי, חינוך הקטן, וזימון — יש לשאול את רבך, ולחב״ד רב חב״די.