דרכו ושיטתו של רבנו הזקן בהלכה

מיהו אדמו״ר הזקן — מי הוא אדמו״ר הזקן

רבנו שניאור זלמן מלאדי (תק״ה–תקע״ג, 1745–1812), הידוע בשם אדמו״ר הזקן, הוא מייסד שושלת חסידות חב״ד. תלמידו המובהק של המגיד ממעזריטש, ונין-נכדו של המהר״ל מפראג, חיבר שני חיבורים מונומנטליים העומדים ביסוד כל משנת חב״ד:

• ספר התניא — יסוד עבודת ה׳, נפש האדם, התשובה והדבקות האלוקית. נדפס לראשונה בשנת תקנ״ז (1796).
• שלחן ערוך אדמו״ר הזקן — שלחן ערוך שלם ועצמאי, שכתבו על פי הוראת המגיד ממעזריטש, המקיף את כל ההלכה למעשה בעיון תלמודי בלתי-נדיר.

שני החיבורים — נגלה ונסתר — אינם נפרדים בשיטתו: ההלכה עם טעמיה הפנימיים, טעמי המצוות, והפנימיות שבתורה, מאוחדים במעשה לימוד אחד.

דרכו המיוחדת בפסק הלכה — דרכו בפסק הלכה

שלחן ערוך הרב אינו פירוש על דברי המחבר. הוא שלחן ערוך עצמאי ושלם, ערוך לסימנים ולסעיפים כדוגמת המחבר, אך:

• מסודר לפי סדר הפסיקה הקלאסי: ש״ס → ראשונים → בית יוסף ורמ״א → הכרעה למעשה.
• מביא את טעמי ההלכות — דבר נדיר בצפיפות שכזו אצל שאר הפוסקים.
• נספח לו קונטרס אחרון בתחתית הדף — מקום הפלפול והעיון של רבנו הזקן עצמו, כאשר מקורות הסתירה שבדבר.
• נכתב מחדש במהדורא בתרא על סימנים מסוימים — מורה שרבנו חזר ועיין בעצמו לאור לימודים מאוחרים יותר, אות ליושר אינטלקטואלי שאינו מצוי.

מדוע שלחן ערוך שלם ועצמאי — ולא רק פירוש

אדמו״ר הזקן חיבר את שו״ע הרב על פי הוראת המגיד ממעזריטש. הקדמת בני המחבר — הקדמת בניו של רבנו (האדמו״ר האמצעי ואחיו ר׳ חיים אברהם) שנדפסה במהדורה הראשונה — מבארת את הטעם: היה צורך בשלחן ערוך הפונה ישירות אל הלומד, שאינו מסתפק בהבאת המסקנות אלא מוסר גם את הטעמים ואת מבנה הסוגיה ההלכתית.

הנפקא-מינה למעשה: בחב״ד, שו״ע הרב הוא פוסק ממדרגה ראשונה — לא דעה שבין הדעות, אלא הפוסק הקובע להלכה.

הוראת כ״ק אדמו״ר — הוראת כ״ק אדמו״ר

כ״ק אדמו״ר (הרבי, רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי השביעי לבית חב״ד) חזר והדגיש פעמים רבות ובמפורש את חשיבות לימוד שו״ע הרב בעיון. במספר שיחות ואגרות קודש, קבע את שו״ע הרב כפוסק להלכה למעשה של חב״ד, ועורר כל בן תורה חב״די ללומדו באופן קבוע.

הכלל המסור בחב״ד — אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון

נוסח השגור והמסור במסורת חב״ד:

אין הכוונה שמתעלמים משאר הפוסקים — אדרבה, שיטת חב״ד מדגישה את ידיעת דעות החולקים (המחבר, הרמ״א, המשנה ברורה, אחרוני ספרד). אולם בעת מחלוקת, וכשצריך להכריע למעשה, דעת שו״ע הרב היא הקובעת לחסיד חב״ד.