זמן ברכת ציצית — ובו ב׳ סעיפים: (א) ציצית חובת גברא הוא ולא חובת מנא — חובת האדם ולא חובת החפץ — שכל זמן שאינו לובש הטלית פטור מציצית, ולפיכך אינו מברך על עשיית הציצית, שאין מצוה אלא בלבישתו. (ב) עשה טלית לצורך תכריכין, אף על פי שלובשו לפעמים בחייו — פטור. (ברכת להתעטף בציצית נאמרת אפוא בשעת לבישת הטלית — עיין סימן ח ; ועל שאין חובה לקנות טלית עיין סימן יז, ועל מעלת לבישת טלית קטן עיין סימן כד. ועניין התכריכין נוגע בכבוד המתים — ולהנהגה למעשה, הפניה לרב.)
ארבע רמות לימוד — סימן י״ט, ב׳ סעיפים
01
זמין
רמת המתחיל
רמה 1 — מתחיל ובינוני
טקסט עברי מנוקד של ב׳ הסעיפים עם ביאור שוטף. הסבר מסודר ובלשון נקייה: היסוד ציצית חובת גברא ולא חובת מנא — כל זמן שאינו לובש הטלית פטור ; מדוע אין מברכים על עשיית הציצית, שאין מצוה אלא בלבישתו ; וטלית שנעשה לצורך תכריכין, פטור אף על פי שלובשו לפעמים בחייו. יישומים מעשיים בני זמננו: עשיית ציצית או תיקונן (בלא ברכה — הברכה בשעת הלבישה), טלית המונחת בארון, וטלית המיועד לתכריכין (הפניה לרב).
סיכום מסודר לחזרה וזכירה: חובת גברא ולא חובת מנא — החיוב מוטל על האדם ולא על הבגד ; אין מברכים על עשיית הציצית, שאין מצוה אלא בלבישתו — הברכה בשעת לבישת הטלית ; וטלית שנעשה לצורך תכריכין, פטור אף על פי שלובשו לפעמים בחייו. הנהגה למעשה ביום-יום, עם הפניה לרב לעניין התכריכין ועיין סימן ח, יז, יח וכד.
שולחן ערוך הרב של אדמו״ר הזקן על אורח חיים סימן י״ט (שם מפתח הרב ג׳ סעיפים): הטקסט המלא ודיוק הפסק ביחס למחבר — היסוד חובת גברא (אין מברכים על עשיית הציצית, שלא כמזוזה ומעקה), הברכה בשעת לבישת הטלית, וטלית שנעשה לצורך תכריכין, פטור אף על פי שלובשו לפעמים בחייו. וללימוד המעמיק הפניה לרב חב״ד.
בנה מחדש את הסימן לפי הרבנים שאתה הולך אחריהם. בחר את הפוסקים שלך (הרב עובדיה, אדמו״ר הזקן, הרבי, בן איש חי, משנה ברורה, הרב מרדכי אליהו...) — דעת AI תבנה מחדש את הסימן עם דעותיהם, הסבריהם ומחלוקותיהם. אם פוסקיך אינם דנים בנקודה מסוימת, ה-AI תשאל אותך לפני שתרחיב.
חיוב הציצית מוטל על האדם: הלובש בגד של ארבע כנפות הוא המחויב להטיל בו ציצית — שכל זמן שאינו לובש הטלית פטור מציצית.
וְלֹא חוֹבַת מָנָא
ולא חובת מנא
אין החיוב מוטל על החפץ: טלית המונחת בארון, שאין לובשים אותה, אינה מחייבת מצד עצמה כלום — שלא כמזוזה, שהיא חובת הדר על הבית שדרים בו.
אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל הָעֲשִׂיָּה
אין ברכה על העשייה
אין מברכים על עשיית הציצית: העשייה אינה המצוה אלא הכשר מצוה — שלא כמעקה, שעשייתו היא גופה של המצוה (לעשות מעקה).
אֵין מִצְוָה אֶלָּא בִּלְבִישָׁתוֹ
המצוה בלבישה
מצות הציצית אינה אלא בלבישת הטלית: לפיכך בשעת הלבישה — העטיפה — מברכים להתעטף בציצית (עיין סימן ח).
טַלִּית שֶׁל תַּכְרִיכִין
טלית של תכריכין
העושה טלית לצורך תכריכין — פטור: בגד זה אינו עשוי לכסות את החי בגדר אשר תכסה בה — והעניין, הנוגע בכבוד המתים, נידון בעדינות.
לוֹבְשׁוֹ לִפְעָמִים בְּחַיָּיו
לובשו לפעמים בחייו
אף אם לובש את טלית התכריכין לפעמים בחייו — פטור: עיקר ייעודו אינו מלבוש — ייעוד הבגד הוא הקובע את דינו.
מבנה הסימן — ציוני דרך בב׳ הסעיפים
סעיף
נושא
עניין
פירוט
סעיף א
חובת גברא ולא חובת מנא
אינו מברך על העשייה
ציצית חובת האדם ולא חובת החפץ: כל זמן שאינו לובש הטלית פטור מציצית. ולפיכך אינו מברך על עשיית הציצית — שאין מצוה אלא בלבישתו: הברכה בשעת לבישת הטלית.
סעיף ב
טלית לצורך תכריכין
✦ פטור
טלית שנעשה לצורך תכריכין פטור מציצית, אף על פי שלובשו לפעמים בחייו. עניין עדין, הנוגע בכבוד המתים: להנהגה למעשה — הפניה לרב.
חובת גברא / חובת מנא — היסוד ותוצאותיו
מצוה
גדר החיוב
הברכה
הרעיון המרכזי
ציצית
חובת גברא
בשעת הלבישה
אין המצוה אלא בלבישה (מנחות מא.-מב.): העשייה אינה אלא הכשר מצוה — לפיכך אין ברכה על העשייה, וברכת להתעטף בציצית נאמרת בשעת לבישת הטלית (עיין סימן ח).
מזוזה ומעקה
חובת הדר / הבית
בשעת הקביעה
החיוב מוטל על הבית שדרים בו: קביעת המזוזה ועשיית המעקה הן הן המצוה — ולפיכך ברכתן בשעת הקביעה והעשייה (לקבוע מזוזה, לעשות מעקה).
טלית של תכריכין
למעשה
✦ פטור
נעשה לצורך תכריכין — פטור אף על פי שלובשו לפעמים בחייו: אינו מלבוש בגדר אשר תכסה בה. וההנהגה המדויקת (והקשר לכבוד המתים) — ראה רמה 4 והפניה לרב.
שאלות נפוצות — סימן י״ט
האם מברכים בשעת עשיית הציצית, לפי סימן י״ט?
לא. על פי השולחן ערוך, אורח חיים י״ט:א, ציצית חובת גברא הוא ולא חובת מנא — חובת האדם ולא חובת החפץ: כל זמן שאינו לובש הטלית פטור מציצית. ולפיכך אינו מברך על עשיית הציצית, שאין מצוה אלא בלבישתו. הברכה (להתעטף בציצית) נאמרת אפוא בשעת לבישת הטלית, ולא בשעת עשייתו.
מה פירוש ציצית חובת גברא ולא חובת מנא, לפי סימן י״ט?
על פי השולחן ערוך (אורח חיים י״ט:א), חיוב הציצית מוטל על האדם (גברא) ולא על הבגד (מנא): טלית של ארבע כנפות המונחת בארון אינה מחייבת מצד עצמה כלום, שכל זמן שאינו לובש הטלית פטור מציצית. יסוד זה מבאר מדוע אין מברכים על העשייה — שלא כמזוזה ומעקה, שחיובם מוטל על הבית והברכה בשעת הקביעה והעשייה.
האם טלית שנעשה לצורך תכריכין חייב בציצית, לפי סימן י״ט?
על פי השולחן ערוך (אורח חיים י״ט:ב), העושה טלית לצורך תכריכין — פטור, אף על פי שלובשו לפעמים בחייו: בגד זה אינו עשוי להיות מלבוש של כיסוי בגדר אשר תכסה בה. העניין נוגע בכבוד המתים ונידון בעדינות — ולהנהגה למעשה יש לשאול רב.
מתי אפוא מברכים על הציצית, לפי סימן י״ט?
כיון שאין מצוה אלא בלבישתו — הברכה מלווה את לבישת הטלית: בשעת העטיפה מברכים להתעטף בציצית (ועל טלית קטן — על מצות ציצית), כמבואר בסימן ח. סימן י״ט קובע את היסוד: העשייה אינה אלא הכשר מצוה, וטלית שאין לובשים אותה אינה מחייבת כלום — ומכאן גם שאין חובה לקנות טלית (סימן יז), אף שגדולה מעלת לבישת טלית קטן כדי לחיות עם המצוה (סימן כד).