✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן קצ״ה · חבורות שאוכלים בהרבה מקומות
חבורות שאוכלים בהרבה מקומות מה דינם — אימתי נעשות שתי חבורות אחת לזימון: אמת המידה של הראייה (רואים אלו את אלו), שמש אחד מצרפן, דעת להצטרף מתחלה, רשות הרבים המפסקת, מפתן הבית, ומה שצריכות שתיהן לשמוע
סימן קצ״ה · ג׳ סעיפים
חבורות שאוכלים בהרבה מקומות מה דינם
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
הסימנים שקדמו שאלו מי מצטרף לחבורה וכיצד היא נחלקת. וסימננו שואל את ההפך: שתי חבורות נפרדות, אם נעשות אחת לזימון. והשיב השולחן ערוך באמת מידה מוחשית — הראייה ; ונתן לה תחליף — שמש אחד ; והתנה בה תנאי — דעת להצטרף מתחלה ; והביא דעה הנועלת את השער כשרשות הרבים מפסקת ; ודן במקצתן בפנים ומקצתן בחוץ ; ולבסוף קבע את תנאי הכל — שמיעה. טקסט עברי, ביאור והסבר של ג׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: צירוף שתי חבורות לזימון — הראייה, שמש אחד מצרפן, דעת להצטרף, רשות הרבים מפסקת, מפתן הבית, ושמיעת דברי המברך
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן קצ״ה · ג׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
עד כאן היתה ברכת המזון בציבור מונחת על מסובין אחת. ואין המציאות פשוטה כל כך: אולם החלוק לשניים, בית שהאורחים נשפכים ממנו לחדר הסמוך, סעודה שמקצתה בחוץ. וכבר שנתה המשנה מקרה זה בעצמו: שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד (ברכות נ׳ ע״א), ונתנה בו אמת מידה: בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו (ברכות נ׳ ע״א). ומה שהוסיף סימננו על המשנה הוא השמש, הדעת, רשות הרבים, המפתן והשמיעה — חמש הוספות שבהן כל עיקרו למעשה. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה האישית — יפנה אל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. הצירוף בראייה (סעיף א) — שתי חבורות וראייה אחת
ב. שמש אחד מצרפן, ודעת להצטרף (סעיף א) — התחליף לראייה והתנאי שבו
ג. רשות הרבים מפסקת (סעיף א) — הדעה הנועלת את השער
ד. מפתן הבית ושמיעת דברי המברך (סעיפים ב-ג) — המפתן, ומה שצריך לשמוע
1-3. מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. הצירוף בראייה — שתי חבורות וראייה אחת
חֲבוּרָה — כת המסובין יחד בסעודה אחת. צֵרוּף — שתיעשינה שתי חבורות כאחת לענין הזימון, שיהא מזמן אחד קורא לשתיהן. והמשנה קבעה את העיקר ואת אמת המידה — שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד (ברכות נ׳ ע״א), בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו (ברכות נ׳ ע״א) — ואת התוצאה לשני צדדיה: הרי אלו מצטרפין לזמון (ברכות נ׳ ע״א), או אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן (ברכות נ׳ ע״א). וכן העתיק הרמב״ם: שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד (רמב״ם הלכות ברכות פרק ה׳ הלכה י״ב).
סעיף א׳ — שתי חבורות שאוכלות בבית אחד או בשני בתים
שתי חבורות שאוכלות בבית אחד או בשני בתים אם מקצתן רואים אלו את אלו מצטרפות לזימון ואם לאו אינם מצטרפות ואם יש שמש אחד לשתיהן הוא מצרפן וכגון שנכנסו מתחלה על דעת להצטרף יחד ויש מי שאומר שאם רשות הרבים מפסקת בין שני הבתים אינם מצטרפין בשום ענין:
ביאור: שתי חבורות שאוכלות בבית אחד או בשני בתים — אם מקצתן רואים אלו את אלו, מצטרפות לזימון ; ואם לאו, אינן מצטרפות. ואם יש שמש אחד לשתיהן — הוא מצרפן, והוא כשנכנסו מתחלה על דעת להצטרף יחד. ויש מי שאומר שאם רשות הרבים מפסקת בין שני הבתים, אינם מצטרפין בשום ענין.
ותחילה יש להתבונן: שתי חבורות שאוכלות בבית אחד או בשני בתים (שו״ע או״ח קצ״ה:א). והמשנה לא דיברה אלא בבית אחד — שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד (ברכות נ׳ ע״א) ; ומרן הוסיף שני בתים. תמצית: נמצא שאין הכותל הוא הקובע, אלא שהוא מעכב לפעמים את הקובע ; והקובע — הראייה.
ואחריו אמת המידה לשני צדדיה. לחיוב: אם מקצתן רואים אלו את אלו מצטרפות לזימון (שו״ע או״ח קצ״ה:א). לשלילה: ואם לאו אינם מצטרפות (שו״ע או״ח קצ״ה:א). תמצית: ואין צריך שיהו כולן רואין, שהרי לשון מקצתן נקט ; ודי במסובין אחדים הרואים את חבריהם דרך הפתח לעשות את שתיהן אחת.
תמצית: ולמה תלה הדבר בראייה? לפי שאין הזימון מניין של אוכלים אלא עשיית ציבור המברך כאחד ; ואין ציבור אלא במי שמכירים זה את זה בעיניהם. שני חדרים סגורים שאין ביניהם כלום אינם ציבור אף שכותל אחד ביניהם ; ושני בתים שחלונותיהם משיבים זה לזה — ציבור הם.
ב. שמש אחד מצרפן, ודעת להצטרף — התחליף לראייה והתנאי שבו
ובמקום שאין ראייה נשאר תחליף: ואם יש שמש אחד לשתיהן הוא מצרפן (שו״ע או״ח קצ״ה:א). וכן שנינו בשורה אחת: אם יש שמש ביניהם (ברכות נ׳ ע״ב) — שמש מצרפן (ברכות נ׳ ע״ב). והרמב״ם פירש את דרכו: ואם יש שמש אחד ביניהם שהוא הולך ומשמש מחבורה זו לחבורה זו מצטרפין לזמון אחד אף על פי שאין מקצת אלו רואין את אלו (רמב״ם הלכות ברכות פרק ה׳ הלכה י״ב).
תמצית: השמש עושה בהילוכו את שהעין עושה מרחוק — מחזיק את המפוזר כאחד. ואינו רואה בשביל אחרים, אלא שהולך וחוזר, ובהילוכו נשארת הסעודה סעודה אחת המתפרנסת מיד אחת.
ותנאי נתנו בדבר, והוא עולה על כל הסעיף: וכגון שנכנסו מתחלה על דעת להצטרף יחד (שו״ע או״ח קצ״ה:א). תמצית: אין הצירוף נעשה בסוף הסעודה בהמצאה, אלא צריך שייכנסו מתחלה על דעת שתהא סעודה אחת ; ואם לאו — שתי סעודות שכנות הן ולא סעודה אחת החלוקה לשני חדרים. ויש להעיר שאין תנאי זה במשנה, אלא בא מתורת הראשונים ; וכן הוא בטור בלשונו ממש: וכגון שנכנסו מתחלה על דעת להצטרף יחד (טור או״ח קצ״ה).
ג. רשות הרבים מפסקת — הדעה הנועלת את השער
וסיים הסעיף בדעת יחיד שראה מרן לכותבה: ויש מי שאומר שאם רשות הרבים מפסקת בין שני הבתים אינם מצטרפין בשום ענין (שו״ע או״ח קצ״ה:א). תמצית: ולשון ויש מי שאומר לשונו המיוחדת של מרן היא לדעת יחיד שאינו קובעה עיקר ואינו רוצה למנעה מן הלומד.
ומה מחדשת דעה זו. לדבריה אין רשות הרבים מניעת ראייה בעלמא אלא הפסק מקום. שני בתים שרחוב מפסיק ביניהם שוב אינם מקום אחד, ואז לא הראייה ולא השמש מועילים — אינם מצטרפין בשום ענין (שו״ע או״ח קצ״ה:א). תמצית: ומכאן נראית מאליה החקירה שבכל הסימן — אם הצירוף תלוי בכך שהבריות מכירות זו את זו, או בכך שתהא לסעודה מקום אחד. והיא הנידונה ברמה 2.
ד. מפתן הבית ושמיעת דברי המברך — המפתן, ומה שצריך לשמוע
סעיף ב׳ — אכלו מקצתן בבית ומקצתן חוץ לבית
אכלו מקצתן בבית ומקצתן חוץ לבית אם המברך יושב על מפתן הבית הוא מצרפן:
ביאור: אכלו מקצתן בבית ומקצתן חוץ לבית — אם המברך יושב על מפתן הבית, הוא מצרפן.
ואין זה שתי חבורות זו בצד זו אלא כת אחת שחלקה כותל: מקצתן בבית ומקצתן חוץ לבית (שו״ע או״ח קצ״ה:ב). והתקנה פשוטה עד למאוד: שיעמיד המזמן את עצמו במקום שרואים אותו משני הצדדים — אם המברך יושב על מפתן הבית הוא מצרפן (שו״ע או״ח קצ״ה:ב). וכן כתב הטור בלשונו: אכלו מקצתן בבית ומקצתן חוץ לבית אם המברך יושב על מפתן הבית הוא מצרפן (טור או״ח קצ״ה).
תמצית: המפתן אינו לא פנים ולא חוץ אלא שייך לשניהם. והיושב עליו נראה משני הצדדים, ונמצא שהוא — ולא הבניין — נעשה מקומה המשותף של הסעודה. וחזר כאן עיקרו של סעיף א׳ בפנים אחרות: המצרף הוא הנראה מכאן ומכאן.
סעיף ג׳ — כל היכא שמצטרפות שתי חבורות
כל היכא שמצטרפות שתי חבורות צריך שישמעו שתיהן דברי המברך ברכת זימון בביאור: הגה ובשאר ברכת המזון יברך כל א׳ לעצמו אבל אם ירצו שהמזמן יוציא כולם צריכים שישמעו כל ברכת המזון דבלא זה לא יצאו כלל (ד״ע):
ביאור: כל מקום שמצטרפות שתי חבורות, צריך שישמעו שתיהן את דברי המברך — ברכת הזימון — בביאור. הגהת רמ״א: ובשאר ברכת המזון יברך כל אחד לעצמו ; אבל אם ירצו שהמזמן יוציא את כולם, צריכים שישמעו את כל ברכת המזון, שבלא זה לא יצאו כלל (מדעת עצמו).
תנאי העולה על כל שקדם — ומרן אמרו בפירוש: כל היכא שמצטרפות שתי חבורות (שו״ע או״ח קצ״ה:ג). ראייה, שמש או מפתן — בכל דרך שנעשה הצירוף עדיין צריך שישמעו שתיהן דברי המברך ברכת זימון בביאור (שו״ע או״ח קצ״ה:ג). וכבר קבע הרמב״ם תנאי זה בסוף דבריו: והוא שישמעו שתיהן כל דברי המברך בבאור (רמב״ם הלכות ברכות פרק ה׳ הלכה י״ב).
תמצית: ולשון בביאור אינה דרך כבוד בלבד. הזימון קריאה הוא, ואין עונין לקריאה שלא נשמעה. הראייה עושה את אפשרות הציבור, והשמיעה מוציאה אותה אל הפועל.
והגהת רמ״א תוחמת את הנדרש: ובשאר ברכת המזון יברך כל א׳ לעצמו (רמ״א או״ח קצ״ה:ג). כלומר, חובת השמיעה על הזימון היא ולא על כל הברכה. ואם ירצו יותר מזה — אבל אם ירצו שהמזמן יוציא כולם (רמ״א או״ח קצ״ה:ג) — נתרחבה החובה: צריכים שישמעו כל ברכת המזון (רמ״א או״ח קצ״ה:ג), והזהיר הרמ״א בפירוש — דבלא זה לא יצאו כלל (רמ״א או״ח קצ״ה:ג).
תמצית: נמצאו שני שיעורי שמיעה, ואין לערבבם. שמיעת הזימון תנאי הצירוף היא ; ושמיעת כל ברכת המזון תנאי היציאה ידי חובה מפי המזמן. והמכוון לשנייה ושומע לחצאין — הפסיד את שתיהן.
הסימן במשפט אחד: שתי חבורות נעשות ציבור אחד כשהן מכירות זו את זו — אם מקצתן רואים אלו את אלו מצטרפות לזימון — ואפילו בשני בתים ; ובאין ראייה — שמש אחד מצרפן, ובלבד שנכנסו על דעת להצטרף יחד ; ויש מי שאומר שאין צירוף כשרשות הרבים מפסקת ; והיושב על מפתן הבית מצרף פנים וחוץ ; וכל צירוף צריך שישמעו שתיהן דברי המברך ברכת זימון בביאור.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — אולם החלוק במחיצה לשניים
מצב: סעודת נישואין ; מחיצה חוצה את האולם, ואין השולחנות שמצד זה רואים כלום מן הצד השני. האם מזמנים זימון אחד?
הנהגה: הכל תלוי במה שרואים ולא במניין החדרים — אם מקצתן רואים אלו את אלו מצטרפות לזימון (שו״ע או״ח קצ״ה:א) ; ואם אין ראייה כלל, ואם לאו אינם מצטרפות (שו״ע או״ח קצ״ה:א), וכל צד מזמן לעצמו, וכלשון המשנה: אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן (ברכות נ׳ ע״א). ולמעשה — יפנה לרב.
מקרה 2 — שמש אחד לשני החדרים
מצב: אין שתי הכתות רואות זו את זו, אבל שמש אחד הולך מזו לזו כל הסעודה.
הנהגה: הוא הוא המקרה המפורש — ואם יש שמש אחד לשתיהן הוא מצרפן (שו״ע או״ח קצ״ה:א), וכן בברייתא: שמש מצרפן (ברכות נ׳ ע״ב). ואל ישכח את התנאי הנלווה: וכגון שנכנסו מתחלה על דעת להצטרף יחד (שו״ע או״ח קצ״ה:א). ואם רחוב מפסיק בין שני הבניינים — יש לחוש לדעה שהביא מרן: ויש מי שאומר שאם רשות הרבים מפסקת בין שני הבתים אינם מצטרפין בשום ענין (שו״ע או״ח קצ״ה:א). ולמעשה — יפנה לרב.
מקרה 3 — מקצתן בפנים ומקצתן במרפסת
מצב: מחוסר מקום אוכלים מקצת המסובין בפנים ומקצתם סמוך לפתח בחוץ. כיצד יזמנו?
הנהגה: הסימן נותן את התקנה במשפט אחד — אכלו מקצתן בבית ומקצתן חוץ לבית אם המברך יושב על מפתן הבית הוא מצרפן (שו״ע או״ח קצ״ה:ב). וייזהר בתנאי הכללי: צריך שישמעו שתיהן דברי המברך ברכת זימון בביאור (שו״ע או״ח קצ״ה:ג). תמצית: ואם ירצו עוד שיוציאם המזמן בברכת המזון — יצטרכו לשמוע את כולה, צריכים שישמעו כל ברכת המזון (רמ״א או״ח קצ״ה:ג). ולמעשה — יפנה לרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- למה הוסיף מרן או בשני בתים ובמשנה לא נשנה אלא בית אחד (סעיף א)?
- לשון מקצתן — האם צריך שיהו כולם רואים או די במקצתם (סעיף א)?
- מה עושה השמש בדיוק, ואיזה תנאי נלווה לו (סעיף א)?
- למה אמרה הדעה שברשות הרבים בשום ענין (סעיף א)?
- מה ההפרש בין שמיעת הזימון לשמיעת כל ברכת המזון (סעיף ג והגהת רמ״א)?
להעמקה נוספת
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖הצטרפות לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — יסוד הצירוף ; שמש מצרפן ; רשות הרבים מפסקת
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולזכירה מהירה
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת שולחן ערוך הרב — חבורות שאוכלים בהרבה מקומות