✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן קצ״ד · שלשה שאכלו כאחד ונפרדו לענין הזימון
שלשה שאכלו כאחד ונפרדו לענין הזימון מה דינם — חבורה שנתפרדה (בטל מהם הזימון), שאין תקנה למפרע (אין זימון למפרע), קדם אחד ובירך, הגהת הרמ״א (פרח זימון), יצא אחד מהם לשוק, החילוק שבין שלשה לעשרה, וברכה שאינה מתחלקת
סימן קצ״ד · ג׳ סעיפים
שלשה שאכלו כאחד ונפרדו לענין הזימון מה דינם
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
הסימן שלפניו לימד מי מצטרף לזימון ; וזה מלמד מה דין חבורה שנתפרדה. שלשה שאכלו כאחד ושכחו, ובירך כל אחד לעצמו — בטל מהם הזימון, ואין תקנה למפרע. אבל אם אחד בלבד קדם ובירך — השנים הנשארים מזמנין עמו, והם יוצאים והוא אינו יוצא. ועוד: יצא אחד לשוק — קוראין אותו, מודיעין לו, ועונה ממקומו ; ובעשרה — עד שיבא וישב. ולבסוף: אין בהם מי שיודע כל ברכת המזון — כל אחד מברך את הברכה שיודע. טקסט עברי, ביאור והסבר של ג׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: חבורה שנתפרדה והזימון — בטל מהם הזימון, אין זימון למפרע, יצא אחד מהם לשוק, ואין ברכה מתחלקת
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן קצ״ד · ג׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
אין הזימון נוסח שמוסיפין לברכת המזון, אלא פרי של שולחן. שלשה שאכלו כאחד נעשו חבורה, והחבורה היא המחייבת. ומה שלא נאמר בזמנו שוב אינו נאמר לאחר זמן — הוא שאמר מרימר לחכמים שבירכו כל אחד לעצמו: ידי ברכה יצאתם ידי זימון לא יצאתם (ברכות מ״ה ע״ב), וכששאלו לחזור ולזמן השיבם וכי תימרו ניהדר ונזמן אין זימון למפרע (ברכות מ״ה ע״ב). ומכאן שלשת הסעיפים: מה שאבד, מה שעדיין ניתן להצילו, עד היכן מגעת זיקת החבורה, ומה עושין כשאין בהם מי שיודע את כל הנוסח. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה האישית — יפנה אל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. בטל מהם הזימון (סעיף א) — מה שאבד, קדם אחד ובירך, והגהת הרמ״א
ב. יצא אחד מהם לשוק (סעיף ב) — צירוף מרחוק, והחילוק שבין שלשה לעשרה
ג. אין ברכה אחת מתחלקת (סעיף ג) — כל אחד מברך את הברכה שיודע
1-3. מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. בטל מהם הזימון — מה שאבד ומה שעדיין ניתן להצילו
זִמּוּן — ההזמנה שמזמינין שלשה זה את זה קודם ברכת המזון. ואינה דרך כבוד בעלמא אלא ביטויה של קביעות, זיקה שנקבעה בסעודה משותפת. ושתי תולדות לדבר, וכל סימננו עומד עליהן: לפי שהיא פתיחה לברכת המזון, שוב אין פותחין אותה משנחתמה הברכה — אין זימון למפרע ; ולפי שהיא תלויה בחבורה, די שתתפרד החבורה ותיבטל. והגמרא אמרה זאת בשני הלשונות: משום מרימר, ידי ברכה יצאתם ידי זימון לא יצאתם (ברכות מ״ה ע״ב) ; ומשום רבה תוספאה, הני שלשה דכרכי רפתא בהדי הדדי וקדים חד מינייהו ובריך לדעתיה אינון נפקין בזמון דידיה איהו לא נפיק בזמון דידהו לפי שאין זמון למפרע (ברכות נ׳ ע״א).
סעיף א׳ — בטל מהם הזימון ואין יכולים לחזור ולזמן למפרע
שלשה שאכלו כאחד ושכחו ובירך כל אחד לעצמו בטל מהם הזימון ואין יכולים לחזור ולזמן למפרע וכן אם ברכו שני׳ מהם אבל אם שכח אחד מהם ובירך השנים יכולים לזמן עם השלישי אע״פ שכבר בירך יכול לומר ברוך שאכלנו משלו והם יוצאי׳ ידי חובת זימון והוא אינו יוצא ידי זימון שאין זימון למפרע: הגה ואם האחד זימן עם אחרים אף שנים הנשארים אינן יכולים לזמן (ב״י בשם רשב״א):
ביאור: שלשה שאכלו כאחד ושכחו ובירך כל אחד לעצמו — בטל מהם הזימון, ואין הם יכולים לחזור ולזמן למפרע ; והוא הדין אם ברכו שנים מהם. אבל אם שכח אחד מהם ובירך — השנים יכולים לזמן עם השלישי אף על פי שכבר בירך, ויכול הוא לומר ברוך שאכלנו משלו ; והם יוצאים ידי חובת זימון, והוא אינו יוצא ידי זימון, שאין זימון למפרע. (הגה: ואם האחד כבר זימן עם אחרים — אף שנים הנשארים אינן יכולים לזמן, בית יוסף בשם הרשב״א.)
שלשה עניינים בסעיף אחד. ראשית, מה שאבד: שלשה שאכלו כאחד ושכחו ובירך כל אחד לעצמו בטל מהם הזימון (שו״ע או״ח קצ״ד:א), ומיד נועל מרן את שער התקנה — ואין יכולים לחזור ולזמן למפרע (שו״ע או״ח קצ״ד:א). תמצית: לשון חזקה נקט — בטל : לא חובה שנתעצלו בה ועדיין היא עומדת, אלא דבר שאינו עוד. ושנית, בשנים: וכן אם ברכו שני׳ מהם (שו״ע או״ח קצ״ד:א) — משבירכו שנים, לא נשתייר אלא יחיד, ואין יחיד מזמן.
ושלישית, מה שעדיין ניתן להצילו: אבל אם שכח אחד מהם ובירך השנים יכולים לזמן עם השלישי (שו״ע או״ח קצ״ד:א). השנים שעדיין לא בירכו שנים הם, וחסר להם שלישי שיענה — והמברך כבר יכול למלא מקומו, שאע״פ שכבר בירך יכול לומר ברוך שאכלנו משלו (שו״ע או״ח קצ״ד:א). אלא שאין החלוקה שווה: והם יוצאי׳ ידי חובת זימון והוא אינו יוצא ידי זימון שאין זימון למפרע (שו״ע או״ח קצ״ד:א). וכן כתב הרמב״ם בלשונו: שלשה שאכלו כאחד וקדם אחד מהן וברך לעצמו מזמנין עליו ויצאו השנים ידי חובת זמון והוא לא יצא בזמון זה שאין זמון למפרע (רמב״ם הלכות ברכות פרק ה׳ הלכה י״ד).
והגהת הרמ״א מוסיפה מקרה שאף זה אינו מועיל בו: ואם האחד זימן עם אחרים אף שנים הנשארים אינן יכולים לזמן (רמ״א או״ח קצ״ד:א). תמצית: כל זמן שלא זימן השלישי כלל, עדיין יש בידו מה ליתן ; אבל משנמנה בזימון אחר — שוב אין לו מה להביא לזה. ולשון פריחה נקטה הגמרא: אבל אזמון עלייהו בדוכתייהו פרח זימון מינייהו (ברכות נ׳ ע״ב).
תמצית: הסעיף כסולם היורד. שלשה שבירכו לעצמם — אין. שנים שבירכו — אין. אחד בלבד שבירך — עדיין הזימון קיים לשנים. ואם אותו אחד כבר שימש בזימון אחר — אף זה אינו.
ב. יצא אחד מהם לשוק — הצירוף מרחוק
סעיף ב׳ — קוראי׳ אותו ומודיעים לו שרוצים לזמן
שלשה שאכלו ויצא אחד מהם לשוק קוראי׳ אותו ומודיעים לו שרוצים לזמן כדי שיכוין ויצטרף עמהם ויענה עמהם ברכת זמון ויוצאי׳ ידי חובתן אף על פי שאינו בא ויושב עמהם והני מילי בשלשה אבל בעשרה כיון שצריכין להזכיר את השם אינם מצטרפים עד שיבא וישב עמהם [ועיין לקמן סי׳ ר׳ עד היכן ברכת הזימון]:
ביאור: שלשה שאכלו ויצא אחד מהם לשוק — קוראין אותו ומודיעין לו שרוצים לזמן, כדי שיכוין ויצטרף עמהם ויענה עמהם ברכת זימון ; ויוצאין ידי חובתן אף על פי שאינו בא ויושב עמהם. ואין הדברים אמורים אלא בשלשה, אבל בעשרה, כיון שצריכין להזכיר את השם, אינם מצטרפים עד שיבא וישב עמהם. (ועיין לקמן סימן ר׳, עד היכן ברכת הזימון.)
והמקור מפורש בגמרא: שלשה שאכלו כאחת ויצא אחד מהם לשוק קוראין לו ומזמנין עליו (ברכות מ״ה ע״ב), ודקדק עליה אביי והוא דקרו ליה ועני (ברכות מ״ה ע״ב) — שיקראוהו ושיענה. ומרן תרגם שתי תיבות אלו לשני מעשים: קוראי׳ אותו ומודיעים לו שרוצים לזמן (שו״ע או״ח קצ״ד:ב) — אין די בקריאת שמו, אלא מודיעין לו מה עומדים לעשות, כדי שיכוין ויצטרף עמהם ויענה עמהם ברכת זמון (שו״ע או״ח קצ״ד:ב).
מה שדי בו ומה שאין די בו. בשלשה — זיקת החבורה מגעת אף למרחוק: ויוצאי׳ ידי חובתן אף על פי שאינו בא ויושב עמהם (שו״ע או״ח קצ״ד:ב). אבל בעשרה נשתנה הדין: והני מילי בשלשה אבל בעשרה כיון שצריכין להזכיר את השם אינם מצטרפים עד שיבא וישב עמהם (שו״ע או״ח קצ״ד:ב). והוא חילוקו של מר זוטרא: ולא אמרן אלא בשלשה אבל בעשרה עד דניתי (ברכות מ״ה ע״ב), ופסקה הגמרא והלכתא כמר זוטרא (ברכות מ״ה ע״ב), ונתנה טעם: כיון דבעי לאדכורי שם שמים בציר מעשרה לאו אורח ארעא (ברכות מ״ה ע״ב).
תמצית: והרמב״ם הוסיף ופירש אף מה שקונה היוצא עצמו — שלשה שאכלו ויצא אחד מהן לשוק קוראין לו כדי שיכון לשמע מה שהן אומרים ומזמנין עליו והוא בשוק ויוצא ידי חובתו (רמב״ם הלכות ברכות פרק ה׳ הלכה י״ג) — ואף על פי כן חוזר ומברך ברכת המזון לעצמו בביתו. ובעשרה כתב כן: אבל עשרה שאכלו ויצא אחד מהן לשוק אין מזמנין עליו עד שיחזר למקומו וישב עמהן (רמב״ם הלכות ברכות פרק ה׳ הלכה י״ג).
ג. אין ברכה אחת מתחלקת — כל אחד מברך את הברכה שיודע
סעיף ג׳ — וכל אחד יברך הברכה שיודע
שלשה שאכלו כאחד ואין א׳ מהם יודע כל ברכת המזון אלא אחד יודע ברכה ראשונה ואחד השנייה ואחד השלישית חייבים בזימון וכל אחד יברך הברכה שיודע ואף על פי שאין בהם מי שיודע ברכה רביעית אין בכך כלום אבל לחצאין אין לברך אם האחד אינו יודע כי אם חצי הברכ׳ שאין ברכ׳ אחת מתחלק׳ לשתי׳:
ביאור: שלשה שאכלו כאחד ואין אחד מהם יודע את כל ברכת המזון, אלא אחד יודע ברכה ראשונה ואחד את השנייה ואחד את השלישית — חייבים בזימון, וכל אחד יברך את הברכה שיודע. ואף על פי שאין בהם מי שיודע ברכה רביעית — אין בכך כלום. אבל לחצאין אין לברך, אם האחד אינו יודע אלא חצי הברכה, שאין ברכה אחת מתחלקת לשתים.
כלל משחרר יש כאן: אין חסרון הידיעה מבטל את החיוב. שלשה שאכלו כאחד ואין א׳ מהם יודע כל ברכת המזון אלא אחד יודע ברכה ראשונה ואחד השנייה ואחד השלישית חייבים בזימון (שו״ע או״ח קצ״ד:ג), והעצה בצדו: וכל אחד יברך הברכה שיודע (שו״ע או״ח קצ״ד:ג). תמצית: אין ברכת המזון גוש אחד שאינו מתחלק, אלא סדרת ברכות, וכל אחת מהן יחידה בפני עצמה ; ולפיכך אין מניעה ששלשה פיות יתחלפו מיחידה ליחידה.
וברכה רביעית אינה מעכבת: ואף על פי שאין בהם מי שיודע ברכה רביעית אין בכך כלום (שו״ע או״ח קצ״ד:ג). תמצית: לפי שאין הטוב והמטיב מן התורה כשלש הראשונות, וסימן נתנה לה הגמרא: שהרי פועלים עוקרים אותה (ברכות מ״ו ע״א).
והגבול: אבל לחצאין אין לברך אם האחד אינו יודע כי אם חצי הברכ׳ שאין ברכ׳ אחת מתחלק׳ לשתי׳ (שו״ע או״ח קצ״ד:ג). תמצית: המתחלק הוא הברכות זו מזו, לא תוכה של ברכה. ברכה אמירה אחת היא, ואין שתי חצאי אמירות משני פיות עושות אחת. ומעין זה שנינו בשנים: אבל אחד סופר ואחד בור סופר מברך ובור יוצא (ברכות מ״ה ע״ב) — היודע אומר, ושאינו יודע יוצא בשמיעה.
הסימן במשפט אחד: הזימון חי מכוח החבורה — כל זמן שהיא קיימת אף הוא קיים: היוצא לשוק עדיין נמנה (יצא אחד מהם לשוק), ומי שכבר בירך עדיין ראוי להשלים לשלישי ; ומשנתפרדה — שוב אין חזרה (אין זימון למפרע), ואם כבר זימן השלישי במקום אחר — פרח הזימון (פרח זימון). ואין חסרון ידיעה מפריד את החבורה: כל אחד אומר את שהוא יודע, אבל ברכה אחת אינה נחצית לשתים.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — שכחנו לזמן, האם נחזור ונזמן?
מצב: היינו שלשה בשולחן, כל אחד בירך ברכת המזון לעצמו, ואחר כך נזכרנו ששכחנו לזמן.
הנהגה: לא, כבר עבר זמנו — שלשה שאכלו כאחד ושכחו ובירך כל אחד לעצמו בטל מהם הזימון (שו״ע או״ח קצ״ד:א), וואין יכולים לחזור ולזמן למפרע (שו״ע או״ח קצ״ד:א). וכבר השיב מרימר כן: ידי ברכה יצאתם ידי זימון לא יצאתם (ברכות מ״ה ע״ב), ווכי תימרו ניהדר ונזמן אין זימון למפרע (ברכות מ״ה ע״ב). והלימוד המעשי פשוט: מכריזין על הזימון קודם שמתחילין. ולמעשה — יפנה לרב.
מקרה 2 — אחד מאתנו כבר בירך לעצמו
מצב: שלשה אנחנו, ואחד מהם מיהר ובירך ברכת המזון לפנינו. האם השנים עדיין יכולים לזמן?
הנהגה: כן — אבל אם שכח אחד מהם ובירך השנים יכולים לזמן עם השלישי (שו״ע או״ח קצ״ד:א) ; ויכול להיות המזמן או העונה, שאע״פ שכבר בירך יכול לומר ברוך שאכלנו משלו (שו״ע או״ח קצ״ד:א). אלא שיֵדע כל אחד מה בידו: והם יוצאי׳ ידי חובת זימון והוא אינו יוצא ידי זימון שאין זימון למפרע (שו״ע או״ח קצ״ד:א). ואם אותו שלישי כבר זימן במקום אחר — אף זה בטל: ואם האחד זימן עם אחרים אף שנים הנשארים אינן יכולים לזמן (רמ״א או״ח קצ״ד:א). ולמעשה — יפנה לרב.
מקרה 3 — אחד מן המסובין יצא החוצה
מצב: היינו שלשה, ובשעת הברכה אחד מהם כבר בחוץ. האם צריך להמתין עד שיחזור?
הנהגה: בשלשה — אין צריך, אבל לא די בכך שהוא בסביבה: קוראי׳ אותו ומודיעים לו שרוצים לזמן כדי שיכוין ויצטרף עמהם ויענה עמהם ברכת זמון (שו״ע או״ח קצ״ד:ב), ואז ויוצאי׳ ידי חובתן אף על פי שאינו בא ויושב עמהם (שו״ע או״ח קצ״ד:ב) ; והגמרא התנתה כן: והוא דקרו ליה ועני (ברכות מ״ה ע״ב). ואם עשרה הם ורוצים לזמן בשם — אחר הוא: אינם מצטרפים עד שיבא וישב עמהם (שו״ע או״ח קצ״ד:ב). ולמעשה — יפנה לרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מדוע אין זימון למפרע, ומה נשתייר כשקדם אחד ובירך (סעיף א)?
- מה מחדשת הגהת הרמ״א כשהשלישי כבר זימן עם אחרים (סעיף א)?
- מהם שני התנאים לצרף את היוצא לשוק (סעיף ב)?
- מדוע בעשרה צריך שיבא וישב עמהם (סעיף ב)?
- מדוע מתחלקות הברכות בין שלשה, ואין מתחלקת ברכה אחת לשנים (סעיף ג)?
להעמקה נוספת
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖הצטרפות לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — גדר קביעות החבורה ; אין זימון למפרע ; צירוף היוצא לשוק
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולזכירה מהירה
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת שולחן ערוך הרב — שלשה שאכלו כאחד ונפרדו