✦ ❖ ✦

דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

One who arrives among three who have eaten — עיונים מעמיקים

סימן קצ״ח · סעיף אחד

הנכנס ולא אכל · ברוך ומבורך · עניית אמן · בעשרה

עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים

⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡

✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיא אחת, מקורות, חקירת היסוד, שיטות הראשונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בלשון מרן

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קצ״ח — סעיף אחד
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות ברכות פרק ה׳), בעל הלכות גדולות, סמ״ג, תוספות, רבינו יונה, רא״ש, ט״ז, מגן אברהם, באר היטב, שערי תשובה, פרי מגדים, משנה ברורה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
ברכות פרק שלשה שאכלו (מ״ה ע״ב) · «בא ומצאן כשהן מברכים מהו אומר אחריהם» (ברכות מ״ה ע״ב)

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table of contents

הקדמת הסוגיא — «בא ומצאן כשהן מברכים» (ברכות מ״ה ע״ב), ורב זביד ורב פפא, וחקירת יסוד העניה
עונה אחר המברך — «ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד» (שו״ע או״ח קצ״ח:א), ולשון הרמב״ם ובעל הלכות גדולות
עונה אחר העונים · בעשרה · ומי שהיה שם — «עונה אחריהם אמן» (שו״ע או״ח קצ״ח:א) · הגהת הרמ״א · נפקא מינה · טבלאות

📜 The text of the Choulhan Aroukh — the seif

אֶחָד נִכְנַס אֵצֶל שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ. וּבוֹ סָעִיף אֶחָד:

שלשה שאכלו והם מברכין ונכנס אחד שלא אכל. נכנס בשעת ההזמנה — כשאומר המברך נברך שאכלנו משלו — עונה אחריו ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד. נכנס בשעת העניה — כשהמסובין עונים ברוך שאכלנו משלו — עונה אחריהם אמן. והגהת הרמ״א: וכן בכל הברכות שאדם שומע חייב לענות אמן. ובעשרה — אומר ברוך אלהינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד. ומי שהיה שם ולא אכל — עונה אחר המברך ואחר העונים.

Concise summary:

One seif: the siman does not ask who joins the zimun, but what is said by the man who does not. Everything turns on the moment he walks in — «אם נכנס כשאומר המברך נברך שאכלנו משלו עונה אחריו ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד» (שו״ע או״ח קצ״ח:א), and otherwise «ואם נכנס כשאחרים עונים ברוך שאכלנו משלו עונה אחריהם אמן» (שו״ע או״ח קצ״ח:א) — for the Gemara had already drawn that very line: «ולא פליגי הא דאשכחינהו דקא אמרי נברך והא דאשכחינהו דקא אמרי ברוך» (ברכות מ״ה ע״ב). The Rama generalises the amen — «וכן בכל הברכו׳ שאדם שומע חייב לענות אמן» (רמ״א או״ח קצ״ח:א); with ten the wording becomes «ואם הם י׳ אומר ברוך אלהינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד» (שו״ע או״ח קצ״ח:א); and one who was there without eating answers twice: «כך הוא עונה אחר המברך ואחר העונים» (שו״ע או״ח קצ״ח:א).

1. הקדמת הסוגיא — הבא ומצאן כשהן מברכים

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן במי שנכנס ואינו מן המסובין — לשון מרן : «שלשה שאכלו והם מברכין ונכנס א׳ שלא אכל» (שו״ע או״ח קצ״ח:א). ויסוד הדבר בסוגיא קצרה שבפרק שלשה שאכלו — «בא ומצאן כשהן מברכים מהו אומר אחריהם» (ברכות מ״ה ע״ב). ואין בסימן אלא סעיף אחד, ועניינו אחד: לא מי מצטרף לזימון, אלא מה יאמר מי שאינו מצטרף.

תורת הסוגיא בגמרא: שאלה הגמרא «בא ומצאן כשהן מברכים מהו אומר אחריהם» (ברכות מ״ה ע״ב), ונאמרו בה שתי לשונות — «רב זביד אמר ברוך ומבורך רב פפא אמר עונה אמן» (ברכות מ״ה ע״ב) — ודחתה הגמרא את המחלוקת מעיקרה: «ולא פליגי הא דאשכחינהו דקא אמרי נברך והא דאשכחינהו דקא אמרי ברוך» (ברכות מ״ה ע״ב), ופירשה בפירוש את החלוקה: «אשכחינהו דקא אמרי נברך אומר ברוך ומבורך אשכחינהו דקא אמרי ברוך עונה אמן» (ברכות מ״ה ע״ב). תמצית: לא שתי דעות לפנינו אלא שתי שעות — ומרן העתיק את שתיהן כלשונן לסעיף אחד.

החקירה היסודית — עניית הנכנס: השתתפות בזימון היא (שנעשה כמצטרף לשבח החבורה), או חובת עניה בעלמא על שבח וברכה שהוא שומע?

(א) השתתפות בזימון — שלשון «נברך» הזמנה היא לכל שומעיה, והנכנס בכללם ; ולפיכך נשתנה נוסח עניתו לפי מנין המזמנין, שבעשרה הוא אומר «ברוך אלהינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד» (שו״ע או״ח קצ״ח:א) — סימן שהעניה נמשכת אחר צורת הזימון עצמה.
(ב) חובת עניה בעלמא — שאין כאן אלא דין השומע ברכה, וכלשון המשנה ברורה על האמן: «ככל הברכות שאדם שומע מפי ישראל שצריך לענות אמן אחריו» (מ״ב קצ״ח:ד) ; ולפיכך הרחיבה הרמ״א מיד לכל הברכות: «וכן בכל הברכו׳ שאדם שומע חייב לענות אמן» (רמ״א או״ח קצ״ח:א).

ונפקא מינה: מי ששמע את ההזמנה וענה «ברוך ומבורך», אם חוזר ועונה אמן אחר המסובין — שלצד א׳ כבר יצא ידי השתתפותו, ולצד ב׳ ברכה חדשה שמע וחייב באמן ; ומרן הכריע בפירוש בזה, «כך הוא עונה אחר המברך ואחר העונים» (שו״ע או״ח קצ״ח:א). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. עונה אחר המברך — ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד (שו״ע או״ח קצ״ח:א)

לשון השלחן ערוך

לשון מרן : «אם נכנס כשאומר המברך נברך שאכלנו משלו עונה אחריו ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד» (שו״ע או״ח קצ״ח:א).

שורש הדין: מן הגמרא — «אשכחינהו דקא אמרי נברך אומר ברוך ומבורך» (ברכות מ״ה ע״ב) ; ומן הרמב״ם, שכתבו בלשון מעשה: «הנכנס אצל אחרים ומצאן מברכין בברכת הזמון» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ה׳ הלכה י״ז), «אם מצא המברך אומר נברך הוא עונה ברוך הוא ומברך» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ה׳ הלכה י״ז). ובבית יוסף הובאה השלמת הנוסח מן הראשונים: «וכתבו התוס׳ וה״ר יונה והרא״ש בשם בה״ג שאומר ברוך הוא ומבורך שמו תמיד לעולם ועד» (בית יוסף או״ח קצ״ח).

קושיא — ומפני מה אין הנכנס עונה עם המסובין «ברוך שאכלנו משלו» ככל העונים? והלא אף הוא שומע את ההזמנה, ואף הוא נקרא בה!

תירוץ: תמצית: לפי שאין העניה הזאת הודאה בעלמא אלא עדות — האומר «שאכלנו משלו» מעיד על סעודה שאכל, והנכנס לא אכל. ולפיכך נתנו לו נוסח שכולו שבח ואין בו סעודה: «ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד» (שו״ע או״ח קצ״ח:א). וראיה לדבר מגבול הדין באחרונים, שהשותה — הואיל ונהנה מן הסעודה — חוזר לנוסח המסובין: «ואם שתה אפילו לא נצטרף עמהם כלל יכול לומר ברוך שאכלנו וכו׳ דשתיה בכלל אכילה» (מ״ב קצ״ח:א). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

קושיא שניה — ואם אינו מן המסובין ואינו יוצא בברכתם, מפני מה יענה כלל? יעמוד וישתוק ויצא לדרכו!

תירוץ: כתב המשנה ברורה טעם הדבר: «דאין מן הראוי שיהיה אדם אצל חבורה שמזמינין עצמן ליתן שבח והודיה לו ית׳ והוא ימנע מזה» (מ״ב קצ״ח:ב). תמצית: חובת העניה אינה נמשכת מן הסעודה אלא מן השמיעה — מי שהשבח נאמר באזניו נעשה בעל דבר בו, ואף על פי שלא אכל.

עיון בנוסח — «ברוך ומבורך» או «ברוך הוא ומבורך»? לשון הגמרא סתומה: «רב זביד אמר ברוך ומבורך» (ברכות מ״ה ע״ב). והרמב״ם כתב «הוא עונה ברוך הוא ומברך» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ה׳ הלכה י״ז), והראשונים שהביא הבית יוסף הוסיפו את התיבה בפירוש — «שאומר ברוך הוא ומבורך שמו תמיד לעולם ועד» (בית יוסף או״ח קצ״ח), וכן בעשרה: «ואם הם עשרה אומר ברוך הוא אלהינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד» (בית יוסף או״ח קצ״ח). ומרן בשלחנו השמיט את התיבה וכתב «ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד» (שו״ע או״ח קצ״ח:א). תמצית: אין כאן מחלוקת בעצם הדין אלא בנוסח, ומרן נקט לשון הגמרא כמות שהיא.

עיון בלשון — «עונה אחריו» ולא «אחריהם»: הגמרא שאלה «מהו אומר אחריהם» (ברכות מ״ה ע״ב), והטור פתח «שלשה שאכלו והם מברכים ונכנס אחד שלא אכל» (טור או״ח קצ״ח) ונקט בשני המקרים לשון «אחריהם». ומרן דקדק וחילק: בהזמנה — «עונה אחריו» (שו״ע או״ח קצ״ח:א), בעניה — «עונה אחריהם אמן» (שו״ע או״ח קצ״ח:א). תמצית: הדיוק מגלה את הדין — התשובה הראשונה מכוונת אל המזמן לבדו, שהוא הקורא, והשניה אל המסובין, שהם המברכים.

היסוד:
«אם נכנס כשאומר המברך נברך שאכלנו משלו עונה אחריו ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד» (שו״ע או״ח קצ״ח:א) ; «אשכחינהו דקא אמרי נברך אומר ברוך ומבורך» (ברכות מ״ה ע״ב).

3. עונה אחר העונים אמן · בעשרה · ומי שהיה שם (שו״ע או״ח קצ״ח:א) · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

לשון מרן : «ואם נכנס כשאחרים עונים ברוך שאכלנו משלו עונה אחריהם אמן» (שו״ע או״ח קצ״ח:א) ; «ואם הם י׳ אומר ברוך אלהינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד» (שו״ע או״ח קצ״ח:א) ; «וה״ה אם היה שם כשגמרו מלאכול ולא אכל עמהם כך הוא עונה אחר המברך ואחר העונים» (שו״ע או״ח קצ״ח:א). ובהגהה: «וכן בכל הברכו׳ שאדם שומע חייב לענות אמן» (רמ״א או״ח קצ״ח:א).

שורש הדין: האמן מן הגמרא — «אשכחינהו דקא אמרי ברוך עונה אמן» (ברכות מ״ה ע״ב) ; וכן ברמב״ם: «ואם מצא האוכלים עונין ברוך שאכלנו משלו הוא עונה אחריהן אמן» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ה׳ הלכה י״ז). והדין שבעשרה ומקור הגהת הרמ״א שניהם בטור בשם בעל הלכות גדולות: «וכתב בה״ג ואי הוו י׳ אומר ברוך אלהינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד» (טור או״ח קצ״ח), «וכן בכל ברכות שאדם שומע בין ברכת פירות בין ברכת מצות עונה אמן» (טור או״ח קצ״ח) ; והבית יוסף אישר את המקור והפנה לפרטיו — «ומ״ש וכן בכל ברכות שאדם שומע וכו׳ מדברי בה״ג הוא וכ״כ סמ״ג ויתבאר בסימן רט״ו» (בית יוסף או״ח קצ״ח).

קושיא — ומפני מה לא יאמר אף כאן ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד? הרי אותה חבורה היא, ואותו זימון, ולא נשתנה אלא הרגע שבו נכנס!

תירוץ: כתב המשנה ברורה: «כיון שלא שמע מפי המזמן שבקשו לברך» (מ״ב קצ״ח:ג). תמצית: נוסח «ברוך ומבורך» תשובה לקריאה הוא, ואין תשובה בלא קריאה ששמע ; ומשלא שמעה, לא נשתייר בידו אלא מה שכל שומע ברכה חייב בו — «ככל הברכות שאדם שומע מפי ישראל שצריך לענות אמן אחריו» (מ״ב קצ״ח:ד). והיא הנותנת שהרמ״א הרחיב מיד את הדין לכל הברכות שבעולם. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

חקירה — הגהת הרמ״א: גילוי טעם היא בסעיף (שלמדנו מכאן שאין האמן שלנו אלא אמן דעלמא), או דין חדש שנגרר לכאן אגב הענין?

צד א׳ — גילוי טעם: תמצית: הרמ״א בא לומר שלא תיטול את האמן שבסעיף לדין מיוחד בזימון, אלא הוא פרט מן הכלל ; ותועלתו לדינא — שכל חילוקי עניית אמן שבמקומם נוהגים אף כאן.
צד ב׳ — דין חדש: תמצית: לשון הרמ״א «וכן בכל הברכו׳ שאדם שומע חייב לענות אמן» (רמ״א או״ח קצ״ח:א) חיוב גמור היא, והביאה כאן מפני שמקורה אחד — דברי בעל הלכות גדולות שהביא הטור ; ומקומה הראוי לפרטיה בסימן רט״ו, וכמו שהפנה הבית יוסף.

ונפקא מינה: שומע ברכה מפי מי שאינו מחוייב בה, ושומע ברכה שאין בה שם ומלכות — שלצד א׳ נלמד הכל מהלכות עניית אמן שבמקומן. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

בעשרה — «ואם הם י׳ אומר ברוך אלהינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד» (שו״ע או״ח קצ״ח:א): ודקדק המשנה ברורה שאף בעשרה הכל תלוי בשמיעת ההזמנה — «היינו כששמע להמברך שאמר נברך לאלהינו ואם שמע רק להעונים אומר רק אמן בלבד» (מ״ב קצ״ח:ו). תמצית: אין העשרה מוסיפין חיוב חדש אלא משנין את נוסח אותה עניה עצמה, ולפיכך תנאיה כתנאיה.

ומי שהיה שם ולא אכל — «כך הוא עונה אחר המברך ואחר העונים» (שו״ע או״ח קצ״ח:א): חידוש יש כאן, שאין לשונו או אלא וגם — פירש המשנה ברורה: «אף שאמר מתחלה עם המסובין ברוך ומבורך וכו׳ צריך לענות לבסוף אמן ג״כ אחר העונים» (מ״ב קצ״ח:ז). תמצית: שתי עניות ושני טעמים — האחת תשובה לקריאה, והשניה אמן על ברכה ששמע ; ומי שלא הפסיד לא את זו ולא את זו, חייב בשתיהן.

היסוד:
«ואם נכנס כשאחרים עונים ברוך שאכלנו משלו עונה אחריהם אמן» (שו״ע או״ח קצ״ח:א) ; «וכן בכל הברכו׳ שאדם שומע חייב לענות אמן» (רמ״א או״ח קצ״ח:א) ; «כך הוא עונה אחר המברך ואחר העונים» (שו״ע או״ח קצ״ח:א).

סיכום ההנהגות למעשה

ענין	הלכה למעשה
נכנס בשעת ההזמנה	עונה אחר המברך: ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד (שו״ע או״ח קצ״ח:א).
נכנס בשעת העניה	עונה אחר המסובין: אמן (שו״ע או״ח קצ״ח:א) ; שלא שמע את ההזמנה (מ״ב קצ״ח:ג).
בעשרה	ברוך אלהינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד (שו״ע או״ח קצ״ח:א) ; והוא כששמע את המברך (מ״ב קצ״ח:ו).
היה שם ולא אכל	עונה אחר המברך ואחר העונים — שתי עניות (שו״ע או״ח קצ״ח:א ; מ״ב קצ״ח:ז).
כל ברכה שהוא שומע	חייב לענות אמן (רמ״א או״ח קצ״ח:א) ; ופרטיה בסימן רט״ו (בית יוסף או״ח קצ״ח).
שתה ולא אכל	יכול לומר ברוך שאכלנו משלו, דשתיה בכלל אכילה (מ״ב קצ״ח:א).

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיא ומקורות

הענין	הדין	המקור
הבא ומצאן	שאלת הסוגיא	ברכות מ״ה ע״ב · בית יוסף או״ח קצ״ח
רב זביד ורב פפא	ולא פליגי — שתי שעות	ברכות מ״ה ע״ב
שמע נברך	ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד	ברכות מ״ה ע״ב · רמב״ם הלכות ברכות פרק ה׳ הלכה י״ז · שו״ע או״ח קצ״ח:א
שמע ברוך	עונה אמן	ברכות מ״ה ע״ב · רמב״ם הלכות ברכות פרק ה׳ הלכה י״ז · שו״ע או״ח קצ״ח:א
נוסח בה״ג	ברוך הוא ומבורך שמו תמיד לעולם ועד	בית יוסף או״ח קצ״ח (תוספות, רבינו יונה, רא״ש)
בעשרה	ברוך אלהינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד	טור או״ח קצ״ח (בה״ג) · שו״ע או״ח קצ״ח:א · מ״ב קצ״ח:ו
כל הברכות	חייב לענות אמן	טור או״ח קצ״ח · בית יוסף או״ח קצ״ח (בה״ג וסמ״ג) · רמ״א או״ח קצ״ח:א
היה שם ולא אכל	עונה אחר המברך ואחר העונים	שו״ע או״ח קצ״ח:א · מ״ב קצ״ח:ז

גמרא: ברכות פרק שלשה שאכלו (מ״ה ע״ב)

ראשונים ומרן: בעל הלכות גדולות · סמ״ג · רמב״ם (הלכות ברכות פרק ה׳) · תוספות · רבינו יונה · רא״ש · טור · בית יוסף · שלחן ערוך · רמ״א

פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · באר היטב · שערי תשובה · פרי מגדים · משנה ברורה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)

← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →

~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן קצ״ח · אחד נכנס אצל שלשה שאכלו · ⚡ רמה 2 — למדן

⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

📖Join the chavrusa