✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן קצ״ח · אחד נכנס אצל שלשה שאכלו
אחד נכנס אצל שלשה שאכלו — הנכנס בשעה שהשלשה מברכים בזימון ולא אכל עמהם: מה הוא עונה אחר המברך (ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד), מה הוא עונה אחר המסובין (אמן), מה הוא אומר בעשרה (ברוך אלהינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד), ומה דין מי שהיה שם ולא אכל
סימן קצ״ח · סעיף אחד
אחד נכנס אצל שלשה שאכלו
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סעיף אחד, ומעשה אחד: אדם פותח דלת, ומוצא שלשה העומדים בברכת הזימון. הנכנס לא אכל עמהם, ואינו יכול לומר ברוך שאכלנו משלו — שהרי לא אכל ממה שהם מודים עליו. ומה יאמר? כל הסימן בשאלה זו, ותשובתה תלויה בדבר אחד בלבד: באיזו שעה נכנס. טקסט עברי, ביאור והסבר של הסעיף היחיד, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: אחד נכנס אצל שלשה שאכלו — ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד, עניית אמן, וברוך אלהינו בעשרה
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן קצ״ח · סעיף אחד
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
הסימן שקדם שאל מי מצטרף לזימון. וסימננו שואל שאלה צרה יותר ומצויה יותר: מה יעשה מי שאינו מצטרף? לא אכל, אינו מן המנין, ואינו יוצא ידי ברכת המזון — ואף על פי כן אינו שותק. וכבר שאלה זאת הגמרא בשורה אחת: בא ומצאן כשהן מברכים מהו אומר אחריהם (ברכות מ״ה ע״ב), ואין סימננו אלא העמדת התשובה להלכה. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה האישית — יפנה אל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. הסעיף היחיד — הלשון, הביאור, והשאלה שבו
ב. אם נכנס כשאומר המברך נברך — מה הוא עונה אחר המברך
ג. ואם נכנס כשאחרים עונים — מה הוא עונה אחר המסובין, והגהת הרמ״א
ד. ואם הם י׳ · וה״ה אם היה שם — בעשרה, ומי שהיה שם ולא אכל
1-3. מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. הסעיף היחיד — אחד נכנס אצל שלשה שאכלו
הַנִּכְנָס — הבא ומצאן. ולא במסב שאיחר ועתיד לישב ולאכול הכתוב מדבר, אלא באדם שלא אכל, ונמצא בבית בשעה שהשלשה מברכים בזימון. אינו מן המנין ואינו יוצא בברכתם, וכל השאלה מה יאמר. וכן פתח הרמב״ם: הנכנס אצל אחרים ומצאן מברכין בברכת הזמון (רמב״ם הלכות ברכות פרק ה׳ הלכה י״ז), וכן פתח הטור את סימננו: שלשה שאכלו והם מברכים ונכנס אחד שלא אכל (טור או״ח קצ״ח).
סעיף אחד — שלשה שאכלו והם מברכין ונכנס א׳ שלא אכל
שלשה שאכלו והם מברכין ונכנס א׳ שלא אכל אם נכנס כשאומר המברך נברך שאכלנו משלו עונה אחריו ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד ואם נכנס כשאחרים עונים ברוך שאכלנו משלו עונה אחריהם אמן:
הגה וכן בכל הברכו׳ שאדם שומע חייב לענות אמן (טור ב״י בשם בה״ג וסמ״ג)
ואם הם י׳ אומר ברוך אלהינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד וה״ה אם היה שם כשגמרו מלאכול ולא אכל עמהם כך הוא עונה אחר המברך ואחר העונים:
ביאור: שלשה שאכלו והם עומדים בברכת הזימון, ונכנס אחד שלא אכל. נכנס בשעה שהמברך אומר נברך שאכלנו משלו — עונה אחריו ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד. נכנס בשעה שהמסובין עונים ברוך שאכלנו משלו — עונה אחריהם אמן. והגהת הרמ״א: וכן בכל הברכות שאדם שומע חייב לענות אמן. ואם הם עשרה — אומר ברוך אלהינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד. והוא הדין למי שהיה שם כשגמרו לאכול ולא אכל עמהם: כך הוא עונה אחר המברך ואחר העונים.
הקושי שבפתח. הזימון בשני קולות הוא נאמר: המברך מזמין — נברך שאכלנו משלו — והמסובין מקיימים — ברוך שאכלנו משלו. והנכנס לא אכל, ואינו יכול לומר שאכלנו משלו, שאין זו אמת בפיו. וכל הסעיף אינו אלא נתינת נוסח אחר בפיו, שיהא בו שבח בלא שקר.
ב. אם נכנס כשאומר המברך נברך — מה הוא עונה אחר המברך
לשון מרן: אם נכנס כשאומר המברך נברך שאכלנו משלו עונה אחריו ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד (שו״ע או״ח קצ״ח:א). שמע את ההזמנה, ולפיכך הוא עונה עליה — אלא שנוסח תשובתו שבח שאין בו סעודה: ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד.
מקור הדין בסוגיא קצרה: בא ומצאן כשהן מברכים מהו אומר אחריהם (ברכות מ״ה ע״ב), ושני אמוראים נחלקו לכאורה — רב זביד אמר ברוך ומבורך רב פפא אמר עונה אמן (ברכות מ״ה ע״ב) — ודחתה הגמרא את המחלוקת: ולא פליגי הא דאשכחינהו דקא אמרי נברך והא דאשכחינהו דקא אמרי ברוך (ברכות מ״ה ע״ב). תמצית: שתי התשובות אמת, וכל אחת בשעתה.
ומפני מה יענה כלל? טעם הדבר במשנה ברורה: דאין מן הראוי שיהיה אדם אצל חבורה שמזמינין עצמן ליתן שבח והודיה לו ית׳ והוא ימנע מזה (מ״ב קצ״ח:ב). תמצית: אין אדם עומד כצופה מן הצד בשבח שהוא שומע.
ג. ואם נכנס כשאחרים עונים — השעה האחרת, והגהת הרמ״א
לשון מרן: ואם נכנס כשאחרים עונים ברוך שאכלנו משלו עונה אחריהם אמן (שו״ע או״ח קצ״ח:א). בפעם הזאת לא שמע הזמנה אלא ברכה, ולפיכך עושה מה שעושים בכל ברכה נשמעת — עונה אמן.
ומפני מה לא יאמר כאן ברוך ומבורך? שאותו נוסח תשובה להזמנה הוא, והוא לא שמעה: כיון שלא שמע מפי המזמן שבקשו לברך (מ״ב קצ״ח:ג). ואין באמן שהוא עונה דין מיוחד לזימון, אלא ככל הברכות שאדם שומע מפי ישראל שצריך לענות אמן אחריו (מ״ב קצ״ח:ד).
והגהת הרמ״א מרחיבה בדיוק את הנקודה הזאת: וכן בכל הברכו׳ שאדם שומע חייב לענות אמן (רמ״א או״ח קצ״ח:א). וכבר הביאה הטור בשם בעל הלכות גדולות: וכן בכל ברכות שאדם שומע בין ברכת פירות בין ברכת מצות עונה אמן (טור או״ח קצ״ח) ; והבית יוסף הפנה לפרטיה: ומ״ש וכן בכל ברכות שאדם שומע וכו׳ מדברי בה״ג הוא וכ״כ סמ״ג ויתבאר בסימן רט״ו (בית יוסף או״ח קצ״ח).
ד. ואם הם י׳ · וה״ה אם היה שם — בעשרה, ומי שהיה שם
בעשרה מזמנין בשם, ותשובת הנכנס נמשכת אחריהם: ואם הם י׳ אומר ברוך אלהינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד (שו״ע או״ח קצ״ח:א). וכן הביא הטור בשם בעל הלכות גדולות: וכתב בה״ג ואי הוו י׳ אומר ברוך אלהינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד (טור או״ח קצ״ח). ודקדק המשנה ברורה שאף כאן הכל תלוי בשמיעת ההזמנה: היינו כששמע להמברך שאמר נברך לאלהינו ואם שמע רק להעונים אומר רק אמן בלבד (מ״ב קצ״ח:ו).
ומי שלא נכנס אלא היה שם מתחלה ולא אכל: וה״ה אם היה שם כשגמרו מלאכול ולא אכל עמהם כך הוא עונה אחר המברך ואחר העונים (שו״ע או״ח קצ״ח:א). תמצית: הלה לא הפסיד כלום מן הזימון, ולפיכך הוא עונה שתי עניות: ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד אחר המברך, ואמן אחר המסובין. וכן פירש המשנה ברורה: אף שאמר מתחלה עם המסובין ברוך ומבורך וכו׳ צריך לענות לבסוף אמן ג״כ אחר העונים (מ״ב קצ״ח:ז).
הסימן במשפט אחד: הנכנס ולא אכל עונה לפי מה שהוא שומע — ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד אם שמע את ההזמנה, אמן אם לא שמע אלא את עניית המסובין, ברוך אלהינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד בעשרה ; ומי שהיה שם מתחלה עונה אחר המברך ואחר העונים.
מקרים מעשיים
מקרה א — נכנסתי בשעה שאמרו «נברך שאכלנו משלו»
המצב: זה עתה באתי, לא אכלתי כלום, ושמעתי את המברך מזמין.
ההנהגה: עונה ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד — אם נכנס כשאומר המברך נברך שאכלנו משלו עונה אחריו ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד (שו״ע או״ח קצ״ח:א). ואינו אומר ברוך שאכלנו משלו, שהרי לא אכל. ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה ב — נכנסתי רגע אחד מאוחר: המסובין כבר עונים
המצב: הפסדתי את ההזמנה, ושמעתי את המסובין אומרים «ברוך שאכלנו משלו».
ההנהגה: עונה אמן — ואם נכנס כשאחרים עונים ברוך שאכלנו משלו עונה אחריהם אמן (שו״ע או״ח קצ״ח:א) ; וטעמו פשוט: כיון שלא שמע מפי המזמן שבקשו לברך (מ״ב קצ״ח:ג). והרמ״א עשאה כלל: וכן בכל הברכו׳ שאדם שומע חייב לענות אמן (רמ״א או״ח קצ״ח:א). ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה ג — ישבתי עמהם ולא אכלתי ; ואם הם עשרה?
המצב: נשארתי אצל השולחן עד סוף הסעודה ולא אכלתי ; או שהזימון בעשרה.
ההנהגה: מי שהיה שם מתחלה עונה שתי עניות — כך הוא עונה אחר המברך ואחר העונים (שו״ע או״ח קצ״ח:א) ; ובעשרה נוסח עניתו אחר המברך ברוך אלהינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד (שו״ע או״ח קצ״ח:א). והוסיף המשנה ברורה דין סמוך שאין לערבו בשלנו — שהשותה יכול לענות כמסובין: ואם שתה אפילו לא נצטרף עמהם כלל יכול לומר ברוך שאכלנו וכו׳ דשתיה בכלל אכילה (מ״ב קצ״ח:א). ולמעשה — כהוראת הרב.
שאלות להבנה
בחן את הבנתך:
- מפני מה אין הנכנס יכול לענות ברוך שאכלנו משלו כשאר המסובין?
- מה מכריע בין ברוך ומבורך לבין אמן?
- הגמרא מעמידה את רב זביד ורב פפא זה מול זה — באיזה מובן אמרה ולא פליגי?
- מה הרחיבה הגהת הרמ״א, ועל פי מי?
- מפני מה מי שהיה שם מתחלה עונה שתי פעמים?
להעמקה נוספת
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖הצטרפות לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול — בא ומצאן כשהן מברכים ; ולא פליגי ; עונה אחר המברך ואחר העונים
- ✨ רמה 3 — סיכום: לחזרה ולזכירה מהירה
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן): שיטת שולחן ערוך הרב — אחד נכנס אצל שלשה שאכלו