סימן קצ״ט · על מי מזמנים ועל מי אין מזמנים

📑 תוכן הלימוד

א. השמש, הכותי ועם הארץ — המשמש, מי שנשתנה, ומי שאינו יודע

סעיף א׳ — השמש שאכל כזית מזמנין עליו

השמש שאכל כזית מזמנין עליו:

סעיף ב׳ — כותי בזמן הזה

כותי בזמן הזה הרי הוא כעובד עבודת אלילים ואין מזמנין עליו:

סעיף ג׳ — עם הארץ גמור מזמנין עליו בזמן הזה

עם הארץ גמור מזמנין עליו בזמן הזה:

ב. עכו״ם, גר ואונן — השייכות והחיוב

סעיף ד׳ — עכו״ם וגר

עכו״ם אין מזמנין עליו ואפי׳ גר שמל ולא טבל אין מזמנין עליו אבל גר גמור מזמנין עליו ויכול לברך בהמ״ז ולומר על שהנחלת לאבותינו:

סעיף ה׳ — אונן בחול

אונן בחול שהוא פטור מלברך אין מזמנין עליו:

ג. נשים ועבדים וקטנים — הזימון שלהם

סעיף ו׳ — נשים ועבדים וקטנים

נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם אבל מזמנין לעצמן ולא תהא חבורה של נשים ועבדים וקטנים מזמנין יחד משום פריצותא דעבדים אלא נשים לעצמן ועבדים לעצמן ובלבד שלא יזמנו בשם:

סעיף ז׳ — נשים מזמנות לעצמן רשות

נשים מזמנות לעצמן רשות אבל כשאוכלות עם האנשי׳ חייבות ויוצאות בזימון שלנו:
הגה אע״פ שאינן מבינות (הרא״ש ומרדכי ריש פרק שלשה שאכלו בשם רש״י):

ד. אנדרוגינוס וטומטום — שתי פנים לספק

סעיף ח׳ — אנדרוגינוס מזמן למינו

אנדרוגינוס מזמן למינו ואינו מזמן לא לאנשים ולא לנשים:

סעיף ט׳ — טומטום אינו מזמן כלל

טומטום אינו מזמן כלל:

ה. קטן ומנודה — הדעת וההרחקה

סעיף י׳ — קטן שהגיע לעונת הפעוטות

קטן שהגיע לעונת הפעוטות ויודע למי מברכין מזמנין עליו ומצטרף בין לשלשה בין לעשרה:
הגה וי״א דאין מצרפין אותו כלל עד שיהא בן שלש עשרה שנה דאז מחזקינן ליה כגדול שהביא שתי שערות (הרא״ש ומרדכי פרק שלשה שאכלו וטור) וכן נוהגין ואין לשנות. וחרש ושוטה אם מכוונים ומבינים מצטרפין לזימון אע״פ שאין החרש שומע הברכה (מהרי״ל):

סעיף י״א — מי שנדוהו על עבירה

מי שנדוהו על עבירה אין מזמנין עליו:

מקרים מעשיים

מקרה 1 — המשמש אכל בעמידה בין תבשיל לתבשיל: נמנה הוא?

מקרה 2 — שלש נשים שאכלו יחד: חייבות בזימון?

מקרה 3 — אין אלא שני גדולים, וילד בן תשע מיסב עמנו

שאלות להבנה

להעמקה נוספת