שולחן ערוך · אורח חיים

Concise summary:

ח׳ seifim: the siman applies three successive measures. The first is structural — «על פירות הארץ מברך בפה״א» (שו״ע או״ח ר״ג:א), with its criterion «דלא מקרי עץ אלא שמוציא עליו מעצו» (רמ״א או״ח ר״ג:ב), «אבל מה שמוציא עליו משרשיו לא מקרי עץ» (רמ״א או״ח ר״ג:ב) — hence «על תותים הגדלים בסנה בורא פרי האדמה» (שו״ע או״ח ר״ג:ב) and «על המאוזי״ש בורא פרי האדמה» (שו״ע או״ח ר״ג:ג). The second is that of significance: «על פירות שמוציאין אילני סרק שהכל» (שו״ע או״ח ר״ג:ד) and «בני אסא אע״ג דבשלן והויין כפירות אינו מברך אלא שהכל» (שו״ע או״ח ר״ג:ה). The third is that of עיקר: «הזנגביל עיקר ומברך עליו בורא פרי האדמה» (שו״ע או״ח ר״ג:ו) and «בשמים שחוקים ומעורבים עם סוקר הבשמים עיקר» (שו״ע או״ח ר״ג:ז). The last seif adds the measure of intention: «צנון מברך עליו בפה״א» (שו״ע או״ח ר״ג:ח).