✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

The laws of the blessing over the fruits of the ground — עיונים מעמיקים
סימן ר״ג · ח׳ סעיפים
גדר האילן · אילני סרק · בני אסא · זנגביל מרוקח · בשמים שחוקים · צנון
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ר״ג — ח׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות ברכות פרק ח׳), מרדכי ותשובת הגאונים, שבלי הלקט, מגן אברהם, ט״ז, אליה רבה, פרי מגדים, באר היטב, משנה ברורה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
ברכות פרק כיצד מברכין (ל״ה ע״א · ל״ו ע״א · ל״ו ע״ב · מ׳ ע״א · מ׳ ע״ב) · «אבל היכא דכי שקלת ליה לפירי ליתיה לגווזא דהדר מפיק לא מברכינן עליה בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה» (ברכות מ׳ ע״ב)

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table of contents

  1. הקדמת הסוגיא — ברכת פירות הארץ וגדר העץ (ברכות ל״ה ע״א · מ׳ ע״א-ע״ב), וחקירת יסוד הגדר
  2. תותים הגדלים בסנה וגדר האילן — «דלא מקרי עץ אלא שמוציא עליו מעצו» (רמ״א או״ח ר״ג:ב), ומחלוקת ה״ר יצחק וה״ר יוסף
  3. פירות אילני סרק ובני אסא — «על פירות שמוציאין אילני סרק שהכל» (שו״ע או״ח ר״ג:ד), וגדר «דלא חשיבי»
  4. זנגביל מרוקח ובשמים שחוקים — «הזנגביל עיקר ומברך עליו בורא פרי האדמה» (שו״ע או״ח ר״ג:ו), «בשמים שחוקים ומעורבים עם סוקר הבשמים עיקר» (שו״ע או״ח ר״ג:ז)
  5. צנון וסופו להקשות — «צנון מברך עליו בפה״א» (שו״ע או״ח ר״ג:ח) · נפקא מינה · טבלאות

📜 The text of the Choulhan Aroukh — the seifim

דִּינֵי בִּרְכַּת פֵּרוֹת הָאָרֶץ. וּבוֹ ח׳ סְעִיפִים:

א׳: הכלל — על פירות הארץ מברך בורא פרי האדמה. ב׳: תותים הגדלים בסנה — בורא פרי האדמה ; ובהגה גדר האילן, שאינו עץ אלא המוציא עליו מעצו, ואלו כלה עצן בחורף וחוזרות ופורחות משרשיהן. ג׳: המאוזי״ש — בורא פרי האדמה. ד׳: פירות אילני סרק — שהכל. ה׳: בני אסא — שהכל, ואף שבישלן והרי הן כפירות. ו׳: זנגביל מרוקח — בורא פרי האדמה, ואף ביבש שריקחוהו, שהזנגביל עיקר. ז׳: בשמים שחוקים בסוקר — הבשמים עיקר, ומברך כדין אותן בשמים. ח׳: צנון — בורא פרי האדמה.

Concise summary:

ח׳ seifim: the siman applies three successive measures. The first is structural«על פירות הארץ מברך בפה״א» (שו״ע או״ח ר״ג:א), with its criterion «דלא מקרי עץ אלא שמוציא עליו מעצו» (רמ״א או״ח ר״ג:ב), «אבל מה שמוציא עליו משרשיו לא מקרי עץ» (רמ״א או״ח ר״ג:ב) — hence «על תותים הגדלים בסנה בורא פרי האדמה» (שו״ע או״ח ר״ג:ב) and «על המאוזי״ש בורא פרי האדמה» (שו״ע או״ח ר״ג:ג). The second is that of significance: «על פירות שמוציאין אילני סרק שהכל» (שו״ע או״ח ר״ג:ד) and «בני אסא אע״ג דבשלן והויין כפירות אינו מברך אלא שהכל» (שו״ע או״ח ר״ג:ה). The third is that of עיקר: «הזנגביל עיקר ומברך עליו בורא פרי האדמה» (שו״ע או״ח ר״ג:ו) and «בשמים שחוקים ומעורבים עם סוקר הבשמים עיקר» (שו״ע או״ח ר״ג:ז). The last seif adds the measure of intention: «צנון מברך עליו בפה״א» (שו״ע או״ח ר״ג:ח).

1. הקדמת הסוגיא — ברכת פירות הארץ וגדר העץ

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בכלל עצמו — לשון מרן : «על פירות הארץ מברך בפה״א» (שו״ע או״ח ר״ג:א). ויסודו במשנה — «ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה» (ברכות ל״ה ע״א), וכנגדה «על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ» (ברכות ל״ה ע״א). ובו ח׳ סעיפים, ועניינם אחד: מקרי הגבול של פרי הארץ — מה שנראה כעץ ואינו עץ, מה שגדל בעץ ואינו חשוב פרי, ומה שנתערב בחברו ומי משניהם עיקר.
תורת הגדרים בגמרא: המבחן שנתנה הגמרא לפרי העץ הוא «היכא מברכינן בורא פרי העץ היכא דכי שקלת ליה לפירי איתיה לגווזא והדר מפיק» (ברכות מ׳ ע״א), וכנגדו «אבל היכא דכי שקלת ליה לפירי ליתיה לגווזא דהדר מפיק לא מברכינן עליה בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה» (ברכות מ׳ ע״ב). ובדיעבד שנינו «בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא» (ברכות מ׳ ע״א), ואילו «ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא» (ברכות מ׳ ע״א). ולשון הרמב״ם: «ועל פרות הארץ והירקות מברכין עליהן בתחלה בורא פרי האדמה» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה א׳). תמצית: נמצא שכל סימננו העמדת מבחן זה בשמונה מקרים, ובצירוף שני גדרים נוספים — חשיבות הפרי, ועיקר וטפל.
החקירה היסודית — גדר «פרי העץ»: גדר בצמח (מהו טיבו של האילן), או גדר בפרי (אם בא ממקור המתקיים)? ונפקא מינה: בצמח שגזעו מתקיים ואינו מוציא אלא פעם אחת בלבד ; ובצמח שעליו יוצאין מן השורש וגזעו מתקיים ; ובעיקר — לשון הטור, שנתן סימן שלישי: «וסימן לידע איזהו פרי עץ או פרי האדמה כל אילן שעושה פירות משנה לשנה נקרא פרי העץ» (טור או״ח סימן ר״ג). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. תותים הגדלים בסנה וגדר האילן (שו״ע או״ח ר״ג:ב-ג)

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: «על תותים הגדלים בסנה בורא פרי האדמה» (שו״ע או״ח ר״ג:ב).
ובהגה: «דלא מקרי עץ אלא שמוציא עליו מעצו» (רמ״א או״ח ר״ג:ב) ; «אבל מה שמוציא עליו משרשיו לא מקרי עץ» (רמ״א או״ח ר״ג:ב) ; «והני כיון דכלה עציו לגמרי בחורף והדר פרח משרשיו מברכים עליו בורא פרי האדמה» (רמ״א או״ח ר״ג:ב).
סעיף ג׳: «על המאוזי״ש בורא פרי האדמה» (שו״ע או״ח ר״ג:ג).
שורש הדין (טור ובית יוסף): נתן הטור שני סימנים — «וסימן לידע איזהו פרי עץ או פרי האדמה כל אילן שעושה פירות משנה לשנה נקרא פרי העץ» (טור או״ח סימן ר״ג), «אבל כל דבר שאין שרשיו נשארין בארץ וצריכין לזורעו בכל שנה נקרא פה״א» (טור או״ח סימן ר״ג). ובתותים נחלקו הראשונים: «היה אומר ה״ר יצחק תותין הגדלין בסנה וכיוצא בהן מברכין עליהן בפה״ע שמין אילן הם» (טור או״ח סימן ר״ג), וכנגדו «וה״ר יוסף כתב שיש לברך עליהן בפה״א לפי שמצא בתשובת הגאונים» (טור או״ח סימן ר״ג), ולשון הגאונים «כל אילן שיבש בסיתוא וכלו גוזיה וטרפיה לגמרי והדר פארי משרשיו מברכין עליו בפה״א» (טור או״ח סימן ר״ג) ; וסיים הטור «וא״א הרא״ש ז״ל היה נוהג כדברי ר״י» (טור או״ח סימן ר״ג). ובבית יוסף הובא מקור הגאונים: «כל שמוציא עלין מעיקרו עשב הוא וכל שמוציא עלין מעצו עץ הוא» (בית יוסף או״ח סימן ר״ג), ומיד אחריו «והני מוז״י כיון דכלו עציו לגמרי והדר פארי משרשיו מברכין עליו בפה״א» (בית יוסף או״ח סימן ר״ג) — הוא סעיף ג׳ שבשלחן ערוך.
קושיא — שני סימנים נאמרו כאן ואינם אחד: סימן הטור תלוי בקיום הפירות משנה לשנה, וסימן ההגה תלוי במוצא העלין. ומה בין זה לזה, ולמה הוצרכו לשניהם?
תירוץ: תמצית: שני הסימנים באים לברר דבר אחד — אם יש כאן גזע קיים שהפרי יוצא ממנו. הטור בחנו מצד הזמן, אם חוזר ומוציא בשנה הבאה ; וההגה מצד המבנה, אם העלין יוצאין מן העץ או מן השורש. ואין הם אלא שני פנים למבחן הגמרא, שהגזע קיים והדר מפיק. ומעלת סימן ההגה שהוא ניכר לעין בשעת האכילה, ואין צריך להמתין לשנה הבאה כדי לדעת במה לברך. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
עיון בהכרעה — למה הניחו מרן והרמ״א את דעת ה״ר יצחק והרא״ש? תמצית: מלבד שרוב הראשונים והגאונים נקטו כן, יש כאן סברה מכרעת מצד הספק עצמו: שנינו במשנה «בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא» (ברכות מ׳ ע״א), ואילו «ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא» (ברכות מ׳ ע״א). נמצא שהמברך בורא פרי האדמה עומד בשתי הדעות, והמברך בורא פרי העץ מסתכן בברכה לבטלה אם ההלכה כגאונים. ולפיכך אין תמה שההכרעה נטתה לצד האדמה. ומכל מקום העיר המשנה ברורה שיש מן המינים הללו שענפם מתקיים — «שכן הענף מתקיים ימים הרבה» (משנה ברורה, מ״ב ר״ג:ג) — ובהם דעת כמה אחרונים לברך בורא פרי העץ, ואין דנין את שמות המינים אלא את הצמח עצמו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«דלא מקרי עץ אלא שמוציא עליו מעצו» (רמ״א או״ח ר״ג:ב) ; «אבל מה שמוציא עליו משרשיו לא מקרי עץ» (רמ״א או״ח ר״ג:ב).

3. פירות אילני סרק ובני אסא (שו״ע או״ח ר״ג:ד-ה)

לשון השלחן ערוך

סעיף ד׳: «על פירות שמוציאין אילני סרק שהכל» (שו״ע או״ח ר״ג:ד).
סעיף ה׳: «בני אסא אע״ג דבשלן והויין כפירות אינו מברך אלא שהכל» (שו״ע או״ח ר״ג:ה).
שורש הדין (בית יוסף בשם שבלי הלקט ותשובת הגאונים): «האוכל ממה שמוציאים אילני סרק אין מברכין עליהם אלא שהכל דלא חשיבי לברוכי בפה״ע» (בית יוסף או״ח סימן ר״ג) ; ובבני אסא הביא ראיה מארבעת המינים — «וכיון דאמרי׳ הדס וערבה אינם עושים פירות שמע מינה דפירות בני אסא לאו פירות נינהו» (בית יוסף או״ח סימן ר״ג). ובמשנה ברורה נתפרש מה הם: «בני אסא היינו ענבים קטנים שרגילין להמצא בהדסים» (משנה ברורה, מ״ב ר״ג:ו), וטעמם «דלא חשיבי והו״ל כפירות שמוציאין אילני סרק» (משנה ברורה, מ״ב ר״ג:ז) ; ובאילני סרק פירש «אבל כאן מיירי בפירות גרועים כגון תפוחים קטנים ואגסים קטנים הגדילים בעצי היער שאינם ראוים לאכילה כשהם חיים» (משנה ברורה, מ״ב ר״ג:ה).
חקירה — «דלא חשיבי»: חסרון בשם פרי (שאין עליו תורת פרי כלל), או חסרון במעלת הברכה (פרי הוא, אלא שאינו ראוי לברכת פרי העץ)? ונפקא מינה: לברכה אחרונה ; ולשיעור אכילה ; ולפרי אילן סרק שנשתבח על ידי בישול. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
קושיא — הרי בסעיף ה׳ מפורש שאף לאחר שבישלן והרי הן כפירות אינו מברך אלא שהכל ; ואילו בסעיף ו׳ אמר מרן בזנגביל יבש שכיון שנעשה ראוי לאכילה חוזרת אליו ברכתו. ומה בין תיקון לתיקון?
תירוץ: תמצית: שני חסרונות שונים הם, ואין התיקון האחד מועיל לחברו. בזנגביל החסרון בראויות — פרי חשוב הוא מעיקרו, אלא שיבשותו מנעתו מאכילה, וכשהוכשר חזר לעצמו ; ולכך דקדק מרן «כיון שע״י כך הוא ראוי לאכילה» (שו״ע או״ח ר״ג:ו). ובאילני סרק ובבני אסא החסרון בחשיבות, ואין הבישול עושה חשיבות — שהחשיבות תלויה במה שבני אדם מגדלין ומבקשין לשמו, ולא במה שאפשר לעשות ממנו בדיעבד. ומשום כך נקטו הראשונים בהם לשון «דלא חשיבי לברוכי בפה״ע» (בית יוסף או״ח סימן ר״ג), לשון מעלה, ולא לשון ראויות. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«על פירות שמוציאין אילני סרק שהכל» (שו״ע או״ח ר״ג:ד) ; «בני אסא אע״ג דבשלן והויין כפירות אינו מברך אלא שהכל» (שו״ע או״ח ר״ג:ה).

4. זנגביל מרוקח ובשמים שחוקים — עיקר וטפל (שו״ע או״ח ר״ג:ו-ז)

לשון השלחן ערוך

סעיף ו׳: «על זנגביל שמרקחים אותו כשהוא רטוב בפה״א» (שו״ע או״ח ר״ג:ו) ; «ונראה דה״ה אם מרקחים אותו יבש כיון שע״י כך הוא ראוי לאכילה» (שו״ע או״ח ר״ג:ו) ; «הזנגביל עיקר ומברך עליו בורא פרי האדמה» (שו״ע או״ח ר״ג:ו).
סעיף ז׳: «בשמים שחוקים ומעורבים עם סוקר הבשמים עיקר» (שו״ע או״ח ר״ג:ז) ; «ומברך עליהם כדין ברכת אותן בשמים» (שו״ע או״ח ר״ג:ז).
שורש הדין (ברכות ל״ו ע״ב): אמר רבא «האי המלתא דאתיא מבי הנדואי שריא ומברכינן עלה בורא פרי האדמה» (ברכות ל״ו ע״ב), והקשו עליה ממה שאמר «כס פלפלי ביומא דכפורי פטור כס זנגבילא ביומא דכפורי פטור» (ברכות ל״ו ע״ב), ותירצו «לא קשיא הא ברטיבתא הא ביבשתא» (ברכות ל״ו ע״ב). ומכאן פסק הרמב״ם «הפלפלין והזנגביל בזמן שהן רטבין מברך עליהן בורא פרי האדמה» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ז׳), «אבל יבשין אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם מפני שהן תבלין ואינו אכל» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ז׳). ובבשמים כתב הטור «כתב הר״מ מרוטנבורג נראה לי על בשמים שחוקין מעורבין יחד בסוכרא מברכין בפה״א כמו הומלתא» (טור או״ח סימן ר״ג).
חקירה — «הבשמים עיקר»: דין עיקר וטפל הוא (שהסוקר נטפל לבשמים ונפטר בברכתם), או שאין כאן תערובת כלל אלא בשמים בכלי אחר (שהסוקר אינו נחשב מאכל בפני עצמו כאן)? ונפקא מינה: אם נתן סוקר הרבה ובשמים מעט ואכל מן הסוקר לבדו ; ואם נמלך לאכול מן הסוקר בפני עצמו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
קושיא — הבשמים שחוקים ואבדה צורתם, והם מיעוט כנגד הסוקר ; ובכל תערובת הולכין אחר הרוב, ואם כן למה לא ייבטלו?
תירוץ: כבר עמד על כך הבית יוסף וכתב «אבל הכא שהבשמים אינם מבושלים עם הסוקר ה״א דסוקר עיקר ומברך שהכל» (בית יוסף או״ח סימן ר״ג), וסיים «קמ״ל דהכא נמי הבשמים הם עיקר ומברכים עליהם» (בית יוסף או״ח סימן ר״ג). תמצית: אין העיקר נקבע ברוב הכמות אלא במגמת האוכל — ומאחר שאין הסוקר בא אלא למתק את הבשמים, הרי הוא משמש להם ואינו מבטלם, ואף שהוא הרוב. ומטעם זה עצמו לא נשתנתה ברכת הזנגביל על ידי הדבש שריקחוהו בו, וכלשון המשנה ברורה «אשמעינן דע״י ריקוח שמרקחין אותו בדבש לא נשתנה ברכתו מאלו אכלו חי דברכתו בפה״א» (משנה ברורה, מ״ב ר״ג:ח). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
דקדוק בין הטור למרן: הטור הביא בשם המהר״ם מרוטנבורג לברך על אותה תערובת «בפה״א כמו הומלתא» (טור או״ח סימן ר״ג) — ברכה קבועה אחת ; ואילו מרן כתב «ומברך עליהם כדין ברכת אותן בשמים» (שו״ע או״ח ר״ג:ז). תמצית: לשון מרן מפרידה בין שתי שאלות שהיו כרוכות זו בזו — על מה מברכין (על הבשמים, ולא על הסוקר), ומה מברכין (כל בושם כברכתו). ולפי זה אין סעיף ז׳ מוסיף ברכה חדשה כלל, אלא קובע את מקום העיקר ומחזיר כל מין לדינו — ובושם שהוא פרי העץ ברכתו בורא פרי העץ, ושהוא פרי האדמה ברכתו בורא פרי האדמה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«הזנגביל עיקר ומברך עליו בורא פרי האדמה» (שו״ע או״ח ר״ג:ו) ; «בשמים שחוקים ומעורבים עם סוקר הבשמים עיקר» (שו״ע או״ח ר״ג:ז) ; «לא קשיא הא ברטיבתא הא ביבשתא» (ברכות ל״ו ע״ב).

5. צנון וסופו להקשות (שו״ע או״ח ר״ג:ח) · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

סעיף ח׳: «צנון מברך עליו בפה״א» (שו״ע או״ח ר״ג:ח). ובטור נתפרש הקושי הנדחה: «צנון מברך עליו בפה״א אע״ג דסופו להקשות» (טור או״ח סימן ר״ג).
שורש הדין (ברכות ל״ו ע״א): נחלקו רב יהודה ושמואל בקורא, והביא שמואל ראיה לרב יהודה — «דהא צנון סופו להקשות ומברכינן עליה בורא פרי האדמה» (ברכות ל״ו ע״א) ; ודחתה הגמרא «צנון נטעי אינשי אדעתא דפוגלא» (ברכות ל״ו ע״א), כלומר שאין הצנון והקורא שווים, שזה נוטעין אותו לשמו וזה אינו נוטעין אותו לשמו. ובבית יוסף: «שאע״פ שסופו להקשות כלומר שאם אינו תולשו בעתו הוא מתקשה כעץ אפ״ה מברכין עליו בפה״א» (בית יוסף או״ח סימן ר״ג). ובמשנה ברורה: «דנטעי אינשי אדעתא לאוכלו כשהוא רך» (משנה ברורה, מ״ב ר״ג:יד).
חקירה — «אדעתא דפוגלא»: כוונת הנוטע קובעת את שם הפרי, או שאינה אלא סימן ומגלה מה הוא באמת? ונפקא מינה: במקום שנשתנה מנהג בני אדם ; ובאדם יחיד שנטע על דעת אחרת מן העולם ; ובצמח שדרכו בו חלוקה ממקום למקום. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
קושיא — הרי בסעיפים ד׳-ה׳ למדנו שהחשיבות היא הקובעת, ובסעיף ח׳ למדנו שדעת הנוטע היא הקובעת ; ואם הכל תלוי בדעת בני אדם, במה חלוקים שני הגדרים?
תירוץ: תמצית: חשיבות ודעת הנוטע שני עניינים הם, אף ששניהם באדם תלויים. החשיבות נמדדת בפרי עצמו: אם הוא מאכל שבני אדם מחשיבין, או פרי גרוע שאין מבקשין אותו — ובה נחתך אם ירד לשהכל. ודעת הנוטע נמדדת בזמן: על איזה שלב של הצמח כוונו בנטיעתו — ובה נחתך על פי איזה מצב תיקבע ברכתו. ולפיכך הצנון חשוב הוא ואינו יורד לשהכל כלל, וכל דיונו אינו אלא אם דנין אותו כרך או כקשה ; ואילו בני אסא, אף שברור באיזה מצב אוכלין אותם, אינם עולים מפני שאינם חשובים. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

עניןהלכה למעשה
פירות הארץברכתם בורא פרי האדמה (שו״ע או״ח ר״ג:א).
גדר האילןאינו עץ אלא המוציא עליו מעצו ; והמוציאם משרשיו — פרי האדמה (רמ״א או״ח ר״ג:ב).
תותים הגדלים בסנהבורא פרי האדמה (שו״ע או״ח ר״ג:ב) ; ובמין שענפו מתקיים יש אחרונים שמברכין בורא פרי העץ (מ״ב ר״ג:ג).
המאוזי״שבורא פרי האדמה (שו״ע או״ח ר״ג:ג).
פירות אילני סרקשהכל, דלא חשיבי (שו״ע או״ח ר״ג:ד).
בני אסאשהכל, ואף לאחר בישול (שו״ע או״ח ר״ג:ה).
זנגביל מרוקחבורא פרי האדמה, ואף ביבש שריקחו — שהזנגביל עיקר (שו״ע או״ח ר״ג:ו).
בשמים שחוקים בסוקרהבשמים עיקר, ומברך כדין אותן בשמים (שו״ע או״ח ר״ג:ז).
צנוןבורא פרי האדמה, אף שסופו להקשות (שו״ע או״ח ר״ג:ח).

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

העניןהדיןהמקור
כלל הברכותפירות האילן בפה״ע, ופירות הארץ בפה״אברכות ל״ה ע״א · רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה א׳ · שו״ע או״ח ר״ג:א
מבחן הגזעאיתיה לגווזא והדר מפיק — פרי העץברכות מ׳ ע״א · ברכות מ׳ ע״ב
בדיעבדעל פירות האילן בפה״א יצא, ועל פירות הארץ בפה״ע לא יצאברכות מ׳ ע״א · רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה י׳
גדר האילןשמוציא עליו מעצו ולא משרשיוטור או״ח סימן ר״ג · בית יוסף או״ח סימן ר״ג · רמ״א או״ח ר״ג:ב
תותים ומאוזי״שבורא פרי האדמהשו״ע או״ח ר״ג:ב · שו״ע או״ח ר״ג:ג · מ״ב ר״ג:א · מ״ב ר״ג:ג
אילני סרק ובני אסאשהכל, דלא חשיביבית יוסף או״ח סימן ר״ג · שו״ע או״ח ר״ג:ד · שו״ע או״ח ר״ג:ה · מ״ב ר״ג:ה · מ״ב ר״ג:ז
זנגבילרטוב בפה״א, יבש תבלין — ומרוקח חוזר לברכתוברכות ל״ו ע״ב · רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ז׳ · שו״ע או״ח ר״ג:ו · מ״ב ר״ג:ט
בשמים בסוקרהבשמים עיקרטור או״ח סימן ר״ג · בית יוסף או״ח סימן ר״ג · שו״ע או״ח ר״ג:ז · מ״ב ר״ג:יג
צנוןבפה״א, דנטעי אינשי אדעתא דפוגלאברכות ל״ו ע״א · טור או״ח סימן ר״ג · שו״ע או״ח ר״ג:ח · מ״ב ר״ג:יד
גמרא: ברכות פרק כיצד מברכין (ל״ה ע״א · ל״ו ע״א · ל״ו ע״ב · מ׳ ע״א · מ׳ ע״ב)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות ברכות פרק ח׳) · מרדכי ותשובת הגאונים · שבלי הלקט · ה״ר יצחק וה״ר יוסף · רא״ש · מהר״ם מרוטנבורג · טור · בית יוסף · שלחן ערוך ורמ״א
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · אליה רבה · פרי מגדים · באר היטב · שערי תשובה · משנה ברורה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)

📖Join the chavrusa