✦ ❖ ✦
DAAT · LEVEL 1 — INTRODUCTION
Siman ר״ג · The blessing over the fruits of the ground
דיני ברכת פירות הארץ — the rule (על פירות הארץ מברך בפה״א), the criterion that separates tree from herb (שמוציא עליו מעצו), brambleberries and the מאוזי״ש, what is not enough of a fruit (אילני סרק, בני אסא), preserved ginger and sweetened spices (עיקר וטפל), and the radish that ends up hardening
סימן ר״ג · ח׳ סעיפים
דיני ברכת פירות הארץ
🌱 Introductory level · מתחילים
✦ ❖ ✦
The preceding siman gave the blessing over the fruits of the tree. This one takes the other side — the fruits of the ground — and it does so not with the potato or the carrot, where nobody hesitates, but with eight borderline cases: a berry that grows on a woody bramble, a banana, the fruit of a wild tree, a myrtle berry, preserved ginger, spices drowned in sugar, and a radish that ends up hardening like wood. The Hebrew text, an English translation and an explanation of the ח׳ seifim, with a section of practical cases.
Subject: The blessing over the fruits of the ground — the rule, the definition of a tree, barren trees and myrtle berries, ginger and spices, and radish
Source: שולחן ערוך אורח חיים סימן ר״ג · ח׳ סעיפים
Compiled by: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
The whole law of blessings over plants rests on one line of the Mishna: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ (ברכות ל״ה ע״א), and ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה (ברכות ל״ה ע״א). What remains is to know where the line runs. It cannot be seen with the eye: a raspberry cane has wood, a banana plant has a trunk — and neither is a tree for the purposes of the blessing. Our siman supplies the criterion and then tests it on eight cases. And it adds a second, quite different question: when one food comes with another, which of the two governs? We study here at the level of principle; for personal practice one follows one's Rav.
📑 Plan of the study
A. הכלל וגדר האילן (seifim 1-3) — the fruit of the ground, and what is not a tree
B. אילני סרק ובני אסא (seifim 4-5) — what grows on wood without being a fruit
C. זנגביל מרוקח ובשמים שחוקים (seifim 6-7) — עיקר וטפל in preserves and mixtures
D. צנון (seif 8) — the plant judged by the intention of the one who sows it
1-3. Practical cases and questions for review
A. הכלל וגדר האילן — the fruit of the ground and what is not a tree
פְּרִי הָאֲדָמָה — the fruit of the ground. The Mishna set two blessings side by side: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ (ברכות ל״ה ע״א) and ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה (ברכות ל״ה ע״א). Siman 202 dealt with the first, ours with the second. But where exactly does the line run? The Gemara draws it with a very concrete test: היכא מברכינן בורא פרי העץ היכא דכי שקלת ליה לפירי איתיה לגווזא והדר מפיק (ברכות מ׳ ע״א) — a tree is one whose branch remains after the fruit is picked and produces again. And conversely: אבל היכא דכי שקלת ליה לפירי ליתיה לגווזא דהדר מפיק לא מברכינן עליה בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה (ברכות מ׳ ע״ב).
Seif 1 — על פירות הארץ מברך בפה״א
על פירות הארץ מברך בפה״א:
Seif 1: over the fruits of the ground one blesses borei pri ha'adama.
The bare rule: על פירות הארץ מברך בפה״א (שו״ע או״ח ר״ג:א) — בפה״א being the abbreviation of בורא פרי האדמה. The Rambam writes it out in full: ועל פרות הארץ והירקות מברכין עליהן בתחלה בורא פרי האדמה (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה א׳).
Why the precision matters: the two errors are not equal. בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא (ברכות מ׳ ע״א), but ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא (ברכות מ׳ ע״א). summary: the ground carries the tree, so "fruit of the ground" remains true of an apple; the tree does not carry the vegetable, and "fruit of the tree" is simply false of a radish. That is why the eight cases which follow are not a luxury.
Seif 2 — על תותים הגדלים בסנה
על תותים הגדלים בסנה בורא פרי האדמה: הגה דלא מקרי עץ אלא שמוציא עליו מעצו אבל מה שמוציא עליו משרשיו לא מקרי עץ והני כיון דכלה עציו לגמרי בחורף והדר פרח משרשיו מברכים עליו בורא פרי האדמה: [טור ומרדכי בשם תשובת הגאונים]:
Seif 2: over brambleberries that grow on a bramble — borei pri ha'adama. Gloss: for only that which puts out its leaves from its wood is called a tree; but what puts out its leaves from its roots is not called a tree. And these, since their wood dies away entirely in the winter and they then blossom again from their roots, one blesses over them borei pri ha'adama. [Tur, and Mordechai in the name of a responsum of the Geonim]
The case: על תותים הגדלים בסנה בורא פרי האדמה (שו״ע או״ח ר״ג:ב). These are berries growing on a woody bramble — blackberries, raspberries and the like: they have every appearance of a tree fruit.
The gloss supplies the criterion — and this is the heart of the siman: דלא מקרי עץ אלא שמוציא עליו מעצו (רמ״א או״ח ר״ג:ב), and אבל מה שמוציא עליו משרשיו לא מקרי עץ (רמ״א או״ח ר״ג:ב). The Beit Yossef cites it from the Geonim in the name of a baraita: כל שמוציא עלין מעיקרו עשב הוא וכל שמוציא עלין מעצו עץ הוא (בית יוסף או״ח סימן ר״ג). summary: the question is not "is there wood?" but "where do the leaves come out from?".
The application: והני כיון דכלה עציו לגמרי בחורף והדר פרח משרשיו מברכים עליו בורא פרי האדמה (רמ״א או״ח ר״ג:ב). summary: a plant whose stem dies each winter and starts again from the root is no tree, whatever it looks like — and this is precisely the Gemara's test, the branch that does not remain to yield fruit again.
Not all held so: the Tur reports היה אומר ה״ר יצחק תותין הגדלין בסנה וכיוצא בהן מברכין עליהן בפה״ע שמין אילן הם (טור או״ח סימן ר״ג), against which וה״ר יוסף כתב שיש לברך עליהן בפה״א לפי שמצא בתשובת הגאונים (טור או״ח סימן ר״ג); and the Tur concludes וא״א הרא״ש ז״ל היה נוהג כדברי ר״י (טור או״ח סימן ר״ג). The Mechaber and the gloss rule with the Geonim. The debate is taken up again at Level 2.
Do not transpose too quickly: the Mishna Beroura notes that some of the berries we call by these names in fact grow on a branch that persists — שכן הענף מתקיים ימים הרבה (משנה ברורה, מ״ב ר״ג:ג) — and for those several Acharonim hold בורא פרי העץ. summary: the siman gives a rule, not a list; it must be applied to the actual plant, and in practice one follows one's Rav.
Seif 3 — על המאוזי״ש
על המאוזי״ש בורא פרי האדמה:
Seif 3: over the מאוזי״ש — the banana — borei pri ha'adama.
The case: על המאוזי״ש בורא פרי האדמה (שו״ע או״ח ר״ג:ג). The word denotes the banana; the Beit Yossef ties it expressly to the very reason given for brambleberries: והני מוז״י כיון דכלו עציו לגמרי והדר פארי משרשיו מברכין עליו בפה״א (בית יוסף או״ח סימן ר״ג).
It is the finest illustration of the criterion: the banana plant bears what looks like a trunk, it is as tall as a tree, and yet that "trunk" dies once it has fruited and the plant starts again from the stock. summary: the halakha looks neither at height nor at hardness but at permanence — the wood that remains and fruits again.
B. אילני סרק ובני אסא — what is not enough of a fruit
Seif 4 — על פירות שמוציאין אילני סרק
על פירות שמוציאין אילני סרק שהכל:
Seif 4: over the fruits produced by barren (non-fruit-bearing) trees — shehakol.
The case: על פירות שמוציאין אילני סרק שהכל (שו״ע או״ח ר״ג:ד). An אילן סרק is a "barren" tree, that is, a non-fruit-bearing one; what it nevertheless produces does not have the standing of a fruit.
The turning point of the siman: until here the question was where does it grow from?; from here it becomes is it worth calling a fruit?. The Beit Yossef, in the name of the Shibolei haLeket: האוכל ממה שמוציאים אילני סרק אין מברכין עליהם אלא שהכל דלא חשיבי לברוכי בפה״ע (בית יוסף או״ח סימן ר״ג). summary: here the blessing follows significance, not botany.
Which fruits are meant? The Mishna Beroura specifies: אבל כאן מיירי בפירות גרועים כגון תפוחים קטנים ואגסים קטנים הגדילים בעצי היער שאינם ראוים לאכילה כשהם חיים (משנה ברורה, מ״ב ר״ג:ה). summary: not every wild tree is meant, but the stunted fruit nobody would eat raw.
Seif 5 — בני אסא
בני אסא אע״ג דבשלן והויין כפירות אינו מברך אלא שהכל:
Seif 5: myrtle berries — although one cooks them and they become like fruit — one blesses over them only shehakol.
The case: בני אסא אע״ג דבשלן והויין כפירות אינו מברך אלא שהכל (שו״ע או״ח ר״ג:ה). אסא is the myrtle; the Mishna Beroura specifies: בני אסא היינו ענבים קטנים שרגילין להמצא בהדסים (משנה ברורה, מ״ב ר״ג:ו).
The novelty lies in the words אע״ג דבשלן: even once cooked, even once edible and "like fruit", they do not rise in rank. The Mishna Beroura: דלא חשיבי והו״ל כפירות שמוציאין אילני סרק (משנה ברורה, מ״ב ר״ג:ז). summary: cooking can make edible what was not, it cannot manufacture significance.
The Beit Yossef's proof comes from elsewhere: among the four species of the lulav two bear fruit and two do not — וכיון דאמרי׳ הדס וערבה אינם עושים פירות שמע מינה דפירות בני אסא לאו פירות נינהו (בית יוסף או״ח סימן ר״ג). summary: the Sages classed the myrtle among trees that "do not bear fruit"; what it carries is therefore not a fruit, for blessings too.
C. זנגביל מרוקח ובשמים שחוקים — primary and secondary
Seif 6 — על זנגביל שמרקחים אותו
על זנגביל שמרקחים אותו כשהוא רטוב בפה״א ונראה דה״ה אם מרקחים אותו יבש כיון שע״י כך הוא ראוי לאכילה הזנגביל עיקר ומברך עליו בורא פרי האדמה:
Seif 6: over ginger that is preserved while still moist — borei pri ha'adama. And it appears that the same applies if it is preserved dry, since thereby it becomes fit to be eaten: the ginger is primary, and one blesses over it borei pri ha'adama.
The case: על זנגביל שמרקחים אותו כשהוא רטוב בפה״א (שו״ע או״ח ר״ג:ו). Its source is the Gemara: האי המלתא דאתיא מבי הנדואי שריא ומברכינן עלה בורא פרי האדמה (ברכות ל״ו ע״ב) — a ginger preparation brought from India.
Fresh and dry are not the same: the Gemara resolves it with לא קשיא הא ברטיבתא הא ביבשתא (ברכות ל״ו ע״ב), and the Rambam draws the rule — הפלפלין והזנגביל בזמן שהן רטבין מברך עליהן בורא פרי האדמה (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ז׳), whereas אבל יבשין אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם מפני שהן תבלין ואינו אכל (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ז׳).
The Mechaber's novelty: ונראה דה״ה אם מרקחים אותו יבש כיון שע״י כך הוא ראוי לאכילה (שו״ע או״ח ר״ג:ו). Preserving dried ginger makes it fit to eat once more — and its proper blessing returns to it. The Mishna Beroura: הכא דע״י ריקוח נעשה ראוי לאכילה חוזר לברכתו הראויה (משנה ברורה, מ״ב ר״ג:ט).
And the honey does not take over: הזנגביל עיקר ומברך עליו בורא פרי האדמה (שו״ע או״ח ר״ג:ו). The Mishna Beroura: אשמעינן דע״י ריקוח שמרקחין אותו בדבש לא נשתנה ברכתו מאלו אכלו חי דברכתו בפה״א (משנה ברורה, מ״ב ר״ג:ח). summary: the honey is not there to be eaten, it is there to preserve and sweeten — so it follows.
Seif 7 — בשמים שחוקים ומעורבים עם סוקר
בשמים שחוקים ומעורבים עם סוקר הבשמים עיקר ומברך עליהם כדין ברכת אותן בשמים:
Seif 7: spices ground and mixed with sugar — the spices are primary, and one blesses over them according to the law of the blessing proper to those spices.
The case: בשמים שחוקים ומעורבים עם סוקר הבשמים עיקר (שו״ע או״ח ר״ג:ז). Two obstacles are overcome at once: the spices are ground (they have lost their form) and they are the lesser part within the sugar.
The Beit Yossef sets out the question: אבל הכא שהבשמים אינם מבושלים עם הסוקר ה״א דסוקר עיקר ומברך שהכל (בית יוסף או״ח סימן ר״ג) — and the answer: קמ״ל דהכא נמי הבשמים הם עיקר ומברכים עליהם (בית יוסף או״ח סימן ר״ג). The Mishna Beroura adds the reason, the sugar דאינו בא רק למתקו (משנה ברורה, מ״ב ר״ג:יג).
A nuance not to be missed: the Tur wrote, in the name of the Maharam of Rothenburg, כתב הר״מ מרוטנבורג נראה לי על בשמים שחוקין מעורבין יחד בסוכרא מברכין בפה״א כמו הומלתא (טור או״ח סימן ר״ג) — one fixed blessing, that of ginger. The Mechaber, however, writes ומברך עליהם כדין ברכת אותן בשמים (שו״ע או״ח ר״ג:ז). summary: "the spices are primary" does not say which blessing; it says only on what one blesses — and each spice then keeps its own.
D. צנון — the plant and the intention of the one who sows it
Seif 8 — צנון מברך עליו בפה״א
צנון מברך עליו בפה״א:
Seif 8: over a radish one blesses borei pri ha'adama.
The case: צנון מברך עליו בפה״א (שו״ע או״ח ר״ג:ח). The Tur spells out the objection it sets aside: צנון מברך עליו בפה״א אע״ג דסופו להקשות (טור או״ח סימן ר״ג).
The Gemara had made an argument of it: דהא צנון סופו להקשות ומברכינן עליה בורא פרי האדמה (ברכות ל״ו ע״א) — with the reason that closes the matter: צנון נטעי אינשי אדעתא דפוגלא (ברכות ל״ו ע״א), radish is planted in order to be eaten as radish. The Mishna Beroura says the same: דנטעי אינשי אדעתא לאוכלו כשהוא רך (משנה ברורה, מ״ב ר״ג:יד).
A third criterion, then: after "where does it grow from?" and "is it worth calling a fruit?", comes "why is it planted?". The Beit Yossef puts it thus: שאע״פ שסופו להקשות כלומר שאם אינו תולשו בעתו הוא מתקשה כעץ אפ״ה מברכין עליו בפה״א (בית יוסף או״ח סימן ר״ג). summary: a plant is judged not by what it becomes if left forgotten in the ground, but by what it was put into the ground for.
The siman in one sentence: the blessing over plants is settled by three questions, not by appearance. Where do the leaves come out from — שמוציא עליו מעצו and not משרשיו — that is the line between העץ and האדמה (brambleberries, מאוזי״ש). Is the fruit enough of a fruit — if not it falls to שהכל (אילני סרק, בני אסא), and cooking does not change that. And when two foods are mixed, which is the עיקר — the ginger over the honey, the spices over the sugar. The radish closes the siman by adding the measure of intention: נטעי אינשי אדעתא דפוגלא.
Practical cases
Case 1 — Raspberries, blackberries, strawberries: which blessing?
Situation: a bowl of berries is served. Should one say בורא פרי העץ or בורא פרי האדמה?
Practice: the rule is the gloss's — דלא מקרי עץ אלא שמוציא עליו מעצו (רמ״א או״ח ר״ג:ב) — and the Mechaber rules for this very case על תותים הגדלים בסנה בורא פרי האדמה (שו״ע או״ח ר״ג:ב). But the Mishna Beroura notes that some such berries grow on a cane that persists — שכן הענף מתקיים ימים הרבה (משנה ברורה, מ״ב ר״ג:ג) — and several Acharonim say בורא פרי העץ over them. One must therefore know which plant is in front of one. In practice, follow your Rav.
Case 2 — A small fruit picked in the woods
Situation: one finds in a wood tiny wild apples or pears, hard and sour. What does one say?
Practice: על פירות שמוציאין אילני סרק שהכל (שו״ע או״ח ר״ג:ד), and the Mishna Beroura aims at exactly this case — אבל כאן מיירי בפירות גרועים כגון תפוחים קטנים ואגסים קטנים הגדילים בעצי היער שאינם ראוים לאכילה כשהם חיים (משנה ברורה, מ״ב ר״ג:ה). The same reasoning covers myrtle berries: דלא חשיבי והו״ל כפירות שמוציאין אילני סרק (משנה ברורה, מ״ב ר״ג:ז). In practice, follow your Rav.
Case 3 — Preserved ginger and sweetened spice powder
Situation: one eats a piece of preserved ginger, or a preparation of ground spices buried in sugar. Over what does one bless?
Practice: for ginger, הזנגביל עיקר ומברך עליו בורא פרי האדמה (שו״ע או״ח ר״ג:ו), and this holds even when dried ginger was preserved, כיון שע״י כך הוא ראוי לאכילה (שו״ע או״ח ר״ג:ו). For spices, בשמים שחוקים ומעורבים עם סוקר הבשמים עיקר (שו״ע או״ח ר״ג:ז), but note what follows: ומברך עליהם כדין ברכת אותן בשמים (שו״ע או״ח ר״ג:ז) — according to the particular spice, not one blessing for all. In practice, follow your Rav.
Questions for review
Check your understanding:
- What is the criterion that makes a plant a tree, and why do neither height nor hardness suffice (seif 2)?
- Why does the מאוזי״ש illustrate that criterion better than any other example (seif 3)?
- What changes in the question between seifim 2-3 and seifim 4-5 (from where does it grow? to what)?
- Why does cooking the בני אסא not suffice to give them the standing of a fruit (seif 5)?
- What exactly differs between the Tur's formulation and the Mechaber's on sweetened spices (seif 7), and what third criterion does the radish add (seif 8)?
To go further
If you wish to go deeper into this siman:
📖Join the chavrusa
- 📚 Level 2 — Lamdan: for the pilpoul — גדר האילן ; חשיבות הפרי ; עיקר וטפל ; אדעתא דפוגלא
- ✨ Level 3 — Synthesis: for review and quick memorisation
- 👑 Level 4 — Daat HaRav (the Alter Rebbe): the approach of the Choulhan Aroukh HaRav — דיני ברכת פירות הארץ