✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

La bénédiction finale sur les fruits — עיונים מעמיקים
סימן ר״ז · סעיף אחד
היקף הברכה האחרונה · ביעא ירקא ומיא · חוץ מחמשת המינים · נוסח הברכה · וחסרונם וחסרונן · מטבע ארוכה ומטבע קצרה · ברכה אחת לכל המינים
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ר״ז — סעיף אחד
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות ברכות פרק ג ופרק ח), תוספות, רבינו יונה ותלמידיו, רא״ש, רבינו ירוחם, תשובת הרשב״א, מגן אברהם, ט״ז, עטרת זקנים, באר הגולה, באר היטב, שערי תשובה, משנה ברורה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
ברכות סוף פרק כיצד מברכין (מ״ד ע״ב) · «אבל ירקא לא ורבי יצחק אמר אפילו ירקא אבל מיא לא ורב פפא אמר אפילו מיא» (ברכות מ״ד ע״ב) · «ולבסוף בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת» (ברכות ל״ז ע״א) · ותלמוד ירושלמי ברכות פרק ו הלכה א

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table des matières

  1. הקדמת הסוגיא — היקף הברכה האחרונה — מחלוקת האמוראים בביעא, ירקא ומיא (ברכות מ״ד ע״ב), «לאפוקי מצות», וחקירת יסוד בגדר ברכה אחרונה
  2. חוץ מחמשת המינים — לשון מרן מול לשון הטור «שאינו משבעת המינין» (טור או״ח סימן ר״ז), ומנין הרמב״ם (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח הלכה א)
  3. נוסח הברכה — «וחסרונן» או «וחסרונם», «שברא» או «שבראת», ושני הפירושים שבטור ובבית יוסף
  4. החתימה — בבלי מול ירושלמי, רבינו ירוחם, תשובת הרשב״א, ותלמידי רבינו יונה — «לא נחתום בשם מספק» (בית יוסף או״ח סימן ר״ז)
  5. ברכה אחת לכל המינים — «מברך לאחר כולם ברכה אחת» (שו״ע או״ח ר״ז:א) · נפקא מינה · טבלאות

📜 Le texte du Choulhan Aroukh — le séif

דין ברכה אחרונה על הפירות. ובו סעיף אחד:

א׳: היקף הברכה — פרי האילן שאינו מחמשת המינים, פירות אדמה וירקות, וכל דבר שאין גידולו מן הארץ: ברכתם האחרונה בורא נפשות רבות. ברכה אחת — אכל מכל המינים הללו, מברך לאחר כולם ברכה אחת. החתימה — וברכה זו חותם בה בלא שם, בלשון: ברוך חי העולמים.

Résumé concis :

סעיף אחד : le siman n'a qu'une phrase, mais elle porte trois décisions. (1) L'étendue — «פירות האילן חוץ מחמשת המינים וכל פירות אדמה וירקות וכל דבר שאין גידולו מן הארץ ברכ׳ אחרונה שלהם בורא נפשות רבות» (שו״ע או״ח ר״ז:א) : ce que la bénédiction d'avant séparait en trois, celle d'après le réunit en une. (2) L'unicité — «ואם אכל מכל מינים אלו מברך לאחר כולם ברכה אחת» (שו״ע או״ח ר״ז:א), et la Mishna Beroura y ajoute la boisson : «ואפילו אכל ושתה יצא בברכה אחת» (משנה ברורה, מ״ב ר״ז:ד). (3) La clôture — «וברכה זו חותם בה בלא שם שיחתום כך ברוך חי העולמים» (שו״ע או״ח ר״ז:א), décision moyenne entre le Bavli, qui ne connaît pas de clôture, et le Yeroushalmi, qui en connaît une avec le Nom.

1. הקדמת הסוגיא — היקף הברכה האחרונה (ברכות מ״ד ע״ב)

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בהיקף — לשון מרן : «פירות האילן חוץ מחמשת המינים וכל פירות אדמה וירקות וכל דבר שאין גידולו מן הארץ ברכ׳ אחרונה שלהם בורא נפשות רבות» (שו״ע או״ח ר״ז:א). ולשון הטור בזה: «שינוי ברכות שבין פרי העץ ופרי האדמה ובין דבר שאין גידולו מן הארץ היינו דוקא בברכה ראשונה אבל ברכה אחרונה שוה בכולם» (טור או״ח סימן ר״ז). ובו סעיף אחד, ושלושה דינים בו: היקף הברכה, אחדותה, וחתימתה.
תורת הסוגיא: מקור הדין בסוף פרק כיצד מברכין — «אמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו על הביעא ועל מיני קופרא בתחלה מברך שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות וכו׳» (ברכות מ״ד ע״ב), ומיד נחלקו בהיקפו: «אבל ירקא לא ורבי יצחק אמר אפילו ירקא אבל מיא לא ורב פפא אמר אפילו מיא» (ברכות מ״ד ע״ב). ובמעשה רב: «מר זוטרא עביד כרב יצחק בר אבדימי ורב שימי בר אשי עביד כרבי יצחק וסימנך חד כתרי ותרי כחד» (ברכות מ״ד ע״ב) ; ולבסוף «אמר רב אשי אנא זמנא דכי מדכרנא עבידנא ככולהו» (ברכות מ״ד ע״ב). והביא הבית יוסף את מסקנת המעשה: «וכתבו התוס׳ וכן אנו נוהגים כרב אשי דמברכין בתר מיא ובתר ירקא בנ״ר וכן הוא דעת כל הפוסקים» (בית יוסף או״ח סימן ר״ז). תמצית: נתפשט ההיקף עד קצהו — אף הירק, ואף המים.
המשך הסוגיא: הקשתה הגמרא מן המשנה — «תנן כל שטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו ויש שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו» (ברכות מ״ד ע״ב), ודקדקה: «בשלמא לרב יצחק בר אבדימי לאפוקי ירקא לרבי יצחק לאפוקי מיא אלא לרב פפא לאפוקי מאי» (ברכות מ״ד ע״ב), ותירצה: «לאפוקי מצות» (ברכות מ״ד ע״ב). תמצית: משנתפשטה הברכה האחרונה על כל מה שנהנה בו הגוף, לא נשאר למשנה מה להוציא מכלל «טעון ברכה לאחריו» אלא המצוות, שברכתן אינה על הנאה כלל.
החקירה היסודית — ברכה אחרונה: חיוב התלוי במאכל (שכל מין חשוב חייב בברכה לאחריו), או חיוב התלוי בהנאה (שכל שנהנה ונתחייב לפניו נתחייב אף לאחריו)? ונפקא מינה: בשותה שלא לצמאו, שכתב בו הרמב״ם «והשותה מים שלא לרוות צמאו אינו טעון ברכה לא לפניו ולא לאחריו» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח הלכה א) — שאם הכל תלוי בחשיבות המין היה ראוי לברך, ואם תלוי בהנאה אין כאן הנאה ; ובמצוות, שיש בהן ברכה לפניהן ואין לאחריהן, וכתירוץ הגמרא «לאפוקי מצות» (ברכות מ״ד ע״ב). ובערוך השלחן העמיד את כל הבנין על שורש התורה: «וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון» (ערוך השלחן ר״ז:א), «דכיון דמן התורה העיקר הוא ברכת המזון שלאחר אכילה» (ערוך השלחן ר״ז:א), ומשם הרחיב: «אלא אפילו ירק ומים שאינם חשובים ולא מזינים, מכל מקום חייבים לברך ברכה אחרונה כשאכל כזית ושתה רביעית» (ערוך השלחן ר״ז:א). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. חוץ מחמשת המינים — לשון מרן מול לשון הטור (שו״ע או״ח ר״ז:א)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «פירות האילן חוץ מחמשת המינים» (שו״ע או״ח ר״ז:א) ; «וכל פירות אדמה וירקות» (שו״ע או״ח ר״ז:א) ; «וכל דבר שאין גידולו מן הארץ» (שו״ע או״ח ר״ז:א) — ובכולם «ברכ׳ אחרונה שלהם בורא נפשות רבות» (שו״ע או״ח ר״ז:א).
שורש הדין (רמב״ם, טור ובית יוסף): שלושת הסוגים שמנה מרן הם ממש שלושת הסוגים שמנה הרמב״ם, ובאותו סדר: «כל פרות האילן מברכין עליהן בתחלה בורא פרי העץ ולבסוף בורא נפשות רבות חוץ מחמשת המינין הכתובין בתורה» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח הלכה א), «והם ענבים ורמונים ותאנים וזיתים ותמרים שהוא מברך עליהן בסוף ברכה אחת מעין שלש» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח הלכה א) ; «ועל פרות הארץ והירקות מברכין עליהן בתחלה בורא פרי האדמה ולבסוף בורא נפשות רבות» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח הלכה א) ; «דברים שאין גדולן מן הארץ כגון בשר וגבינה ודגים וביצים ומים וחלב ודבש וכיוצא בהן בתחלה מברך שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח הלכה א). והטור נקט לשון אחרת: «הלכך אכל פרי העץ שאינו משבעת המינין ופרי האדמה כיון שברכה אחרונה שוה בהם מברך ברכה אחת על שניהם» (טור או״ח סימן ר״ז), ובבית יוסף לא ראה בזה חידוש כלל: «ומ״ש הלכך אכל פרי העץ שאינו מז׳ המינים ופרי האדמה וכו׳ פשוט הוא» (בית יוסף או״ח סימן ר״ז).
קושיא — מרן הוציא מן הכלל «חמשת המינים», והטור הוציא «שבעת המינין», ושניהם מדברים באותו דין עצמו. ואם שבעה הם, מפני מה מנה מרן חמשה ; ואם חמשה, מפני מה קרא להם הטור שבעה?
תירוץ: תמצית: אין כאן מחלוקת אלא שני חתכים באותה רשימה עצמה. הטור מדבר בכלל שבעת המינים כמות שהם ומוציא מהם, ומרן מדבר בפירות האילן — ובשבעת המינים אין פירות אילן אלא חמשה, שהחיטה והשעורה אינן פרי העץ כלל ודינן בברכת המזון או במעין שלש כפי מה שנעשה מהן. וזהו שדקדק הרמב״ם ומנה אותם בשמותם: «והם ענבים ורמונים ותאנים וזיתים ותמרים» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח הלכה א). ומרן עצמו כתב את הסימן שבו נתבאר דינם — ולפיכך אין כאן אלא הפניה, לא חילוק. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — הוצאת חמשת המינים מן הכלל: מיעוט הוא (שאינם בכלל בורא נפשות מעיקרא), או דחייה (שברכת מעין שלש החשובה ממנה דוחה אותה)? ונפקא מינה: באכל תפוחים ותמרים יחד ; ובדיעבד, שבירך על התפוחים ברכה אחרונה של פרי העץ — שכתבו בו «ובדיעבד אם בירך עליהם על העץ ועל פרי העץ יצא» (משנה ברורה, מ״ב ר״ז:א), «אם בירך על תפוחים וכיוצא ברכה אחרונה על העץ ועל פה״ע יצא בדיעבד» (שערי תשובה ר״ז:א). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«אבל ברכה אחרונה שוה בכולם» (טור או״ח סימן ר״ז).

3. נוסח הברכה — «וחסרונן» ושני פירושיה

לשון הטור והגמרא

לשון הטור: «והיא בא״י אמ״ה בורא נפשות רבות וחסרונם על כל מה שברא להחיות בהן נפש כל חי בא״י חי העולמים» (טור או״ח סימן ר״ז).
ולשון הגמרא: «ואילו הכא בתחלה מברך עליו שהכל נהיה בדברו ולבסוף בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת» (ברכות ל״ז ע״א).
שורש הדין (טור, בית יוסף, מגן אברהם ומשנה ברורה): הטור הביא שני פירושים בנוסח. הראשון: «פירוש הברכה בורא נפשות רבות וכל מה שהם חסרים» (טור או״ח סימן ר״ז), «ועל כל שאר הדברים שברא בעולם שלא היו הנפשות חסרים מהם אם לא בראן שאינן אלא להתענג בהן להחיות נפש כל חי» (טור או״ח סימן ר״ז). והשני: «וי״א בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי» (טור או״ח סימן ר״ז). ובבית יוסף נתבארו שני הפירושים בדיוק לשונם: לפירוש הראשון — «בורא נפשות רבות וכל צרכי סיפוקן שהם הדברים שהם הכרחיים לצורך קיום חיותן כמו לחם ומים» (בית יוסף או״ח סימן ר״ז), «וגם על כל שאר הדברים שבראת שאינם הכרחיים לצורך קיום חיותן ואינם אלא להתענג דהיינו פירות וכיוצא בהם שאינם מוכרחים לצורך קיום החיות» (בית יוסף או״ח סימן ר״ז), «ולפירוש זה מלת וחסרונן דבוק עם תחלת הברכה» (בית יוסף או״ח סימן ר״ז), «וכך הם דברי ה״ר יונה» (בית יוסף או״ח סימן ר״ז) ; ולפירוש השני — «כלומר ומלת וחסרונן דבוק עם על כל מה שבראת» (בית יוסף או״ח סימן ר״ז). והכריע בעלי המסורה: «והתוספות והרא״ש כתבו כפירוש הראשון וכ״נ מדברי רש״י» (בית יוסף או״ח סימן ר״ז).
חקירה — «וחסרונן»: מלה המסיימת את מה שלפניה (בורא נפשות וצרכי סיפוקן), או מלה הפותחת את מה שלאחריה (חסרונן מוטל על כל מה שבראת)? ונפקא מינה גדולה בחתימה עצמה, וכפי שהעיר ערוך השלחן: «ואולי מטעם זה סבירא ליה להירושלמי לחתום בשם, משום דשני עניינים הם והוי כברכה ארוכה» (ערוך השלחן ר״ז:ד) — שאם שני עניינים היא, הרי היא מטבע ארוכה וראויה לחתימה ; ואם ענין אחד, מטבע קצרה היא ואין בה חתימה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
קושיא — הגמרא שלנו גורסת «וחסרונן… על כל מה שבראת» (ברכות ל״ז ע״א), והטור גורס «וחסרונם… על כל מה שברא». ואם לשון הגמרא לפנינו, מפני מה שינה הטור, ומפני מה נקטה המשנה ברורה כלשון הטור ולא כלשון הגמרא?
תירוץ: תמצית: שתי הגירסאות עתיקות, וכל אחת נסמכת על טעם. כף החיים העמיד את שתיהן זו כנגד זו: «וחסרונן יש גורסין אותה במ״ם וחסרונם ויש גורסין בנו״ן וחסרונן» (כף החיים ר״ז:ג), וכן «וכן בתיבת שבראת יש גורסין אותה בלא אות תי״ו שברא דרך נסתר ויש גורסין שבראת בתי״ו לנוכח» (כף החיים ר״ז:ג). והמגן אברהם נקט כגירסת הגמרא: «נוסח הברכה בא״י אמ״ה בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי ברוך חי העולמים וכ״ה בכתבים לומר שבראת לנוכח» (מגן אברהם ר״ז:א) ; והמשנה ברורה נקטה כגירסת הטור והסידורים: «נוסח הברכה בא״י אמ״ה בורא נפשות רבות וחסרונם על כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי ברוך חי העולמים» (משנה ברורה, מ״ב ר״ז:ג), ולא דחתה את השניה אלא הניחה כל אחד למנהגו: «וי״א שבראת ונהרא נהרא ופשטיה» (משנה ברורה, מ״ב ר״ז:ג). ואף בערוך השלחן העמיד את הדבר על הדקדוק ולא על הכרעה: «שהקדוש ברוך הוא נגלה מכל נגלה ונסתר מכל נסתר» (ערוך השלחן ר״ז:ג) — ואין לשון נסתר ולשון נוכח סותרות זו את זו בברכה אחת. ועטרת זקנים דקדק בוי״ו: «צ״ל על כל מה שברא בלא וי״ו ולא ועל כל מה שברא וכן כתוב בכל הספרי׳ והכי איתא בגמרא פ׳ כ״מ» (עטרת זקנים או״ח ר״ז). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«ופי׳ בנ״ר מבואר בטור דנותן לו ית׳ שבח על שברא דברים הכרחיים כגון לחם ודברים מועילים אף שאינם הכרח כגון פירות» (משנה ברורה, מ״ב ר״ז:ה).

4. החתימה — מטבע ארוכה או מטבע קצרה (שו״ע או״ח ר״ז:א)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «וברכה זו חותם בה בלא שם שיחתום כך ברוך חי העולמים» (שו״ע או״ח ר״ז:א).
שורש הדין (טור, ירושלמי ובית יוסף): הטור העמיד את שני התלמודים זה מול זה — «ובגמרא דידן אינו מזכיר בה חתימה אבל בירושלמי חותם בא״י חי העולמים» (טור או״ח סימן ר״ז), «וכן היה נוהג א״א הרא״ש ז״ל» (טור או״ח סימן ר״ז). ובירושלמי אכן שנינו: «רבי כשהיה אוכל בשר או ביצה היה אומר אשר ברא נפשות רבות להחיות בהן נפש כל חי ברוך אתה יי חי העולמים» (תלמוד ירושלמי, ברכות פרק ו הלכה א). ובבית יוסף הביא את הצד השלישי, שאין חותמין כלל: «ועל דבר החתימה כתב רבינו ירוחם שלא נהגו לסיים בה» (בית יוסף או״ח סימן ר״ז), ותשובת הרשב״א לשואלו — «שאלת מהו לחתום בברכת בנ״ר לפי שראיתי כתוב בשם רבני צרפת שחותמין בה בא״י חי העולמים» (בית יוסף או״ח סימן ר״ז), «תשובה אתה שמעת אני לא שמעתי ולא ראיתי מי שחותם בה» (בית יוסף או״ח סימן ר״ז). והכרעתו כתלמידי הר״י: «ונראה למורי הרב שזה מטבע קצר הוא וכיון שלא הוזכר בתלמוד שלנו לא נחתום בשם מספק» (בית יוסף או״ח סימן ר״ז), «והנכון לומר חתימת הברכה בלא שם ונימא בא״י בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי ברוך חי העולמים» (בית יוסף או״ח סימן ר״ז), «וכן ראוי לנהוג» (בית יוסף או״ח סימן ר״ז).
קושיא — חתימה שאין בה שם, מה חתימה יש בה? והרי כל גדר החתימה בברכות אינו אלא «ברוך אתה ה׳» בסופה, ומאי אהני לן לומר «ברוך חי העולמים» — אם ראויה לחתימה, תיחתם כדינה, ואם אינה ראויה, מה מקום לחצי חתימה?
תירוץ: תמצית: אין זו חצי חתימה אלא הנהגה שנבנתה מתוך הספק עצמו. המשנה ברורה העמידה את שני צדדיו: «שי״א שהיא מטבע ארוכה וי״א שתקנו בה מטבע קצר בלא חתימה ולכך טוב שיחתום אבל בלא שם» (משנה ברורה, מ״ב ר״ז:ה) — הרי ה«טוב שיחתום» יוצא ידי הסוברים מטבע ארוכה, וה«בלא שם» נמנע מהזכרת שם לדעת הסוברים מטבע קצרה. וכן פירש הט״ז את מהלך ההכרעה: «הטעם שבגמ׳ דידן לית בה חתימה כלל ובירושלמי יש ברוך אתה ה׳ חי עולמים וע״כ אנו חותמים בלא שם» (ט״ז ר״ז:א). ומכאן שההכרעה אינה בין שני התלמודים אלא ביניהם: נוטלין את גוף החתימה מן הירושלמי ואת ההימנעות מן השם מן הבבלי. וכף החיים העיד על התפשטות המנהג: «וכן עמא דבר» (כף החיים ר״ז:ב). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
עיון באחרונים — האם נשאר חולק? תמצית: כן, ובגדול שבגדולים. המשנה ברורה מביאה את דעת הגר״א ואת המנהג בפועל: «ודעת הגר״א לחתום בה בשם כמו שמוזכר בירושלמי ומ״מ העולם לא נהגו כן» (משנה ברורה, מ״ב ר״ז:ה). ולפני כן כבר היה הרא״ש נוהג לחתום בשם, כעדות בנו הטור: «וכן היה נוהג א״א הרא״ש ז״ל» (טור או״ח סימן ר״ז), וכפי שהעתיק כף החיים: «וכתב שכך היה נוהג אביו הרא״ש ז״ל» (כף החיים ר״ז:ב). וערוך השלחן חתם את הענין בלשון של מנהג קבוע: «אבל רבינו הבית יוסף כתב דברכה זו הוא בלא שם, דבגמרא לא נמצא זה וגם ברכה קצרה היא, וכן אנו נוהגין ואין לשנות» (ערוך השלחן ר״ז:ג). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«וכיון שלא הוזכר בתלמוד שלנו לא נחתום בשם מספק» (בית יוסף או״ח סימן ר״ז).

5. ברכה אחת לכל המינים (שו״ע או״ח ר״ז:א) · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «ואם אכל מכל מינים אלו מברך לאחר כולם ברכה אחת» (שו״ע או״ח ר״ז:א).
שורש הדין (טור ואחרונים): הטור תלה את הדין בטעמו במפורש: «הלכך אכל פרי העץ שאינו משבעת המינין ופרי האדמה כיון שברכה אחרונה שוה בהם מברך ברכה אחת על שניהם» (טור או״ח סימן ר״ז) — «כיון שברכה אחרונה שוה בהם» הוא הנותן. ובאחרונים הרחיבוהו אף לשתיה: «והוא הדין אם אכל ושתה» (מגן אברהם ר״ז:א), ובכף החיים העמיד את השיעורים: «והיינו כגון שאכל כזית ושתה רביעית דברכה אחת פוטרתן אבל אם אכל פחות מכזית ושתה פחות מרביעית אין מצטרפין לברך עליהן אפילו ברכה אחת» (כף החיים ר״ז:ו). ובמשנה ברורה «ר״ל דא״צ לברך בורא נפשות עכאו״א דהיא שייכא על כולם ואפילו אכל ושתה יצא בברכה אחת» (משנה ברורה, מ״ב ר״ז:ד).
קושיא — אם ברכה אחת פוטרת כל מה שאכל, מפני מה אינה פוטרת אף את הפת ואת חמשת המינים, והרי אף הם «מה שאכל», ואף הם צריכים ברכה לאחריהם?
תירוץ: תמצית: אין אחדות הברכה נובעת מאחדות האכילה אלא מאחדות הנוסח. וכך דקדק הטור בטעמו — «כיון שברכה אחרונה שוה בהם» (טור או״ח סימן ר״ז) — ולא תלה את הדבר באחדות האכילה. נמצא שאין כאן דין צירוף אלא דין שוויון: כל שברכתו האחרונה אותה ברכה עצמה, אין טעם לכפלה ; וכל שברכתו האחרונה נוסח אחר — ברכת המזון בפת, ומעין שלש בחמשת המינים — אינו נפטר בה כלל, שאין הברכה הזאת ברכתו. ומזה הצד עצמו הבינו האחרונים את הצד שכנגד: כשהברכה כן שייכת בו, פוטרתו אף שלא נתכוון לו — «ואם אכל ושתה הרבה מינים ובירך ברכה אחרונה בנ״ר אדעתא למפטר רק מין אחד פטר הכל ואסור לברך שוב על שאר המינים» (כף החיים ר״ז:ז). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
עיון בספק השיעור — מה הדין במסתפק אם אכל כזית? תמצית: המשנה ברורה נקטה שאין מברכין, שספק ברכות להקל: «אם מסתפק אם אכל כזית בכדי אכילת פרס א״צ לברך בנ״ר» (משנה ברורה, מ״ב ר״ז:ד). וכף החיים הביא את שני הצדדים ונתן עצה שלישית: «ואם נסתפק אם אכל כזית פירות בכדי אכילת פרס מברך בנ״ר הלק״ט ח״ב סימן שי״ג אבל הי״א בהגה״ט חלק עליו וכתב שלא יברך» (כף החיים ר״ז:ה), ואחר כך «ונ״ל דאם אפשר יש לאכול עוד ולשתות כדי שיתחייב בברכה אחרונה על מה שאכל עכשיו ויכוין לפטור גם מה שאכל מקודם ואם א״א יש להרהר הברכה בלבו» (כף החיים ר״ז:ה). ולענין צירוף אכילה ושתיה לשיעור אחד הפנתה המשנה ברורה: «ואם מצטרפין שניהם יחד לכשיעור עיין לקמן בסימן ר״י במ״ב» (משנה ברורה, מ״ב ר״ז:ד). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

עניןהלכה למעשה
פרי האילן שאינו מחמשת המיניםברכה אחרונה — בורא נפשות רבות (שו״ע או״ח ר״ז:א).
פירות אדמה וירקותבורא נפשות רבות (שו״ע או״ח ר״ז:א · רמב״ם הלכות ברכות פרק ח הלכה א).
דבר שאין גידולו מן הארץבורא נפשות רבות, ואף המים (שו״ע או״ח ר״ז:א · מ״ב ר״ז:ב).
שותה שלא לרוות צמאואינו טעון ברכה לא לפניו ולא לאחריו (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח הלכה א).
חמשת המיניםאינם בכלל, וברכתם מעין שלש (שו״ע או״ח ר״ז:א · רמב״ם הלכות ברכות פרק ח הלכה א).
בירך על תפוחים על העץ ועל פרי העץבדיעבד יצא (מ״ב ר״ז:א · שערי תשובה ר״ז:א).
אכל מינים הרבהברכה אחת לאחר כולם (שו״ע או״ח ר״ז:א · טור או״ח סימן ר״ז).
אכל ושתהאף הוא נפטר בברכה אחת (מגן אברהם ר״ז:א · מ״ב ר״ז:ד).
בירך אדעתא למפטר מין אחדפטר הכל, ואסור לברך שוב (כף החיים ר״ז:ז).
מסתפק אם אכל כזיתאינו מברך (מ״ב ר״ז:ד) ; ובכף החיים עצות למעשה (כף החיים ר״ז:ה).
נוסח הברכהבורא נפשות רבות וחסרונם על כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי (מ״ב ר״ז:ג) ; ובמגן אברהם וחסרונן… שבראת (מגן אברהם ר״ז:א).
החתימהברוך חי העולמים, בלא שם (שו״ע או״ח ר״ז:א · בית יוסף או״ח סימן ר״ז · ט״ז ר״ז:א).

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

העניןהדיןהמקור
ביעא ומיני קופראלבסוף בורא נפשות רבותברכות מ״ד ע״ב · רמב״ם הלכות ברכות פרק ח הלכה א · שו״ע או״ח ר״ז:א
ירקא ומיאמחלוקת האמוראים, והלכה כרב פפא וכרב אשיברכות מ״ד ע״ב · בית יוסף או״ח סימן ר״ז · מ״ב ר״ז:ב
כל שטעון ברכה לאחריולאפוקי מצותברכות מ״ד ע״ב · רמב״ם הלכות ברכות פרק ח הלכה ח
ברכה אחרונה שוה בכולםאין השינוי אלא בברכה ראשונהטור או״ח סימן ר״ז · ערוך השלחן ר״ז:א
חוץ מחמשת המיניםענבים ורמונים ותאנים וזיתים ותמרים — מעין שלשרמב״ם הלכות ברכות פרק ח הלכה א · שו״ע או״ח ר״ז:א · כף החיים ר״ז:א
נוסח הברכהבורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראתברכות ל״ז ע״א · טור או״ח סימן ר״ז · מגן אברהם ר״ז:א · מ״ב ר״ז:ג
פירוש «וחסרונן»שני פירושים — דבוק לתחילה או לסוףטור או״ח סימן ר״ז · בית יוסף או״ח סימן ר״ז · ערוך השלחן ר״ז:ד
בלא וי״ועל כל מה שברא, ולא ועל כל מה שבראעטרת זקנים או״ח ר״ז
החתימהבלא שם — ברוך חי העולמיםירושלמי ברכות פרק ו הלכה א · טור או״ח סימן ר״ז · בית יוסף או״ח סימן ר״ז · שו״ע או״ח ר״ז:א · ט״ז ר״ז:א · מ״ב ר״ז:ה
ברכה אחת לכל המיניםואפילו אכל ושתהשו״ע או״ח ר״ז:א · מגן אברהם ר״ז:א · מ״ב ר״ז:ד · כף החיים ר״ז:ו-ז
גמרא: ברכות פרק כיצד מברכין (ל״ז ע״א · מ״ד ע״ב) · תלמוד ירושלמי ברכות פרק ו הלכה א
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות ברכות פרק ג ופרק ח) · רש״י · תוספות · רבינו יונה ותלמידיו · רא״ש · רבינו ירוחם · תשובת הרשב״א · טור · בית יוסף · שלחן ערוך
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · עטרת זקנים · באר הגולה · אליה רבה · באר היטב · שערי תשובה · ברכי יוסף ושיורי ברכה · משנה ברורה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
📖Rejoindre une 'havrouta