שולחן ערוך · אורח חיים

Résumé concis :

ו׳ seifim : le siman démonte le lien qui attache une bénédiction à son objet, et en montre les trois attaches. Le mot d'abord — «בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא» (שו״ע או״ח ר״ו:א) contre «אבל אם בירך על פרי האדמה בורא פרי העץ לא יצא» (שו״ע או״ח ר״ו:א), d'où «הלכך אם הוא מסופק בפרי אם הוא פרי עץ או פרי האדמה מברך בורא פרי האדמה» (שו״ע או״ח ר״ו:א) et le filet universel «ועל הכל אם אמר שהכל יצא ואפילו על פת ויין» (שו״ע או״ח ר״ו:א) ; puis l'intention — «היו לפניו פרי האדמה ופרי העץ ובירך על פרי האדמה ונתכוין לפטור את פרי העץ יצא» (שו״ע או״ח ר״ו:ב). La continuité ensuite : «כל אלו הברכו׳ צריך שלא יפסיק בין ברכ׳ לאכיל׳» (שו״ע או״ח ר״ו:ג) — avec la mesure de la glose «יותר מכדי דיבור» (רמ״א או״ח ר״ו:ג) — et les conditions de celui qui bénit, jusqu'à «כל דבר שמברך עליו לאכלו או להריח בו צריך לאוחזו בימינו כשהוא מברך» (שו״ע או״ח ר״ו:ד). Enfin la présence : «אין מברכין לא על אוכל ולא על משקה עד שיביאוהו לפניו» (שו״ע או״ח ר״ו:ה) et «נטל בידו פרי לאכלו ובירך עליו ונפל מידו ונאבד או נמאס צריך לחזור ולברך» (שו״ע או״ח ר״ו:ו), avec l'unique exception «אבל העומד על אמת המים מברך ושותה» (שו״ע או״ח ר״ו:ו).