✦ ❖ ✦
DAAT · NIVEAU 1 — INITIATION

Siman ר״ח · Ce qu’on dit après avoir mangé les fruits de la Terre

דין ברכה מעין שלש אחרי ה׳ מיני פירות וה׳ מיני דגן — les cinq fruits par lesquels la Terre est louée, la céréale devenue plat (מעשה קדירה), le grain resté entier, la farine et la bouillie, le riz et le millet, la mesure du mélange (כזית דגן בכדי אכילת פרס), le sceau de la bénédiction, et ce qu’elle emporte avec elle
סימן ר״ח · י״ח סעיפים
דין ברכה מעין שלש אחרי ה׳ מיני פירות וה׳ מיני דגן
🌱 Niveau Initiation · מתחילים
✦ ❖ ✦

Nous savons ouvrir un repas : chaque aliment a sa bénédiction. Mais que dit-on quand on a fini ? Sur le pain, le birkat ha-mazon entier ; sur une pomme, un simple בורא נפשות. Et entre les deux ? Ce siman est celui de la troisième formule — la bénédiction מעין שלש, celle qu’on dit après un gâteau, un verre de vin, une datte ou une figue. Texte hébreu, traduction française et explication des י״ח seifim, avec une section de cas pratiques.

Sujet : La bénédiction finale des cinq fruits et des cinq céréales — חמשת המינים, מעשה קדירה, קמח ושתיתא, אורז ודוחן, כזית בכדי אכילת פרס, חתימת הברכה
Source : שולחן ערוך אורח חיים סימן ר״ח · י״ח סעיפים

Compilation : רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

Une bénédiction finale n’est pas un remerciement générique : elle nomme ce qu’on a mangé, et le rattache à la Terre qui l’a donné. C’est pourquoi tout ce siman travaille sur une seule frontière — celle de la dignité. Les cinq fruits par lesquels l’Écriture loue la Terre, et les cinq céréales dont l’homme vit, sont assez importants pour recevoir un abrégé du birkat ha-mazon. Tout le reste — le millet, les légumineuses, et jusqu’au riz malgré qu’il nourrisse — se contente d’un בורא נפשות. Et à l’intérieur même des cinq céréales, la dignité tient à un état : la céréale doit être devenue un plat. Nous étudions ici au niveau du principe ; pour la conduite personnelle, on se réfère à la décision du Rav.

📑 Plan de l’étude

A. חמשת המינים וחמשת מיני דגן (séifim 1-3) — qui appelle cette bénédiction, et la céréale devenue plat
B. הדגן, הקמח והשתיתא (séifim 4-6) — le grain resté entier, la farine, la bouillie épaisse ou liquide
C. אורז, דוחן וקטניות (séifim 7-9) — les presque-céréales, et la mesure qui décide d’un mélange
D. נוסח הברכה וחתימתה (séifim 10-12) — ici et en Terre d’Israël, le vin, et le jour de fête
E. מה נפטר בה (séifim 13-18) — les pommes, les raisins, l’eau, le birkat ha-mazon et le doute
1-3. Cas pratiques et questions de compréhension

A. חמשת המינים וחמשת מיני דגן — qui appelle cette bénédiction

בְּרָכָה מֵעֵין שָׁלֹשׁ — « une bénédiction à l'image de trois ». Après le pain, on récite quatre bénédictions ; après un aliment ordinaire, une seule, très courte. Entre les deux, les Sages ont institué pour les aliments par lesquels la Terre d'Israël est louée une formule intermédiaire : un abrégé qui reprend, en un seul paragraphe, la première, la deuxième et la troisième bénédiction du birkat ha-mazon. Tout ce siman se demande une chose : quels aliments méritent cet abrégé, et comment se dit-il ?

Séif 1 — על חמשת המינים

על חמשת המינים שהם גפן ותאנ׳ ורימון וזית ותמרה מברך לאחריהם ברכה אחת מעין שלש:
Séif 1 : Sur les cinq espèces — qui sont la vigne, la figue, la grenade, l'olive et la datte — on bénit après elles une seule bénédiction « à l'image des trois ».
Cinq fruits, et une bénédiction à part : על חמשת המינים שהם גפן ותאנ׳ ורימון וזית ותמרה מברך לאחריהם ברכה אחת מעין שלש (שו״ע או״ח ר״ח:א). C'est la Michna qui l'établit : אכל ענבים ותאנים ורמונים מברך אחריהם שלש ברכות דברי רבן גמליאל וחכמים אומרים ברכה אחת מעין שלש (ברכות מ״ד ע״א). résumé : Rabban Gamliel voulait le birkat ha-mazon entier ; les Sages ont institué un abrégé — et c'est leur avis qui fait loi.
Pourquoi ces cinq-là : La Michna Beroura remonte au verset : שמתוך חשיבותן שנשתבחה בהן א״י כדכתיב בקרא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:א). Le Tour dit la même chose et explique le mot « miel » : על חמשת המינין שהן גפן ותאנה ורמון וזית ותמרה שנשתבחה בהן א״י כי דבש האמור בפסוק הוא דבש תמרים מברכין לאחריהן ברכה אחת מעין ג׳ (טור או״ח סימן ר״ח).
La règle générale de la Guemara : אמר רבה בר מרי אמר רבי יהושע בן לוי כל שהוא משבעת המינין בתחלה מברך בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש (ברכות מ״ד ע״א). Et le Rambam la reprend : חוץ מחמשת המינין הכתובין בתורה והם ענבים ורמונים ותאנים וזיתים ותמרים שהוא מברך עליהן בסוף ברכה אחת מעין שלש (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח הלכה א). résumé : le blé et l'orge des sept espèces sont traités à part, aux séifim suivants, parce qu'ils passent par le pain.

Séif 2 — חמשת מיני דגן ששלקן או כתשן

חמשת מיני דגן ששלקן או כתשן ועשה מהם תבשיל כגון מעשה קדירה הריפות וגרש כרמל ודייסא אפילו עירב עמהם דבש הרבה יות׳ מהם או מינים אחרי׳ הרבה יות׳ מהם מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף על המחיה אבל אם לא נתן הדגן בתבשיל אלא לדבקו ולהקפותו בטל בתבשיל:
Séif 2 : Les cinq espèces de céréales que l'on a fendues ou pilées et dont on a fait un plat — par exemple un plat de marmite : la semoule, le gruau nouveau et la bouillie —, même si l'on y a mêlé du miel en bien plus grande quantité qu'elles, ou d'autres espèces en bien plus grande quantité qu'elles : on bénit dessus « borei minei mezonot », et à la fin « al ha-mihya ». Mais si l'on n'a mis la céréale dans le plat que pour le lier et l'épaissir, elle est annulée dans le plat.
La céréale devenue plat : חמשת מיני דגן ששלקן או כתשן ועשה מהם תבשיל כגון מעשה קדירה הריפות וגרש כרמל ודייסא (שו״ע או״ח ר״ח:ב) — מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף על המחיה (שו״ע או״ח ר״ח:ב). La Guemara en donne le principe : רב ושמואל דאמרי תרוייהו כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות (ברכות ל״ו ע״ב).
Même noyée sous le miel : אפילו עירב עמהם דבש הרבה יות׳ מהם או מינים אחרי׳ הרבה יות׳ מהם (שו״ע או״ח ר״ח:ב). La Michna Beroura explique pourquoi la minorité l'emporte : הטעם כיון דהוא בא להטעים ולהכשיר את התבשיל והוא מחמשת המינין דחשיבי הוא העיקר (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:ז). résumé : ce n'est pas la quantité qui décide, c'est la fonction — celui qui donne au plat son goût en est le principal.
Sauf si elle n'est là que pour lier : אבל אם לא נתן הדגן בתבשיל אלא לדבקו ולהקפותו בטל בתבשיל (שו״ע או״ח ר״ח:ב), et la Michna Beroura précise : שלא בא להטעים התבשיל ולא לסעוד הלב רק שיהא התבשיל מדובק לא חשיב ובטיל לגבי התבשיל אפילו נתן לתוכו קמח הרבה (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:ח). Le Rambam en avait fait une règle générale : שכל דבר שמערבין אותו לדבק או כדי לתן ריח או כדי לצבע את התבשיל הרי זו טפלה אבל אם ערב כדי לתן טעם בתערובות הרי הוא עקר (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה ו).

Séif 3 — קמח לתוך שקדים שעושים לחולה

כשנותני׳ קמח לתוך שקדים שעושי׳ לחולה אם עושים כן כדי שיסעוד הלב מברך בורא מיני מזונות ואם לדבק בעלמא אינו מברך בורא מיני מזונות וטוב להחמיר ולגמעו בתוך הסעודה לאחר ברכת המוצי׳ ופטור ממנה:
Séif 3 : Lorsqu'on met de la farine dans des amandes que l'on prépare pour un malade : si on le fait afin que cela soutienne le cœur, on bénit « borei minei mezonot » ; et si c'est pour lier simplement, on ne bénit pas « borei minei mezonot ». Et il est bon d'être rigoureux et de l'avaler au cours du repas, après la bénédiction de « ha-motsi » — et l'on en est ainsi dispensé.
L'intention du cuisinier décide : אם עושים כן כדי שיסעוד הלב מברך בורא מיני מזונות ואם לדבק בעלמא אינו מברך בורא מיני מזונות (שו״ע או״ח ר״ח:ג). Le cas vient tel quel du Beit Yossef : וכתבו התוס׳ וכן כשנותנין קמח לתוך שקדים שעושים לחולה אם עושין אותו כדי שיסעוד הלב אז צריך לברך במ״מ ואם לדבק בעלמא א״צ לברך במ״מ (בית יוסף או״ח סימן ר״ח).
Et la sortie de secours : וטוב להחמיר ולגמעו בתוך הסעודה לאחר ברכת המוצי׳ ופטור ממנה (שו״ע או״ח ר״ח:ג). La Michna Beroura dit pourquoi : משום דבמעשה השקדים הדרך לעשותו נמי לסעוד ולכן קשה לשער אם היה כונתו רק לדבק וע״כ טוב להחמיר (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:יא). résumé : lorsqu'on ne peut trancher entre les deux intentions, on place l'aliment à l'abri du repas, où le birkat ha-mazon couvre tout.

B. הדגן, הקמח והשתיתא — le grain qui n’est pas devenu un plat

Séif 4 — אכל דגן חי או עשוי קליות

אכל דגן חי או עשוי קליות או שלוק והגרעינין שלמים אינו מברך אלא בורא פרי האדמה ולאחריו בורא נפשות: הגה והא דמברך לפניו בורא פרי האדמה היינו באוכל חטין וכיוצא בהן דראוין לאכול כך אבל האוכל שעורי׳ שלמים אפי׳ קלויין באש אינן ראוין לאכול רק ע״י הדחק ואין מברך לפניהם רק שהכל. [כל בו וכן משמע מדברי רשב״א שמה שהשוה חיטין לשעורין לברכ׳ אחרונה משמע ולא בראשונה] והתוספות נסתפקו אם יברך לאחריו ברכ׳ מעין שלש ולכך כתבו שנכון שלא לאכלו אלא בתוך הסעודה ויפטרנו ברכת המזון:
Séif 4 : Celui qui a mangé de la céréale crue, ou faite en grains grillés, ou bouillie, les grains restant entiers, ne bénit que « borei pri ha-adama », et après elle « borei nefachot ». Glose : et ce qu'on bénit avant elle « borei pri ha-adama », c'est lorsqu'on mange du blé et choses semblables, qui sont propres à être mangées ainsi ; mais celui qui mange de l'orge entière, même grillée au feu — elle n'est propre à être mangée qu'à grand-peine, et l'on ne bénit avant elle que « chehakol » (Kol Bo ; et ainsi ressort-il des paroles du Rachba : ce en quoi il a égalé le blé à l'orge, c'est pour la bénédiction finale, à ce qu'il semble, et non pour la première). Et les Tossafot ont douté s'il faut bénir après elle la bénédiction « à l'image des trois », et c'est pourquoi ils ont écrit qu'il convient de ne la manger qu'au cours du repas, et le birkat ha-mazon l'exemptera.
Le grain qui a gardé sa forme : אכל דגן חי או עשוי קליות או שלוק והגרעינין שלמים אינו מברך אלא בורא פרי האדמה ולאחריו בורא נפשות (שו״ע או״ח ר״ח:ד). La braïta l'avait dit : הכוסס את החטה מברך עליה בורא פרי האדמה (ברכות ל״ז ע״א), et le Rambam de même : אכל דגן שלוק כמו שהוא מברך לפניו בורא פרי האדמה ולאחריו בורא נפשות רבות (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה ב).
L'orge, selon la glose : אבל האוכל שעורי׳ שלמים אפי׳ קלויין באש אינן ראוין לאכול רק ע״י הדחק ואין מברך לפניהם רק שהכל (רמ״א או״ח ר״ח:ד). résumé : ce n'est pas une querelle sur l'orge mais sur la définition d'un aliment — est nourriture ce qu'on mange sans se forcer.
Le doute des Tossafot, et le refuge du repas : והתוספות נסתפקו אם יברך לאחריו ברכ׳ מעין שלש ולכך כתבו שנכון שלא לאכלו אלא בתוך הסעודה ויפטרנו ברכת המזון (שו״ע או״ח ר״ח:ד). Le Beit Yossef rapporte leur conclusion : ובסוף העלו ונכון להחמיר שלא לאכול קליות או חטים שלוקות אלא בתוך הסעודה שאז ברכת המזון פוטרתן (בית יוסף או״ח סימן ר״ח). Et la Michna Beroura ajoute pour le cas où l'on n'a pas suivi ce conseil : ואם אירע שאכלו שלא בתוך הסעודה יברך אחריהם בנ״ר כי כן הוא מעיקר הדין (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:יח).

Séif 5 — קמח אפי׳ של חיטים

קמח אפי׳ של חיטים מברך עליו שהכל ואחריו בורא נפשות לא שנא נטחן דק דק לא שנא נטחן קצת ועדיין יש בו טעם של חיטים לא שנא קמח של קליות:
Séif 5 : De la farine, même de blé : on bénit dessus « chehakol » et après elle « borei nefachot » — qu'elle ait été moulue très fin, ou moulue en partie et qu'il reste en elle un goût de blé, ou que ce soit de la farine de grains grillés.
La farine est sortie du fruit : קמח אפי׳ של חיטים מברך עליו שהכל ואחריו בורא נפשות (שו״ע או״ח ר״ח:ה). La Michna Beroura explique cette chute : דאף דאכל את החטה כשהוא בעין ברכתו בפה״א כנ״ל בס״ד הכא כיון שנשתנה החטה שנטחן עומד להתעלות ולעשות ממנו פת וקודם לזה יצא מכלל פרי ולדרך אכילתו לא בא (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:כ).
Et cela dans les trois cas du séif : לא שנא נטחן דק דק לא שנא נטחן קצת ועדיין יש בו טעם של חיטים לא שנא קמח של קליות (שו״ע או״ח ר״ח:ה). Le Rambam l'avait écrit en une ligne : אכל קמח מברך לפניו שהכל ולאחריו בורא נפשות רבות (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה ב). résumé : la farine est un état de passage — elle n'est plus le grain et n'est pas encore le pain, et la bénédiction la traite comme ce qu'elle est.

Séif 6 — קמח ששלקו ועירבו במים

קמח של אחד מחמשת מיני דגן ששלקו [פי׳ בשלו הרבה] ועירבו במים או בשאר משקין אם היה עבה כדי שיהיה ראוי לאכיל׳ וללועסו [פירו׳ לטחון אותו בפה] מברך בורא מיני מזונות ואחריו על המחיה ואם היה רך כדי שיהא ראוי לשתיה מברך עליו שהכל ואחריו בורא נפשות:
Séif 6 : De la farine de l'une des cinq espèces de céréales, qu'on a fait bouillir [explication : beaucoup cuire] et qu'on a mêlée à de l'eau ou à d'autres liquides : si elle était épaisse au point d'être propre à être mangée et mâchée [explication : broyée dans la bouche], on bénit « borei minei mezonot » et après elle « al ha-mihya » ; et si elle était liquide au point d'être propre à être bue, on bénit dessus « chehakol » et après elle « borei nefachot ».
Épaisse ou liquide : deux aliments : אם היה עבה כדי שיהיה ראוי לאכיל׳ וללועסו… מברך בורא מיני מזונות ואחריו על המחיה (שו״ע או״ח ר״ח:ו), contre ואם היה רך כדי שיהא ראוי לשתיה מברך עליו שהכל ואחריו בורא נפשות (שו״ע או״ח ר״ח:ו). C'est la distinction de la Guemara : אמר רב חסדא ולא פליגי הא בעבה הא ברכה עבה לאכילה עבדי לה רכה לרפואה קא עבדי לה (ברכות ל״ח ע״א).
Le Rambam dit exactement le séif : קמח של אחד מחמשת המינין ששלקוהו וערבו במים או בשאר משקים אם היה עבה כדי שיהיה ראוי לאכילה וללעסו מברך עליו בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף על המחיה ועל הכלכלה (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה ג). Et la Michna Beroura élargit le seuil : לאו דוקא דאפילו אם אינו עב כ״כ כיון שאינו רך שיהיה ראוי רק לשתיה מברך עליו במ״מ (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:כב). résumé : la ligne de partage n'est pas la consistance en soi mais l'usage — mange-t-on ou boit-on ?

C. אורז, דוחן וקטניות — les presque-céréales

Séif 7 — הכוסס את האורז

הכוסס [פירוש האוכל] את האורז מברך עליו בורא פרי האדמה ואחריו בורא נפשות ואם בשלו הגה עד שנתמעך [ב״י בשם הרא״ש והר״י] או שטחנו ועשה ממנו פת מברך עליו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות והוא שלא יהא מעורב עם דבר אחר אלא אורז לבדו ואם עירב ממנו בתבשיל אחר והתבשיל האחר הוא הרוב מברך עליו כברכת אותו תבשיל:
Séif 7 : Celui qui grignote [explication : qui mange] du riz bénit dessus « borei pri ha-adama » et après lui « borei nefachot ». Et s'il l'a cuit — glose : jusqu'à ce qu'il se soit écrasé (Beit Yossef au nom du Roch et du Ri) — ou qu'il l'a moulu et en a fait du pain, il bénit dessus « borei minei mezonot » et après lui « borei nefachot ». Et cela, pourvu qu'il ne soit pas mêlé à autre chose, mais du riz seul ; et s'il en a mêlé dans un autre plat et que l'autre plat est la majorité, il bénit dessus comme la bénédiction de ce plat-là.
Le riz : à demi céréale : הכוסס… את האורז מברך עליו בורא פרי האדמה ואחריו בורא נפשות (שו״ע או״ח ר״ח:ז), mais או שטחנו ועשה ממנו פת מברך עליו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות (שו״ע או״ח ר״ח:ז). La braïta est la source exacte : הכוסס את האורז מברך עליו בורא פרי האדמה טחנו אפאו ובשלו אף על פי שהפרוסות קיימות בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש (ברכות ל״ז ע״א) — et la halakha ne retient pas la fin de cette braïta.
Deux bénédictions, deux mesures de la nourriture : Le Rambam le formule comme le séif : ארז שבשלו או שעשה ממנו פת בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות ובלבד שלא יהא מערב עם דבר אחר אלא ארז לבדו (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה י), et la Michna Beroura donne les deux raisons : דפת שלו או תבשילו משביע וסועד הלב כמו מה׳ מיני דגן ועדיף משאר מיני קטניות (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:כח) d'une part, et דבהמ״ז או ברכה מעין שלש אינם אלא בחמשה מינין מפני חשיבותן (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:כט) de l'autre. résumé : le riz nourrit assez pour ouvrir comme une céréale, pas assez pour fermer comme elle.
Cuit, et mêlé : La glose fixe le seuil de la cuisson : עד שנתמעך (רמ״א או״ח ר״ח:ז), que la Michna Beroura précise : היינו אפילו נתמעך קצת ע״י הבישול אבל כשהם עדיין שלמים מברך בפה״א (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:כו). Et pour le mélange : ואם עירב ממנו בתבשיל אחר והתבשיל האחר הוא הרוב מברך עליו כברכת אותו תבשיל (שו״ע או״ח ר״ח:ז) — à la différence des cinq céréales, car אורז אינו חשוב כ״כ (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:ל).

Séif 8 — על פת דוחן ופליזו

על פת דוחן ופליזו או של שאר מיני קטניות מברך שהכל ואחריו בורא נפשות: הגה העושה תבשיל משאר מיני קטניות אם נשארו שלימים וטובים מבושלים כמו חיין מברך בורא פרי האדמה ואם נתמעכו לגמרי או שאינן טובים מבושלים כחיין מברך שהכל. [וכן פירש הב״י דברי הטור]:
Séif 8 : Sur du pain de millet et de panic, ou d'autres espèces de légumineuses, on bénit « chehakol » et après lui « borei nefachot ». Glose : celui qui fait un plat d'autres espèces de légumineuses — si elles sont restées entières et sont bonnes cuites comme crues, il bénit « borei pri ha-adama » ; et si elles se sont entièrement écrasées, ou qu'elles ne sont pas bonnes cuites comme crues, il bénit « chehakol » (et ainsi le Beit Yossef a-t-il expliqué les paroles du Tour).
Le millet et les légumineuses : על פת דוחן ופליזו או של שאר מיני קטניות מברך שהכל ואחריו בורא נפשות (שו״ע או״ח ר״ח:ח). Le Rambam est identique : אבל פת דחן או פת של שאר מיני קטנית בתחלה מברך שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה י). La Michna Beroura explique la chute jusqu'à chehakol : דאף דהם פרי אדמה וע״י שנעשה פת אישתני למעליותא מ״מ כיון דעי״ז יצא מתורת פרי אין יכול לומר פרי האדמה (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:לג).
La glose retourne au plat : העושה תבשיל משאר מיני קטניות אם נשארו שלימים וטובים מבושלים כמו חיין מברך בורא פרי האדמה (רמ״א או״ח ר״ח:ח), et ואם נתמעכו לגמרי או שאינן טובים מבושלים כחיין מברך שהכל (רמ״א או״ח ר״ח:ח). La Michna Beroura assouplit le mot « entières » : לאו דוקא שלמים אלא כל שלא נתמעכו לגמרי שעדיין ניכר קצת תוארן וצורתן ברכתן בפה״א (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:לז). résumé : chez les céréales, la cuisson élève ; chez les légumineuses, elle peut faire perdre le nom de fruit.

Séif 9 — עירב קמח דוחן עם קמח של חמשת מיני דגן

עירב קמח דוחן ושאר מיני קטניו׳ עם קמח של חמשת מיני דגן ובשלו בקדירה מברך בורא מיני מזונות ועל המחיה ואם עשה ממנו פת מברך המוציא וברכת המזון ודוקא שיש באותו קמח מחמשת המינים כדי שיאכל ממנו כזית דגן בכדי אכילת פרס אבל אם אין בו זה השיעו׳ מחמשת המינים אינו מברך לבסוף בהמ״ז אלא בתחלה מברך המוציא כיון שיש בו טעם דגן אע״פ שאין בו כזית בכדי אכילת פרס ולבסוף על המחיה ואם בשלו בקדירה מברך תחלה בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות:
Séif 9 : S'il a mêlé de la farine de millet et d'autres espèces de légumineuses avec de la farine des cinq espèces de céréales et l'a cuite en marmite, il bénit « borei minei mezonot » et « al ha-mihya » ; et s'il en a fait du pain, il bénit « ha-motsi » et le birkat ha-mazon. Et cela précisément lorsqu'il y a dans cette farine, des cinq espèces, de quoi qu'il en mange un kazayit de céréale dans le temps d'« akhilat pras ». Mais s'il n'y a pas en elle cette mesure des cinq espèces, il ne bénit pas à la fin le birkat ha-mazon ; mais au début il bénit « ha-motsi », puisqu'il y a en lui un goût de céréale, bien qu'il n'y ait pas en lui un kazayit dans le temps d'« akhilat pras » — et à la fin, « al ha-mihya ». Et s'il l'a cuit en marmite, il bénit d'abord « borei minei mezonot », et après lui « borei nefachot ».
Le mélange, et la mesure qui décide : עירב קמח דוחן ושאר מיני קטניו׳ עם קמח של חמשת מיני דגן ובשלו בקדירה מברך בורא מיני מזונות ועל המחיה (שו״ע או״ח ר״ח:ט) ; et pour le pain, ודוקא שיש באותו קמח מחמשת המינים כדי שיאכל ממנו כזית דגן בכדי אכילת פרס (שו״ע או״ח ר״ח:ט). La Michna Beroura donne la mesure : פרס הוא חצי ככר של עירוב י״א שלשה ביצים וי״א ארבעה וכזית הוא חצי ביצה (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:מג).
Le début et la fin ne se mesurent pas pareil : בתחלה מברך המוציא כיון שיש בו טעם דגן אע״פ שאין בו כזית בכדי אכילת פרס ולבסוף על המחיה (שו״ע או״ח ר״ח:ט). La Michna Beroura en donne la raison : כדקי״ל לקמן בסימן ר״י דברכה ראשונה א״צ שיעור דאפילו על משהו יש לברך ברכה הראויה לאותו המין (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:מד). résumé : la bénédiction d'avant suit le goût, celle d'après suit la quantité.
Une difficulté célèbre : Beaucoup d'Aharonim ont peiné sur ce séif ; la Michna Beroura le rapporte : ומחמת זה באמת הגיה הגר״א דצ״ל גם כאן ולבסוף בנ״ר (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:מז), et sa conclusion pratique : ומ״מ הנוהג כדברי השו״ע אין למחות בידו דכן סתמו הרבה אחרונים לדינא (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:מז).

D. נוסח הברכה וחתימתה — le texte et le sceau

Séif 10 — חתימה — על הארץ ועל הפירות

בברכה אחת מעין שלש של פירות דחוצה לארץ חותם על הארץ ועל הפירות ובא״י חותם על הארץ ועל פירותיה ואם בח״ל אוכל מפירות הארץ חותם ג״כ על פירותיה:
Séif 10 : Dans la bénédiction unique « à l'image des trois » sur des fruits de l'étranger, on scelle « al ha-arets ve-al ha-pérot » ; et en Terre d'Israël, on scelle « al ha-arets ve-al pérotéha ». Et si, à l'étranger, on mange des fruits du Pays, on scelle également « al pérotéha ».
Ici et là-bas : בברכה אחת מעין שלש של פירות דחוצה לארץ חותם על הארץ ועל הפירות ובא״י חותם על הארץ ועל פירותיה (שו״ע או״ח ר״ח:י). La Guemara pose la question et la corrige : רב חסדא אמר על הארץ ועל פירותיה ורבי יוחנן אמר על הארץ ועל הפירות אמר רב עמרם ולא פליגי הא לן והא להו (ברכות מ״ד ע״א), puis מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אינהו אכלי ואנן מברכין אלא איפוך (ברכות מ״ד ע״א). résumé : ce sont ceux qui mangent les fruits du Pays qui disent « ses fruits à elle » — non ceux qui les regardent de loin.
Et le fruit qui voyage : ואם בח״ל אוכל מפירות הארץ חותם ג״כ על פירותיה (שו״ע או״ח ר״ח:י). La Michna Beroura règle le doute : ר״ל כשיודע שהם מפירות הארץ אבל בספק כגון בחו״ל הסמוכה לא״י יאמר על הפירות (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:נד), et explique la formule de l'étranger : שאין יכול לומר פירותיה כיון שאינם מפירות של א״י (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:נב).

Séif 11 — חתימת ברכת היין

בברכה מעין שלש דיין אינו חותם על הגפן ועל פרי הגפן אלא על הארץ ועל פה״ג או על הארץ ועל הפירות:
Séif 11 : Dans la bénédiction « à l'image des trois » du vin, on ne scelle pas « al ha-guéfen ve-al pri ha-guéfen », mais « al ha-arets ve-al pri ha-guéfen », ou « al ha-arets ve-al ha-pérot ».
La Terre doit figurer dans le sceau : בברכה מעין שלש דיין אינו חותם על הגפן ועל פרי הגפן אלא על הארץ ועל פה״ג או על הארץ ועל הפירות (שו״ע או״ח ר״ח:יא). La Michna Beroura en donne la raison : דכמו בה׳ מיני דגן אומר בחתימתו על הארץ ועל המחיה וכן בפרי העץ אומר בחתימתו על הארץ ועל הפירות כן בפרי הגפן צריך ג״כ להזכיר ארץ בחתימה (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:נה).
Deux usages, et une coutume : Le Mehaber laisse le choix, et la Michna Beroura indique où va la pratique : ועיין באחרונים דמשמע מהם דהמנהג לחתום על הארץ ועל פרי הגפן (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:נו), en ajoutant que ומ״מ בדיעבד אם סיים על הארץ ועל הפירות בודאי יצא (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:נו). Le Tour, lui, tranchait déjà : ועל היין חותמין על הארץ ועל פרי הגפן ולא כאותם שחותמין על הגפן ועל פרי הגפן (טור או״ח סימן ר״ח).

Séif 12 — מעין המאורע וברכה אחת לכולם

מזכירין בה מעין המאורע בשבת וי״ט ור״ח אבל לא בחנוכה ופורים אם אכל פירות מז׳ מינים ואכל מיני מזונות ושתה יין יכלול הכל בברכה אחת ויקדים המחיה ואח״כ הגפן ואח״כ העץ ויאמר על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל העץ ועל פרי העץ וחותם על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן ועל הפירות:
Séif 12 : On y mentionne ce qui est à l'image de l'événement, le Chabbat, les jours de fête et Roch Hodech — mais non à Hanouka et à Pourim. S'il a mangé des fruits des sept espèces, mangé des mets de céréales et bu du vin, il inclura tout dans une seule bénédiction ; il fera précéder « ha-mihya », puis « ha-guéfen », puis « ha-ets », et il dira « al ha-mihya ve-al ha-kalkala ve-al ha-guéfen ve-al pri ha-guéfen ve-al ha-ets ve-al pri ha-ets », et il scellera « al ha-arets ve-al ha-mihya ve-al pri ha-guéfen ve-al ha-pérot ».
Le jour entre dans la bénédiction : מזכירין בה מעין המאורע בשבת וי״ט ור״ח אבל לא בחנוכה ופורים (שו״ע או״ח ר״ח:יב). La Michna Beroura dit où et comment : היינו קודם שאומר כי אתה ה׳ טוב ומטיב יאמר בשבת ורצה והחליצנו ביום השבת הזה (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:נח), et rassure : ובדיעבד אפילו לא הזכיר מעין המאורע יצא (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:נח). Pour Hanouka et Pourim, la raison est du Gaon : דהא אפילו בבהמ״ז אינו מחוייב להזכיר מצד הדין רק מצד מנהגא וכאן ליכא מנהג כלל ע״ז (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:נט).
Une seule bénédiction pour trois aliments : אם אכל פירות מז׳ מינים ואכל מיני מזונות ושתה יין יכלול הכל בברכה אחת ויקדים המחיה ואח״כ הגפן ואח״כ העץ (שו״ע או״ח ר״ח:יב), et le sceau : וחותם על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן ועל הפירות (שו״ע או״ח ר״ח:יב). Le Rambam donne le même texte : שתה יין ואכל תמרים ואכל תבשיל של חמשת מיני דגן מברך באחרונה (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח הלכה טו). La Michna Beroura explique l'ordre : לפי שברכתו במ״מ שהיא חשובה ומבוררת וגם קודמין בפסוק (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:ס).

E. מה נפטר בה ומה אינו נפטר — la portée de la bénédiction

Séif 13 — פירות מז׳ המינים ותפוחים

אם אכל פירות מז׳ המינים ואכל תפוחים אינו צריך לברך על התפוחים בורא נפשות שגם הם בכלל ברכת על העץ שגם הם פרי העץ הם אבל אם אכל תפוחים ושתה יין צריך לברך בורא נפשות על התפוחים וכ״ש אם אכל בשר או פרי האדמה ושותה יין או אכל מז׳ המינים שצריך לברך על כל אחת ואחת וה״ה אם אכל בשר ודגים ואכל מחמשת מינים אין ברכת על המחיה פוטרת את הבשר ואת הדגים:
Séif 13 : S'il a mangé des fruits des sept espèces et mangé des pommes, il n'a pas besoin de bénir sur les pommes « borei nefachot », car elles aussi sont comprises dans la bénédiction « al ha-ets », puisqu'elles aussi sont fruits de l'arbre. Mais s'il a mangé des pommes et bu du vin, il doit bénir « borei nefachot » sur les pommes ; et à plus forte raison s'il a mangé de la viande ou un fruit du sol et qu'il boit du vin, ou qu'il a mangé des sept espèces : il doit bénir sur chacune d'elles. Et il en va de même s'il a mangé de la viande et du poisson et mangé des cinq espèces : la bénédiction « al ha-mihya » n'exempte pas la viande ni le poisson.
La pomme voyage dans le sillage de la figue : אינו צריך לברך על התפוחים בורא נפשות שגם הם בכלל ברכת על העץ שגם הם פרי העץ הם (שו״ע או״ח ר״ח:יג). Le Rambam l'écrit : אכל תאנים או ענבים ותפוחים ואגסים וכיוצא בהן מברך בסוף ברכה אחת מעין שלש והיא כוללת הכל מפני שכלן פרות העץ (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח הלכה טז) ; et le Beit Yossef donne le mot juste : ולא מפני שמעין ג׳ עדיף מבורא נפשות ויפטור אותה אלא מפני שמזכיר בפירוש על העץ ועל פרי העץ והלכך כולל כל מה שאכל מפירות העץ (בית יוסף או״ח סימן ר״ח).
Mais le vin ne l'emporte pas : אבל אם אכל תפוחים ושתה יין צריך לברך בורא נפשות על התפוחים (שו״ע או״ח ר״ח:יג), et la Michna Beroura donne le conseil pratique : וע״כ יש ליזהר היכא שאוכל תפוחים ושותה יין שיברך תחלה בנ״ר על התפוחים או שיסיים בברכת היין על הארץ ועל פה״ג (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:סד).
Ni la viande ni le poisson : וה״ה אם אכל בשר ודגים ואכל מחמשת מינים אין ברכת על המחיה פוטרת את הבשר ואת הדגים (שו״ע או״ח ר״ח:יג). Le Beit Yossef en donne la raison : משום דמיני לפתן אע״ג דמיזן זייני לא סעדי אבל מיני דגן מיסעד סעדי (בית יוסף או״ח סימן ר״ח). résumé : une bénédiction ne couvre que ce qu'elle nomme.

Séif 14 — שתה יין ואכל ענבים

שתה יין ובירך בפה״ג ואכל ענבים צריך לברך עליהם בורא פרי העץ וכן בברכה אחרונ׳ צריך להזכיר על העץ ועל פרי העץ:
Séif 14 : S'il a bu du vin et béni « borei pri ha-guéfen », puis a mangé des raisins, il doit bénir sur eux « borei pri ha-ets » ; et de même, dans la bénédiction finale, il doit mentionner « al ha-ets ve-al pri ha-ets ».
Le vin ne contient pas le raisin : שתה יין ובירך בפה״ג ואכל ענבים צריך לברך עליהם בורא פרי העץ (שו״ע או״ח ר״ח:יד), et de même après : וכן בברכה אחרונ׳ צריך להזכיר על העץ ועל פרי העץ (שו״ע או״ח ר״ח:יד). La Michna Beroura souligne la nouveauté : דלא תימא דענבים נמי פה״ג נינהו ויפטרו בדיעבד בברכת היין קמ״ל דלא (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:סז).
La raison, chez le Beit Yossef : אבל ענבים דברכה ראשונה שלהם אינו בורא פרי הגפן אלא בפה״ע לא אמרינן דברכת על הגפן תפטרה (בית יוסף או״ח סימן ר״ח). résumé : la bénédiction du vin nomme la vigne, non l'arbre ; or le raisin qu'on mange est un fruit d'arbre comme un autre — et l'on ne peut pas être exempté par un nom qui n'est pas le sien.

Séif 15 — בירך על הענבים בפה״ג — בדיעבד

אם בדיעבד בירך על הענבים בפה״ג או אחריהם על הגפן יצא:
Séif 15 : Si, après coup, il a béni sur les raisins « borei pri ha-guéfen », ou après eux « al ha-guéfen », il est quitte.
Après coup, on est quitte : אם בדיעבד בירך על הענבים בפה״ג או אחריהם על הגפן יצא (שו״ע או״ח ר״ח:טו). Le Beit Yossef en donne la comparaison : והכא קאמר שאם בדיעבד בירך על הענבים בפה״ג יצא מידי דהוי אפרי העץ שאע״פ שלכתחלה אינו מברך עליו אלא בפה״ע אם בדיעבד בירך בפה״א יצא (בית יוסף או״ח סימן ר״ח).
L'intention peut suppléer : La Michna Beroura ajoute un cas : וה״ה אם שתה יין ונתכוין לפטור הענבים דיצא (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:סט), et rappelle la limite inverse : ואם בירך על היין בורא פה״ע יש דעות בין הפוסקים יש אומרים דיצא בדיעבד וי״א דלא יצא וספק ברכות להקל (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:ע).

Séif 16 — שתה יין ומים

שתה יין ומים אין לו לברך על המים בורא נפשות שברכת היין פוטרת כשם שבברכה ראשונה יין פוטר כל מיני משקים:
Séif 16 : S'il a bu du vin et de l'eau, il n'a pas à bénir sur l'eau « borei nefachot », car la bénédiction du vin l'exempte — de même que, dans la bénédiction première, le vin exempte toutes les espèces de boissons.
Le vin emporte l'eau : שתה יין ומים אין לו לברך על המים בורא נפשות שברכת היין פוטרת כשם שבברכה ראשונה יין פוטר כל מיני משקים (שו״ע או״ח ר״ח:טז). Le Tour le rapporte au nom du Roch : שאם שתה יין ומים שאין לו לברך על המים בנ״ר כי ברכת היין פוטרתן אע״פ שאינן מעין ברכתן (טור או״ח סימן ר״ח).
Mais pas dans tous les cas : La Michna Beroura pose les conditions : מיירי כשקבע על היין ואז פוטר אפילו לא היו המשקין לפניו בשעת ברכה או דמיירי שהיו המשקין לפניו בשעת ברכה (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:עב), et étend le mot « eau » : וה״ה כל מיני משקין אף החשובים ביותר (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:עא).

Séif 17 — ברכת שלשה אינה פוטרת מעין שלשה

ברכת שלשה אינה פוטרת מעין שלשה שאם אכל דייסא אין ברכת המזון פוטרתו אבל ביין ברכת שלשה פוטרתו שאם בירך על היין ברכת המזון במקום על הגפן יצא וה״ה אם בירך על התמרים בהמ״ז במקום על העץ יצא ואפילו לא אמר אלא ברכת הזן בין על היין בין על התמרים יצא ואם נזכר עד שלא חתם בברכת הזן יתחיל ועל שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה ויסיים ברכה דמעין שלשה:
Séif 17 : La bénédiction de trois [le birkat ha-mazon] n'exempte pas la « à l'image des trois » : car s'il a mangé de la bouillie, le birkat ha-mazon ne l'exempte pas. Mais pour le vin, la bénédiction de trois l'exempte : car s'il a récité sur le vin le birkat ha-mazon à la place d'« al ha-guéfen », il est quitte ; et de même s'il a récité sur les dattes le birkat ha-mazon à la place d'« al ha-ets », il est quitte. Et même s'il n'a dit que la bénédiction « ha-zan », que ce soit sur le vin ou sur les dattes, il est quitte. Et s'il s'en est souvenu avant d'avoir scellé la bénédiction « ha-zan », qu'il commence « ve-al che-hinhalta la-avotenou érets hemda tova ou-rehava » et qu'il achève la bénédiction « à l'image des trois ».
La longue ne contient pas la courte : ברכת שלשה אינה פוטרת מעין שלשה שאם אכל דייסא אין ברכת המזון פוטרתו (שו״ע או״ח ר״ח:יז). Le Beit Yossef rapporte l'origine du principe : שדקדקו משם רבני צרפת דברכת ג׳ אינה פוטרת מעין ג׳ (בית יוסף או״ח סימן ר״ח).
Sauf le vin et les dattes : אבל ביין ברכת שלשה פוטרתו שאם בירך על היין ברכת המזון במקום על הגפן יצא (שו״ע או״ח ר״ח:יז), וה״ה אם בירך על התמרים בהמ״ז במקום על העץ יצא (שו״ע או״ח ר״ח:יז). La Michna Beroura donne les deux raisons : והטעם משום דיין זיין וסועד הלב כמו לחם (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:עו) et דתמרים נמי זיין כעין מיני דגן ושייך בהו בדיעבד בהמ״ז (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:עז).
La réparation en cours de route : ואם נזכר עד שלא חתם בברכת הזן יתחיל ועל שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה ויסיים ברכה דמעין שלשה (שו״ע או״ח ר״ח:יז) ; et si l'on n'a pas eu ce réflexe, אע״ג שאין בו מעין שלש מ״מ כיון שכבר גמר הזן את הכל שוב אין יכול לומר הברכות הנותרות (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:עח). Enfin, pour la bouillie, la Michna Beroura signale l'avis contraire : ודע דלדינא הסכימו כמה אחרונים שלא כדעת המחבר אלא דדייסא וכן כל שהוא ממיני דגן בדיעבד בהמ״ז פוטרתן (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:עה).

Séif 18 — לא יכלול על הספק

לא יכלול על הספק שום תוספת בברכת מעין שלש אע״פ שאינו מוסיף שם ומלכות [פי׳ כגון ששתה משקה שספק אם ברכתו על הגפן וכו׳ או בורא נפשו׳ רבות וכו׳ לאכול דבר שברכתו בורא נפשות רבות ודבר שברכתו על העץ ויכלול עמו ג״כ על הגפן ועל פרי הגפן כו׳ מספק] (ת״ה וכ״מ במרדכי פ׳ כ״מ וע׳ לעיל סעיף ט״ז):
Séif 18 : Qu'il n'inclue pas, par doute, quelque ajout que ce soit dans la bénédiction « à l'image des trois », bien qu'il n'y ajoute ni Nom ni royauté. [Explication : par exemple, s'il a bu une boisson dont on doute si sa bénédiction est « al ha-guéfen » etc. ou « borei nefachot rabbot » etc. — de manger une chose dont la bénédiction est « borei nefachot rabbot » et une chose dont la bénédiction est « al ha-ets », et d'inclure avec elle également « al ha-guéfen ve-al pri ha-guéfen » etc., par doute] (Terumat ha-Déchen, et ainsi ressort-il du Mordekhi, chapitre Keitsad mevarkhin, et voir plus haut séif 16).
Le doute n'autorise pas un ajout : לא יכלול על הספק שום תוספת בברכת מעין שלש אע״פ שאינו מוסיף שם ומלכות (שו״ע או״ח ר״ח:יח). La Michna Beroura explique pourquoi la manœuvre est refusée : והטעם דאסור דשמא ברכתו בנ״ר ואין שייך פה שם גפן כלל ומוטב שלא להזכיר כלל (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:פ).
Et le contre-avis du Taz : ודעת הט״ז והסכימו אתו כמה אחרונים לדינא דלא אמרינן סברא זו רק לענין לכתחלה (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:פב) — c'est-à-dire qu'après coup, si l'on a déjà bu, mieux vaut inclure que rester sans bénédiction finale. La Michna Beroura donne aussi la sortie propre : ואם אכל פרי עץ ואינו יודע אם הוא משבעת המינים ואין לו פרי אחר שהוא משבעת המינים להוציאו בברכת מעין שלש כתב המ״א דיוכל ליקח יין (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:פא).
Le siman en une phrase : une bénédiction finale nomme ce qu’on a mangé — et seuls les aliments par lesquels la Terre est louée méritent qu’on la nomme avec eux. D’où les trois questions du siman : qui entre dans cette dignité (les cinq fruits, et la céréale devenue plat — non la farine crue, non le millet, non tout à fait le riz), comment se dit la formule (le sceau d’ici et celui de là-bas, le vin, le jour de fête, les trois aliments réunis en une seule bénédiction), et jusqu’où elle porte (la pomme oui, la viande non ; l’eau oui, le raisin non ; et l’ajout qu’un doute n’autorise pas).

Cas pratiques

Cas 1 — J’ai mangé un gâteau, puis bu un jus de raisin

Situation : à la fin d’un kiddouch, j’ai mangé un morceau de gâteau et bu du vin. Dois-je dire deux bénédictions finales ?
Conduite : non — une seule, qui les inclut toutes deux : אם אכל פירות מז׳ מינים ואכל מיני מזונות ושתה יין יכלול הכל בברכה אחת (שו״ע או״ח ר״ח:יב), avec l’ordre ויקדים המחיה ואח״כ הגפן ואח״כ העץ (שו״ע או״ח ר״ח:יב), et le sceau וחותם על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן ועל הפירות (שו״ע או״ח ר״ח:יב). La Michna Beroura explique pourquoi la céréale passe en premier : לפי שברכתו במ״מ שהיא חשובה ומבוררת וגם קודמין בפסוק (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:ס). Pour la pratique, on suit son Rav.

Cas 2 — J’ai mangé une pomme avec les dattes, et bu du vin

Situation : j’ai mangé des dattes et une pomme, puis j’ai bu un verre de vin. Combien de bénédictions finales, et lesquelles ?
Conduite : la pomme est couverte par la bénédiction des dattes — אינו צריך לברך על התפוחים בורא נפשות שגם הם בכלל ברכת על העץ (שו״ע או״ח ר״ח:יג) —, mais elle ne l’est pas par celle du vin : אבל אם אכל תפוחים ושתה יין צריך לברך בורא נפשות על התפוחים (שו״ע או״ח ר״ח:יג). D’où le conseil de la Michna Beroura : וע״כ יש ליזהר היכא שאוכל תפוחים ושותה יין שיברך תחלה בנ״ר על התפוחים או שיסיים בברכת היין על הארץ ועל פה״ג (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:סד). Pour la pratique, on suit son Rav.

Cas 3 — Un plat où la farine est presque invisible

Situation : une soupe épaissie d’une cuillerée de farine de blé ; ailleurs, un plat de semoule noyé de miel. Quelle bénédiction, avant et après ?
Conduite : tout dépend de la fonction de la farine. Si elle est là pour lier, אבל אם לא נתן הדגן בתבשיל אלא לדבקו ולהקפותו בטל בתבשיל (שו״ע או״ח ר״ח:ב) ; si elle donne au plat son goût, אפילו עירב עמהם דבש הרבה יות׳ מהם או מינים אחרי׳ הרבה יות׳ מהם מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף על המחיה (שו״ע או״ח ר״ח:ב), et la raison est dans la Michna Beroura : הטעם כיון דהוא בא להטעים ולהכשיר את התבשיל והוא מחמשת המינין דחשיבי הוא העיקר (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:ז). Pour la pratique, on suit son Rav.

Questions de compréhension

Vérifie ta compréhension :
  1. Pourquoi ces cinq fruits-là, et non tous les fruits d’arbre (séif 1) ?
  2. Qu’est-ce qui fait qu’une céréale « est devenue un plat », et pourquoi la quantité de miel n’y change rien (séif 2) ?
  3. Pourquoi la farine crue tombe-t-elle à שהכל, alors que le grain entier reste בורא פרי האדמה (séifim 4-5) ?
  4. Pourquoi le riz ouvre-t-il par בורא מיני מזונות et ferme-t-il par בורא נפשות (séif 7) ?
  5. Pourquoi la bénédiction du vin n’acquitte-t-elle pas les raisins qu’on mange (séif 14), alors qu’elle acquitte l’eau qu’on boit (séif 16) ?

Pour aller plus loin

Si tu veux approfondir ce siman :
Continuer vers le siman suivantSiman 209 →
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן ר״ח · י״ח סעיפים · Niveau 1 — Initiation
♥ Soutenir DAAT
📖Rejoindre la khavroutha