✦ ❖ ✦
DAAT · NIVEAU 1 — INITIATION

Siman ר״כ · Un rêve qui pèse : que faire ?

הטבת החלום ותעניתו — rendre le rêve bon devant trois amis (הטבת חלום), et le jeûne qui l’annule (תענית חלום)
סימן ר״כ · ב׳ סעיפים
הטבת החלום ותעניתו
🌱 Niveau Initiation · מתחילים
✦ ❖ ✦

Les simanim voisins réglaient des bénédictions dues : celle du parfum, celle de l’homme sauvé qui rend grâce. Celui-ci s’occupe d’une détresse sans objet visible — un rêve dont on se réveille et qui laisse l’âme lourde. Le Mehaber n’écrit ni traité des songes ni clef d’interprétation : il donne deux gestes en deux lignes, une parole et un jeûne. Texte hébreu, traduction française et explication des ב׳ seifim, avec une section de cas pratiques.

Sujet : Que faire d’un rêve qui inquiète — הטבת חלום, נוסח הלחש, תענית חלום, ובו ביום ואפילו בשבת
Source : שולחן ערוך אורח חיים סימן ר״כ · ב׳ סעיפים

Compilation : רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

Ce siman ne demande pas ce qu’un rêve signifie. Il part d’un fait — ונפשו עגומה עליו, l’âme en est attristée — et donne deux gestes. Le premier est une parole : que trois amis disent du bien de ce rêve, et non qu’ils l’interprètent, car והאמר רב חסדא חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא (ברכות נ״ה ע״ב). Le second est un jeûne, יפה תענית לבטל חלום רע כאש לנעורת, et le Rama y met la seule mesure du siman : le jour même. Tout le reste — combien de fois, à quelle heure, et ce qu’il en est le Shabbat — n’est que l’application de ces deux gestes. Nous étudions ici au niveau du principe ; pour la conduite personnelle, on se réfère à la décision du Rav.

📑 Plan de l’étude

A. הטבת חלום (séif 1) — devant qui, quelle formule, combien de fois, à quelle heure
B. תענית חלום (séif 2) — le jeûne qui annule, et ce qu’il exige
C. ובו ביום ואפילו בשבת (רמ״א) — la glose, son prix, et l’usage d’aujourd’hui
1-3. Cas pratiques et questions de compréhension

A. הטבת חלום — rendre le rêve bon

הֲטָבַת חֲלוֹם — l’expression ne veut pas dire « interpréter » mais « rendre bon ». C’est un mot rare, et la Guemara y arrive par correction : elle avait dit אמר רב הונא בר אמי אמר רבי פדת אמר רבי יוחנן: הרואה חלום ונפשו עגומה, ילך ויפתרנו בפני שלשה (ברכות נ״ה ע״ב), puis a objecté à ce mot même — והאמר רב חסדא חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא (ברכות נ״ה ע״ב) — et conclu אלא אימא: יטיבנו בפני שלשה (ברכות נ״ה ע״ב). L’Aroukh haChoulhan tire le fil jusqu’au bout : ויש מרבותינו ז״ל שייעצו לבלי לספר החלום הרע ולא יפתרנו ואז אין בו ממש (ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ).

Séif 1 — הרואה חלום ונפשו עגומה עליו

הרואה חלום ונפשו עגומה עליו יטיבנו באפי תלתא דרחימו ליה (פי׳ שאוהבים אותו) ולימא באפייהו חלמא טבא חזאי ולימרו אינהו טבא הוא וטבא להוי וכו׳:
Séif 1 : celui qui a fait un rêve et dont l’âme en est attristée — qu’on le lui rende bon devant trois qui l’aiment (c’est-à-dire : qui l’affectionnent). Qu’il dise devant eux : « j’ai vu un bon rêve », et qu’eux disent : « il est bon, et bon il sera », et le reste.
Ce que veut dire « son âme en est attristée ». היינו אפילו אין בו משמעות לרע (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:א). résumé : il n’est pas nécessaire que le rêve ait annoncé quelque chose de mauvais ; il suffit qu’on s’en réveille le cœur lourd. Le siman ne commence pas au rêve, il commence à l’homme qu’il a laissé triste.
Pourquoi « lui rendre bon » et non « interpréter ». La Guemara avait d’abord enseigné אמר רב הונא בר אמי אמר רבי פדת אמר רבי יוחנן: הרואה חלום ונפשו עגומה, ילך ויפתרנו בפני שלשה (ברכות נ״ה ע״ב), puis s’est reprise sur ce mot même : והאמר רב חסדא חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא (ברכות נ״ה ע״ב) — et a conclu אלא אימא: יטיבנו בפני שלשה (ברכות נ״ה ע״ב). résumé : interpréter, c’est ouvrir la lettre ; tant qu’elle reste close, elle n’agit pas. On ne lit donc pas le rêve, on le tourne au bien.
Devant qui, et pourquoi trois. Le Mehaber écrit באפי תלתא דרחימו ליה ; et la Michna Beroura en fait un devoir pour ceux qui écoutent : מצוה להמצא עם הג׳ להיטיב מפני שמשיב את נפשו בזה ואף בשבת יכול להיטיב חלום (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ג). résumé : ce ne sont pas trois juges mais trois amis ; être l’un d’eux est une mitsva, parce qu’on rend à un homme son âme — et cela vaut aussi le Shabbat.
La formule, telle que le Tour la donne. לייתי שלשה דרחמי ליה ולימא באנפייהו חלמא טבא חזאי ולימרו הנך טבא הוא וטבא ליהוי רחמנא לישוייה לטב שבע זימנין יגזרון עליה מן שמיא דליהוי טבא טבא הוא וטבא ליהוי (טור או״ח סימן ר״כ). résumé : le rêveur dit du bien de son rêve, et les trois le lui confirment — que le Miséricordieux le tourne au bien, et que du Ciel on décrète sept fois qu’il soit bon.
Les neuf versets. ולימרו שלש הפוכות, ושלש פדויות, ושלש שלומות (ברכות נ״ה ע״ב), et le Tour de même : ונוהגים לאומרו ז׳ פעמים ויאמרו ג׳ הפוכות וג׳ פדויות וג׳ שלומות (טור או״ח סימן ר״כ). résumé : trois versets où un deuil se retourne en joie, trois où l’on est racheté, trois où la paix est dite — l’ordre même du retournement, du rachat et de la paix.
Combien de fois : trois, ou sept. לשון זה צריך שיאמרוהו העונים ג׳ פעמים וי״א דיאמרוהו ז׳ פעמים (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ד) ; et le Beit Yossef rapportait déjà les deux usages : וכתבו התוספות שבע זימנין ליגזרו עליה כך הוא הלחש וי״מ דשבע זימנין צ״ל חלמא טבא חזאי וכן לענות אחריו אבל ר״י לא היה רגיל לאומרו רק ג״פ עד כאן והעולם נהגו לאמרו ז׳ פעמים (בית יוסף או״ח סימן ר״כ). résumé : selon qu’on lit « sept fois » comme un morceau de la formule ou comme un compte de répétitions, on dit trois fois ou sept.
Ce qu’on lui dit pour finir. ובסוף ההטבה יאמרו לו לך אכול לחמך בשמחה ושתה בלב טוב וגו׳ (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ד) ; mais le Beit Yossef relève une objection ancienne : כתב הכלבו ואח״כ אומרים לו לך אכול בשמחה לחמך וכתב הר״מ נ״ע בשם רבי יהודה החסיד שאין לאמרו לפי שיש בראשי תיבות אבל אבל אומרים לו לך בשמחה אכול לחמך (בית יוסף או״ח סימן ר״כ). résumé : le verset de Qohélet clôt la hatava ; comme ses trois premières lettres forment le mot « deuil », l’usage en a inversé les mots.
À quel moment. ואפי׳ היכא שהוא מתענה, וטוב שייטיב בשחרית כי זריזין מקדימין למצוה אך אז לא יאמרו לו לך אכול בשמחה וגו׳ אם לא כשאין מתענה (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ב) ; et le Magen Avraham donne l’autre usage : וזהו כשמטיבין לו לערב אחר התענית ובשל״ה כתוב שיטיבו לו בשחרית כי מיד שקבל עליו התענית נתקבל לפני המקום (מגן אברהם או״ח סימן ר״כ). Et une chose est requise du rêveur : ויזכור החלום במחשבתו בשעת הטבה (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ב). résumé : le matin par diligence, ou le soir après le jeûne ; et dans les deux cas il doit avoir son rêve présent à l’esprit pendant qu’on le lui rend bon.

B. תענית חלום — le jeûne du rêve

תַּעֲנִית חֲלוֹם — un jeûne pris à cause d’un rêve, et non à cause d’un malheur survenu. Il ne ressemble à aucun autre : il ne se déclare pas la veille, il ne se reporte pas, et il tient en une seule image de la Guemara — יפה תענית לחלום כאש לנעורת (שבת י״א ע״א). Le Rambam en donne la raison, qui n’est pas magique : כדי שישוב ויעור במעשיו ויחפש בהן ויחזר בתשובה (רמב״ם הלכות תעניות פרק א הלכה יב).

Séif 2 — יפה תענית לבטל חלום רע

יפה תענית לבטל חלום רע כאש לנעורת:
Séif 2 : un jeûne est bon pour annuler un mauvais rêve, comme le feu l’est pour l’étoupe.
L’image de la Guemara. ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: יפה תענית לחלום כאש לנעורת. אמר רב חסדא: ובו ביום. ואמר רב יוסף: אפילו בשבת (שבת י״א ע״א). résumé : le feu ne discute pas avec l’étoupe, il la consume d’un coup — telle est l’efficacité que la Guemara prête au jeûne à l’égard d’un mauvais rêve.
Deux mots ajoutés par le Mehaber. La Guemara dit seulement יפה תענית לחלום ; le Mehaber écrit לבטל חלום רע, et le Tour avait glosé de même : גרסינן בפ״ק דשבת א״ר יפה תענית לחלום כאש לנעורת פירוש לבטלו א״ר חסדא ובו ביום הלכך יכול להתענות אפי׳ בשבת על חלום רע שזהו תענוג שלו לבטל חלום רע שחלם (טור או״ח סימן ר״כ). résumé : le jeûne n’est pas un deuil du rêve mais son annulation — ce qui explique qu’il n’y ait pas lieu de le prolonger.
Obligation, ou faculté ? Le Rambam écrit הרואה חלום רע צריך להתענות למחר (רמב״ם הלכות תעניות פרק א הלכה יב) ; mais la Michna Beroura conclut ומ״מ אין מחויב להתענות אלא רשות (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ז), et le Magen Avraham en donne la raison : ומ״מ אין מחויב להתענות דהא שמואל אמר החלומות שוא ידברו (מגן אברהם או״ח סימן ר״כ). résumé : le Rambam parle en termes d’obligation, et l’usage des Aharonim en fait une faculté — parce qu’un rêve n’est pas nécessairement une nouvelle.
Le jeûne seul ne fait rien. אבל דוקא כשעושה תשובה עמו כי התענית מועיל כמו קרבן לחטא מה קרבן אינו מועיל בלי תשובה שנאמר זבח רשעים תועבה אף תענית חלום וכו׳ (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ו) ; et le Rambam disait la même chose autrement : כדי שישוב ויעור במעשיו ויחפש בהן ויחזר בתשובה (רמב״ם הלכות תעניות פרק א הלכה יב). résumé : le jeûne n’est pas une opération sur le rêve mais un réveil sur soi ; sans retour, il est un sacrifice sans repentir.
Qui ne jeûne pas. עוברות ומניקות אין להורות להם להתענות רק יפדו בממון (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ה). résumé : femmes enceintes et femmes qui allaitent ne jeûnent pas ; on ne les y encourage pas, et elles rachètent le jeûne par de l’argent.
Un jeûne qui ne se reporte pas. אמרו ליה: ולוזיף מר וליפרע, לא סבר מר להא דאמר רב יהודה אמר רב: לוה אדם תעניתו ופורע? אמר להו: תענית חלום הוא (תענית י״ב ע״ב). résumé : les autres jeûnes se prêtent et se rendent — celui-ci, non ; il ne vaut que pris le jour même, et c’est exactement ce que le Rama va dire.
Et pour le rêve d’autrui. מי שחלם לו חלום קשה על חבירו יתענה (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ד). résumé : celui qui a rêvé une chose dure sur son prochain jeûne, lui — car le rêve, à travers l’image d’un autre, peut le viser lui-même.

C. ובו ביום ואפילו בשבת — la glose du Rama

בּוֹ בַּיּוֹם — « le jour même ». C’est la seule mesure que le siman porte, et elle vient de la Guemara : ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: יפה תענית לחלום כאש לנעורת. אמר רב חסדא: ובו ביום. ואמר רב יוסף: אפילו בשבת (שבת י״א ע״א). De là une conséquence que la Guemara tire elle-même — un tel jeûne ne se prête ni ne se rend : אמרו ליה: ולוזיף מר וליפרע, לא סבר מר להא דאמר רב יהודה אמר רב: לוה אדם תעניתו ופורע? אמר להו: תענית חלום הוא (תענית י״ב ע״ב).

Glose du Rama — ודוקא בו ביום ואפי׳ בשבת

הגה ודוקא בו ביום ואפי׳ בשבת וע׳ לקמן סי׳ רפ״ח:
Glose (Rama) : et précisément le jour même ; et même le Shabbat. Et vois plus loin, siman 288.
« Le jour même » — et ce que cela entraîne. גרסינן בפ״ק דשבת א״ר יפה תענית לחלום כאש לנעורת פירוש לבטלו א״ר חסדא ובו ביום הלכך יכול להתענות אפי׳ בשבת על חלום רע שזהו תענוג שלו לבטל חלום רע שחלם (טור או״ח סימן ר״כ). résumé : le raisonnement du Tour est serré — si le jeûne ne vaut que le jour même et que ce jour est Shabbat, alors s’abstenir devient pour cet homme-là son propre plaisir, et le jeûne ne contredit pas le Shabbat.
Ce qu’un jeûne le Shabbat obtient — et ce qu’il coûte. ואמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא: כל היושב בתענית בשבת קורעים לו גזר דינו של שבעים שנה. ואף על פי כן חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת (ברכות ל״א ע״ב), et aussitôt : מאי תקנתיה? אמר רב נחמן בר יצחק: ליתיב תעניתא לתעניתא (ברכות ל״א ע״ב). résumé : le décret est déchiré, mais le Shabbat reste dû ; on paie ce jeûne par un second jeûne.
Le second jeûne : obligatoire ou non ? Le Tour écrit וצריך להתענות יום אחד על שביטל עונג שבת (טור או״ח סימן ר״כ) ; le Beit Yossef en marque la limite : ומ״ש ואינו חובה שיתענה יום ראשון של אחריו כ״כ המרדכי בפ״ק דשבת וה״ה בפ״א מהל׳ תעניות וכל זה יתבאר בסי׳ רפ״ח ובסימן תקס״ד (בית יוסף או״ח סימן ר״כ). résumé : il faut un second jeûne, mais rien n’oblige à le faire le lendemain — le dimanche n’est pas une date de rigueur.
Ce que dit le siman 288, auquel le Rama renvoie. מותר להתענות בו תענית חלום כדי שיקרע גזר דינו וצריך להתענות ביום ראשון כדי שיתכפר לו מה שביטל עונג שבת ואם תשש כחו ואינו יכול להתענות שני ימים רצופים לא יתענה ביום ראשון ויתענה אח״כ (שו״ע או״ח רפ״ח:ד). résumé : le siman 288 reprend la règle et l’aménage — celui qui n’a pas la force de deux jours de suite ne jeûne pas le dimanche et reporte.
Et de nos jours. וי״א שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת שאין אנו בקיאין בפתרון חלומות לידע איזה טוב ואיזה רע (שו״ע או״ח רפ״ח:ה) ; on y lit aussi על שלשה חלומות מתענים בשבת ואלו הן הרואה ספר תורה שנשרף או יום הכפורים בשעת נעילה או קורות ביתו או שיניו שנפלו (שו״ע או״ח רפ״ח:ה). Et l’Aroukh haChoulhan conclut : ונכון שלא להתענות בשבת (ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ), et il ajoute même ואף גם בחול אין להרגיל, כי זה לא נאמר רק על אדם טהור ושלא במילוי הכרס, וזולתם אין בהם ממש (ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ). résumé : ne sachant plus lire les rêves, on ne jeûne plus le Shabbat — sinon pour un petit nombre de rêves nommés — et l’on n’en fait pas non plus une habitude en semaine.
La prière de celui qui jeûne le Shabbat. המתענה בשבת אומר עננו אחר סיום תפלתו בלא חתימה וכוללו באלהי נצור (שו״ע או״ח רפ״ח:ו) ; le Tour l’avait déjà indiqué : וכתב בה״ג שאומר עננו באלהי נצור (טור או״ח סימן ר״כ). résumé : il ne dit pas « anénou » comme une bénédiction à part, mais l’inclut dans « Elokaï netsor », à la fin de la amida, sans conclusion.
Le siman en une phrase : un rêve qui laisse l’âme lourde ne se lit pas, il se retourne — trois amis lui disent du bien (séif 1) ; et si l’on veut l’annuler, on jeûne le jour même, fût-ce le Shabbat (séif 2 et la glose du Rama) — mais un jeûne sans retour sur soi n’annule rien, et l’usage d’aujourd’hui s’est éloigné du jeûne du Shabbat.

Cas pratiques

Cas 1 — Je me réveille avec un rêve qui me pèse

Situation : Je me réveille d’un rêve confus, sans savoir ce qu’il annonçait — mais la journée commence lourde. Que faire ?
Conduite : Le siman est écrit pour cela exactement : הרואה חלום ונפשו עגומה עליו יטיבנו באפי תלתא דרחימו ליה (שו״ע או״ח ר״כ:א). Et il n’est pas requis que le rêve ait dit quelque chose de mauvais — היינו אפילו אין בו משמעות לרע (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:א). Trois amis suffisent, et il n’est pas besoin de leur raconter le rêve : le rêveur dit devant eux חלמא טבא חזאי, et eux répondent לייתי שלשה דרחמי ליה ולימא באנפייהו חלמא טבא חזאי ולימרו הנך טבא הוא וטבא ליהוי רחמנא לישוייה לטב שבע זימנין יגזרון עליה מן שמיא דליהוי טבא טבא הוא וטבא ליהוי (טור או״ח סימן ר״כ). Ce qu’on lui demande, c’est d’y penser : ויזכור החלום במחשבתו בשעת הטבה (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ב). résumé : on ne cherche pas un sens, on demande à trois amis de dire du bien de ce qu’on a vu. Pour la pratique, on suit son Rav.

Cas 2 — On me demande d’être l’un des trois

Situation : Un ami me dit qu’il a mal dormi et me demande de me joindre à deux autres pour lui « rendre son rêve bon ». Est-ce une affaire sérieuse ?
Conduite : Oui, et la Michna Beroura le dit en propres termes : מצוה להמצא עם הג׳ להיטיב מפני שמשיב את נפשו בזה ואף בשבת יכול להיטיב חלום (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ג). La formule que l’on répond est celle du Tour, לייתי שלשה דרחמי ליה ולימא באנפייהו חלמא טבא חזאי ולימרו הנך טבא הוא וטבא ליהוי רחמנא לישוייה לטב שבע זימנין יגזרון עליה מן שמיא דליהוי טבא טבא הוא וטבא ליהוי (טור או״ח סימן ר״כ), et l’usage a fixé le nombre : לשון זה צריך שיאמרוהו העונים ג׳ פעמים וי״א דיאמרוהו ז׳ פעמים (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ד). À la fin on lui dit le verset — ובסוף ההטבה יאמרו לו לך אכול לחמך בשמחה ושתה בלב טוב וגו׳ (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ד) — sous la forme que le Beit Yossef rapporte : כתב הכלבו ואח״כ אומרים לו לך אכול בשמחה לחמך וכתב הר״מ נ״ע בשם רבי יהודה החסיד שאין לאמרו לפי שיש בראשי תיבות אבל אבל אומרים לו לך בשמחה אכול לחמך (בית יוסף או״ח סימן ר״כ). résumé : accepter, c’est faire une mitsva ; on répond la formule trois ou sept fois selon l’usage du lieu, puis les neuf versets, puis le verset de Qohélet. Pour la pratique, on suit son Rav.

Cas 3 — Le rêve est tombé la nuit du Shabbat

Situation : Le rêve m’a réveillé la nuit du Shabbat. Le Rama dit « le jour même, et même le Shabbat ». Dois-je jeûner ?
Conduite : La glose est bien ודוקא בו ביום ואפי׳ בשבת וע׳ לקמן סי׳ רפ״ח (רמ״א או״ח ר״כ:ב), et le Tour l’explique : גרסינן בפ״ק דשבת א״ר יפה תענית לחלום כאש לנעורת פירוש לבטלו א״ר חסדא ובו ביום הלכך יכול להתענות אפי׳ בשבת על חלום רע שזהו תענוג שלו לבטל חלום רע שחלם (טור או״ח סימן ר״כ). Mais le compte ne s’arrête pas là : ואמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא: כל היושב בתענית בשבת קורעים לו גזר דינו של שבעים שנה. ואף על פי כן חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת (ברכות ל״א ע״ב), d’où מאי תקנתיה? אמר רב נחמן בר יצחק: ליתיב תעניתא לתעניתא (ברכות ל״א ע״ב), et le siman 288 le précise : מותר להתענות בו תענית חלום כדי שיקרע גזר דינו וצריך להתענות ביום ראשון כדי שיתכפר לו מה שביטל עונג שבת ואם תשש כחו ואינו יכול להתענות שני ימים רצופים לא יתענה ביום ראשון ויתענה אח״כ (שו״ע או״ח רפ״ח:ד). Or de nos jours וי״א שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת שאין אנו בקיאין בפתרון חלומות לידע איזה טוב ואיזה רע (שו״ע או״ח רפ״ח:ה), et l’Aroukh haChoulhan tranche : ונכון שלא להתענות בשבת (ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ). En revanche la hatava, elle, reste ouverte : מצוה להמצא עם הג׳ להיטיב מפני שמשיב את נפשו בזה ואף בשבת יכול להיטיב חלום (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ג). résumé : la lettre du Rama autorise le jeûne, mais l’usage s’en est éloigné ; ce qui se fait le Shabbat, c’est la hatava. Pour la pratique, on suit son Rav.

Questions de compréhension

Vérifie ta compréhension :
  1. Pourquoi la Guemara écarte-t-elle « qu’il l’interprète » au profit de « qu’on le lui rende bon » (ברכות נ״ה ע״ב) ?
  2. Que signifie exactement ונפשו עגומה עליו selon la Michna Beroura (מ״ב ר״כ:א) ?
  3. Trois fois ou sept fois : d’où vient la divergence, et que rapporte le Beit Yossef ?
  4. Le jeûne du rêve est-il une obligation ? Comparez le Rambam et la Michna Beroura (מ״ב ר״כ:ז).
  5. Que doit-on encore au Shabbat quand on y a jeûné, et quelle en est la réparation (ברכות ל״א ע״ב) ?

Pour aller plus loin

Si tu veux approfondir ce siman :
Continuer vers le siman suivantSiman 221 →
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן ר״כ · ב׳ סעיפים · Niveau 1 — Initiation
♥ Soutenir DAAT
📖Rejoindre la khavroutha