✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — יסוד
סימן ר״כ · חלום המעיק — מה עושים?
הטבת החלום ותעניתו — הטבת החלום בפני שלושה אוהבים (הטבת חלום), והתענית המבטלת אותו (תענית חלום)
סימן ר״כ · ב׳ סעיפים
הטבת החלום ותעניתו
🌱 רמת יסוד · מתחילים
✦ ❖ ✦
הסימנים הסמוכים עסקו בברכות שאדם חייב בהן: ברכת הריח, וברכת הניצול המודה. וסימננו עוסק בצרה שאין לה מראה — חלום שאדם ניעור ממנו ונפשו כבדה עליו. ואין מרן כותב לא מסכת חלומות ולא מפתח פתרונים: שני מעשים הוא נותן בשתי שורות, דיבור ותענית. לשון הסעיפים, ביאור והסבר ב׳ הסעיפים, ובסופם מקרים מעשיים.
הנושא: מה עושים בחלום המטריד — הטבת חלום, נוסח הלחש, תענית חלום, ובו ביום ואפילו בשבת
המקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ר״כ · ב׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
אין הסימן הזה שואל מה מורה החלום. הוא פותח בעובדה — ונפשו עגומה עליו, נפשו עגומה עליו — ונותן שני מעשים. הראשון דיבור: שיאמרו שלושה אוהבים טובה על החלום, ולא שיפתרוהו, שהרי והאמר רב חסדא חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא (ברכות נ״ה ע״ב). והשני תענית, יפה תענית לבטל חלום רע כאש לנעורת, והרמ״א נתן בה את המידה היחידה שבסימן: בו ביום. וכל השאר — כמה פעמים, באיזו שעה, ומה בשבת — אינו אלא יישומם של שני מעשים אלו. ואנו לומדים כאן בדרך הכלל ; ולהנהגה למעשה יש לשאול את הרב.
📑 תכנית הלימוד
א. הטבת חלום (סעיף א) — בפני מי, איזה נוסח, כמה פעמים, ובאיזו שעה
ב. תענית חלום (סעיף ב) — התענית המבטלת, ומה שהיא דורשת
ג. ובו ביום ואפילו בשבת (רמ״א) — ההגהה, מחירה, והמנהג בזמן הזה
1-3. מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. הטבת חלום
הֲטָבַת חֲלוֹם — אין הלשון ״פתרון״ אלא ״הטבה״. ולשון נדירה היא, והגמרא הגיעה אליה בדרך חזרה: אמרה אמר רב הונא בר אמי אמר רבי פדת אמר רבי יוחנן: הרואה חלום ונפשו עגומה, ילך ויפתרנו בפני שלשה (ברכות נ״ה ע״ב), והקשתה על אותה תיבה עצמה — והאמר רב חסדא חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא (ברכות נ״ה ע״ב) — ומסקנתה אלא אימא: יטיבנו בפני שלשה (ברכות נ״ה ע״ב). וערוך השלחן משך את הקו עד סופו: ויש מרבותינו ז״ל שייעצו לבלי לספר החלום הרע ולא יפתרנו ואז אין בו ממש (ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ).
סעיף א׳ — הרואה חלום ונפשו עגומה עליו
הרואה חלום ונפשו עגומה עליו יטיבנו באפי תלתא דרחימו ליה (פי׳ שאוהבים אותו) ולימא באפייהו חלמא טבא חזאי ולימרו אינהו טבא הוא וטבא להוי וכו׳:
ביאור: הרואה חלום ונפשו עגומה עליו — יטיבו לו אותו בפני שלושה שאוהבים אותו. יאמר בפניהם: חלום טוב ראיתי, והם יאמרו: טוב הוא וטוב יהיה, וכן הלאה.
מהו ״ונפשו עגומה עליו״. היינו אפילו אין בו משמעות לרע (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:א). תמצית: אין צריך שיהא בחלום משמעות לרעה, אלא די בכך שניעור ממנו וליבו כבד עליו. ואין הסימן פותח בחלום אלא באדם שהחלום הותירו עצוב.
מפני מה ״יטיבנו״ ולא ״יפתרנו״. תחילה שנתה הגמרא אמר רב הונא בר אמי אמר רבי פדת אמר רבי יוחנן: הרואה חלום ונפשו עגומה, ילך ויפתרנו בפני שלשה (ברכות נ״ה ע״ב), וחזרה בה מאותה תיבה עצמה: והאמר רב חסדא חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא (ברכות נ״ה ע״ב) — ומסקנתה אלא אימא: יטיבנו בפני שלשה (ברכות נ״ה ע״ב). תמצית: הפותר פותח את האיגרת, וכל עוד היא חתומה אינה פועלת. לפיכך אין קוראין את החלום אלא מטין אותו לטובה.
בפני מי, ומפני מה שלושה. כתב מרן באפי תלתא דרחימו ליה ; והמשנה ברורה עשתה זאת חובה על השומעים: מצוה להמצא עם הג׳ להיטיב מפני שמשיב את נפשו בזה ואף בשבת יכול להיטיב חלום (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ג). תמצית: אין אלו שלושה דיינים אלא שלושה אוהבים ; והנמנה עמהם עושה מצוה, שהוא משיב לאדם את נפשו — ואף בשבת.
נוסח הלחש כלשון הטור. לייתי שלשה דרחמי ליה ולימא באנפייהו חלמא טבא חזאי ולימרו הנך טבא הוא וטבא ליהוי רחמנא לישוייה לטב שבע זימנין יגזרון עליה מן שמיא דליהוי טבא טבא הוא וטבא ליהוי (טור או״ח סימן ר״כ). תמצית: החולם אומר טובה על חלומו, והשלושה מאשרים לו — שהרחמן ישימנו לטוב, ושבע פעמים יגזרו עליו מן השמים שיהא טוב.
תשעת הפסוקים. ולימרו שלש הפוכות, ושלש פדויות, ושלש שלומות (ברכות נ״ה ע״ב), וכן בטור: ונוהגים לאומרו ז׳ פעמים ויאמרו ג׳ הפוכות וג׳ פדויות וג׳ שלומות (טור או״ח סימן ר״כ). תמצית: שלושה פסוקים שאבל נהפך בהם לשמחה, שלושה של פדיון, ושלושה של שלום — וזה סדרם: היפוך, פדיון, שלום.
כמה פעמים: שלוש או שבע. לשון זה צריך שיאמרוהו העונים ג׳ פעמים וי״א דיאמרוהו ז׳ פעמים (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ד) ; וכבר הביא הבית יוסף את שני המנהגים: וכתבו התוספות שבע זימנין ליגזרו עליה כך הוא הלחש וי״מ דשבע זימנין צ״ל חלמא טבא חזאי וכן לענות אחריו אבל ר״י לא היה רגיל לאומרו רק ג״פ עד כאן והעולם נהגו לאמרו ז׳ פעמים (בית יוסף או״ח סימן ר״כ). תמצית: לפי שקוראים ״שבע זימנין״ כחלק מן הלחש או כמנין הכפילות, אומרים שלוש פעמים או שבע.
מה אומרים לו בסוף. ובסוף ההטבה יאמרו לו לך אכול לחמך בשמחה ושתה בלב טוב וגו׳ (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ד) ; והבית יוסף הביא פקפוק קדום: כתב הכלבו ואח״כ אומרים לו לך אכול בשמחה לחמך וכתב הר״מ נ״ע בשם רבי יהודה החסיד שאין לאמרו לפי שיש בראשי תיבות אבל אבל אומרים לו לך בשמחה אכול לחמך (בית יוסף או״ח סימן ר״כ). תמצית: פסוק קהלת חותם את ההטבה ; ומפני שראשי תיבותיו ״אבל״, נהגו להפוך את סדר תיבותיו.
באיזו שעה. ואפי׳ היכא שהוא מתענה, וטוב שייטיב בשחרית כי זריזין מקדימין למצוה אך אז לא יאמרו לו לך אכול בשמחה וגו׳ אם לא כשאין מתענה (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ב) ; והמגן אברהם מסר את המנהג האחר: וזהו כשמטיבין לו לערב אחר התענית ובשל״ה כתוב שיטיבו לו בשחרית כי מיד שקבל עליו התענית נתקבל לפני המקום (מגן אברהם או״ח סימן ר״כ). ודבר אחד נדרש מן החולם: ויזכור החלום במחשבתו בשעת הטבה (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ב). תמצית: בשחרית מפני זריזין מקדימין, או לערב אחר התענית ; ובשתיהן צריך שיהא החלום נתון במחשבתו בשעה שמטיבין לו.
ב. תענית חלום
תַּעֲנִית חֲלוֹם — תענית שאדם מתענה מחמת חלום, ולא מחמת צרה שאירעה. ואינה דומה לשאר התעניות: אינה נקבעת מבעוד יום, אינה נדחית, וכל עניינה במשל אחד שבגמרא — יפה תענית לחלום כאש לנעורת (שבת י״א ע״א). והרמב״ם נתן בה טעם שאין בו קסם: כדי שישוב ויעור במעשיו ויחפש בהן ויחזר בתשובה (רמב״ם הלכות תעניות פרק א הלכה יב).
סעיף ב׳ — יפה תענית לבטל חלום רע
יפה תענית לבטל חלום רע כאש לנעורת:
ביאור: יפה תענית לבטל חלום רע, כאש לנעורת.
משל הגמרא. ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: יפה תענית לחלום כאש לנעורת. אמר רב חסדא: ובו ביום. ואמר רב יוסף: אפילו בשבת (שבת י״א ע״א). תמצית: אין האש מתווכחת עם הנעורת אלא מכלה אותה בבת אחת — וכזה כוחה של התענית כלפי חלום רע.
שתי תיבות שהוסיף מרן. הגמרא אמרה יפה תענית לחלום בלבד ; ומרן כתב לבטל חלום רע, וכן פירש הטור: גרסינן בפ״ק דשבת א״ר יפה תענית לחלום כאש לנעורת פירוש לבטלו א״ר חסדא ובו ביום הלכך יכול להתענות אפי׳ בשבת על חלום רע שזהו תענוג שלו לבטל חלום רע שחלם (טור או״ח סימן ר״כ). תמצית: אין התענית אבלות על החלום אלא ביטולו — ומכאן שאין מקום להאריכה.
חובה או רשות? הרמב״ם כתב הרואה חלום רע צריך להתענות למחר (רמב״ם הלכות תעניות פרק א הלכה יב) ; והמשנה ברורה סיימה ומ״מ אין מחויב להתענות אלא רשות (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ז), והמגן אברהם נתן טעם: ומ״מ אין מחויב להתענות דהא שמואל אמר החלומות שוא ידברו (מגן אברהם או״ח סימן ר״כ). תמצית: הרמב״ם נקט לשון חובה, והאחרונים עשאוה רשות — לפי שאין החלום הודעה ודאית.
תענית בלא תשובה אינה כלום. אבל דוקא כשעושה תשובה עמו כי התענית מועיל כמו קרבן לחטא מה קרבן אינו מועיל בלי תשובה שנאמר זבח רשעים תועבה אף תענית חלום וכו׳ (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ו) ; וכן אמר הרמב״ם בלשון אחרת: כדי שישוב ויעור במעשיו ויחפש בהן ויחזר בתשובה (רמב״ם הלכות תעניות פרק א הלכה יב). תמצית: אין התענית פעולה בחלום אלא התעוררות באדם ; ובלא חזרה הרי היא קרבן בלא תשובה.
מי אינו מתענה. עוברות ומניקות אין להורות להם להתענות רק יפדו בממון (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ה). תמצית: עוברות ומניקות אינן מתענות, ואין מורין להן כן, ופודות את התענית בממון.
תענית שאינה נלווית ונפרעת. אמרו ליה: ולוזיף מר וליפרע, לא סבר מר להא דאמר רב יהודה אמר רב: לוה אדם תעניתו ופורע? אמר להו: תענית חלום הוא (תענית י״ב ע״ב). תמצית: שאר התעניות אדם לווה אותן ופורען — וזו לא ; אין לה אלא אותו יום עצמו, והוא ממש מה שעתיד הרמ״א לומר.
ובחלום שחלם על חבירו. מי שחלם לו חלום קשה על חבירו יתענה (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ד). תמצית: מי שחלם חלום קשה על חבירו — הוא המתענה, שלפעמים החלום מכוון עליו עצמו ואינו נראה אלא בדמות אחר.
ג. ובו ביום ואפילו בשבת — הגהת הרמ״א
בּוֹ בַּיּוֹם — היא המידה היחידה שבסימן, ומקורה בגמרא: ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: יפה תענית לחלום כאש לנעורת. אמר רב חסדא: ובו ביום. ואמר רב יוסף: אפילו בשבת (שבת י״א ע״א). ומכאן תוצאה שהגמרא עצמה מוציאה — אין תענית זו נלווית ונפרעת: אמרו ליה: ולוזיף מר וליפרע, לא סבר מר להא דאמר רב יהודה אמר רב: לוה אדם תעניתו ופורע? אמר להו: תענית חלום הוא (תענית י״ב ע״ב).
הגהת הרמ״א — ודוקא בו ביום ואפי׳ בשבת
הגה ודוקא בו ביום ואפי׳ בשבת וע׳ לקמן סי׳ רפ״ח:
ביאור (רמ״א): ודוקא בו ביום, ואפילו בשבת. ועיין לקמן סימן רפ״ח.
״בו ביום״ — ומה שיוצא ממנו. גרסינן בפ״ק דשבת א״ר יפה תענית לחלום כאש לנעורת פירוש לבטלו א״ר חסדא ובו ביום הלכך יכול להתענות אפי׳ בשבת על חלום רע שזהו תענוג שלו לבטל חלום רע שחלם (טור או״ח סימן ר״כ). תמצית: סברת הטור מהודקת — אם אין התענית אלא בו ביום, וחל אותו יום בשבת, נמצא שהימנעותו של זה היא עונגו שלו, ואין התענית סותרת את השבת.
מה משיגה תענית בשבת ומה מחירה. ואמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא: כל היושב בתענית בשבת קורעים לו גזר דינו של שבעים שנה. ואף על פי כן חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת (ברכות ל״א ע״ב), ומיד: מאי תקנתיה? אמר רב נחמן בר יצחק: ליתיב תעניתא לתעניתא (ברכות ל״א ע״ב). תמצית: גזר הדין נקרע, אך חוב השבת עומד ; ופורעין תענית זו בתענית אחרת.
התענית השנייה — חובה או לא. כתב הטור וצריך להתענות יום אחד על שביטל עונג שבת (טור או״ח סימן ר״כ) ; והבית יוסף העמיד את גבולה: ומ״ש ואינו חובה שיתענה יום ראשון של אחריו כ״כ המרדכי בפ״ק דשבת וה״ה בפ״א מהל׳ תעניות וכל זה יתבאר בסי׳ רפ״ח ובסימן תקס״ד (בית יוסף או״ח סימן ר״כ). תמצית: צריך תענית שנייה, אך אין חובה שתהא למחרת — ואין יום ראשון זמן קבוע לה.
מה שכתוב בסימן רפ״ח, שאליו הפנה הרמ״א. מותר להתענות בו תענית חלום כדי שיקרע גזר דינו וצריך להתענות ביום ראשון כדי שיתכפר לו מה שביטל עונג שבת ואם תשש כחו ואינו יכול להתענות שני ימים רצופים לא יתענה ביום ראשון ויתענה אח״כ (שו״ע או״ח רפ״ח:ד). תמצית: סימן רפ״ח חוזר על הדין ומקילו — שתשש כוחו ואינו יכול שני ימים רצופים, לא יתענה ביום ראשון אלא ידחה.
ובזמן הזה. וי״א שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת שאין אנו בקיאין בפתרון חלומות לידע איזה טוב ואיזה רע (שו״ע או״ח רפ״ח:ה) ; ושם: על שלשה חלומות מתענים בשבת ואלו הן הרואה ספר תורה שנשרף או יום הכפורים בשעת נעילה או קורות ביתו או שיניו שנפלו (שו״ע או״ח רפ״ח:ה). וערוך השלחן סיים: ונכון שלא להתענות בשבת (ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ), והוסיף אף ואף גם בחול אין להרגיל, כי זה לא נאמר רק על אדם טהור ושלא במילוי הכרס, וזולתם אין בהם ממש (ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ). תמצית: משאין אנו בקיאין בפתרון חלומות, אין מתענין בשבת — זולת במקצת חלומות שנמנו — ואף בחול אין עושין זאת הרגל.
תפילתו של המתענה בשבת. המתענה בשבת אומר עננו אחר סיום תפלתו בלא חתימה וכוללו באלהי נצור (שו״ע או״ח רפ״ח:ו) ; וכבר הורה כן הטור: וכתב בה״ג שאומר עננו באלהי נצור (טור או״ח סימן ר״כ). תמצית: אינו אומר עננו ברכה בפני עצמה אלא כוללה באלהי נצור שבסוף התפילה, בלא חתימה.
הסימן בשורה אחת: חלום שנפשו עגומה עליו אינו נקרא אלא נהפך — שלושה אוהבים אומרים עליו טובה (סעיף א) ; והרוצה לבטלו מתענה בו ביום, ואפילו בשבת (סעיף ב והגהת הרמ״א) — אלא שתענית בלא חזרה בתשובה אינה מבטלת כלום, והמנהג בזמן הזה נתרחק מתענית בשבת.
מקרים מעשיים
מקרה א׳ — ניעורתי מחלום שמעיק עלי
המצב: ניעורתי מחלום מבולבל, ואיני יודע מה בישר — אך היום פותח בכובד. מה אעשה?
ההנהגה: הסימן נכתב לזה ממש: הרואה חלום ונפשו עגומה עליו יטיבנו באפי תלתא דרחימו ליה (שו״ע או״ח ר״כ:א). ואין צריך שיהא בחלום דבר רע — היינו אפילו אין בו משמעות לרע (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:א). ודי בשלושה אוהבים, ואין צריך לספר להם את החלום: החולם אומר בפניהם חלמא טבא חזאי, והם עונים לייתי שלשה דרחמי ליה ולימא באנפייהו חלמא טבא חזאי ולימרו הנך טבא הוא וטבא ליהוי רחמנא לישוייה לטב שבע זימנין יגזרון עליה מן שמיא דליהוי טבא טבא הוא וטבא ליהוי (טור או״ח סימן ר״כ). ומה שנדרש ממנו — שיהא נתון בדעתו: ויזכור החלום במחשבתו בשעת הטבה (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ב). תמצית: אין מבקשים משמעות אלא מבקשים משלושה אוהבים שיאמרו טובה על מה שראה. ולמעשה יש לשאול את הרב.
מקרה ב׳ — ביקשו ממני להיות אחד מן השלושה
המצב: חבר אומר לי שישן רע ומבקש שאצטרף לשניים אחרים להטיב לו את חלומו. עניין של ממש הוא?
ההנהגה: אכן, והמשנה ברורה אמרה זאת במפורש: מצוה להמצא עם הג׳ להיטיב מפני שמשיב את נפשו בזה ואף בשבת יכול להיטיב חלום (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ג). והנוסח שעונים הוא לשון הטור, לייתי שלשה דרחמי ליה ולימא באנפייהו חלמא טבא חזאי ולימרו הנך טבא הוא וטבא ליהוי רחמנא לישוייה לטב שבע זימנין יגזרון עליה מן שמיא דליהוי טבא טבא הוא וטבא ליהוי (טור או״ח סימן ר״כ), והמנהג קבע את המנין: לשון זה צריך שיאמרוהו העונים ג׳ פעמים וי״א דיאמרוהו ז׳ פעמים (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ד). ובסוף אומרים לו את הפסוק — ובסוף ההטבה יאמרו לו לך אכול לחמך בשמחה ושתה בלב טוב וגו׳ (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ד) — בנוסח שהביא הבית יוסף: כתב הכלבו ואח״כ אומרים לו לך אכול בשמחה לחמך וכתב הר״מ נ״ע בשם רבי יהודה החסיד שאין לאמרו לפי שיש בראשי תיבות אבל אבל אומרים לו לך בשמחה אכול לחמך (בית יוסף או״ח סימן ר״כ). תמצית: המסכים עושה מצוה ; ועונים את הלחש שלוש או שבע פעמים כמנהג המקום, ואחריו תשעת הפסוקים, ואחריהם פסוק קהלת. ולמעשה יש לשאול את הרב.
מקרה ג׳ — החלום בא בליל שבת
המצב: החלום העירני בליל שבת. והרמ״א אומר ״בו ביום ואפילו בשבת״. האתענה?
ההנהגה: ההגהה אכן ודוקא בו ביום ואפי׳ בשבת וע׳ לקמן סי׳ רפ״ח (רמ״א או״ח ר״כ:ב), והטור מבארה: גרסינן בפ״ק דשבת א״ר יפה תענית לחלום כאש לנעורת פירוש לבטלו א״ר חסדא ובו ביום הלכך יכול להתענות אפי׳ בשבת על חלום רע שזהו תענוג שלו לבטל חלום רע שחלם (טור או״ח סימן ר״כ). אלא שאין החשבון נגמר כאן: ואמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא: כל היושב בתענית בשבת קורעים לו גזר דינו של שבעים שנה. ואף על פי כן חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת (ברכות ל״א ע״ב), ומכאן מאי תקנתיה? אמר רב נחמן בר יצחק: ליתיב תעניתא לתעניתא (ברכות ל״א ע״ב), וסימן רפ״ח מדקדק: מותר להתענות בו תענית חלום כדי שיקרע גזר דינו וצריך להתענות ביום ראשון כדי שיתכפר לו מה שביטל עונג שבת ואם תשש כחו ואינו יכול להתענות שני ימים רצופים לא יתענה ביום ראשון ויתענה אח״כ (שו״ע או״ח רפ״ח:ד). ובזמן הזה וי״א שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת שאין אנו בקיאין בפתרון חלומות לידע איזה טוב ואיזה רע (שו״ע או״ח רפ״ח:ה), וערוך השלחן הכריע: ונכון שלא להתענות בשבת (ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ). אבל ההטבה עצמה פתוחה: מצוה להמצא עם הג׳ להיטיב מפני שמשיב את נפשו בזה ואף בשבת יכול להיטיב חלום (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ג). תמצית: לשון הרמ״א מתירה את התענית, אך המנהג נתרחק ממנה ; ומה שנעשה בשבת היא ההטבה. ולמעשה יש לשאול את הרב.
שאלות להבנה
בחן את הבנתך:
- מפני מה דחתה הגמרא ״יפתרנו״ ונקטה ״יטיבנו״ (ברכות נ״ה ע״ב)?
- מהו בדיוק ונפשו עגומה עליו לדעת המשנה ברורה (מ״ב ר״כ:א)?
- שלוש פעמים או שבע: מהיכן המחלוקת, ומה הביא הבית יוסף?
- תענית חלום — חובה היא? השווה בין הרמב״ם למשנה ברורה (מ״ב ר״כ:ז).
- מה עדיין חייב אדם לשבת כשהתענה בה, ומה תקנתו (ברכות ל״א ע״ב)?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול — יטיבנו ולא יפתרנו ; שבע זימנין ; חובה או רשות
- ✨ רמה 3 — סיכום: לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן): דף מעבר — אדמו״ר הזקן לא כתב סימן זה בשולחן ערוך שלו ; והפניה לרמות 1-3 ולסידורו