✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן
שולחן ערוך · אורח חיים
The particular blessings — עיונים מעמיקים
סימן רכ״ד · י״ג סעיפים
מרקוליס ועקירת עבודה זרה · בבל הרשעה · חכם הרזים · חכמים ומלכים · בתים וקברים · כלל שלשים יום
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦
פלפול מעמיק
סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות
הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן רכ״ד — י״ג סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות ברכות פרק י), מגן אברהם, ט״ז, באר היטב, אליה רבה, פרי מגדים, משנה ברורה, ערוך השלחן
הבסיס התלמודי:
ברכות פרק הרואה (נ״ז ע״ב - נ״ח ע״ב) · משנה ברכות פרק ט משנה א · «תנא: אין אוכלוסא פחותה מששים רבוא» (ברכות נ״ח ע״א)
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת
📑 Table of contents
- הקדמת הסוגיא — פרק הרואה וברכות הראיה (ברכות נ״ז ע״ב - נ״ח ע״ב), וחקירת היסוד
- מרקוליס וביטול הברכה — «שנתן ארך אפים לעוברי רצונו» · (שו״ע או״ח רכ״ד:א)
- עקירת עבודה זרה — ארץ ישראל וחוצה לארץ, וקושיית הטור על הרמב״ם (שו״ע או״ח רכ״ד:ב)
- בבל הרשעה וברכת אומר ועושה — חמש ברכות, ושם ומלכות (שו״ע או״ח רכ״ד:ג-ד)
- אוכלוסין, חכמים ומלכים — ששים רבוא, שחלק ושנתן, והסומא (שו״ע או״ח רכ״ד:ה-ט)
- בתים, קברים וכלל שלשים יום — (שו״ע או״ח רכ״ד:י-יג) · נפקא מינה · טבלאות
📜 The text of the Shulchan Aruch — the seifim
דִּינֵי בְּרָכוֹת פְּרָטִיּוֹת. וּבוֹ י״ג סְעִיפִים:
א׳: מרקוליס — הרואה מרקוליס או שאר עבודה זרה מברך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו, ובתוך ל׳ יום אינו חוזר ומברך ; ובהגה, האידנא אין מברכין. ב׳: עקירת עבודה זרה — בארץ ישראל שעקר מארצנו, ובחוצה לארץ מהמקום הזה, ובשתיהן כשם שעקרת והשב לב עובדיהם לעבדך. ג׳: בבל — שהחריב בבל הרשעה, שהחריב ביתו של נבוכדנצר, ושעשה נס לצדיקים במקום הזה. ד׳: עפר הקללה — ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים. ה׳: אוכלוסא — ששים רבוא מישראל, חכם הרזים ; ובגויים, מקרא. ו׳-ז׳: חכמים — בישראל שחלק מחכמתו, ובאומות שנתן מחכמתו. ח׳-ט׳: מלכים — שחלק מכבודו ושנתן מכבודו, ומצוה להשתדל לראותם. י׳-י״א: בתים — מציב גבול אלמנה ודיין האמת ; ובאומות, בית גאים יסח ואל נקמות. י״ב: קברים — אשר יצר אתכם בדין. י״ג: הכלל — כל ברכות הראיה, בתוך שלשים יום אינו חוזר ומברך.
Concise summary:
י״ג seifim: the siman closes the ברכות הראיה and poses one question thirteen times over: what does “seeing” oblige one to say? Seif 1 gives the blessing over the idol — «הרואה מרקוליס או שאר עכו״ם» (שו״ע או״ח רכ״ד:א) — and the Rama at once withdraws it from practice: «והאידנא אין מברכים זאת הברכה» (רמ״א או״ח רכ״ד:א). Seif 2 reverses it: the idol uprooted. Seifim 3-4 cross the ruins of Babylon; seifim 5-9 rise from the crowd to the king — «חכם הרזים» (שו״ע או״ח רכ״ד:ה), «שחלק מחכמתו ליריאיו» (שו״ע או״ח רכ״ד:ו); seifim 10-12 run from houses to graves; and seif 13 holds them all — «כל ברכות הראיה אם חזר וראה אותו דבר בתוך שלשים יום אינו חוזר ומברך» (שו״ע או״ח רכ״ד:יג). One question runs through it all: does the blessing answer the sight, or the event the thing attests?
1. הקדמת הסוגיא — במה תלויות ברכות הראיה
פתח דבר — פתיחת ההלכה
פותח מרן בעבודה זרה העומדת על מכונה — לשון מרן: «הרואה מרקוליס או שאר עכו״ם אומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם שנתן ארך אפים לעוברי רצונו ואם רואה אותו בתוך ל׳ יום אינו חוזר ומברך» (שו״ע או״ח רכ״ד:א), וחותם בכלל אחד — «כל ברכות הראיה אם חזר וראה אותו דבר בתוך שלשים יום אינו חוזר ומברך» (שו״ע או״ח רכ״ד:יג). ובו י״ג סעיפים, ועניינם אחד: לא איזה נוסח נאמר על איזה דבר בלבד, אלא מה נחשב ״ראייה״ המחייבת ברכה, ומתי היא חוזרת ומתחייבת.
תורת הסוגיא בגמרא: יסודו של הסימן בפרק הרואה. תחילה במשנה — «הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו» (משנה ברכות פרק ט משנה א) ; ואחריה הברייתא — «תנו רבנן: הרואה מרקוליס, אומר: ברוך … שנתן ארך אפים לעוברי רצונו» (ברכות נ״ז ע״ב), «מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר: ברוך … שעקר עבודה זרה מארצנו. וכשם שנעקרה ממקום זה כן תעקר מכל מקומות ישראל, והשב לב עובדיהם לעבדך» (ברכות נ״ז ע״ב), «ובחוץ לארץ אין צריך לומר והשב לב עובדיהם לעבדך מפני שרובה גויים. רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף בחוץ לארץ צריך לומר כן, מפני שעתידים להתגייר, שנאמר: אז אהפך אל עמים שפה ברורה» (ברכות נ״ז ע״ב). ואחריה דרשת רב המנונא — «דרש רב המנונא: הרואה בבל הרשעה צריך לברך חמש ברכות. ראה בבל, אומר: ברוך … שהחריב בבל הרשעה. ראה ביתו של נבוכדנצר, אומר: ברוך … שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע. ראה גוב של אריות או כבשן האש, אומר: ברוך … שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. ראה מרקוליס, אומר: ברוך … שנתן ארך אפים לעוברי רצונו. ראה מקום שנוטלין ממנו עפר, אומר: ברוך … אומר ועושה גוזר ומקיים» (ברכות נ״ז ע״ב). ואחריה ברכות האוכלוסין — «תנו רבנן: הרואה אוכלוסי ישראל, אומר: ברוך … חכם הרזים — שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה» (ברכות נ״ח ע״א), «אמר עולא: נקיטינן אין אוכלוסא בבבל. תנא: אין אוכלוסא פחותה מששים רבוא» (ברכות נ״ח ע״א) ; והחכמים והמלכים — «תנו רבנן: הרואה חכמי ישראל, אומר ברוך … שחלק מחכמתו ליראיו. חכמי אומות העולם, אומר: ברוך … שנתן מחכמתו לבשר ודם. הרואה מלכי ישראל, אומר: ברוך … שחלק מכבודו ליראיו. מלכי אומות העולם, אומר: ברוך … שנתן מכבודו לבשר ודם» (ברכות נ״ח ע״א) ; והבתים — «תנו רבנן: הרואה בתי ישראל בישובן, אומר: ברוך … מציב גבול אלמנה. בחורבנן, אומר: ברוך דיין האמת. בתי אומות העולם בישובן, אומר: בית גאים יסח ה׳. בחורבנן, אומר: אל נקמות ה׳ אל נקמות הופיע» (ברכות נ״ח ע״ב) ; והקברים — «תנו רבנן: הרואה קברי ישראל, אומר: ברוך … אשר יצר אתכם בדין, וזן אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, ואסף אתכם בדין, ועתיד להקימכם בדין» (ברכות נ״ח ע״ב). תמצית: שבע ברייתות ודרשה אחת, שכולן ברכות הנאמרות על מה שהעין פוגשת ; ומרן קיבצן לסימן אחד וסידרן בי״ג סעיפים.
החקירה היסודית — במה תלויות ברכות סימננו: בראייה ממש, או במאורע שהדבר מעיד עליו?
- (א) ראייה — שכן הסימן כולו נקרא ברכות הראיה, וכל ברכותיו נמדדות בעין ובזמן: «כל ברכות הראיה אם חזר וראה אותו דבר בתוך שלשים יום אינו חוזר ומברך» (שו״ע או״ח רכ״ד:יג) ; ועל כן ביטל הרמ״א את ברכת המרקוליס מפני שההרגל הפקיע את חידוש הראייה, «והאידנא אין מברכים זאת הברכה שהרי אנו מגודלים ביניהם ורואים אותו תמיד» (רמ״א או״ח רכ״ד:א), ופירשה המשנה ברורה «שהרי אנו רואין אותה תמיד וכתבו האחרונים דאפילו הולך לעיר אחרת וראה שם ע״ג אינו מברך כיון דראה את מין זה תוך למ״ד בעירו» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ד:ג) — הרי שאין הברכה תלויה במאורע כלל אלא בהתחדשות שבמראה.
- (ב) מאורע — שכן פסקו הפוסקים שאף מי שאינו רואה כלל מברך: «ומשמע בגמרא אפילו סומא כשיודע שהמלך עובר מברך ועיין בפמ״ג שמצדד דאם הוא סומא שלא ראה מאורות מימיו יברך בלא שם ומלכות» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ד:יא) ; וכבר כתב המגן אברהם «משמע בגמרא אפי׳ סומא שיודע שהמלך עובר מברך» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ד) ; וכן ערוך השלחן «ואפילו הוא סומא שאינו רואה מברך, ואפילו רואה דרך חלון או מרחוק מברך» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ד). ומקורו במעשה — «רב ששת סגי נהור הוה. הוו קאזלי כולי עלמא לקבולי אפי מלכא, וקם אזל בהדייהו רב ששת» (ברכות נ״ח ע״א), ובסופו «כי אתא מלכא, פתח רב ששת וקא מברך ליה. אמר ליה ההוא מינא: למאן דלא חזית ליה קא מברכת?» (ברכות נ״ח ע״א).
2. מרקוליס וביטול הברכה (שו״ע או״ח רכ״ד:א)
לשון השלחן ערוך
סעיף א׳: «הרואה מרקוליס או שאר עכו״ם אומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם שנתן ארך אפים לעוברי רצונו ואם רואה אותו בתוך ל׳ יום אינו חוזר ומברך» (שו״ע או״ח רכ״ד:א) «והאידנא אין מברכים זאת הברכה שהרי אנו מגודלים ביניהם ורואים אותו תמיד» (רמ״א או״ח רכ״ד:א)
שורש הדין: ברייתא היא — «תנו רבנן: הרואה מרקוליס, אומר: ברוך … שנתן ארך אפים לעוברי רצונו» (ברכות נ״ז ע״ב). ולשון הטור: «הרואה דמות גילולים של עו״ג אומר בא״י אלהינו מלך העולם שנתן ארך אפים לעוברי רצונו» (טור או״ח סימן רכ״ד). ולשון הרמב״ם, ובה שינוי גדול: «הרואה מקום שעובדין בו עכו״ם מברך» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ט) — «שנתן ארך אפים לעוברי רצונו» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ט). תמצית: הברייתא והטור נקטו את הצורה עצמה (מרקוליס, דמות גילולים), והרמב״ם נקט את המקום שעובדין בו ; ומרן העתיק את לשון הברייתא והוסיף ״או שאר עכו״ם״.
קושיא — אם ברכה זו ברכת חובה היא, היאך ביטלה הרמ״א מכוח המנהג? וכי מנהג עוקר ברכה שתקנוה חכמים?
תירוץ: לא הברכה נעקרה אלא תנאה. שכל ברכות הראיה נאמרו משלשים לשלשים, «כל ברכות הראיה אם חזר וראה אותו דבר בתוך שלשים יום אינו חוזר ומברך» (שו״ע או״ח רכ״ד:יג), ותנאי זה אינו מתקיים עוד: «והאידנא אין מברכים זאת הברכה שהרי אנו מגודלים ביניהם ורואים אותו תמיד» (רמ״א או״ח רכ״ד:א) ; ופירש המגן אברהם «נ״ל דבא לאשמועינן אפי׳ הולך לעיר אחרת וראה א״א מ״מ כיון דראה כיוצא בזה בעירו תוך ל׳ אינו מברך» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ד), והמשנה ברורה «שהרי אנו רואין אותה תמיד וכתבו האחרונים דאפילו הולך לעיר אחרת וראה שם ע״ג אינו מברך כיון דראה את מין זה תוך למ״ד בעירו» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ד:ג), ואף «ואפשר עוד דאפילו קטן שהגדיל א״צ לברך כיון שראה אותה בקטנותו» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ד:ג). תמצית: אין כאן ביטול ברכה אלא קביעת מציאות — שלושים היום אינם נשלמים לעולם למי שגדל בין הגויים ; ולפיכך אף הנוסע לעיר אחרת אינו מברך, שכבר ראה מין זה בעירו.
מחלוקת — עד היכן ״שאר עבודה זרה״: כתב המגן אברהם «אפי׳ בית ע״א (ב״י) וב״ח פי׳ דוקא כשרואה אותם בגלוי» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ד) ; והעתיקתו המשנה ברורה בלשונה «אפילו בית ע״ג [ב״י] וב״ח פי׳ דוקא כשרואה אותה בגלוי» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ד:ב). תמצית: לבית יוסף אף הבית בכלל, ולב״ח דוקא כשהעבודה זרה עצמה נראית בגלוי. ונפקא מינה גדולה בזמננו — בבתי תפילה שאין בהם צורה גלויה.
הרחבת האליה רבה — ומחלוקת סמויה בגדר הברכה: «ובא״ר כתב עוד מילתא חדתי דאפילו הוא לא ראה אותה תוך למ״ד כיון שיש רוב העולם שהוא שוכן ביניהם שרואין אותה» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ד:ג). תמצית: לפי חידוש זה אין הפטור תלוי בראיית המברך כלל אלא במצב הדור ; והוא בדיוק צד ה״מאורע״ שבחקירתנו, שהברכה נמדדת במה שהעולם רואה ולא במה שראתה עינו של זה. ולצד הראייה — היה ראוי שיברך, שהרי לו נתחדש הדבר.
היסוד:
«והאידנא אין מברכים זאת הברכה שהרי אנו מגודלים ביניהם ורואים אותו תמיד» (רמ״א או״ח רכ״ד:א) ; «שהרי אנו רואין אותה תמיד וכתבו האחרונים דאפילו הולך לעיר אחרת וראה שם ע״ג אינו מברך כיון דראה את מין זה תוך למ״ד בעירו» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ד:ג)
«והאידנא אין מברכים זאת הברכה שהרי אנו מגודלים ביניהם ורואים אותו תמיד» (רמ״א או״ח רכ״ד:א) ; «שהרי אנו רואין אותה תמיד וכתבו האחרונים דאפילו הולך לעיר אחרת וראה שם ע״ג אינו מברך כיון דראה את מין זה תוך למ״ד בעירו» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ד:ג)
3. עקירת עבודה זרה — ארץ ישראל וחוצה לארץ (שו״ע או״ח רכ״ד:ב)
לשון השלחן ערוך
סעיף ב׳: «הרואה מקום שנעקרה ממנה עכו״ם אם הוא בארץ ישראל אומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם שעקר ע״א מארצנו ואם הוא בחוצה לארץ אומר שעקר ע״א מהמקום הזה ואומר בשתיהן כשם שעקרת אותה מהמקום הזה כן תעקור אותה מכל המקומות והשב לב עובדיהם לעבדך» (שו״ע או״ח רכ״ד:ב) «ואם נעקרה עכו״ם ממקום א׳ ונתנוה במקום אחר מברך על מקום שנעקרה שעקר עכו״ם ועל מקום שנתנוה לשם שנתן ארך אפים» (רמ״א או״ח רכ״ד:ב)
שורש הדין: משנה היא — «הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו» (משנה ברכות פרק ט משנה א) ; והברייתא הוסיפה את הבקשה — «מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר: ברוך … שעקר עבודה זרה מארצנו. וכשם שנעקרה ממקום זה כן תעקר מכל מקומות ישראל, והשב לב עובדיהם לעבדך» (ברכות נ״ז ע״ב) — וחילקה בין הארץ לחוצה לארץ — «ובחוץ לארץ אין צריך לומר והשב לב עובדיהם לעבדך מפני שרובה גויים. רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף בחוץ לארץ צריך לומר כן, מפני שעתידים להתגייר, שנאמר: אז אהפך אל עמים שפה ברורה» (ברכות נ״ז ע״ב). ולשון הרמב״ם: «מקום שנעקרה ממנו עכו״ם אם בארץ ישראל הוא מברך שעקר עכו״ם מארצנו. ואם בחוץ לארץ הוא מברך שעקר עכו״ם ממקום הזה. ואומר בשתיהן כשם שעקרת ממקום זה כך תעקר מכל מקומות ותשיב לב עובדיהם לעבדך» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ט). תמצית: הברכה מן המשנה, הבקשה מן הברייתא, ומחלוקת תנא קמא ורבי שמעון בן אלעזר היא שקובעת אם אומרים אותה אף בחוצה לארץ.
קושיא — הקשה הטור על הרמב״ם: «וכתב הרמב״ם ז״ל ואומר בשתיהם כשם שעקרת אותה ממקום הזה כן תעקור אותה בכל המקומות והשב לב עובדיהם לעבדך ואיני יודע למה פוסק כדברי יחיד דרשב״א הוא דאמר הכי אבל לת״ק אצ״ל כן אלא בא״י שרובה ישראל אבל לא בח״ל» (טור או״ח סימן רכ״ד).
תירוץ: יישב הבית יוסף בשני פנים. חדא, שאין דברי רבי שמעון בן אלעזר דעת יחיד הנדחית אלא סברה מסתברת: «ולענין מה שתמה רבינו על הרמב״ם למה פסק כיחיד י״ל דמשום דמסתבר טעמיה פסק כוותיה» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ד) ; והטעם עצמו — «רשב״א אומר אף בח״ל צ״ל כן מפני שעתידין להתגייר» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ד). ועוד, שאין תנא קמא אוסר לומר כן אלא שאינו מצריך, ונמצא שהאומר יוצא לדברי הכל. תמצית: אין כאן פסק כיחיד נגד רבים אלא בחירה בלשון שהכל יוצאין בה ; וזהו כלל גדול בהכרעות מרן בברכות.
מחלוקת — שיעור העקירה, ומקור הגהת הרמ״א: דקדקה המשנה ברורה «אפילו רק ממקום אחד» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ד:ד). ומקור ההגה בירושלמי שהביא הבית יוסף: «גרסינן בירושלמי נעקר דמות גילולים של עו״ג ממקום אחד ונתנה למקום אחר במקום שנתנה אומר ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו ובמקום שנעקרה אומר ברוך שעקר דמות גילולים של עו״ג מן המקום הזה» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ד) ; והמשנה ברורה סייגה «היינו אם יש שלשים יום שלא ראה אותה וכנ״ל» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ד:ה). תמצית: בארץ ישראל אין צריך שתיטהר הארץ כולה ; ובהעברת עבודה זרה ממקום למקום — שתי ברכות הפוכות בשני מקומות, והשנייה כפופה לדין שלושים יום ככל ברכות הסימן.
היסוד:
«ובחוץ לארץ אין צריך לומר והשב לב עובדיהם לעבדך מפני שרובה גויים. רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף בחוץ לארץ צריך לומר כן, מפני שעתידים להתגייר, שנאמר: אז אהפך אל עמים שפה ברורה» (ברכות נ״ז ע״ב) ; «ולענין מה שתמה רבינו על הרמב״ם למה פסק כיחיד י״ל דמשום דמסתבר טעמיה פסק כוותיה» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ד)
«ובחוץ לארץ אין צריך לומר והשב לב עובדיהם לעבדך מפני שרובה גויים. רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף בחוץ לארץ צריך לומר כן, מפני שעתידים להתגייר, שנאמר: אז אהפך אל עמים שפה ברורה» (ברכות נ״ז ע״ב) ; «ולענין מה שתמה רבינו על הרמב״ם למה פסק כיחיד י״ל דמשום דמסתבר טעמיה פסק כוותיה» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ד)
4. בבל הרשעה וברכת אומר ועושה (שו״ע או״ח רכ״ד:ג-ד)
לשון השלחן ערוך
סעיף ג׳: «הרואה בבל הרשעה אומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם שהחריב בבל הרשעה. ראה ביתו של נבוכדנצר אומר ברוך שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע. ראה גוב אריות או כבשן האש אומר ברוך שעשה נס לצדיקים במקום הזה» (שו״ע או״ח רכ״ד:ג)
סעיף ד׳: «ראה מקום שיש בבבל שכל בהמה שתעבור עליו אינה יכולה לזוז משם אם לא יתנו עליה מעפר המקום ההוא והיא סימן קללה לה דכתיב וטאטאתיה במטאטי» … «השמד אומר ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים» (שו״ע או״ח רכ״ד:ד)
סעיף ד׳: «ראה מקום שיש בבבל שכל בהמה שתעבור עליו אינה יכולה לזוז משם אם לא יתנו עליה מעפר המקום ההוא והיא סימן קללה לה דכתיב וטאטאתיה במטאטי» … «השמד אומר ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים» (שו״ע או״ח רכ״ד:ד)
שורש הדין: דרשת רב המנונא — «דרש רב המנונא: הרואה בבל הרשעה צריך לברך חמש ברכות. ראה בבל, אומר: ברוך … שהחריב בבל הרשעה. ראה ביתו של נבוכדנצר, אומר: ברוך … שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע. ראה גוב של אריות או כבשן האש, אומר: ברוך … שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. ראה מרקוליס, אומר: ברוך … שנתן ארך אפים לעוברי רצונו. ראה מקום שנוטלין ממנו עפר, אומר: ברוך … אומר ועושה גוזר ומקיים» (ברכות נ״ז ע״ב) ; ואחריה «מר בריה דרבינא כי הוה מטי לבבל הוה שקיל עפרא בסודריה ושדי לברא, לקיים מה שנאמר וטאטאתיה במטאטא השמד» (ברכות נ״ז ע״ב), ו«אמר רב אשי: אנא, הא דרב המנונא לא שמיע לי, אלא מדעתאי בריכתינהו לכולהו» (ברכות נ״ז ע״ב). ולשון הטור: «ראה מקום שנוטלין ממנו עפר אומר ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים פירש״י שיש מקום בבבל שכל בהמה שתעבור עליו אינה יכולה לזוז משם אם לא שיתנו עליה מעפר המקום ההוא והוא סימן קללה לה דכתיב» (טור או״ח סימן רכ״ד). תמצית: חמש ברכות בדרשה אחת ; מרן הוציא מהן את המרקוליס לסעיף א׳, וחילק את הנותרות לשני סעיפים.
קושיא — בגמרא נוסח ברכת גוב האריות הוא «שעשה נסים לאבותינו במקום הזה» (ברכות נ״ז ע״ב), ואילו מרן כתב «שעשה נס לצדיקים במקום הזה» (שו״ע או״ח רכ״ד:ג). מנין לו לשנות מלשון הגמרא?
תירוץ: לא מרן שינה אלא הראשונים. כתב הטור «ראה גוב אריות וכבשן האש אומר ברוך שעשה נסים לצדיקים במקום הזה» (טור או״ח סימן רכ״ד) ; וכן הרמב״ם «הרואה גב אריות וכבשן האש שהשלך בו חנניה מישאל ועזריה מברך» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ט) — «שעשה נס לצדיקים במקום הזה» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ט). ומרן עצמו הפנה לעיל — «(וע״ל סי׳ רי״ח סעיף ז)» (שו״ע או״ח רכ״ד:ג). תמצית: דניאל וחביריו אינם ״אבותינו״ אלא ״אדם שנתקדש בו שם שמים״, ובסימן רי״ח · 218 נקבעה להם ברכת הצדיקים ; והפניית מרן אינה הפניה בעלמא אלא הכרעה בנוסח.
מחלוקת — «ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים», בשם ומלכות או לא: כתבה המשנה ברורה «היינו בשם ומלכות. בגמרא הגירסא ברוך אומר ועושה גוזר ומקיים» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ד:ז). וערוך השלחן נטה להיפך: «ולא ידעתי אם זהו בשם ומלכות אם לאו, ונראה שאינה בשם ומלכות, דאי בשם ומלכות לא שייך לומר שני פעמים» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ד). תמצית: כל המחלוקת תלויה בגירסה. בגמרא הגירסה ״ברוך אומר ועושה גוזר ומקיים״ — ברוך אחד ; ובנוסח מרן ״ברוך״ כפול. למשנה ברורה הכפילות אינה מעכבת והברכה גמורה ; ולערוך השלחן הכפילות עצמה מוכיחה שאין כאן שם ומלכות, שאין אומרים ״ברוך״ פעמיים בברכה גמורה.
נפקא מינה למעשה: הרואה את מקום העפר ואינו יודע להכריע — לצד המשנה ברורה יברך בשם ומלכות, ולצד ערוך השלחן יאמר בלא שם ומלכות ולא יפסיד. וכן ברואה את ביתו של נבוכדנצר, שכתב ערוך השלחן «ואפילו רואה אותה מרחוק, דא(י)לו מקרוב אי אפשר, דנחשים ועקרבים יסובבוה כמו שקללה ישעיה הנביא» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ד) — הרי שאין ראיית ״המקום״ כאן ראיית קרוב אלא ראייה מרחוק, ולצד הראייה שבחקירתנו יש בזה חידוש. (ולמעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«דרש רב המנונא: הרואה בבל הרשעה צריך לברך חמש ברכות. ראה בבל, אומר: ברוך … שהחריב בבל הרשעה. ראה ביתו של נבוכדנצר, אומר: ברוך … שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע. ראה גוב של אריות או כבשן האש, אומר: ברוך … שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. ראה מרקוליס, אומר: ברוך … שנתן ארך אפים לעוברי רצונו. ראה מקום שנוטלין ממנו עפר, אומר: ברוך … אומר ועושה גוזר ומקיים» (ברכות נ״ז ע״ב) ; «היינו בשם ומלכות. בגמרא הגירסא ברוך אומר ועושה גוזר ומקיים» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ד:ז)
«דרש רב המנונא: הרואה בבל הרשעה צריך לברך חמש ברכות. ראה בבל, אומר: ברוך … שהחריב בבל הרשעה. ראה ביתו של נבוכדנצר, אומר: ברוך … שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע. ראה גוב של אריות או כבשן האש, אומר: ברוך … שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. ראה מרקוליס, אומר: ברוך … שנתן ארך אפים לעוברי רצונו. ראה מקום שנוטלין ממנו עפר, אומר: ברוך … אומר ועושה גוזר ומקיים» (ברכות נ״ז ע״ב) ; «היינו בשם ומלכות. בגמרא הגירסא ברוך אומר ועושה גוזר ומקיים» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ד:ז)
5. אוכלוסין, חכמים ומלכים (שו״ע או״ח רכ״ד:ה-ט)
לשון השלחן ערוך
סעיף ה׳: «הרואה ששים רבוא מישראל ביחד אומר ברוך אתה ה׳ אמ״ה חכם הרזים ואם הם עכו״ם אומר» … «בושה אמכם חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה» (שו״ע או״ח רכ״ד:ה)
סעיף ו׳: «הרואה חכמי ישראל אומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מ״ה שחלק מחכמתו ליריאיו» (שו״ע או״ח רכ״ד:ו)
סעיף ז׳: «הרואה חכמי אומות העולם מעכו״ם שחכמים בחכמות העולם אומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מ״ה שנתן מחכמתו לב״ו» (שו״ע או״ח רכ״ד:ז)
סעיף ח׳: «על מלכי ישראל אומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם שחלק מכבודו ליראיו ועל מלכי אומות העולם עכו״ם אומר ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם» (שו״ע או״ח רכ״ד:ח)
סעיף ט׳: «מצוה להשתדל לראות מלכים אפילו מלכי אומות העולם» (שו״ע או״ח רכ״ד:ט)
סעיף ו׳: «הרואה חכמי ישראל אומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מ״ה שחלק מחכמתו ליריאיו» (שו״ע או״ח רכ״ד:ו)
סעיף ז׳: «הרואה חכמי אומות העולם מעכו״ם שחכמים בחכמות העולם אומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מ״ה שנתן מחכמתו לב״ו» (שו״ע או״ח רכ״ד:ז)
סעיף ח׳: «על מלכי ישראל אומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם שחלק מכבודו ליראיו ועל מלכי אומות העולם עכו״ם אומר ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם» (שו״ע או״ח רכ״ד:ח)
סעיף ט׳: «מצוה להשתדל לראות מלכים אפילו מלכי אומות העולם» (שו״ע או״ח רכ״ד:ט)
שורש הדין: «תנו רבנן: הרואה אוכלוסי ישראל, אומר: ברוך … חכם הרזים — שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה» (ברכות נ״ח ע״א) ; «בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית, אמר: ברוך … חכם הרזים וברוך … שברא כל אלו לשמשני» (ברכות נ״ח ע״א) ; «אמר עולא: נקיטינן אין אוכלוסא בבבל. תנא: אין אוכלוסא פחותה מששים רבוא» (ברכות נ״ח ע״א) ; ואחריהן «תנו רבנן: הרואה חכמי ישראל, אומר ברוך … שחלק מחכמתו ליראיו. חכמי אומות העולם, אומר: ברוך … שנתן מחכמתו לבשר ודם. הרואה מלכי ישראל, אומר: ברוך … שחלק מכבודו ליראיו. מלכי אומות העולם, אומר: ברוך … שנתן מכבודו לבשר ודם» (ברכות נ״ח ע״א) ; ו«אמר רבי יוחנן: לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל. ולא לקראת מלכי ישראל בלבד, אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם, שאם יזכה — יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם» (ברכות נ״ח ע״א). תמצית: חמישה סעיפים היוצאים מעמוד אחד ; והשיעור, השם והטעם — שלושתם מן הברייתות.
מחלוקת ראשונה — אוכלוסא בחוצה לארץ: דקדק הבית יוסף ברמב״ם «מדברי הרמב״ם נראה שאינו מברך על אוכלוסי ישראל אא״כ הם בא״י» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ד), ונתן טעם «ואפשר שכתב כן מדאמר עולא אין אוכלוסא בבבל והוא מפרש דאפי׳ אם יראה אוכלוסא בבבל אין להם דין אוכלוסא לברך עליהם» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ד). ואכן לשון הרמב״ם מותנית: «הרואה שש מאות אלף אדם כאחד» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה יא) — «ואם ישראל הם ובארץ ישראל אומר» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה יא) — «חכם הרזים» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה יא). ומרן לא הזכיר תנאי זה. תמצית: לרמב״ם ״אוכלוסא״ שם המתייחד לארץ ישראל, כדברי עולא ; ולמרן — כל ששים רבוא מישראל ביחד, בכל מקום.
מחלוקת שנייה — אדם מופלג בחכמה כששים רבוא: כתב הטור «ואם רואה אפילו אחד שהוא מופלג בחכמה יברך חכם הרזים דרבי חנינא בריה דרב איקא בריך כד חזי לרב פפא» (טור או״ח סימן רכ״ד), וסיים «וי״א שאין בזמן הזה מי שראוי לברך עליו כך» (טור או״ח סימן רכ״ד). והמעשה — «אמרו ליה: בהדי דחזינך בריכינן עלך תרתי: ברוך … אשר חלק מחכמתו ליראיו ושהחיינו» (ברכות נ״ח ע״ב) ; «אמר להו: אנא נמי, כיון דחזתינכו חשבתינכו עלואי כשיתין רבוון בית ישראל, ובריכנא עלייכו תלתא» (ברכות נ״ח ע״ב). וביאר הבית יוסף מדוע לא נקטו הרמב״ם: «ונראה שטעמו משום דס״ל דההוא עובדא לאו למימרא דבריך ממש אלא לומר שהיו חשובים בעיניו כששים ריבוא קאמר» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ד). תמצית: שלוש שיטות. לטור מברך ממש על מופלג בחכמה ; לרמב״ם אין המעשה אלא לשון הפלגה, ואין ברכה תלויה בהערכתו של אדם ; ומרן השמיטו כליל מסימננו — משמע כרמב״ם.
«שחלק» מול «שנתן» — מה עומד מאחורי שני הפעלים: קיצרה המשנה ברורה «שעם ד׳ הם חלק אלוה ודבקים בו לכן אמר שחלק משא״כ לקמיה בס״ז» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ד:ט), וכן המגן אברהם «שישראל הם חלק אלוה ודבקים בו לכן אומר שחלק» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ד). והט״ז העמיק: «הא דקתני בישראל שחלק ובאומות שנתן ראיתי תי׳ רבים ונ״ל עיקר דבישראל יש טעם לפי שהם דבקים בו ית׳ וכל שאתה אומר חלק צריך אתה לדעת ממי נחלק נמצא שיש יחוס לחלק אחר מי שנתחלק ממנו» (ט״ז או״ח סימן רכ״ד) ; «משא״כ באומות שאין להם יחוס אחרי הנותן כמו כל מתנ׳ דלית בה אחריו׳ על הנותן אלא מה שזכה זכה ותו לא» (ט״ז או״ח סימן רכ״ד). והבית יוסף כתב כן, ובשם האבודרהם טעם אחר: «הטעם שבחכמי ישראל אומר שחלק ובחכמי עו״ג אומר שנתן נראה שהוא מפני שישראל ההולכי׳ בדרכי ה׳ ועושים מצותיו הרי הם כחלק השם אבל עו״ג רחוקים ממנו יתברך והם כמי שנותן מתנה מנכסיו שאינם חלק ממנו» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ד) ; «והר״ד אבודרהם כתב שהטעם מפני שהחלק הוא כמו הצינור הנמשך מן הנהר שאפשר להרחיבו ולהגדילו ואפשר לקצרו ולחסרו מה שאין כן במתנה כי תלושה ופסוקה» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ד). תמצית: שני גדרים. לט״ז — ״חלק״ מחייב יחס לנותן, ומתנה פוסקת את היחס. ולאבודרהם — ״חלק״ הוא צינור הנמשך מן הנהר, שאפשר להרחיבו ולצמצמו, ומתנה תלושה ופסוקה. ונפקא מינה בין שני הטעמים: חכם מישראל שירד ממדרגתו — לאבודרהם הצינור מתקצר, ולט״ז היחס עומד בעינו.
קושיא — ואם החילוק בין «חלק» ל«נתן» יסודי כל כך, היאך כתב הרמב״ם «שנתן» אף בישראל?
תירוץ: לשון הרמב״ם היא «חכמי ישראל מברך שנתן מחכמתו ליראיו. מלכי ישראל אומר שנתן מכבודו ומגבורתו ליראיו. מלכי אמות העולם מברך שנתן מכבודו לבשר ודם» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה יא). תמצית: נוסחה אחרת היא בידו — ובה אין החילוק בפועל אלא בנשוא: ״ליראיו״ מול ״לבשר ודם״, ועוד הוסיף ״ומגבורתו״ במלכי ישראל. נמצא שכל בניינו של הט״ז אינו אלא לפי נוסח הברייתא שלפנינו, שהיא נוסח הטור ומרן.
מחלוקת שלישית — מיהו ״מלך״ בזמן הזה: כתבה המשנה ברורה «השלטונים שאין עול מלך עליהם לשנות דבריהם ודן והורג במשפט מברך עליהם» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ד:יב), ומאידך «ועל השרים שממנה המלך בכל עיר ועיר טוב וישר לברך בלא שם ומלכות» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ד:יב) ; והמגן אברהם הוסיף «על השופט הגדול שהוא הקאד״י אין מברכין כלל» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ד). ובחכמים כתב ערוך השלחן «וכמה שיעור גדלו בתורה או בשארי חכמות לא נתבאר, ולכן נמנעים עתה מברכה זו» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ד). תמצית: הגדר אינו הכתר אלא השלטון שאין עליו ערעור — ״שאין עול מלך עליהם לשנות דבריהם ודן והורג במשפט״. ומכאן שלוש מדרגות: מלך גמור בשם ומלכות, שר בלא שם ומלכות, ושופט — כלל לא.
נפקא מינה למעשה — עד היכן ההשתדלות: «ומותר לטמא בטומאה של דבריהן מפני כבודן בין למלכי ישראל ובין למלכי או״ה וכן מפני כבוד הבריות כגון לילך לנחם אבלים» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ד:יג) ; ומאידך «אם רואה פ״א המלך לא יבטל יותר מלימודו לראותו אם לא שבא בחיל יותר ובכבוד גדול יותר» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ד:יג). והמגן אברהם צמצם: «משמע בגמרא דמותר לעבור על מצות דרבנן לראות מלכים אפילו מלכי א״ה» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ד), וטעם המצוה «היינו שמצוה לרוץ לקראת מלכי א״ה שאם יזכה לראות מלך המשיח שיבא במהרה יבחין מה בין גדולתם לגדולתו וידע שכר עושי מצות» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ד) ; וכן הבית יוסף בשם רש״י «שאם יזכה לעולם הבא ויראה בכבוד מלך המשיח יבחין כמה יתר כבוד נוחלי שכר מצוה יותר ממה שהיה כבוד בעולם הזה» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ד). תמצית: המצוה קיימת אף במלכי האומות, אבל היקף ההיתר לעבור על דרבנן שנוי במחלוקת ; ובפעם השנייה תלמוד תורה קודם, אלא אם כן בא בחיל ובכבוד גדולים מבראשונה.
היסוד:
«הא דקתני בישראל שחלק ובאומות שנתן ראיתי תי׳ רבים ונ״ל עיקר דבישראל יש טעם לפי שהם דבקים בו ית׳ וכל שאתה אומר חלק צריך אתה לדעת ממי נחלק נמצא שיש יחוס לחלק אחר מי שנתחלק ממנו» (ט״ז או״ח סימן רכ״ד) ; «אמר עולא: נקיטינן אין אוכלוסא בבבל. תנא: אין אוכלוסא פחותה מששים רבוא» (ברכות נ״ח ע״א)
«הא דקתני בישראל שחלק ובאומות שנתן ראיתי תי׳ רבים ונ״ל עיקר דבישראל יש טעם לפי שהם דבקים בו ית׳ וכל שאתה אומר חלק צריך אתה לדעת ממי נחלק נמצא שיש יחוס לחלק אחר מי שנתחלק ממנו» (ט״ז או״ח סימן רכ״ד) ; «אמר עולא: נקיטינן אין אוכלוסא בבבל. תנא: אין אוכלוסא פחותה מששים רבוא» (ברכות נ״ח ע״א)
6. בתים, קברים וכלל שלשים יום (שו״ע או״ח רכ״ד:י-יג)
לשון השלחן ערוך
סעיף י׳: «הרואה בתי ישראל ביישובן כגון בישוב בית שני אומר בא״י אמ״ה מציב גבול אלמנה. הרואה בחורבנן אומר ברוך דיין האמת» (שו״ע או״ח רכ״ד:י)
סעיף י״א: «הרואה בתי עכו״ם בישובן אומר בית גאים יסח ה׳ בחרבנן אומר אל נקמות ה׳» (שו״ע או״ח רכ״ד:יא)
סעיף י״ב: «הרואה קברי ישראל אומר בא״י אמ״ה אשר יצר אתכם בדין וכו׳ ועל קברי עכו״ם אומר בושה אמכם וגו׳» (שו״ע או״ח רכ״ד:יב)
סעיף י״ג: «כל ברכות הראיה אם חזר וראה אותו דבר בתוך שלשים יום אינו חוזר ומברך» (שו״ע או״ח רכ״ד:יג)
סעיף י״א: «הרואה בתי עכו״ם בישובן אומר בית גאים יסח ה׳ בחרבנן אומר אל נקמות ה׳» (שו״ע או״ח רכ״ד:יא)
סעיף י״ב: «הרואה קברי ישראל אומר בא״י אמ״ה אשר יצר אתכם בדין וכו׳ ועל קברי עכו״ם אומר בושה אמכם וגו׳» (שו״ע או״ח רכ״ד:יב)
סעיף י״ג: «כל ברכות הראיה אם חזר וראה אותו דבר בתוך שלשים יום אינו חוזר ומברך» (שו״ע או״ח רכ״ד:יג)
שורש הדין: «תנו רבנן: הרואה בתי ישראל בישובן, אומר: ברוך … מציב גבול אלמנה. בחורבנן, אומר: ברוך דיין האמת. בתי אומות העולם בישובן, אומר: בית גאים יסח ה׳. בחורבנן, אומר: אל נקמות ה׳ אל נקמות הופיע» (ברכות נ״ח ע״ב) ; ובקברים «תנו רבנן: הרואה קברי ישראל, אומר: ברוך … אשר יצר אתכם בדין, וזן אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, ואסף אתכם בדין, ועתיד להקימכם בדין» (ברכות נ״ח ע״ב), «מר בריה דרבינא מסיים בה, משמיה דרב נחמן: ויודע מספר כולכם, והוא עתיד להחיותכם ולקיים אתכם. ברוך … מחיה המתים» (ברכות נ״ח ע״ב). ולשון הטור בנוסח הברכה: «הרואה קברי ישראל אומר בא״י אמ״ה אשר יצר אתכם בדין וזן אתכם בדין וכלכל אתכם בדין והמית אתכם בדין ועתיד להחיותכם בדין ולהקימכם בדין» (טור או״ח סימן רכ״ד). ולשון הרמב״ם: «הרואה בתי ישראל בישובן מברך» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה י) — «מציב גבול אלמנה. בחרבנן אומר ברוך דין האמת» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה י). תמצית: הברייתא, הרמב״ם והטור — ובנוסח הקברים נפלו חילופים בין ״ואסף אתכם בדין״ שבגמרא ל״והמית אתכם בדין״ שבטור וברמב״ם.
קושיא — מהם ״בתי ישראל ביישובן״? אם בית המקדש, למה נקט לשון רבים ; ואם בתי כנסיות, מה עניין ״בתי אומות העולם״ שכנגדם — והלוא על בתי עבודה זרה כבר נקבעה ברכה בסעיף א׳?
תירוץ: העמיד הט״ז את שתי הלשונות זו מול זו: «הרי״ף פי׳ בתי כנסיו׳ ולפ״ז צ״ל מ״ש אח״כ הרואה בתי עע״א היינו נמי בתי תיפלות שלהן» (ט״ז או״ח סימן רכ״ד), ותירץ שבסעיף א׳ רואה את גוף העבודה זרה וכאן רק את הבית ; «וי״מ שקאי על כל בתי ישראל של מנהיגים ועשירים וביישובן דקאמר היינו כשיושבין בתוקפן ובכחן» (ט״ז או״ח סימן רכ״ד) ; וסיים «וב״י כ׳ שאין מברכין על בתי ישראל אא״כ היו בארץ ישראל ובזמן הבית» (ט״ז או״ח סימן רכ״ד). והבית יוסף הביא את המחלוקת: «והא דרואה בתי ישראל נראה מדברי רש״י דקאי אבית המקדש שכתב מציב גבול אלמנה כגון בישוב בית שני והרי״ף כתב הרואה בתי כנסיות ישראל» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ד), והכריע בלשונו שלו «ויותר נראה לומר דבתי ישראל ביישובן היינו כשישראל מיושבים בלא שטן ולא פגע רע» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ד), עם סיוג «ואפשר שאע״פ שישראל מיושבים בתוקף וגבורה בקצת מקומות אין מברכין עליהם אא״כ היו בא״י ובזמן הבית» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ד). תמצית: שלוש לשונות — בתי עשירי ישראל (רש״י ומג״א), בתי כנסיות (רי״ף), ובית המקדש ; ולכל אחת נגזרת אחרת ב״בתי אומות העולם״ שכנגדם.
מחלוקת — הלכה למעשה בברכת מציב גבול אלמנה: סיכמה המשנה ברורה את הלשונות: «פי׳ בתי עשירי ישראל שמיושבים בתוקף ובגבורה כגון בישוב בית שני» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ד:יד) ; «ואפשר דוקא בא״י ובזמן בית שני קאמר אבל בזה״ז אפילו בא״י לא» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ד:יד) ; «והרי״ף פי׳ בתי ישראל בישובן היינו בתי כנסיות שמתפללין בתוכן וכן נהגו העולם שאין מברכין על שארי בתים כ״א על בהכ״נ כשרואה אותה ביפיה ובתיקונה» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ד:יד) ; והכריעה «ובפמ״ג מצדד דבזה״ז טוב לברך ברוך מציב גבול אלמנה בלא שם ומלכות» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ד:יד). וערוך השלחן חתך: «ועל כל פנים לא נהגנו בברכה זו מפני שינוי הפירושים, וספק ברכות להקל» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ד). ובבתי האומות «לפירש״י הנ״ל היינו בתי כותים שיושבים בשלוה והשקט ועושר ולהרי״ף היינו בתי תפלה שלהם» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ד:טו), ו«פי׳ בתי א״ה שיושבים בשלוה והשקט ועושר» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ד). תמצית: ריבוי הלשונות עצמו הוא שהוליד את הפסק — ספק ברכות להקל ; והפרי מגדים העמיד את הנוסח בלא שם ומלכות, שהוא הפשרה בין הלשונות.
קברי ישראל — נוסח, שיעור ומספר: הביא הבית יוסף את הקושי בנוסח «אפ״ה דינו דין אמת כי הוא יודע כל דרכי איש וכל דרכיו משפט» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ד), ואת השמטת הרמב״ם והטור «והרי״ף והרא״ש כתבו ויודע מספר כולכם ולא ידעתי למה השמיטוהו הרמב״ם ורבינו» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ד). ובמניין הקברים «ואם היה שם רק קבר אחד י״א שאין לומר ברכה זו כי נתקנה בלשון רבים» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ד:טז) ; וערוך השלחן פירט את ההנהגה «ואם ראה בית הקברות אחר מברך אף בתוך ל׳, וכן אם נתוספו קברים בבית הקברים זה גם כן חוזר ומברך, ואם יש ספק אם נתוספו אינו מברך, ויברך כשהוא סמוך להקברים תוך ארבע אמות» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ד), ו«ועל קבר אחד אינו מברך, וכהן שאי אפשר לו לקרב עצמו להקברים נראה שיכול לברך מרחוק כיון שרואה אותם» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ד). תמצית: הברכה נתקנה בלשון רבים ואינה נאמרת על קבר יחיד ; ושיעור הקירוב ארבע אמות, וכהן מברך מרחוק שהרי הראייה בידו.
נפקא מינה למעשה — כלל שלשים יום: «כל ברכות הראיה אם חזר וראה אותו דבר בתוך שלשים יום אינו חוזר ומברך» (שו״ע או״ח רכ״ד:יג) ; ומאידך «ודוקא כשראה אותו מלך אבל אם ראה מלך אחר צריך לברך [מ״א בשם רדב״ז]» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ד:יז), «וה״ה לענין ההיא דסי״ב ברואה קבר אחר וכל כיו״ב» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ד:יז) ; והמקור «ודוקא כשראה אותו מלך אבל אם ראה מלך אחר צריך לברך» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ד) ; וכן ערוך השלחן «וכל ברכות הראייה כבר נתבאר שהוא משלשים יום לשלשים יום, אבל כשרואה מלך אחר אפילו בתוך ל׳ מברך» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ד). תמצית: שלושים היום חלים על החפץ הנראה ולא על סוג הברכה — ומכאן שמלך אחר, בית קברות אחר, ואף קברים שנתוספו, מחייבים ברכה חדשה אף בו ביום.
סיכום ההנהגות למעשה
| ענין | הלכה למעשה |
|---|---|
| הרואה מרקוליס או שאר עבודה זרה | מעיקר הדין מברך שנתן ארך אפים ; והאידנא אין מברכין (שו״ע ורמ״א או״ח רכ״ד:א · מ״ב רכ״ד:ג). |
| בית עבודה זרה שאין הצורה נראית בו | לבית יוסף בכלל הדין, ולב״ח דוקא בגלוי (מ״ב רכ״ד:ב · מגן אברהם סימן רכ״ד). |
| מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה בארץ ישראל | שעקר עבודה זרה מארצנו, ואפילו ממקום אחד (שו״ע או״ח רכ״ד:ב · מ״ב רכ״ד:ד). |
| בחוצה לארץ | שעקר מהמקום הזה, ואומר אף שם והשב לב עובדיהם לעבדך (שו״ע או״ח רכ״ד:ב · בית יוסף סימן רכ״ד). |
| נעקרה ממקום וניתנה במקום אחר | שתי ברכות בשני מקומות, והשנייה כפופה לשלשים יום (רמ״א או״ח רכ״ד:ב · מ״ב רכ״ד:ה). |
| גוב אריות וכבשן האש | שעשה נס לצדיקים במקום הזה, וכמבואר בסימן רי״ח · 218 (שו״ע או״ח רכ״ד:ג). |
| ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים | למ״ב בשם ומלכות, ולערוך השלחן בלא שם ומלכות (מ״ב רכ״ד:ז · ערוך השלחן סימן רכ״ד). |
| ששים רבוא מישראל | חכם הרזים ; ולרמב״ם דוקא בארץ ישראל, ומרן לא חילק (שו״ע או״ח רכ״ד:ה · בית יוסף סימן רכ״ד). |
| אדם מופלג בחכמה | לטור מברך חכם הרזים ; ומרן לא הביאו (טור סימן רכ״ד · בית יוסף סימן רכ״ד). |
| חכמי ישראל וחכמי האומות | שחלק מחכמתו ליראיו ושנתן מחכמתו לבשר ודם ; ובחכמי דתם אין מברכין כלל (שו״ע או״ח רכ״ד:ו-ז · מ״ב רכ״ד:י). |
| שיעור ״גדול בחכמה״ | לא נתבאר, ולכן נמנעים מברכה זו (ערוך השלחן סימן רכ״ד). |
| מלך גמור | מברך שנתן מכבודו לבשר ודם, ואפילו סומא (שו״ע או״ח רכ״ד:ח · מ״ב רכ״ד:יא). |
| שר שממנה המלך | טוב וישר לברך בלא שם ומלכות (מ״ב רכ״ד:יב · מגן אברהם סימן רכ״ד). |
| שופט | אין מברכין כלל (מגן אברהם סימן רכ״ד). |
| מצות ההשתדלות לראות מלך | אף במלכי האומות ; ובפעם שנייה הלימוד קודם (שו״ע או״ח רכ״ד:ט · מ״ב רכ״ד:יג). |
| טומאה דרבנן לכהן מפני כבוד מלך | למ״ב מותר אף במלכי האומות, ולמגן אברהם יש לצמצם (מ״ב רכ״ד:יג · מגן אברהם סימן רכ״ד). |
| בתי ישראל ביישובן | לא נהגנו בברכה זו מפני שינוי הפירושים ; ובפמ״ג בלא שם ומלכות (מ״ב רכ״ד:יד · ערוך השלחן סימן רכ״ד). |
| קברי ישראל | אשר יצר אתכם בדין, בתוך ארבע אמות ועל קברים רבים (שו״ע או״ח רכ״ד:יב · מ״ב רכ״ד:טז · ערוך השלחן סימן רכ״ד). |
| קבר יחיד | אינו מברך, שנתקנה בלשון רבים (מ״ב רכ״ד:טז · ערוך השלחן סימן רכ״ד). |
| חזר וראה בתוך שלשים יום | אינו חוזר ומברך ; ובדבר אחר — מלך אחר או בית קברות אחר — מברך (שו״ע או״ח רכ״ד:יג · מ״ב רכ״ד:יז). |
היסוד:
«כל ברכות הראיה אם חזר וראה אותו דבר בתוך שלשים יום אינו חוזר ומברך» (שו״ע או״ח רכ״ד:יג) ; «ועל כל פנים לא נהגנו בברכה זו מפני שינוי הפירושים, וספק ברכות להקל» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ד)
«כל ברכות הראיה אם חזר וראה אותו דבר בתוך שלשים יום אינו חוזר ומברך» (שו״ע או״ח רכ״ד:יג) ; «ועל כל פנים לא נהגנו בברכה זו מפני שינוי הפירושים, וספק ברכות להקל» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ד)
טבלה — מקורות הסוגיא
טבלה — סוגיות ומקורות
| הענין | הדין | המקור |
|---|---|---|
| הרואה מרקוליס | שנתן ארך אפים לעוברי רצונו | ברכות נ״ז ע״ב · טור או״ח סימן רכ״ד · שו״ע או״ח רכ״ד:א |
| האידנא אין מברכין | ההרגל הפקיע את חידוש הראייה | רמ״א או״ח רכ״ד:א · מגן אברהם סימן רכ״ד · מ״ב רכ״ד:ג |
| בית עבודה זרה | בית יוסף מול ב״ח | מ״ב רכ״ד:ב · מגן אברהם סימן רכ״ד |
| עקירת עבודה זרה | ארץ ישראל וחוצה לארץ | משנה ברכות פרק ט משנה א · ברכות נ״ז ע״ב · שו״ע או״ח רכ״ד:ב |
| והשב לב עובדיהם לעבדך | תנא קמא מול רבי שמעון בן אלעזר | ברכות נ״ז ע״ב · טור ובית יוסף או״ח סימן רכ״ד |
| נעקרה וניתנה במקום אחר | שתי ברכות בשני מקומות | ירושלמי שבבית יוסף · רמ״א או״ח רכ״ד:ב · מ״ב רכ״ד:ה |
| חמש ברכות של בבל | דרשת רב המנונא | ברכות נ״ז ע״ב · שו״ע או״ח רכ״ד:ג-ד |
| גוב אריות וכבשן האש | שעשה נס לצדיקים במקום הזה | רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ט · טור סימן רכ״ד · שו״ע או״ח רי״ח:ז |
| ברוך אומר ועושה | בשם ומלכות או בלעדיו | מ״ב רכ״ד:ז · ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ד |
| אוכלוסא | אין אוכלוסא פחותה מששים רבוא | ברכות נ״ח ע״א · שו״ע או״ח רכ״ד:ה |
| אוכלוסא בבבל | עולא, והדיוק ברמב״ם | ברכות נ״ח ע״א · רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה יא · בית יוסף סימן רכ״ד |
| מופלג בחכמה | הטור מול הרמב״ם | ברכות נ״ח ע״ב · טור ובית יוסף או״ח סימן רכ״ד |
| שחלק ושנתן | יחס מול מתנה, וצינור מול תלוש | ט״ז סימן רכ״ד · בית יוסף סימן רכ״ד · מ״ב רכ״ד:ט |
| חכמות העולם | ולא חכמת דתם | מגן אברהם סימן רכ״ד · מ״ב רכ״ד:י |
| הסומא המברך על המלך | מעשה רב ששת | ברכות נ״ח ע״א · מגן אברהם סימן רכ״ד · מ״ב רכ״ד:יא |
| שרים ושופטים | בלא שם ומלכות, או כלל לא | מגן אברהם סימן רכ״ד · מ״ב רכ״ד:יב |
| לרוץ לקראת מלכים | שאם יזכה יבחין | ברכות נ״ח ע״א · בית יוסף סימן רכ״ד · שו״ע או״ח רכ״ד:ט |
| בתי ישראל ביישובן | רש״י, הרי״ף והבית יוסף | ברכות נ״ח ע״ב · ט״ז סימן רכ״ד · מ״ב רכ״ד:יד |
| בזמן הזה | ספק ברכות להקל | ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ד · מ״ב רכ״ד:יד |
| קברי ישראל | אשר יצר אתכם בדין | ברכות נ״ח ע״ב · טור סימן רכ״ד · שו״ע או״ח רכ״ד:יב |
| קבר יחיד | אין מברכין | מ״ב רכ״ד:טז · ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ד |
| כלל שלשים יום | על החפץ ולא על הסוג | שו״ע או״ח רכ״ד:יג · מגן אברהם סימן רכ״ד · מ״ב רכ״ד:יז |
גמרא ומשנה: ברכות פרק הרואה (נ״ז ע״ב - נ״ח ע״ב) · משנה ברכות פרק ט משנה א
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות ברכות פרק י) · רי״ף · רש״י · רא״ש · רשב״א · אבודרהם · טור · בית יוסף · שלחן ערוך · רמ״א
פוסקים ונושאי כלים: לבוש · ב״ח · מגן אברהם · ט״ז · באר היטב · אליה רבה · שערי תשובה · פרי מגדים · רדב״ז · מהרש״א · משנה ברורה · ערוך השלחן
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה
פלפול ועיון באורח חיים · סימן רכ״ד · דיני ברכות פרטיות · ⚡ רמה 2 — למדן
דעת · רב יוסף חיים סממה
פלפול ועיון באורח חיים · סימן רכ״ד · דיני ברכות פרטיות · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Back to home · סימן רכ״ד · ♥ Support