✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — פתיחה
סימן רכ״ז · מה אומרים כשהשמים נקרעים?
ברכת הזיקים — חמשת הדברים שבסעיף א׳, הברירה שבין עושה מעשה בראשית לשכחו וגבורתו מלא עולם, דין העבים (נתפזרו העבים) ושיעור דיבור אחד (תוך כדי דיבור)
סימן רכ״ז · ג׳ סעיפים
ברכת הזיקים
🌱 רמת פתיחה · מתחילים
✦ ❖ ✦
הסימן הקודם בירך על האילנות המלבלבים ; וזה נושא עיניו למה שאינו נזרע ואינו נשמר. שלוש שאלות בו, ולא יותר: על מה מברכין, באיזה נוסח — ששניים הם, והסימן נותן לבחור —, וכמה פעמים, ועד מתי. לשון המקור, ביאור ופירוש ג׳ הסעיפים, עם פרק של מקרים מעשיים.
הנושא: מה אומרים על הכוכב הרץ, על רעדת הארץ, על הברק, על הרעם ועל הרוח שבזעף — עושה מעשה בראשית ושכחו וגבורתו מלא עולם
המקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן רכ״ז · ג׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
מעשה אחד, שלוש שאלות. על מה? — חמשה דברים, ומרן מונה אותם אחד אחד: הכוכב הרץ, רעדת הארץ, הברק, הרעם, והרוח שבזעף. באיזה נוסח? — עושה מעשה בראשית, ואם ירצה שכחו וגבורתו מלא עולם ; או זו או זו, ולא שתיהן. כמה פעמים? — אחת, כל זמן שהעבים עומדים ; וסעיף ג׳ מוסיף גבול זמן שלא נקבע כמותו בשאר סימנים אלו: תוך כדי דיבור. ואנו לומדים כאן בדרך העיון ; ולהנהגה למעשה — להוראת הרב.
📑 מהלך הלימוד
A. חמשת הדברים (סעיף א׳) — הכוכב, רעדת הארץ, הברק, הרעם והרוח
B. שתי הברכות (סעיף א׳) — עושה מעשה בראשית או שכחו וגבורתו מלא עולם
C. נתפזרו העבים (סעיף ב׳) — כמה פעמים מברכין בסערה אחת
D. בבה״כ ותוך כדי דיבור (סעיף ג׳) — מקום שאין מברכין בו, והשיעור
1-3. מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. חמשת הדברים
זִיקִים — התיבה שנתנה שם לסימן, ולא הניחה מרן סתומה: פירשה בגוף הסעיף. וכבר שאלה הגמרא —
« על הזיקין: מאי זיקין? אמר שמואל: כוכבא דשביט. » (ברכות נ״ח ע״ב) — ושמואל, שאמר
« ואמר שמואל: נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא, לבר מכוכבא דשביט דלא ידענא מאי ניהו. » (ברכות נ״ח ע״ב), הודה שאינו יודע מה הוא כוכב זה. ואין הסימן עוסק בדבר אחד אלא בחמשה, וברכה אחת כוללת את כולם.
סעיף א׳ — על הזיקים ועל רעדת הארץ ועל הברקים ועל הרעמים
על הזיקים והוא כמין כוכב היורה כחץ באורך השמים ממקום למקום ונמשך אורו כשבט ועל רעדת הארץ ועל הברקים ועל הרעמים ועל רוחות שנשבו בזעף על כל אחד מאלו אומר בא״י אמ״ה עושה מעשה בראשית ואם ירצה יאמר בא״י אמ״ה שכחו וגבורתו מלא עולם:
ביאור: על הזיקים — והוא כמין כוכב היורה כחץ באורך השמים ממקום למקום ואורו נמשך כשבט — ועל רעדת הארץ, ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל רוחות שנשבו בזעף: על כל אחד מאלו אומר ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית ; ואם ירצה יאמר ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם.
חמשה דברים, ומפני מה דווקא אלו. אין הסעיף נוקט דבר אחד אלא חמשה:
« על הזיקים »,
« ועל רעדת הארץ »,
« ועל הברקים »,
« ועל הרעמים »,
« ועל רוחות שנשבו בזעף » (שו״ע או״ח רכ״ז:א). וערוך השלחן הביא בשם הגר״א טעם למניין זה:
« וחשיב כאן ה׳ דברים מפני שיש בארץ ראשי ד׳ יסודות: אש רוח מים עפר, והשמים הם גשם החמישי. וזהו זיקין כוכבא דשביט הבא מן השמים, וזועות בא מן הארץ, ברקים הם אש, ורעמים הם קולות של מים, ורוחות הם יסוד הרוח (הגר״א בפירושו למשניות). » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ז). תמצית: ארבעת היסודות שבארץ — אש רוח מים עפר — והשמים חמישי להם ; ואין הרשימה מניין בעלמא אלא מפת העולם הנברא.
שני פירושים בזיק, ושניהם לדינא. הפירוש הראשון בגוף הסעיף:
« והוא כמין כוכב היורה כחץ באורך השמים ממקום למקום ונמשך אורו כשבט » (שו״ע או״ח רכ״ז:א). והמשנה ברורה הוסיפה את השני:
« וי״א שהוא כוכב שיש לו זנב ושבט של אורה ושניהם העתיקו אחרונים לדינא » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:א) ; וערוך השלחן העמידה זה בצד זה:
« וזיקין הוא כמין כוכב היורה כחץ באורך השמים ממקום למקום, ונמשך אורו כשבט, אי נמי כוכב שנראה שיש לו זנב ארוך (רע״ב) » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ז). תמצית: הכוכב הרץ מסוף השמים לסופם, והכוכב שיש לו זנב — ושני הפירושים העתיקו אחרונים לדינא.
פעם אחת בלילה.
« ולא יברך בלילה אחד רק פ״א אפילו אם ראה כוכב אחר רץ באותו לילה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ב) ; וכן כתבו שערי תשובה:
« ולא יברך בלילה אחת רק פעם אחד ואף שראה כוכב אחר רץ באותה לילה » (שערי תשובה או״ח סימן רכ״ז). ואם אותו כוכב בעל הזנב עצמו רואהו שוב:
« ואם אותו כוכב עצמו שיש לו שבט רואהו עוד הפעם בלילה אחרת א״צ לחזור ולברך כל שהוא עדיין בתוך למ״ד יום לראיה ראשונה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:א). תמצית: אין הברכה נמנית לפי הכוכבים אלא לפי הלילות ; ובכוכב העומד — שלושים יום עד שיהא שוב דבר חדש.
רעדת הארץ. המשנה קראתו
« זועות » ושאלה הגמרא מהו:
« ועל הזועות. מאי זועות? אמר רב קטינא: גוהא. » (ברכות נ״ט ע״א) ; וערוך השלחן תרגמה בשורה אחת:
« וזועות הם רעידת הארץ » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ז). ולעניין רעש שני כתבו שערי תשובה כדין סעיף ב׳:
« ולענין זועות אם עבר זמנו מה בין רעש לרעש דאסח דעתיה מיניה צריך לחזור ולברך ואם לאו א״צ לחזור ולברך וכן לענין רוחות » (שערי תשובה או״ח סימן רכ״ז). תמצית: הרעש שווה לסערה בסימן זה ; ואף בו הכל תלוי אם הסיח דעתו בינתיים.
הברקים — ואיזה ברק אינו בכלל.
« ועל הברקים אומר ״ברוך … שכחו וגבורתו מלא עולם״. מאי ברקים? אמר רבא: ברקא. » (ברכות נ״ט ע״א). והמשנה ברורה נתנה גבול:
« ואותן שהן באים בלא רעם כלל רק מחמת חום מצדד הח״א שאין זה ברקים הנזכר בגמרא ואין מברכין עליהם » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ג). תמצית: הברק הבא מחמת חום בלילות הקיץ בלא רעם כלל אינו הברק שבגמרא — והחיי אדם מצדד שאין מברכין עליו.
הרעמים — ולמה נבראו.
« ועל הרעמים. מאי רעמים? אמר שמואל: ענני בגלגלא. » (ברכות נ״ט ע״א) ;
« ורבנן אמרי: ענני דשפכי מיא להדדי, שנאמר: ״לקול תתו המון מים בשמים״. » (ברכות נ״ט ע״א). ונתנה הגמרא תכלית לרעם:
« אמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי: לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמומית שבלב, שנאמר: ״והאלהים עשה שיראו מלפניו״. » (ברכות נ״ט ע״א). תמצית: בין שהקול מן העננים שבגלגל ובין מן העננים ששופכים מים זה לזה, אין הגמרא עומדת על הטבע בלבד — הרעמים נבראו לפשוט עקמומית שבלב.
רוחות שנשבו בזעף.
« ועל הרוחות. מאי רוחות? אמר אביי: זעפא. » (ברכות נ״ט ע״א), והוסיף אביי שני דברים:
« ואמר אביי: גמירי, דזעפא בליליא לא הוי. » (ברכות נ״ט ע״א) וכן
« ואמר אביי: גמירי, דזעפא תרתי שעי לא קאי, לקיים מה שנאמר: ״לא תקום פעמים צרה״. » (ברכות נ״ט ע״א). והמגן אברהם כתב שאף רוח שאינה בזעף יש לה ברכה:
« ואם נשבו בנחת אומר ברוך עושה מע״ב » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ז), ותמה על ההשמטה:
« ונ״ל דמ״מ הוא רוח גדול רק מה שאינו נושב בזעף שלא נשמע בכל העולם וצ״ע למה השמיטו הרב״י » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ז). והמשנה ברורה הכריעה למעשה:
« ואם שלא בזעף אם הוא רוח גדול מברך עושה מעשה בראשית ולא יוכל לברך שכחו וגבורתו וכו׳ אחרי שהוא שלא בזעף גדול » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ד) ;
« וטוב לברך תמיד על רוח סערה שאין מצויה רק ברכת עושה מעשה בראשית שבזה בודאי יוצא ממ״נ כי אין אנו בקיאין כ״כ מהו בזעף » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ד). תמצית: שיעור הזעף נעלם מאיתנו ; ולפיכך אוחזין בעושה מעשה בראשית, שהיא עולה לשני הצדדים.
ב. שתי הברכות — והברירה בידו
עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית ושֶׁכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם — המשנה חילקה את שני הנוסחים בין שתי רשימות: זה לחמשת הדברים שבסעיף, וזה להרים, לימים ולמדבריות. ושאלה הגמרא מפני מה ; ומתשובתה יצא כל סעיף א׳, והברירה שהוא נותן.
לשון המשנה והקושיא שבה. המשנה חילקה:
« על הזיקין, ועל הזועות, ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל הרוחות, אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם. » (משנה ברכות פרק ט משנה ב) — ואחר כך
« על ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות, אומר ברוך עושה מעשה בראשית. » (משנה ברכות פרק ט משנה ב). ותמהה הגמרא:
« אטו כל הני דאמרן עד השתא, לאו מעשה בראשית נינהו? והכתיב ״ברקים למטר עשה״! » (ברכות נ״ט ע״א). תמצית: אם אף הברק מעשה בראשית הוא, מפני מה ייחדה המשנה עושה מעשה בראשית להרים ולנהרות?
שני התירוצים: אביי ורבא.
« אמר אביי: כרוך ותני. רבא אמר: התם מברך תרתי — ״ברוך … שכחו מלא עולם״, ו״עושה מעשה בראשית״. » (ברכות נ״ט ע״א) — ומסקנת הגמרא:
« הכא ״עושה מעשה בראשית״ — איכא, ״שכחו מלא עולם״ ליכא. » (ברכות נ״ט ע״א). ורש״י פירש מפני מה אין ההרים בכלל הנוסח השני:
« ופירש״י על ההרים לא מצי לברוכי מלא עולם שאינן במקום אחד אלא כל או״א במקומו. » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ז). תמצית: לאביי המשנה נקראת כרוכה כאחת ; ולרבא כאן שתי ברכות וכאן אחת — שאין ההר ממלא את העולם כרעם.
מה שפסק מרן — והסדר שהפך. הרמב״ם כתב:
« על כל אחד מאלו מברך ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם. ואם רצה מברך עושה בראשית » (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה יד). ומרן כתב אותו הדבר בסדר הפוך:
« על כל אחד מאלו אומר בא״י אמ״ה עושה מעשה בראשית ואם ירצה יאמר בא״י אמ״ה שכחו וגבורתו מלא עולם » (שו״ע או״ח רכ״ז:א). והבית יוסף הביא את שתי הקריאות בדברי רבא:
« ודעת הראב״ד בהשגות דהא דאמר רבא מברך תרתי שיברך על כל אחד מאותם הדברים שתי ברכות הללו וכ״נ מדברי רש״י » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ז) ;
« אבל התוספו׳ (שם) כתבו ורבא אמר התם מברך שכחו וגבורתו מלא עולם ועושה מעשה בראשית פירוש אומר או האי או האי אי זה שירצה וכ״כ הרי״ף והרמב״ם והרא״ש. » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ז). תמצית: שתי ברכות לאומרן, או שתי ברכות לבחור בהן — ומרן הלך אחר הקריאה השנייה, של התוספות, הרי״ף, הרמב״ם והרא״ש, והקדים את הנוסח שהמשנה נקטה באחרונה.
בוחר, ואינו מצרף.
« אבל לא יברך שתי ברכות כאחת אלא או זו או זו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ו). תמצית: תיבת ואם ירצה שבסעיף פותחת ברירה ולא תוספת: או זו או זו, ולא שתיהן כאחת.
ביאור הנוסח ״שכחו וגבורתו מלא עולם״.
« ר״ל ברוך הנותן כח להטבע להראות כח יוצר בראשית כדי שייראו מלפניו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ז). וערוך השלחן נתנה טעם למה נתייחד להם נוסח זה:
« מפני שהם נראים ונשמעים בגודל משך הארץ » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ז). תמצית: הכוח שבברכה אינו כוח הסערה אלא הכוח הנותן בה כוח — ודברים אלו נראים ונשמעים מסוף הארץ ועד סופה.
המנהג הרווח ומה שכתבה בו המשנה ברורה.
« והעולם נוהגים לברך על הברקים עושה מ״ב ועל הרעמים שכחו וגבורתו וכו׳ וכן מסתבר שע״י הרעם נראה גבורתו של הקב״ה יותר מבברק » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ה) ; אבל
« אמנם באמת שייך כל אחת מהברכות על שניהם וע״כ אם שמע ברק ורעם כאחד מברך ברכה אחת דהיינו עושה מע״ב על שניהם ואם בירך שכחו וגבורתו מ״ע ג״כ יוצא » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ה) ; וכן
« ואם לא היו תכופים זה אחר זה מברך תחלה על הברק [שהוא מתראה תחלה לעין האדם] עושה מע״ב ואח״כ על הרעם שכחו וגבורתו מ״ע » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ה). תמצית: המנהג ייחד עושה מעשה בראשית לברק ושכחו וגבורתו לרעם ; והמשנה ברורה נתנה בו טעם, וכתבה שכל אחת שייכת בשניהם, ושכשבאו כאחד ברכה אחת לשניהם.
הט״ז לא מצא טעם למנהג.
« והמנהג לומר על הרעמים שכחו וגבורתו ועל הברקים עושה מ״ב ואיני יודע טעם לזה אולי שהרעמים מראים כח משא״כ בברקים » (ט״ז או״ח סימן רכ״ז). וערוך השלחן הוסיף:
« ולפי זה בעת הרעם שקודם לו כרגע נראה ברק, מברך על שניהם ברכה אחת (מג״א) איזה ברכה שירצה. » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ז),
« ולעניות דעתי ברכה השנייה הוא ברכה לבטלה » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ז). והמגן אברהם כתב אותו הדין:
« נ״ל דאם שמע רעם וראה ברק כאחד מברך על שניהם ברכ׳ א׳ ברוך עושה מע״ב » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ז). תמצית: כשקדם הברק לרעם כרגע, הכל מודים שברכה אחת עולה לשניהם ; וערוך השלחן סבר שהאומר אז שנייה — ברכה לבטלה בידו. ולמעשה — לרב.
ג. נתפזרו העבים — כמה פעמים מברכין
נִתְפַּזְּרוּ הֶעָבִים — אין סעיף ב׳ משנה נוסח אלא מונה. אין הסערה שורה של מאורעות נפרדים אלא מאורע אחד, כל זמן שהרקיע מעונן ; ומה שמחזיר את החיוב אינו הזמן שעבר אלא הרקיע שנפתח וחזר ונסגר.
סעיף ב׳ — כל זמן שלא נתפזרו העבים
כל זמן שלא נתפזרו העבים נפטר בברכה אחת נתפזרו בין ברק לברק ובין רעם לרעם צריך לחזור ולברך:
ביאור: כל זמן שלא נתפזרו העבים — נפטר בברכה אחת. נתפזרו בין ברק לברק או בין רעם לרעם — צריך לחזור ולברך.
המקור: הירושלמי ופירוש הרא״ש.
« ירושלמי שם אם בטרודין דיו פעם אחת ביום ואם במפסיקין צריך לברך על כל פעם ופעם וכתב הרא״ש פירוש טרודים שלא נתפזרו העבים בינתים מפסיקין שנתפזרו העבים בינתים וכן פירש ה״ר יונה בשם ר״ח: » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ז). תמצית: ״טרודין״ שלא נתפזרו העבים בינתיים, ״מפסיקין״ שנתפזרו — והוא בדיוק לשון מרן.
מהו ״נתפזרו״.
« ודוקא היכא דהשמים נטהרו וזכו לגמרי בין ברק לברק ואח״כ נתקדרו השמים בעבים ושמע עוד קול רעם וברק צריך לברך מחדש עליהם דהוי מלתא חדתא » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ח) ; אבל
« אבל היכא שנתפזרו העבים ע״י הרוח אחד הנה ואחד הנה ועדיין מעונן הרקיע אז נפטר הכל ע״י ברכה הראשונה ואין צריך לחזור ולברך מחדש » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ח). תמצית: אין די בכך שנעו העבים — צריך שיטהר הרקיע לגמרי ואחר כך יתקדר: ורק אז מילתא חדתא היא.
וביום אחר?
« ומשמע בירושלמי דדוקא באותו יום אבל ביום אחר בכל גוונא צריך לחזור ולברך » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ח). וערוך השלחן תיארה כן:
« כשבירך על הרעם ועל הברק, לא יברך על עוד רעמים וברקים כל זמן שהגשם הולך והעננים מכונסים. » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ז) ;
« אבל כשנתפזרו העננים ופסקו הגשמים וזרחה השמש ואחר כך היה ברק ורעם - מברך עליהם פעם אחר וכן לעולם, דזהו כעניין אחר. » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ז). תמצית: הברכה פוטרת סערה אחת ולא עונה שלמה — ויום אחר מחזיר את החיוב בכל גוונא.
ד. בבה״כ ותוך כדי דיבור — המקום והשיעור
תּוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר — שיעור אמירה אחת, הקצר שבשיעורי ההלכה. וסעיף ג׳ מעמידו על מקרה קיצוני: אדם ששמע קול רעם במקום שאין מברכין בו. יֵצֵא? הכל תלוי במה שביכולתו לעשות בתוך אותו שיעור קצר — ובמה שאותו שיעור מודד באמת.
סעיף ג׳ — היה יושב בבה״כ ושמע קול רעם
היה יושב בבה״כ ושמע קול רעם או ראה ברק אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דיבור יצא ואם לאו לא יצא:
ביאור: היה יושב בבית הכסא ושמע קול רעם או ראה ברק — אם יכול לצאת ולברך בתוך שיעור דיבור, יֵצֵא ; ואם לאו, לא יֵצֵא.
באיזה מקום מדובר. מרן קיצר בבה״כ ; והטור כתב את המילה במלואה:
« היה יושב בבית הכסא ושמע קול רעם או ראה ברק אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דיבור יצא ואם לאו לא יצא: » (טור או״ח סימן רכ״ז), והבית יוסף נתן את המקור:
« גם זה ירושלמי שם וכתבו הרא״ש ז״ל » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ז). והמשנה ברורה הרחיבה:
« וה״ה אם היה בבית שמקצבין בו בשר דשם ריח מעופש מאד או שהיה הולך במבואות המטונפות ויכול לזרז עצמו לצאת משם תיכף » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ט). תמצית: בבית הכסא ובכל כיוצא בו — בית מטבחיים שריחו כבד, מבוי מטונף — בכל מקום שאין מברכין בו.
״יצא״ — לשון ציווי ולא לשון חובה. הט״ז קראה כן:
« בציר״י דאין שייך לומר כאן יצא בקמ״ץ דהא פטור הוא כל שא״א לו » (ט״ז או״ח סימן רכ״ז), וכן פירשה המשנה ברורה:
« פי׳ ימהר לצאת משם כדי שלא יפסיד הברכה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:יב). תמצית: אין התיבה לשון עבר אלא לשון ציווי — יֵצֵא ; ואין הסעיף מודד מה שכבר עלה בידו אלא מה שעליו לעשות.
ובלבד שיוכל לצאת ולברך כראוי.
« והיינו היכא שלא עשה צרכיו ולא נגע בידיו במקום הטינופת » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:יא) ;
« או שיכול ליטול ידיו במים או בשאר מידי דמנקי סמוך לשמיעתו דאל״ה ודאי יתארך הזמן יותר מכדי דבור » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:יא). וכבר כתבו המגן אברהם:
« וכגון שלא נגע עדיין במקום הטינופת ולא עשה צרכיו עדיין או שיכול ליטול ידיו עיין סס״י ד׳ » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ז). ואם נצרך לנקביו:
« י״א דאפילו אם נתעורר לעשות צרכיו מ״מ כל זמן שאין מתאוה כ״כ שיהא בו משום בל תשקצו יכול לצאת משם קודם שעשה צרכיו ולברך ויש מחמירין בזה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:י) ;
« ובפרט היכי דמשער שישמע עוד קול רעם ויוכל לברך אח״כ בודאי נכון להחמיר » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:י). תמצית: ידיים נקיות וגוף שלא נתעסק — ואם לאו, כבר עבר הזמן, וטוב שימתין לרעם הבא.
השיעור וסדר הברכות.
« ומכל זה נשמע דשיעור הברכה שעל רעמים וברקים הוא דוקא בכדי דיבור ואם עבר יותר מכדי דבור מעת שראה הברק או שמע הרעם שוב לא יברך על רעם וברק זה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:יב) ; ומכאן:
« ומטעם זה היכא דעשה צרכיו ונטל ידיו ושמע קול רעם או ראה ברק יברך מתחלה על הרעם והברק ואח״כ יאמר אשר יצר » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:יב) ; וכן
« ודע עוד דסתם ידים דהיינו שאינו יודע אם הם מלוכלכות כשרות לברכה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:יב). והט״ז לא נתן לשיעור גדר זה:
« ונ״ל דאין השיעור של הברכה תוך כ״ד ואחר שיעור זה לא יברך » (ט״ז או״ח סימן רכ״ז) —
« אלא דודאי אחר שיעור תכ״ד ג״כ צריך לברך כל שאפשר לו וכמ״ש בשאר ברכות כגון בסי׳ רכ״ו לענין רואה אילנות » (ט״ז או״ח סימן רכ״ז). תמצית: למשנה ברורה, לאחר כדי דיבור שוב אין מברכין על אותו ברק ; ולט״ז אין השיעור אלא בחיוב למהר. ולמעשה — לרב.
ערוך השלחן: כמעט מן הנמנעות.
« והנה זהו כמעט מן הנמנעות, ומשכחת לה בלא עשה צרכיו ולא נגע במקום הטנופת ומים לפניו (עיין מג״א). » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ז) ; והציע קריאה אחרת:
« ולעניות דעתי אין כוונת הירושלמי שנכנס לעשות צרכיו אלא שנכנס לאיזה דבר, ובזה האופן יכול לצאת תוך כדי דיבור » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ז). תמצית: לצרף את כל התנאים — שלא עשה, שלא נגע, ומים לפניו — כמעט מן הנמנעות ; ושמא לא דיבר הירושלמי במי שנכנס לעשות צרכיו.
הסימן בשורה אחת: חמשה דברים, ברכה אחת בשני נוסחים לבחירה — עושה מעשה בראשית או שכחו וגבורתו מלא עולם, ולא שתיהן —, פעם אחת כל זמן שהעבים עומדים, והכל בתוך שיעור דיבור.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — סערה בערב זה
המצב: הרקיע מתקדר, הברק עובר, והרעם בא אחריו. מה אומַר, וכמה פעמים?
ההנהגה: הנוסח כלשון הסעיף:
« על כל אחד מאלו אומר בא״י אמ״ה עושה מעשה בראשית ואם ירצה יאמר בא״י אמ״ה שכחו וגבורתו מלא עולם » (שו״ע או״ח רכ״ז:א), ובלא לצרפן:
« אבל לא יברך שתי ברכות כאחת אלא או זו או זו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ו). ואם באו ברק ורעם כאחד:
« אמנם באמת שייך כל אחת מהברכות על שניהם וע״כ אם שמע ברק ורעם כאחד מברך ברכה אחת דהיינו עושה מע״ב על שניהם ואם בירך שכחו וגבורתו מ״ע ג״כ יוצא » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ה). ולעניין המניין:
« כל זמן שלא נתפזרו העבים נפטר בברכה אחת » (שו״ע או״ח רכ״ז:ב), וכן
« אבל היכא שנתפזרו העבים ע״י הרוח אחד הנה ואחד הנה ועדיין מעונן הרקיע אז נפטר הכל ע״י ברכה הראשונה ואין צריך לחזור ולברך מחדש » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ח). תמצית: ברכה אחת לכל הסערה, באחד משני הנוסחים. ולמעשה — לרב.
מקרה 2 — ראיתי כוכב רץ
המצב: בלילה של קיץ עברה שובל של אור ברקיע. יש בזה ברכה?
ההנהגה: זו תיבתו הראשונה של הסימן:
« על הזיקים והוא כמין כוכב היורה כחץ באורך השמים ממקום למקום ונמשך אורו כשבט » (שו״ע או״ח רכ״ז:א). ואין חוזרין:
« ולא יברך בלילה אחד רק פ״א אפילו אם ראה כוכב אחר רץ באותו לילה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ב) ; ובכוכב בעל הזנב,
« ואם אותו כוכב עצמו שיש לו שבט רואהו עוד הפעם בלילה אחרת א״צ לחזור ולברך כל שהוא עדיין בתוך למ״ד יום לראיה ראשונה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:א). תמצית: הן, ופעם אחת בלילה. ולמעשה — לרב.
מקרה 3 — שמעתי רעם במקום שאין מברכין בו
המצב: שמעתי קול רעם במקום שאין מברכין בו. אמהר לצאת?
ההנהגה:
« אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דיבור יצא ואם לאו לא יצא » (שו״ע או״ח רכ״ז:ג) ; והמשנה ברורה פירשה את התיבה:
« פי׳ ימהר לצאת משם כדי שלא יפסיד הברכה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:יב), ונתנה את התנאי:
« והיינו היכא שלא עשה צרכיו ולא נגע בידיו במקום הטינופת » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:יא). ואם כבר נתעסק:
« ובפרט היכי דמשער שישמע עוד קול רעם ויוכל לברך אח״כ בודאי נכון להחמיר » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:י). תמצית: ממהר אם יוכל לצאת מיד ולברך בטהרה ; ואם לאו — נשאר, וימתין לרעם הבא. ולמעשה — לרב.
שאלות להבנה
בחן את הבנתך:
- מהם חמשת הדברים שבסעיף א׳, ואיזה סדר קרא בהם הגר״א (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ז)?
- מפני מה ייחדה המשנה עושה מעשה בראשית להרים, וכיצד יישבה הגמרא (ברכות נ״ט ע״א)?
- האם מותר לומר את שתי הברכות זו אחר זו (מ״ב רכ״ז:ו)?
- מה בדיוק צריך שיקרה כדי לחזור ולברך בתוך סערה אחת (מ״ב רכ״ז:ח)?
- מה פירוש תיבת יצא שבסעיף ג׳, ומי קרא כן (ט״ז או״ח סימן רכ״ז · מ״ב רכ״ז:יב)?
להרחיב את הלימוד
אם תרצה להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול — כרוך ותני ; מברך תרתי ; תוך כדי דיבור
- ✨ רמה 3 — סיכום: לחזרה ולזיכרון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן): דף מעבר — אדמו״ר הזקן לא כתב סימן זה בשולחן ערוך שלו ; הפניה לרמות 1-3 ולסידורו