✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

The time of the Minha prayer — עיונים מעמיקים
סימן רל״ג · ב׳ סעיפים
מנחה גדולה · מנחה קטנה · פלג המנחה · דעבד כמר עבד · שעות זמניות · נטילת ידים
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן רל״ג — ב׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות תפלה פרק ג ופרק ד), מגן אברהם, ט״ז, באר היטב, משנה ברורה, ערוך השלחן

הבסיס התלמודי:
פרק תפלת השחר (ברכות כ״ו ע״ב — כ״ז ע״א) · משנה ברכות פרק ד׳

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table of contents

  1. הקדמת הסוגיא — תפלות כנגד תמידין, ברייתא דמנחה גדולה וקטנה (ברכות כ״ו ע״ב), וחקירת היסוד
  2. מנחה גדולה ומנחה קטנה — מחלוקת הטור והרמב״ם בעיקר הזמן · (שו״ע או״ח רל״ג:א)
  3. פלג המנחה — מחלוקת רבנן ורבי יהודה ושיעורו · (שו״ע או״ח רל״ג:א)
  4. דעבד כמר עבד — איסור תרתי דסתרי והכרעת הפוסקים · (שו״ע או״ח רל״ג:א)
  5. שעות זמניות — הגהת הרמ״א ומחלוקת האחרונים במדידתן · (שו״ע או״ח רל״ג:א)
  6. סוף זמן המנחה — שקיעה, בין השמשות וצאת הכוכבים
  7. נטילת ידים לתפלה — גדרה, ומחלוקת רב עמרם והתוספות · (שו״ע או״ח רל״ג:ב)
  8. נפקא מינות והנהגות למעשה — טבלאות ומקורות
  9. טבלה — מקורות הסוגיא — סוגיות, ראשונים ואחרונים

📜 The text of the Shulchan Aruch — the seifim

זְמַן תְּפִלַּת הַמִּנְחָה. וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים:

א׳: זמן המנחה — המתפלל לאחר שש שעות ומחצה יצא ; ועיקר זמנה מתשע שעות ומחצה, לרבנן עד הלילה ולרבי יהודה עד פלג המנחה ; ולא נפסקה הלכה, אלא דעבד כמר עבד — ובלבד שיעשה לעולם כאחד מהם ; ובהגהה — שעות אלו שעות זמניות הן. ב׳: נטילת ידים — יש לו מים נוטל ואינו מברך ; ואפילו עומד מלמודו ; ואין לו מים מזומנים — אינו צריך ליטול.

Concise summary:

ב׳ seifim: the previous siman guarded Minha; this one gives it its hour. Seif 1 sets the bedieved boundary: «מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר שש שעות ומחצה ולמעלה יצא» (שו״ע או״ח רל״ג:א) — then the proper time: «ועיקר זמנה מט׳ שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י״א שעות חסר רביע» (שו״ע או״ח רל״ג:א) — and the demand of consistency: «ואסיקנא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו» (שו״ע או״ח רל״ג:א). The Rama adds the measure of the hours: «ומשערינן שעות אלו לפי ענין היום ואף אם היום ארוך משערינן לי״ב שעות והם נקראים שעות זמניות וכן כל מקום ששערו חכמים בשעות משערינן בשעות אלו» (שו״ע או״ח רל״ג:א). Seif 2 turns to the hands: «אם יש לו מים צריך ליטול ידיו כדי להתפלל אע״פ שאינו יודע להן שום לכלוך ולא יברך» (שו״ע או״ח רל״ג:ב), and states its limit: «ואם אין לו מים מזומנים אינו צריך ליטול» (שו״ע או״ח רל״ג:ב).

1. הקדמת הסוגיא — תפלות כנגד תמידין וחקירת עיקר הזמן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בזמן — לשון מרן : «מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר שש שעות ומחצה ולמעלה יצא» (שו״ע או״ח רל״ג:א) ובו ב׳ סעיפים, והראשון שבהם כולו בשעות: מאימתי יש לתפלה זמן, מאימתי הוא עיקר, ועד היכן הוא נמשך. ולשון ״יצא״ שפתח בה מרן היא עצמה נושא המחלוקת שלהלן.
תורת הסוגיא בגמרא: יסוד כל הסימן במחלוקת רבי יהושע בן לוי ורבי יוסי ברבי חנינא בטעם התפלות — «רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: תְּפִלּוֹת כְּנֶגֶד תְּמִידִין תִּקְּנוּם.» (ברכות כ״ו ע״ב) ומכאן שזמן התפלה נגזר מזמן הקרבן. והברייתא נתנה את שני זמניו — «וְאֵיזוֹ הִיא מִנְחָה גְדוֹלָה מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וּלְמַעְלָה. וְאֵיזוֹ הִיא מִנְחָה קְטַנָּה מִתֵּשַׁע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וּלְמַעְלָה.» (ברכות כ״ו ע״ב) ובאותה ברייתא נתנו טעם לסוף הזמן — «וּמִפְּנֵי מָה אָמְרוּ תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב — שֶׁהֲרֵי, תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם קָרֵב וְהוֹלֵךְ עַד הָעֶרֶב.» (ברכות כ״ו ע״ב) ורבי יהודה חלק ונתן שיעור לדעתו — «רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: פְּלַג הַמִּנְחָה אַחֲרוֹנָה אָמְרוּ, וְהִיא אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת חָסֵר רְבִיעַ.» (ברכות כ״ו ע״ב) ובאה הגמרא לברר הלכה כמי, והביאה מעשה מרב — «אָמַר רַב חִסְדָּא: נֶחְזֵי אֲנַן, מִדְּרַב מְצַלֵּי שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִבְּעוֹד יוֹם, שְׁמַע מִינַּהּ הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה.» (ברכות כ״ז ע״א) ודחתה ממעשה רב הונא — «אַדְּרַבָּה מִדְּרַב הוּנָא וְרַבָּנַן לָא הֲווֹ מְצַלּוּ עַד אוּרְתָּא, שְׁמַע מִינַּהּ אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה.» (ברכות כ״ז ע״א) וסיימה בלא הכרעה — «הַשְׁתָּא דְּלָא אִתְּמַר הִלְכְתָא לָא כְּמָר וְלָא כְּמָר, דַּעֲבַד כְּמָר — עֲבַד, וְדַעֲבַד כְּמָר — עֲבַד.» (ברכות כ״ז ע״א) summary ברייתא אחת, שני זמנים ושתי דעות בסופו — ומהן נמשכות כל שיטות הראשונים והאחרונים שבסימן.
החקירה היסודית — מנחה גדולה: זמן תפלה גמור היא, אלא שמנחה קטנה עדיפה ממנה, או שאין עיקר הזמן אלא מנחה קטנה, ואין מנחה גדולה אלא הכשר בדיעבד שלמדוהו מערב פסח שחל בערב שבת? ונפקא מינות גדולות יוצאות מכאן. ראשונה — לכתחלה: לצד הזמן הגמור מתפלל מנחה גדולה בלא טעם כלל, ולצד ההכשר צריך טעם, וכדברי המשנה ברורה — «ועכ״פ אם רוצה לאכול או לצאת לדרך או שעתה יוכל להתפלל עם הצבור ואם ימתין על מ״ק לא יהיה לו מנין לכו״ע מותר להתפלל לכתחלה משש שעות ומחצה ולמעלה» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:א) שנייה — קודם שש ומחצה: לצד ההכשר, כל שלא הגיע זמן שחיטת התמיד אין כאן תפלה כלל — «משמע דמקודם לכן לא יצא אפילו דיעבד» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:ב) ומכל מקום נחלקו האחרונים — «ויש מאחרונים דס״ל דאף דלכתחלה אסור להתפלל קודם שנשלם החצי שעה שאחר חצות מ״מ בדיעבד שהתפלל בזו החצי שעה לא יתפלל שנית» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:ב) שלישית — הכרעת ערוך השלחן: שהעמיד את כל הסוגיא על הבחנה זו עצמה — «ולפי זה אף לכתחילה יכול להתפלל מנחה גדולה כשצריך לה, כגון שרוצה לאכול וכיוצא בזה.» (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ג) summary להלכה נקטו הפוסקים כצד ההכשר — ומשום כך כתב מרן ״יצא״ ולא ״מתפלל״ ; ומכל מקום כל צורך קל מחזיר את מנחה גדולה למקומה כלכתחלה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. מנחה גדולה ומנחה קטנה — מחלוקת הטור והרמב״ם (שו״ע או״ח רל״ג:א)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳ (ריש הסעיף): «מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר שש שעות ומחצה ולמעלה יצא ועיקר זמנה מט׳ שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י״א שעות חסר רביע:» (שו״ע או״ח רל״ג:א)
שורש הדין: הרמב״ם תלה את שני הזמנים בשתי מציאויות של מקדש — «כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁתְּפִלַּת הַמִּנְחָה כְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם תִּקְּנוּ זְמַנָּהּ.» (רמב״ם הלכות תפלה פרק ג הלכה ב) ופירש את מנחה קטנה — «וּלְפִי שֶׁהָיָה הַתָּמִיד קָרֵב בְּכָל יוֹם בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה תִּקְּנוּ זְמַנָּהּ מִתֵּשַׁע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וְהִיא הַנִּקְרֵאת מִנְחָה קְטַנָּה.» (רמב״ם הלכות תפלה פרק ג הלכה ב) ואת מנחה גדולה — «וּלְפִי שֶׁבְּעֶרֶב הַפֶּסַח שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת הָיוּ שׁוֹחֲטִין אֶת הַתָּמִיד בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה, אָמְרוּ שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל מֵאַחַר שֵׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה יָצָא.» (רמב״ם הלכות תפלה פרק ג הלכה ב) וסיכם את שניהם — «הָא לָמַדְתָּ שֶׁזְּמַן מִנְחָה גְּדוֹלָה מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה עַד תֵּשַׁע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה. וּזְמַן מִנְחָה קְטַנָּה מִתֵּשַׁע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה עַד שֶׁיִּשָּׁאֵר מִן הַיּוֹם שָׁעָה וּרְבִיעַ. וְיֵשׁ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ עַד שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה:» (רמב״ם הלכות תפלה פרק ג הלכה ד) summary מרן העתיק את שיטת הרמב״ם כמעט מלה במלה, ובכך הכריע שאין עיקר הזמן אלא מנחה קטנה.
קושיא — אם עיקר הזמן מתשע ומחצה, מפני מה טרחו חכמים לקבוע זמן שני משש ומחצה, שאינו אלא בדיעבד? ועוד: מפני מה איחרו את התמיד בכל יום עד תשע ומחצה, והלא מן התורה זמנו קודם לכן?
תירוץ: המגן אברהם השיב על שתיהן כאחת — «עיקר זמן שחיטה היא מדאורייתא מו׳ שעות ומחצה רק שהיו מקריבין אותו בכל יום מט׳ ומחצה כדי להקריב תחלה קרבנות יחיד שאסורין להקריב אחריה ולכן עיקר זמן המנחה היא מט׳ שעות ומחצה» (מגן אברהם או״ח סימן רל״ג) והמשנה ברורה הרחיבה — «דתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנוה וזמן שחיטתו מדאורייתא התחלתו אחר שש שעות ומחצה דהיינו חצי שעה אחר חצות היום» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:א) ומכאן שתי השעות — «וע״כ עיקר זמן תפלת המנחה לכתחלה הוא מט׳ ומחצה ולמעלה כנגד התמיד שהיו מקריבין בכל יום» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:א) ומכל מקום אין הראשונים שוין בזה — «ויש מהראשונים שמקילין לכתחלה משש שעות ומחצה ולמעלה» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:א) summary שש ומחצה הן זמן התורה, ותשע ומחצה זמן המקדש בפועל ; ולפיכך האחת מכשירה והשנייה היא העיקר — ואין כאן שני זמנים אלא שני פנים לזמן אחד.

3. פלג המנחה — מחלוקת רבנן ורבי יהודה ושיעורו (שו״ע או״ח רל״ג:א)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳ (המשך): «ועיקר זמנה מט׳ שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י״א שעות חסר רביע» (שו״ע או״ח רל״ג:א)
שורש הדין: שתי הדעות למדו מאותו תמיד עצמו. רבנן — «וּמִפְּנֵי מָה אָמְרוּ תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב — שֶׁהֲרֵי, תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם קָרֵב וְהוֹלֵךְ עַד הָעֶרֶב.» (ברכות כ״ו ע״ב) ורבי יהודה — «רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: פְּלַג הַמִּנְחָה אַחֲרוֹנָה אָמְרוּ, וְהִיא אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת חָסֵר רְבִיעַ.» (ברכות כ״ו ע״ב) והטור הביא את שתיהן וצירף להן את שיעור הזמן — «וזמנה משש שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה דברי חכמים רבי יהודה אומר עד פלג המנחה שהוא עד סוף י״א שעות חסר רביע והוא שעה ורביע קודם הלילה» (טור או״ח סימן רל״ג) והמשנה ברורה חזרה על החשבון — «שזמן מנחה קטנה הוא שתי שעות ומחצה [דהלא הוא מט׳ שעות ומחצה עד סוף י״ב שעות] ונמצא דפלג המנחה הוא שעה שלמה ועוד רביע:» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:ג) summary אין הפלג חצי היום אלא חצי המנחה האחרונה: שתי שעות ומחצה, וחציין שעה ורביע קודם סוף היום.
קולא וחומרא בכל אחת מן הדעות: «ויש לכל אחד משניהם קולא וחומרא היינו דלענין מנחה דעת ר׳ יהודה אינה אלא לחומרא דאין להתפלל מנחה רק עד פלג המנחה» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:ה) ולעומתה — «ולרבנן הוי קולא לענין תפלת המנחה דמתפללין עד הערב וממילא חומרא לענין תפלת הערב דאין להתפלל קודם חשיכה:» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:ה) summary אין כאן מחמיר ומקל אלא שתי שיטות שלמות, שכל אחת מהן מחמירה בתפלה אחת ומקילה בחברתה — ומשום כך אי אפשר לצרפן.
סברת ערוך השלחן: «דזהו דבר פשוט דכשכלה זמן תפלת מנחה מתחיל זמן תפלת ערבית, כן הסכימו רבותינו התוספות והרא״ש והרשב״א וכל הפוסקים.» (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ג) summary סוף זמן המנחה ותחלת זמן הערבית דבר אחד הם, ולפיכך הבוחר בדעה אחת קונה עמה את שתי הקצוות כאחד.

4. דעבד כמר עבד — איסור תרתי דסתרי (שו״ע או״ח רל״ג:א)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳ (המשך): «ואסיקנא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה ואם עושה כר׳ יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת המנחה עד הלילה אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה יצא ובשעת הדחק יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה:» (שו״ע או״ח רל״ג:א)
שורש הדין: הטור הוא שהעמיד את הכלל — «ולא נפסק הלכתא בהדיא כחד מינייהו ואסיקנא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו» (טור או״ח סימן רל״ג) ונתן את טעמו — «דכיון דמחשיב אותו יום לענין תפלת המנחה אינו יכול לעשותו לילה לענין תפלת ערבית» (טור או״ח סימן רל״ג) וערוך השלחן פירש את המקובל בראשונים — «והסכימו רבותינו דהכי פירושו: שאין הכוונה שפעם יעשה כרבנן ופעם כרבי יהודה, אלא הרשות בידו לנהוג תמיד או כרבנן או כרבי יהודה.» (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ג) summary אין ההיתר לעשות פעם כך ופעם כך, אלא לבחור שיטה ולנהוג בה תמיד.
קושיית ערוך השלחן — כיון שלא נפסקה הלכה לא כמר ולא כמר, מפני מה לא נאמר בזה ״יחיד ורבים הלכה כרבים״ כבכל התורה כולה? ועוד: היאך נחלקו רבנן ורבי יהודה בשעת הקרבת התמיד במקדש, דבר שהיה לעיני הכל, ושניהם אמרוהו בלשון ״שהרי״ — לשון של דבר ברור?
תירוץ ערוך השלחן: אין כאן מחלוקת במציאות אלא בהוראה: רבי יהודה נקט את שעת ההקרבה התמידית, ורבנן את הגבול שעדיין מותר להקריב בו. ולפיכך לא שייך בזה ״הלכה כרבים״, שאף רבנן מודים שעיקרו קודם. ובלשונו — «אך מה נוכל לעשות שקשה לקבץ עשרה קודם פלג המנחה, ומי שיכול לעשות כן או המתפלל ביחידות, מצוה וחובה להתפלל קודם פלג המנחה.» (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ג) summary לשיטתו עיקר הדין להתפלל קודם פלג המנחה, ואיחורנו אינו אלא מחמת קושי אסיפת הצבור.
מנהג העולם וסתירתו: מרן העמיד את מנהגנו כרבנן — «ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת המנחה עד הלילה אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה» (שו״ע או״ח רל״ג:א) וכן כתב הבית יוסף בשם רבנו יונה — «ועכשיו כיון שמנהגינו להתפלל תפלת המנחה אחר פלג המנחה כרבנן אין לנו להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה כר״י אלא לעשות הכל כרבנן» (בית יוסף או״ח סימן רל״ג) ומכל מקום העיד על המנהג בפועל — «ועכשיו נהגו העולם להקל בכך אף על פי שמתפללים תפלת מנחה אחר פלג המנחה לא נמנעו מלהתפלל ערבית ג״כ באותה שעה ואע״ג דהוו תרי קולי דסתרן אהדדי» (בית יוסף או״ח סימן רל״ג) והביא לימוד זכות מבעל ההשלמה — «שעכשיו שנהגו ע״י הדחק שעושים פעמים כר״י ופעמים כרבנן ש״ד דלא גרע מהשכים לצאת לדרך שמקדים וקורא» (בית יוסף או״ח סימן רל״ג) והמגן אברהם נתן את הטעם המעשי — «ועכשיו נוהגין להתפלל מנחה ומעריב סמוכין זה לזה כי סוברין כרבנן ומה שמתפללין ערבית קודם הלילה היינו מפני הדוחק שטורח הוא לאסוף הצבור שנית» (מגן אברהם או״ח סימן רל״ג) וסיים בהנהגת היחיד — «ויחיד שלא התפלל בב״הכ ימתין עד הלילה» (מגן אברהם או״ח סימן רל״ג) summary הפוסקים לא הכחישו את הסתירה אלא שקלו כנגדה את ביטול תפלת הצבור ; והיחיד, שאין לו טעם זה, ימתין ללילה.
גדרי הקולא במשנה ברורה: «פ׳ שלא ינהוג פעם כך ופעם כך משום דהוה תרתי דסתרי אפילו למחר ומכ״ש שלא יתפלל ביום אחד מנחה אחר פלג כרבנן וערבית קודם צה״כ:» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:ו) ובדיעבד — «אבל קודם פלג אפילו בדיעבד לא יצא ולעיל מתבאר דיש דעות בפוסקים אימת הוא פלג המנחה וע״כ יש לסמוך להקל שלא לחזור ולהתפלל אף אם התפלל שעה ורביע קודם שקיעת החמה:» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:י) ובשעת הדחק — «ר״ל דאף אם דרכו תמיד להתפלל מנחה אחר פלג מ״מ יכול להתפלל תפלת ערבית ג״כ בזמן הזה ומ״מ אין להקל בזה רק אם עכ״פ באותו היום התפלל מנחה קודם פלג» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:יא) ובלבד שלא יהיו שתיהן ביום אחד — «אבל אם באותו היום גופא התפלל מנחה אחר פלג שוב אסור לו להתפלל ערבית קודם הלילה דהוי תרתי דסתרי באותו יום גופא» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:יא) ולצבור הקילו — «אבל צבור שהתפללו מנחה וכשילכו לביתם יהיה טורח לקבצם שנית לתפלת ערב ויתבטל תפלת הצבור לגמרי הקילו האחרונים שמותר להתפלל ערבית סמוך למנחה» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:יא) ולדעת הרמ״א אף מיום ליום — «ר״ל אפילו ביום אחר לא יתפלל מנחה אחר פלג כיון דתמיד מחזיק אותו זמן לזמן תפלת הערב אפילו אם בדעתו באותו היום להתפלל מעריב אחר צאת הכוכבים:» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:יב) ובשעת הדחק אף היא הותרה — «ר״ל דכיון שהוא שעת הדחק מותר לו לכתחלה להתפלל מנחה בשעה שנהג עד היום להתפלל מעריב» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:יג) summary הקולא נמדדת ביום אחד: מי שלא סתר עצמו באותו יום — יש לו על מה לסמוך ; ומי שסתר — אין לו.

5. שעות זמניות — הגהת הרמ״א ומחלוקת האחרונים במדידתן (שו״ע או״ח רל״ג:א)

לשון הרמ״א

הגהת הרמ״א: «ומשערינן שעות אלו לפי ענין היום ואף אם היום ארוך משערינן לי״ב שעות והם נקראים שעות זמניות וכן כל מקום ששערו חכמים בשעות משערינן בשעות אלו» (שו״ע או״ח רל״ג:א)
ביאורו: «היינו כל חשבון השעות הנ״ל בין למנחה גדולה בין למנחה קטנה ופלג המנחה דחשבינן בשעות היום מחלקינן היום בין ארוך בין קצר לי״ב חלקים וכל חלק נקרא שעה» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:ד) וערוך השלחן הראה את תוצאתו בקיץ ובחורף — «כלומר כיון דהיום הוא תמיד י״ב שעות, אם כן בחורף שהיום קצר וכשתחלקו לי״ב שעות בעל כורחנו השעות הם קטנות, ולהיפך בקיץ שהיום גדול השעות הם גדולות» (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ג) והוסיף הערה נאה בחצות — «ודע דחצות היום תמיד שוה בקיץ ובחורף» (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ג) summary חצות היום עומדת במקומה בכל ימות השנה, שהשעות שנתוספו נחלקות חציין לפניה וחציין לאחריה ; ורק אורך השעה משתנה.
קושיא — אם השעות חלקי יום הן, מהיכן מתחיל היום ועד היכן הוא כלה? שהרי אם מונים מעמוד השחר עד צאת הכוכבים, היום ארוך בכשעה ומחצה יותר מן המונה מהנץ עד השקיעה — וכל שעותיו נדחות.
תירוץ — שתי שיטות: «ושיעור י״ב שעות היום דמשערינן בו יש מחלוקת בין הפוסקים די״א דחשבינן מעמוד השחר עד צאת הכוכבים» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:ד) ולעומתה — «וי״א דחשבינן הי״ב שעות מנץ החמה עד שקיעתה וממילא לר׳ יהודה אינו מותר להתפלל מנחה רק עד שעה ורביע קודם השקיעה ולרבנן עד השקיעה:» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:ד) וכבר הביא המגן אברהם את שתיהן — «אבל בלבוש ובל״ח כתבו דמשערין מהנץ החמה עד שקיעתה» (מגן אברהם או״ח סימן רל״ג) וערוך השלחן הכריע לעצמו — «וחשבון הי״ב שעות מתחיל מנץ החמה עד השקיעה» (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ג) summary הנפקא מינה עולה בעיקר בסוף הזמן: לשיטת הנץ־שקיעה כלה זמן המנחה בשקיעה, ולשיטת עמוד השחר יש עוד שהות עד צאת הכוכבים.

6. סוף זמן המנחה — שקיעה, בין השמשות וצאת הכוכבים

לשון המחבר ולשון הגמרא: לשון המחבר ״עד הלילה״, ולשון הרמ״א ״דהיינו צאת הכוכבים״ ; והמשנה ברורה גדרה את שתיהן — «ודע דמש״כ עד הלילה לרבנן לאו דוקא דהא לערך רבע שעה קודם צאת הכוכבים לכו״ע בכלל בין השמשות הוא» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:ב) ועל לשון הרמ״א — «לאו דוקא דערך רבע שעה קודם צאת הכוכבים בודאי בין השמשות הוא לכו״ע ואין להתפלל באותו זמן אלא ר״ל סמוך לזה» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:יד) ופירשה את ״שקיעת החמה״ שבמחבר — «ר״ל סוף שקיעה שהוא לדעת המחבר בסי׳ רס״א זמן מועט קודם צאת הכוכבים» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:ט) summary רבע שעה שלפני צאת הכוכבים בין השמשות הוא לכל הדעות, ואין מתפללין בו מנחה לכתחלה.
הכרעת המשנה ברורה למעשה: «ולכן לכתחלה צריך כל אדם ליזהר להתפלל קודם שקיעת החמה דוקא דהיינו שיגמור תפלתו בעוד שלא נתכסה השמש מעינינו ומוטב להתפלל בזמנה ביחידות מלהתפלל אח״כ בצבור» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:יד) ובדיעבד — «ובדיעבד יוכל לסמוך על דעת המקילים להתפלל אחר שקיעה עד רבע שעה קודם צה״כ» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:יד) ובגבול האחרון — «אכן אם כבר נראו כוכבים כבר עבר זמן מנחה בודאי דזהו סימן ללילה» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:יד) וסיימה באזהרת חכמים — «וכבר אחז״ל במערבא לייטי אמאן דמצלי עם דמדומי חמה דלמא מטרפא ליה שעתא:» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:יד) ומקורה בגמרא — «לָיְיטִי עֲלַהּ בְּמַעְרְבָא אַמַּאן דִּמְצַלֵּי עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה.» (ברכות כ״ט ע״ב) summary מוטב להתפלל בזמנה ביחידות מלהתפלל בצבור אחר השקיעה ; ומשנראו כוכבים — עבר הזמן בודאי.
זעקת ערוך השלחן: «ולבד זה יש לצעוק על מנהג מדינתינו שמאחרין תפלת מנחה עד השקיעה ממש» (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ג) ולימד זכות על דורו — «אך לימוד הזכות הוא דטרדתינו מפרנסתינו גדולה מאוד ד׳ ירחם, ולכן מאחרין. ומכל מקום הירא את דבר ד׳ יתאמץ להתפלל מקודם» (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ג) והכריע — «ולכן בוודאי יש לחוש לדבריו וליזהר שלא להתפלל מנחה אחר השקיעה.» (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ג) ומכל מקום העיד על המנהג — «ועכשיו ברוב המדינות מתפללים מנחה עד הערב, וממילא דאין מתפללין ערבית קודם הלילה.» (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ג) summary שיטת הרמב״ם שסוף הזמן בשקיעה, וממנה יצא ערוך השלחן לחוש שלא להתפלל מנחה אחריה.

7. נטילת ידים לתפלה — גדרה ומחלוקתה (שו״ע או״ח רל״ג:ב)

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: «אם יש לו מים צריך ליטול ידיו כדי להתפלל אע״פ שאינו יודע להן שום לכלוך ולא יברך (וע״ל סי׳ צ״ב סעיף ה׳)» (שו״ע או״ח רל״ג:ב) ובהגהת הרמ״א — «ואפי׳ עומד מלמודו יטול ידיו לתפלה (מנהגים)» (שו״ע או״ח רל״ג:ב) וסיים המחבר — «ואם אין לו מים מזומנים אינו צריך ליטול:» (שו״ע או״ח רל״ג:ב)
שורש הדין: הרמב״ם מנה את טהרת הידים בין המעכבין — «חֲמִשָּׁה דְּבָרִים מְעַכְּבִין אֶת הַתְּפִלָּה אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ. טָהֳרַת יָדַיִם. וְכִסּוּי הָעֶרְוָה. וְטָהֳרַת מְקוֹם תְּפִלָּה. וּדְבָרִים הַחוֹפְזִים אוֹתוֹ. וְכַוָּנַת הַלֵּב:» (רמב״ם הלכות תפלה פרק ד הלכה א) ונתן את צורתה — «טָהֳרַת יָדַיִם כֵּיצַד. רוֹחֵץ יָדָיו בְּמַיִם עַד הַפֶּרֶק וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל.» (רמב״ם הלכות תפלה פרק ד הלכה ב) והבית יוסף הוציא מלשון הטור את הכלל — «נראה דסתם ידים פסולות לתפלה עד שיטול» (בית יוסף או״ח סימן רל״ג) summary אין הנטילה כאן מפני לכלוך אלא מפני התפלה עצמה, שסתם ידים אינן ראויות לה.
קושיא — אם סתם ידים פסולות לתפלה, מפני מה כתב מרן ״ואם אין לו מים מזומנים אינו צריך ליטול״? והלא בסימן צ״ב הצריך לחזר אחר המים עד פרסה!
תירוץ — מחלוקת רב עמרם והתוספות: הטור הביא את שיטת רב עמרם — «וכשיבא להתפלל כתב רב עמרם שנוטל ידיו» (טור או״ח סימן רל״ג) ואת דחיית התוספות — «והתוספות כתבו שאין לו להעביר זמן התפלה כדי ליטול ידיו במים ואם אין ידיו נקיות יקנחם בעפר או בצרור וכן לאחריו א״צ לחזור כלל כדי ליטלם אפילו אם יש לו זמן» (טור או״ח סימן רל״ג) והבית יוסף שקל — «ומתוך מ״ש כאן רבינו בשמם נראה שכל שאינו מעביר זמן התפלה מצוה לחזר אחר המים כדרך שמחזירין אחר שאר מצות» (בית יוסף או״ח סימן רל״ג) והט״ז קרא בהכרעת מרן — «משמע שפוסק כדברי התוס׳ שמביא הטור דאין הנטילה לתפלה אלא מצד מצוה לחוד כדרך שאר מצוה» (ט״ז או״ח סימן רל״ג) וערוך השלחן ביאר את החילוק בין הסימנים — «ואפשר דבמנחה הקילו בכל גווני כשאין לו מים מוכן לפניו» (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ג) summary לרב עמרם שיעור ד׳ מילין נאמר בנטילת ידים לתפלה, ולתוספות לא נאמר אלא לתפלה בעשרה ; ומרן סתם כתוספות, ולפיכך אין מחזרין אחר מים במנחה.
פרטי הדין באחרונים: «בין לתפילת המנחה בין לתפלת ערבית דמצוה ליטול ידיו לתפלה:» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:טו) ומי שנטל ולא הסיח דעתו — «ואם נטל ידיו לתפלת המנחה ולא הסיח דעתו משמירתן אין צריך ליטול ידיו לתפלת ערבית:» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:טז) ובברכה — «היינו מה דמבואר שם דאפילו היו ידיו מלוכלכות ונוטל ידיו לתפלה אינו מברך» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:יז) ומקורו בטור — «ולענין ברכה על הנטילה אין לו לברך אם לא שעשה צרכיו וקנח או קטנים ושפשף אז צריך לברך:» (טור או״ח סימן רל״ג) ובבית יוסף — «ושם כתבתי שי״א שאפילו עשה צרכיו ורוצה להתפלל לא יברך על נט״י וכן נהגו» (בית יוסף או״ח סימן רל״ג) ובהגהת הרמ״א בעומד מלמודו — «ואפי׳ עומד מלמודו יטול ידיו לתפלה» (שו״ע או״ח רל״ג:ב) וטעמה — «ר״ל דמסתמא לא נגע באמצע הלימוד במקום מטונף אפ״ה מצוה ליטול בשביל התפלה» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:יח) ולהפך כתב המגן אברהם — «ומ״מ נ״ל דאם נטל ידיו לתפלה אף על פי שהפסיק אח״כ בלימודו כגון בזמן שדורשין א״צ ליטול שנית» (מגן אברהם או״ח סימן רל״ג) והמשנה ברורה הוסיפה מעשה שבשבת — «וכתב המ״א דמ״מ אם נטל לתפלה והפסיק בלימוד א״צ ליטול שנית ובשבת שמפסיקין במכירת המצות צריכין ליטול שנית לתפלת המוסף אא״כ לא הסיח דעתו משמירת ידיו» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:יח) וסיימה במנהג — «והא״ר כתב דכ״ז שהם בבה״מ מן הסתם אין כאן היסח הדעת וכן המנהג:» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:יח) ובנטילת אכילה — «ואפילו נטל ידיו לאכילה ואכל ולא הסיח דעתו צריך נטילה לתפלה שאין נטילתו לאכילה עולה לתפלה אבל נטילת שחרית שנטל כשקם ממטתו ולא הסיח דעתו עולה לו לתפלה:» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:יט) וכן ערוך השלחן — «וכן אם עמד מאכילתו - צריך ליטול ידיו, אבל הנוטל ידיו לתפ(י)לה, אף על פי שלמד קודם התפ(י)לה - אין צריך אחר כך ליטול ידיו.» (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ג) והוסיף מעשה בית הכנסת — «וכן הבא לבית הכנסת להתפלל ונטל ידיו, אף על פי שהשהה הרבה בבית הכנסת, כיון שלא יצא מבית הכנסת - אין צריך נטילה» (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ג) וכשאין מים — «אלא ינקה ידיו בכל מידי דמנקי. וכ״ז בסתם ידים אבל אם נגע ידיו במקום מטונף או עשה צרכיו צריך לחזור אחר מים אף בתפלת מנחה ומעריב וכמו בתפלת שחרית» (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:כ) summary הכל תלוי בכוונת הנטילה ובשמירת הדעת: נטילה שנטל לשם תפלה עומדת לו כל זמן שלא הסיח דעתו, ושנטל לשם אכילה — אינה עומדת לו כלל.

8. נפקא מינות והנהגות למעשה

העניןההנהגההמקור
קודם שש שעות ומחצהלא יצא, ויש מאחרונים שאין מחזיריןמ״ב רל״ג:ב · מגן אברהם סימן רל״ג
משש ומחצה ולמעלהיצא ; ובשעת הצורך אף לכתחלהשו״ע או״ח רל״ג:א · מ״ב רל״ג:א
מתשע ומחצה ולמעלהעיקר הזמן — מנחה קטנהשו״ע או״ח רל״ג:א · רמב״ם הלכות תפלה פרק ג
שיעור פלג המנחהשעה ורביע קודם סוף היוםמ״ב רל״ג:ג · ברכות כ״ו ע״ב
הנוהג כרבנןמנחה עד הלילה, ואין ערבית קודם השקיעהשו״ע או״ח רל״ג:א
הנוהג כרבי יהודהערבית מפלג, ואין מנחה אחר הפלגשו״ע או״ח רל״ג:א · הגהת הרמ״א
מנחה אחר פלג וערבית קודם צה״כ ביום אחדתרתי דסתרי — אסורמ״ב רל״ג:ו · מ״ב רל״ג:יא
צבור שקשה לקבצו שניתהקילו להתפלל ערבית סמוך למנחהמ״ב רל״ג:יא · מגן אברהם סימן רל״ג
יחיד שלא התפלל בבית הכנסתימתין ללילהמגן אברהם סימן רל״ג
התפלל ערבית מפלג בדיעבדיצא, ואינו חוזרשו״ע או״ח רל״ג:א · בית יוסף או״ח סימן רל״ג
מדידת י״ב השעותמעמוד השחר עד צה״כ, או מהנץ עד השקיעהמ״ב רל״ג:ד · מגן אברהם סימן רל״ג
סוף זמן מנחה לכתחלהשיגמור קודם שתתכסה החמהמ״ב רל״ג:יד
אחר השקיעהבדיעבד ושעת הדחק גדול בלבדמ״ב רל״ג:יד · ערוך השלחן או״ח סימן רל״ג
נראו כוכביםעבר זמן מנחה בודאימ״ב רל״ג:יד
יש לו מיםנוטל ידיו ואינו מברךשו״ע או״ח רל״ג:ב · מ״ב רל״ג:יז
נטל למנחה ולא הסיח דעתואינו נוטל שנית לערביתמ״ב רל״ג:טז
עומד מלמודונוטל ידיו לתפלההגהת הרמ״א · מ״ב רל״ג:יח
נטל לתפלה ולמד אחר כךאינו חוזר ונוטלמגן אברהם סימן רל״ג · מ״ב רל״ג:יח
נטל לאכילהאינה עולה לתפלהמ״ב רל״ג:יט
אין לו מים מזומניםמנקה בכל מידי דמנקישו״ע או״ח רל״ג:ב · מ״ב רל״ג:כ
נגע במקום מטונףחוזר אחר מים אף במנחהמ״ב רל״ג:כ

9. טבלה — מקורות הסוגיא

העניןהדיןהמקור
תפלות כנגד תמידיןזמן התפלה נגזר מזמן הקרבןברכות כ״ו ע״ב
ברייתא דמנחה גדולה וקטנהמשש ומחצה ומתשע ומחצהברכות כ״ו ע״ב
פלג המנחה אחרונהי״א שעות חסר רביעברכות כ״ו ע״ב
מעשה רב ומעשה רב הונאראיה ודחיהברכות כ״ז ע״א
מסקנת הסוגיאדעבד כמר עבדברכות כ״ז ע״א
דמדומי חמהדלמא מטרפא ליה שעתאברכות כ״ט ע״ב · מ״ב רל״ג:יד
שיטת הרמב״םעיקר הזמן מנחה קטנה, וסופו בשקיעהרמב״ם הלכות תפלה פרק ג הלכה ב · הלכה ד
מעכבין את התפלהטהרת ידים בכללםרמב״ם הלכות תפלה פרק ד הלכה א
שיטת הטור והרא״שזמן מנחה לכתחלה משש ומחצהטור או״ח סימן רל״ג · בית יוסף או״ח סימן רל״ג
הכרעת מרןכרמב״ם, ולשון ״יצא״ מוכיחהט״ז או״ח סימן רל״ג
מנהג רבנו יונההכל כרבנןבית יוסף או״ח סימן רל״ג
לימוד זכות דבעל ההשלמהשעושין ע״י הדחק פעמים כך ופעמים כךבית יוסף או״ח סימן רל״ג
שעות זמניותי״ב חלקי יוםהגהת הרמ״א · מ״ב רל״ג:ד
מדידתןעמוד השחר או הנץ החמהמגן אברהם סימן רל״ג · ערוך השלחן או״ח סימן רל״ג
נטילה לתפלה — מקורהמחלוקת רב עמרם והתוספותטור או״ח סימן רל״ג · בית יוסף או״ח סימן רל״ג
הכרעת מרן בנטילהכתוספות — מצוה בעלמאט״ז או״ח סימן רל״ג
שיטת ערוך השלחן בסוגיאלכתחלה קודם פלג המנחהערוך השלחן או״ח סימן רל״ג
גמרא: פרק תפלת השחר (ברכות כ״ו ע״ב — כ״ז ע״א) · ברכות ו׳ ע״ב · ברכות כ״ט ע״ב · משנה ברכות פרק ד׳
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפלה פרק ג ופרק ד) · רש״י · רי״ף · רא״ש · תוספות · רבנו יונה · רשב״א · רב עמרם גאון · הערוך · בעל ההשלמה · מרדכי · אהל מועד · רבנו ירוחם · טור · בית יוסף · שלחן ערוך · הגהת הרמ״א
פוסקים ונושאי כלים: לבוש · ב״ח · פרי חדש · מגן אברהם · ט״ז · באר היטב · אליה רבה · שערי תשובה · דרך החיים · אשל אברהם · באר הגולה · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן
← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן רל״ג · זמן תפלת המנחה · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Back to home · סימן רל״ג · ♥ Soutenir

📖Join a chavruta