שולחן ערוך · אורח חיים

Résumé concis :

סעיף אחד : deux phrases pour une seule conduite — mais deux phrases venues de deux beraïtot différentes, et c'est de là que part tout le pilpoul. (1) La première — « אחד מהדברים ששונא הקב״ה המשתין בפני מטתו ערום » (שו״ע או״ח רמ״א:א), reçue de נדה : « ארבעה דברים הקדוש ברוך הוא שונאן ואני איני אוהבן » (נדה ט״ז ע״ב). (2) La seconde — « המשתין לפני מטתו ערום מביא לידי עניות » (שו״ע או״ח רמ״א:א), reçue de שבת : « שלשה דברים מביאין את האדם לידי עניות ואלו הן המשתין מים בפני מטתו ערום ומזלזל בנטילת ידים ושאשתו מקללתו בפניו » (שבת ס״ב ע״ב). (3) La première limite — « ולא אמרן אלא דמהדר אפיה לפוריא » (שו״ע או״ח רמ״א:א), mais « אבל לבראי לית לן בה » (שו״ע או״ח רמ״א:א). (4) La seconde limite — « ודמהדר אפיה לפוריא נמי לא אמרן אלא בארעא אבל במנא לית לן בה » (שו״ע או״ח רמ״א:א). (5) Ce que les Aharonim ajoutent — le mot ערום n'est pas une condition : « לאו דוקא ערום אלא ה״ה אם היה לבוש אלא אורחא דמלתא נקט מתוך שהוא ערום אינו יוצא לחוץ להשתין » (משנה ברורה, מ״ב רמ״א:ג) ; et le talmid hakham couvre le récipient : « ומ״מ ת״ח צריך שיכפה עליו כלי מלמעלה דא״א לו לת״ח בלא הרהור תורה » (משנה ברורה, מ״ב רמ״א:ז).