הסימן — שולחן ערוך, אורח חיים סימן ל״ו (שלשה סעיפים)
וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים. צָרִיךְ לְדַקְדֵּק בִּכְתִיבַת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁלֹּא תִשְׁתַּנֶּה צוּרַת שׁוּם אַחַת מֵהֶן וְלֹא תִדְמֶה לְאַחֶרֶת. (הגה) וּלְכַתְּחִלָּה יִכְתּוֹב בִּכְתִיבָה תַּמָּה, וְהוּא יָדוּעַ אֵצֶל הַסּוֹפְרִים ; מִיהוּ אִם שִׁנָּה בְּצוּרַת הַכְּתָב אֵינוֹ פָּסוּל. כָּל אוֹת צְרִיכָה לִהְיוֹת גֹּלֶם אֶחָד ... חוּץ מֵה״א וְקוּ״ף שֶׁאֵין לִיגַּע הָרֶגֶל בַּגַּג. וְצָרִיךְ לְתַיֵּג שעטנ״ז ג״ץ.
ובו שלשה סעיפים: צריך לדקדק בכתיבת האותיות שלא תשתנה צורת שום אחת מהן ולא תדמה לאחרת ; ולכתחילה יכתוב בכתיבה תמה, ומיהו אם שינה בצורת הכתב אינו פסול — שאר הסעיפים מבארים שכל אות צריכה להיות גולם אחד (הנקודות של האלף, יודי״ן של השי״ן והעי״ן ואחורי הצד״י נוגעים, חוץ מה״א וקו״ף), ותגין על שעטנ״ז ג״ץ.
ארבע רמות לימוד — סימן ל״ו, ג׳ סעיפים
01
זמין
רמת המתחיל
רמה 1 — מתחיל ובינוני
טקסט עברי מנוקד של הסעיפים עם ביאור שוטף. הסבר מסודר ומרומם: הדקדוק בצורת האותיות (כתיבה תמה, ושינה בצורה אינו פסול כל עוד האות ניכרת), יסוד הגולם אחד והנגיעות (הנקודה של האלף, יודי״ן של השי״ן והעי״ן, אחורי הצד״י — חוץ מה״א וקו״ף), ותגין על שעטנ״ז ג״ץ. יישומים מעשיים: כיצד הסופר בודק כל אות (מוקף גויל, נגיעות), אות שנמחקה או נגעה בחברתה, ומדוע התפילין הכשרות נושאות את התגין — הפניה לרב ולסופר.
02
זמין
רמת הלמדן
למדן — פלפול מעמיק
פלפול מעמיק: צורת האותיות ומקורה — הלכה למשה מסיני, תלמוד ומדרשים וקבלת הראשונים, קריטריון תינוק דלא חכים ולא טיפש, שינה בצורה מול הפסיד צורת האות לגמרי (פסול) ; מוקף גויל ונגיעת האותיות — הנקודות והדקדוקים (אלף, שי״ן, עי״ן, צד״י, ה״א, קו״ף), נגע/לא נגע ; תגין / שעטנ״ז ג״ץ — המקור (מנחות כ״ט ע״ב, כתרים), חובה מול מנהג, לעכב או לא ; חק תוכות וכתיבה כסדרן (עיין סימן ל״ב) ותפקיד התיקון. בית יוסף, טור, רמב״ם, הרא״ש, ברוך שאמר, ספר התרומה, מרדכי, מג״א, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה וביאור הלכה, ערוך השולחן, כף החיים, משנת סופרים, על מנחות כ״ט.
03
זמין
חזרה וסיכום
סיכום מאסטרלי
סיכום מסודר לחזרה וזכירה: הדקדוק בצורת האותיות (כתיבה תמה, שינה בצורה אינו פסול) ; הגולם אחד והנגיעות (אלף, שי״ן, עי״ן, צד״י — חוץ מה״א וקו״ף) ; תגין על שעטנ״ז ג״ץ (אינם מעכבין). הנהגה למעשה ביום-יום, עם הפניה לרב ולסופר ועיין סימן לב, לד, לה ולז.
04
זמין
דעת הרב
דעת הרב (אדמו״ר הזקן)
שולחן ערוך הרב של אדמו״ר הזקן על אורח חיים סימן ל״ו (ששה סעיפים): הטקסט המלא ודיוק הפסק ביחס למחבר — הדקדוק בצורת האותיות (הסעיף זו תמונת האותיות המתאר את צורת כל אות), הגולם אחד והנגיעות, והתגין על שעטנ״ז ג״ץ. היסוד וההנהגה למעשה מפותחים מתוך הטקסט הממשי של הרב. וללימוד המעמיק הפניה לרב חב״ד.
05
לימוד מותאם אישית
לימוד אישי
לימוד לפי הפוסקים שלך
בנה מחדש את הסימן לפי הרבנים שאתה הולך אחריהם. בחר את הפוסקים שלך (הרב עובדיה, אדמו״ר הזקן, הרבי, בן איש חי, משנה ברורה, הרב מרדכי אליהו...) — דעת AI תבנה מחדש את הסימן עם דעותיהם, הסבריהם ומחלוקותיהם. אם פוסקיך אינם דנים בנקודה מסוימת, ה-AI תשאל אותך לפני שתרחיב.
הנושאים המרכזיים בסימן
דִּקְדּוּק צוּרַת הָאוֹתִיּוֹת
דקדוק הצורה
לכתוב בדקדוק שלא תשתנה צורת שום אות ולא תדמה לאחרת — ד שנעשה ר, ה שנעשה ח.
כְּתִיבָה תַּמָּה
כתיבה תמה
הרמ״א: לכתחילה יכתוב בכתיבה תמה, הידועה אצל הסופרים ; מיהו אם שינה בצורת הכתב אינו פסול.
שִׁנָּה בְּצוּרָה
שינה בצורה
כל עוד האות ניכרת (תינוק דלא חכים ולא טיפש) כשרה ; פסול רק אם הפסיד צורת האות לגמרי.
גֹּלֶם אֶחָד
גולם אחד
כל אות גוף אחד: הנקודה של האלף (כמין יו״ד), יודי״ן של השי״ן והעי״ן ואחורי הצד״י נוגעים — ובאחת שאינה נוגעת פסולין.
הֵ״א וְקוּ״ף
ה״א וקו״ף
חריג לדין הנגיעות: הרגל של הה״א והקו״ף אין ליגע בגג ; ואם נגע פסול.
תָּגִין — שעטנ״ז ג״ץ
תגין
צריך לתייג שעטנ״ז ג״ץ ; הסופרים נהגו לתייג אותיות אחרות. ואם לא תייג, לא פסל (אינם מעכבין).
מבנה הסימן — שלשת הסעיפים
| סעיף | נושא | עניין | פירוט |
|---|---|---|---|
| סעיף א | דקדוק צורת האותיות | ✦ לב הסימן | לדקדק שלא תשתנה צורת שום אות ולא תדמה לאחרת ; רמ״א: כתיבה תמה לכתחילה, ומיהו שינה בצורת הכתב אינו פסול. |
| סעיף ב | גולם אחד ונגיעות | מוקף גויל | הנקודה של האלף, יודי״ן של השי״ן והעי״ן ואחורי הצד״י נוגעים (ובאחת שאינה נוגעת פסולין) ; חוץ מה״א וקו״ף שאין ליגע הרגל בגג (ואם נגע פסול). |
| סעיף ג | תגין שעטנ״ז ג״ץ | מנהג הסופרים | לתייג שעטנ״ז ג״ץ ; הסופרים נהגו לתייג אותיות אחרות ; ואם לא תייג — אפילו שעטנ״ז ג״ץ — לא פסל. |
צורת האותיות — הצורה, הנגיעות והתגין
| מקרה | מקור | הנהגה | הרעיון המרכזי |
|---|---|---|---|
| דקדוק הצורה | מחבר · סעיף א · מנחות כ״ט | ✦ כתיבה תמה | שלא תשתנה צורת שום אות ולא תדמה לאחרת ; כתיבה תמה לכתחילה, ושינה בצורה אינו פסול כל עוד ניכרת. |
| גולם אחד | מחבר · סעיף ב | נגיעות | הנקודה של האלף, יודי״ן של השי״ן והעי״ן ואחורי הצד״י נוגעים בגוף האות ; ובאחת שאינה נוגעת פסולין. |
| ה״א וקו״ף | מחבר · סעיף ב | אין ליגע הרגל בגג | חריג: הרגל של הה״א והקו״ף אין ליגע בגג ; ואם נגע פסול. |
| תגין | מחבר · סעיף ג | שעטנ״ז ג״ץ | לתייג שעטנ״ז ג״ץ (והסופרים נהגו לתייג אותיות אחרות) ; ואם לא תייג, לא פסל (אינם מעכבין). |
שאלות נפוצות — סימן ל״ו
במה צריך הסופר לדקדק בצורת האותיות, לפי סימן ל״ו?
על פי השולחן ערוך, אורח חיים ל״ו:א, צריך לדקדק בכתיבת האותיות שלא תשתנה צורת שום אחת מהן ולא תדמה לאחרת. הוסיף הרמ״א: לכתחילה יכתוב בכתיבה תמה, הידועה אצל הסופרים ; מיהו אם שינה בצורת הכתב אינו פסול, כל עוד האות ניכרת.
מהו שכל אות צריכה להיות גולם אחד, לפי סימן ל״ו?
על פי המחבר (אורח חיים ל״ו:ב), כל אות צריכה להיות גולם אחד. לכך צריך ליזהר בנקודה שעל האלף שתהא כמין יו״ד ובנקודה שתחתיה, וביודי״ן של השי״ן והעי״ן ובאחורי הצד״י שיהיו נוגעים באות ; ובאחת שאינה נוגעת פסולין. וכן בשאר האותיות — חוץ מה״א וקו״ף שאין ליגע הרגל בגג, ואם נגע פסול.
אילו אותיות צריכות תגין, והאם התגין מעכבין, לפי סימן ל״ו?
על פי המחבר (אורח חיים ל״ו:ג), צריך לתייג שעטנ״ז ג״ץ, והסופרים נהגו לתייג אותיות אחרות. אבל אם לא תייג — אפילו שעטנ״ז ג״ץ — לא פסל: התגין אינם מעכבין בדיעבד.