✦ ❖ ✦

דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דין הנושא משאוי איך ינהוג בתפילין — עיונים מעמיקים

סימן מ״א · סעיף אחד

הנושא משאוי · חליצת של ראש · מטפחת וכובע · משאוי כבד ד׳ קבין

עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים

⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡

✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן מ״א — סעיף אחד
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות תפילין ד׳), רא״ש, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
ברכות כ״ג: (הנושא משאוי, מטפחת, כבוד התפילין)

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 תוכן העניינים

הקדמה לסוגיא — דין הנושא משאוי בתפילין: היסוד של שני הצירים — כבוד ובזיון, ומקום ההנחה (סעיף אחד)
חליצת של ראש לנושא משאוי — חליצת של ראש, הבזיון וההיסח הדעת (סימן כח, מד) (סעיף אחד)
מטפחת מול כובע ומצנפת — דבר שדרכו ודרך לבישה, מטפחת מול כובע (סעיף אחד)
משאוי כבד ד׳ קבין ונדחקות — הגהת הרמ״א: השיעור והדחיקה ממקומן (סימן מב, יורה דעה) (הגה)
נפקא מינה למעשה — סיכום ההנהגות
טבלאות סיכום ומקורות

📜 לשון השולחן ערוך — הסעיף

דִּין הַנּוֹשֵׂא מַשְּׂאוֹי אֵיךְ יִנְהֹג בַּתְּפִלִּין. וּבוֹ סָעִיף אֶחָד:

סָעִיף א׳: הנושא משאוי על ראשו חולץ תפילין של ראש עד שיסיר המשאוי, ואפילו מטפחת אסור להניח על הראש שיש בו תפילין, אבל דבר שדרכו ליתן בראשו כגון כובע או מצנפת מותר. הגה: ואפילו הכי אם הוא משאוי כבד ד׳ קבין והתפילין נדחקות צריך להסירן. (ב״י)

הביאור בקצרה:

סעיף (רישא): הנושא משאוי על ראשו חולץ של ראש עד שיסיר המשאוי — בזיון והיסח הדעת.

סעיף (המשך): אפילו מטפחת אסורה על הראש שיש בו תפילין; אבל כובע או מצנפת, דבר שדרכו, מותר.

הגה (רמ״א): ואפילו הכי, אם משאוי כבד ד׳ קבין והתפילין נדחקות — צריך להסירן.

1. הקדמת הסוגיא — דין הנושא משאוי בתפילין

פתח דבר — פתיחת הסימן

לאחר שביאר מרן בסימן מ׳ את דין כבוד התפילין וקדושתן — שהן תשמישי קדושה וצריכין כבוד — בא בסימן זה לדין מעשי אחד: הנושא משאוי על ראשו כיצד ינהג בתפיליו. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) כבוד התפילין ואיסור בזיון — שהמשאוי או המטפחת שעל הראש דרך חול ובזיון בקדושת התפילין, ומזה שחולץ של ראש ואוסר אף מטפחת; (ב) קיום ההנחה במקומה — שלא יהו התפילין נדחקות ונזחות ממקומן מחמת כובד המשא, ומזה חידוש הרמ״א שאף בדבר שדרכו, אם המשאוי כבד ד׳ קבין והתפילין נדחקות צריך להסירן. ובכלל הצד הראשון אף עניין היסח הדעת, שהעוסק במשא מסיח דעתו מן התפילין, וכעניין המבואר בהיסח הדעת שבתפילין (עיין סימן כ״ח וסימן מ״ד).

הערה יסודית: שני הצירים — כבוד ומקום ההנחה — שזורים בסעיף. חליצת של ראש למשאוי ואיסור המטפחת (רישא) עיקרם מטעם בזיון, שנותן על הקדושה דבר שאין דרכו על הראש; והיתר כובע ומצנפת — שהם דרך לבישה ולא בזיון. וחידוש הרמ״א (הגה) — הרחקה מדחיקת התפילין ממקומן, שאף מלבוש המותר, אם נעשה משאוי כבד הדוחק, צריך להסירן. ובעניין כבוד התפילין וקדושתן עיין עוד סימן מ׳ (בכללי הכבוד) וסימן מ״ב (בקדושת תש״י ותש״ר), שכולם ענף אחד — שמירת כבוד התפילין.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: גדר חליצת של ראש לנושא משאוי — האם מטעם בזיון וגנאי בקדושת התפילין (שהמשא על הראש דרך חול הוא ומבזה את הקדושה), או מטעם היסח הדעת ודחיקה ממקומן (שהעוסק במשא כבד מסיח דעתו, והמשא דוחק את התפילין ממקומן)?

(א) אם מטעם בזיון — האיסור תלוי במהות הדבר שעל הראש: משאוי או מטפחת (דבר שאין דרכו) — בזיון ואסור; כובע ומצנפת (דבר שדרכו) — דרך לבישה ומותר, אף שהוא כבד.
(ב) אם מטעם דחיקה והיסח הדעת — עיקר החשש שהמשא דוחק את התפילין ומזיזן ממקומן, או מסיח הדעת; ומזה שאף בכובע ומצנפת, כשהמשאוי כבד ד׳ קבין ונדחקות — צריך להסירן.

ונראה ששני הצדדים אמת, ומרן והרמ״א משלימים זה את זה: הרישא (חליצה ואיסור מטפחת) עיקרה מטעם בזיון — ולכן תלויה בדרך לבישה; והגהת הרמ״א מוסיפה את צד הדחיקה ממקומן — ולכן אף בדבר שדרכו, כשהוא כבד ודוחק, צריך להסירן. ונפקא מינה גדולה בכל דיני הסימן. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. חליצת של ראש לנושא משאוי — בזיון והיסח הדעת

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳ (רישא): "הנושא משאוי על ראשו חולץ תפילין של ראש עד שיסיר המשאוי."

שורש הדין — ברכות כ״ג: מקור הדין בעניין הנהגת התפילין ושמירת כבודן. וכתב הרמב״ם (הלכות תפילין פרק ד׳) בגודל קדושת התפילין ובאזהרה שלא לנהוג בהן מנהג בזיון; ומזה שהנושא משאוי על ראשו חולץ של ראש, שאין כבוד לתפילין שיהא עליהן משא. וכן העתיקו הטור ובית יוסף להלכה, והוא ענף מדיני כבוד התפילין המבוארים ברמב״ם וברא״ש (הלכות תפילין).

קושיא — מדוע חולץ דוקא של ראש, ולא אף של יד? והלא בשעת המשא כולו עוסק, ולמה לא הצריכוהו לחלוץ אף תפילין של יד?

תירוץ: המשאוי על הראש הוא, ובו עיקר הבזיון והדחיקה — שנותן משא על מקום התפילין של ראש; אבל של יד שעל הזרוע אין המשא נוגע בו ואין בו בזיון, ולכך אין צריך לחלצו. הא למדת שהחיוב לפי מקום הבזיון: המשא על הראש — חולץ של ראש. ומכל מקום עיקר הסוגיא במשא שעל הראש, שהוא הדרך.

פלפול — היסח הדעת: מלבד הבזיון, יש בנושא משאוי אף עניין היסח הדעת — שהעוסק בטורח המשא מסיח דעתו מקדושת התפילין, ואין דעתו מיושבת עליהן. וגדר היסח הדעת בתפילין נתבאר במקומו (עיין סימן כ״ח בעניין החליצה, וסימן מ״ד בעניין השינה בהן), שצריך שלא יסיח דעתו מהן כל זמן שהן עליו. ולפי זה חליצת של ראש למשאוי כפולה בטעמה: בזיון והיסח הדעת כאחד.

נפקא מינה — חליצת של ראש: (א) עיקר הדין — הנושא משאוי על ראשו חולץ של ראש עד שיסיר המשאוי (ס״א). (ב) הטעם — בזיון בקדושת התפילין והיסח הדעת. (ג) של ראש דוקא — שהמשא על הראש, ואין צריך לחלוץ של יד. (ד) משהסיר המשאוי — חוזר ומניח של ראש. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
אין נותנין משא על הראש שיש בו תפילין — בזיון והיסח הדעת; וחולץ של ראש עד שיסיר המשאוי. המשא על מקום התפילין דרך חול ובזיון הוא, ואף מסיח הדעת; לכך חולץ של ראש (מקום המשא) עד שיסירנו, וחוזר ומניחו.

3. מטפחת מול כובע ומצנפת — דבר שדרכו ודרך לבישה

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳ (המשך): "ואפילו מטפחת אסור להניח על הראש שיש בו תפילין, אבל דבר שדרכו ליתן בראשו כגון כובע או מצנפת מותר."

שורש הדין — דבר שדרכו: חילקו הפוסקים (טור ובית יוסף בשם הראשונים, ובעקבותם המגן אברהם והט״ז) בין מטפחת — שאין דרכה להיות על הראש כמלבוש — לבין כובע ומצנפת, שדרכם להיות על הראש. המטפחת דרך בזיון, שנותן על התפילין דבר זר שאין דרכו על הראש; והכובע והמצנפת דרך לבישה, ואין בהם בזיון. וכעין זה בהיתר תליית התפילין בכיסן (סימן מ׳) — שהכיסוי דרך כבוד ומשמרת הוא, ולא דרך חול.

חקירה — גדר ההיתר בכובע: מפני שהוא מלבוש הראש (חפצא של לבישה), או מפני שאין בו בזיון (שאין דרך חול)?

צד א׳ — מלבוש הראש: הכובע והמצנפת מלבושי הראש הם, ודין לבישתם על הראש כדין כל כיסוי הראש; ואף על גב שהתפילין תחתיו, אין הכיסוי בזיון אלא כבוד ולבוש.
צד ב׳ — היעדר בזיון: כל האיסור במטפחת מפני שדבר זר הוא על הקדושה, כמשא; ובכובע, שדרכו על הראש, ליכא הך גנאי, ולכך הותר — לא מפני מעלת המלבוש אלא מפני שאין בו בזיון.

ונפקא מינה לדבר שהוא ספק אם דרכו על הראש, או למלבוש שאינו רגיל: לצד א׳ תלוי אם נחשב מלבוש הראש, ולצד ב׳ תלוי אם יש בו גנאי ומנהג חול. ולשון מרן "דבר שדרכו ליתן בראשו" משמע כצד ב׳ — שהגדר הוא הרגילות והדרך, ולא עצם שם המלבוש. ולמעשה נמסר הדבר לדקדוק הפוסקים (מגן אברהם, משנה ברורה, פרי מגדים). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

קושיא — אם משא על הראש בזיון (רישא), מדוע כובע ומצנפת על גבי התפילין מותרין, והלא אף הם על הראש?

תירוץ: חילוק גדול יש בין משא ומטפחת לבין כובע ומצנפת. המשא והמטפחת — דבר זר שאין דרכו על הראש, ונתינתו על הקדושה מנהג חול ובזיון. אבל הכובע והמצנפת — זו דרך לבישת הראש, ואדרבה כיסוי הראש כבוד הוא ולא בזיון (וכעניין הכיס שבסימן מ׳). הא למדת שאין הבזיון בעצם ההנחה על הראש אלא במהות הדבר — אם דבר שדרכו (לבוש) או דבר זר (משא). וזהו יסוד הסימן: הכל תלוי בדרך לבישה.

היסוד:
דבר שדרכו על הראש — דרך לבישה ומותר; דבר שאין דרכו — בזיון ואסור. מטפחת דבר זר היא ואסורה כמשא; וכובע ומצנפת דרך לבישה, ואף שעל גבי התפילין — מותרין, שכיסוי הראש כבוד ולא בזיון.

4. משאוי כבד ד׳ קבין ונדחקות — הגהת הרמ״א

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳ (הגה): "הגה: ואפילו הכי אם הוא משאוי כבד ד׳ קבין והתפילין נדחקות צריך להסירן. (ב״י)"

שורש הדין — בית יוסף: מקור הגהת הרמ״א מן הבית יוסף (וכמצוין "ב״י" בסוף ההגה). וביארו נושאי הכלים (מגן אברהם, ט״ז, ובעקבותם משנה ברורה, ביאור הלכה, פרי מגדים, ערוך השלחן וכף החיים) דאף בכובע ומצנפת המותרין, אם נעשו משאוי כבד — שיעורו ד׳ קבין — והתפילין נדחקות ונזחות ממקומן, צריך להסירן. ושיעור ד׳ קבין סימן הוא לכובד המשא, וכעניין שיעורי משא שבכמה מקומות.

חקירה — עיקר החיוב להסיר: מחמת הכובד (ד׳ קבין) או מחמת הדחיקה (נדחקות ממקומן)? תרתי נקט הרמ״א — "משאוי כבד ד׳ קבין" ו"התפילין נדחקות".

צד א׳ — הכובד: עיקר החשש הכובד עצמו — שמשא כבד ד׳ קבין דרך חול הוא ובזיון, אף בדבר שדרכו; ו"נדחקות" סימן לכובד, שמחמתו נדחקות.
צד ב׳ — הדחיקה ממקומן: עיקר החשש שהתפילין נזחות ממקומן ואינן במקום ההנחה כתיקנה; ו״ד׳ קבין" רק שיעור הרגיל לדחוק, אבל אם משא קל דוחק ומזיז — אף הוא בכלל.

ונפקא מינה: משא כבד ד׳ קבין שאינו דוחק ומזיז (לצד ב׳ אין צריך להסיר, ולצד א׳ צריך); ומשא קל הדוחק ומזיז ממקומן (לצד א׳ אין צריך, ולצד ב׳ צריך). ומדנקט הרמ״א תרתי ("כבד ד׳ קבין" ו"נדחקות") משמע דבעינן תרווייהו, או עכ״פ דרובא דמשאוי כבד דוחק. ולמעשה תלוי בדקדוק הפוסקים, ובעניין כבוד תשמישי קדושה עיין דיניהם ביורה דעה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

פלפול — "ואפילו הכי": דקדק הרמ״א בלשון "ואפילו הכי" — כלומר אף שהכובע והמצנפת מותרין מדין דבר שדרכו (רישא), מכל מקום היתר זה גופו יש לו גבול: כשנעשה המלבוש משאוי כבד הדוחק, שוב אינו בגדר "דבר שדרכו" רגיל אלא כמשא, וחוזר לאיסור. הא למדת שאף היתר "דבר שדרכו" אינו היתר גמור בכל אופן, אלא כל זמן שהוא כדרך לבישה ואינו דוחק; וכשיצא מגדר לבישה לגדר משא — אסור, וצריך להסירן.

נפקא מינה — משאוי כבד: (א) אף בכובע ומצנפת המותרין, אם משאוי כבד ד׳ קבין והתפילין נדחקות — צריך להסירן (הגה). (ב) השיעור — ד׳ קבין, סימן לכובד. (ג) החשש — דחיקת התפילין ונזיחתן ממקומן. (ד) "ואפילו הכי" — שאף היתר דבר שדרכו גבול לו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
אף היתר "דבר שדרכו" גבול לו: כשנעשה משאוי כבד הדוחק את התפילין ממקומן — צריך להסירן. משא כבד ד׳ קבין הדוחק יצא מגדר לבישה לגדר משא, ואף בכובע ומצנפת חוזר האיסור, מחמת הכובד והדחיקה ממקומן.

5. נפקא מינה למעשה

סיכום ההנהגות למעשה

ענין	הלכה למעשה
נושא משאוי	הנושא משאוי על ראשו חולץ של ראש עד שיסיר המשאוי — בזיון והיסח הדעת (ס״א).
מטפחת	אפילו מטפחת אסור להניח על הראש שיש בו תפילין, שהיא דבר זר שאין דרכו על הראש (ס״א).
כובע ומצנפת	דבר שדרכו ליתן בראשו — מותר אף על גבי התפילין, שדרך לבישה היא (ס״א).
משאוי כבד	אף בכובע ומצנפת, אם משאוי כבד ד׳ קבין והתפילין נדחקות — צריך להסירן (הגה).

6. סיכום השיטות בטבלה מקיפה

טבלה — כבוד התפילין ונשיאת משאוי

המקרה	הדין	המקור
נושא משאוי על ראשו	חולץ של ראש עד שיסיר המשאוי — בזיון והיסח הדעת	ס״א (ברכות כ״ג:; רמב״ם הל׳ תפילין ד׳; טור וב״י)
מטפחת על הראש	אסור — דבר זר שאין דרכו על הראש, בזיון	ס״א (טור וב״י; מגן אברהם; ט״ז)
כובע ומצנפת	מותר — דבר שדרכו, דרך לבישה	ס״א (משנה ברורה; פרי מגדים)
משאוי כבד ד׳ קבין ונדחקות	צריך להסירן, אף בדבר שדרכו	הגה (ב״י; מ״א; ביאור הלכה; ערוה״ש; כף החיים)

טבלה — מקורות הסוגיא

גמרא: ברכות כ״ג: (הנושא משאוי, כבוד התפילין, מטפחת)

ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפילין ד׳) · הרא״ש (הלכות תפילין) · טור (אורח חיים) · בית יוסף · שלחן ערוך · הגהת הרמ״א

פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)

← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →

~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן מ״א · דין הנושא משאוי איך ינהוג בתפילין · ⚡ רמה 2 — למדן

⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

📖הצטרפות לחברותא