סימן ו׳ — ברכת אשר יצר ואלהי נשמה

על פי השולחן ערוך, אורח חיים ו׳:א, כשיוצא מבית הכסא מברך אשר יצר את האדם בחכמה — שבריאת האדם היא בחכמה נפלאה. הגוף דומה לנוד מלא רוח והוא מלא נקבים (נקבים נקבים חלולים חלולים): שאם יסתם אחד מהם או יפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת.

על פי השולחן ערוך (אורח חיים ו׳:ב), יש נוהגין להמתין לברך על נטילת ידים עד בית הכנסת ולסדרה עם שאר הברכות; ובני ספרד לא נהגו כן. הכלל המשותף: לא יברך שתי פעמים. מי שמברכם בביתו לא יברך בבית הכנסת, וכן להפך.

על פי השולחן ערוך (אורח חיים ו׳:ג), ברכת אלהי נשמה אינה פותחת בברוך מפני שהיא ברכת ההודאה; וברכת ההודאות אינה פותחת בברוך, כמו שמצינו בברכת הגשמים.

על פי השולחן ערוך (אורח חיים ו׳:ד), יש נוהגין שאחר שבירך אחד ברכת השחר וענו אחריו אמן, חוזר אחד מהעונים ומברך ועונין אחריו אמן, וכן כל אותם שענו אמן תחילה. ואין לערער עליהם ולומר שכבר יצאו באמן, מפני שהמברך אינו מכוין להוציא אחרים, ואף הם מכונים שלא לצאת בברכתו.

מפני שאשר יצר משבחת את חכמת הגוף המוציא את פסולתו ושומר רוחו בקרבו (רופא חולי כל בשר ומפליא לעשות). זוהי ברכת בריאות הגוף: בכל פעם שהאברים פועלים את פעולתם מכירים בפלא הבריאה — לא רק בבוקר אלא אחר כל יציאה מבית הכסא, ביום-יום.