סימן ז׳ — ברכת אשר יצר כל היום

על פי השולחן ערוך, אורח חיים ז׳:א, כל היום כשעושה צרכיו בין קטנים בין גדולים מברך אשר יצר ולא על נטילת ידים, אף אם רוצה ללמוד או להתפלל מיד. והוסיף הרמ״א: היו ידיו מלוכלכות ששפשף בהן (קינוח) אינו מברך על נטילת ידים.

על פי השולחן ערוך (אורח חיים ז׳:ב), הטיל מים ולא שפשף, אף על פי שצריך לברך אשר יצר אין צריך ליטול ידיו מן הדין, אלא נוטל משום נקיות או משום הכון — להכין עצמו לתפילה, על פי הכתוב הכון לקראת אלהיך ישראל.

על פי השולחן ערוך (אורח חיים ז׳:ג), הטיל מים והסיח דעתו מלהטיל מים, ואחר כך נמלך והטיל מים פעם אחרת, צריך לברך ב׳ פעמים אשר יצר — שכל עשיית צרכים מחייבת ברכה בפני עצמה.

על פי השולחן ערוך (אורח חיים ז׳:ד), אין שיעור להשתין מים, כי אפילו לטפה אחת חייב לברך, שאם יסתם הנקב מלהוציא אותה הטפה היה קשה לו — וחייב להודות על בריאות הגוף ותקינות פעולתו.

מפני שאשר יצר היא ברכת הודאה על בריאות הגוף (רופא חולי כל בשר ומפליא לעשות). אף הוצאת טפה אחת מעידה שהנקבים פועלים את פעולתם; שאם יסתם אחד מהם היה קשה לאדם. לפיכך מכירים בפלא הבריאה בכל עשיית צרכים, כל היום.