סימן ס״ג — לישב בשעת קריאת שמע ושלא ישן

על פי השולחן ערוך, אורח חיים ס״ג:א-ב, קורא אותה מהלך או עומד או שוכב או רוכב על גבי בהמה או יושב, אבל לא פרקדן — דהיינו שפניו טוחות בקרקע או מושלך על גבו ופניו למעלה. אבל קורא והוא שוכב על צדו, מאחר שכבר שוכב ואיכא טרחא לעמוד. ומי שרוצה להחמיר לעמוד כשהוא יושב ולקרותה מעומד נקרא עבריין.

על פי השולחן ערוך, אורח חיים ס״ג:ד, עיקר הכוונה הוא בפסוק ראשון, הלכך אם קרא ולא כיון לבו בפסוק ראשון לא יצא ידי חובתו וחוזר וקורא. ואפילו למ״ד מצות אינן צריכות כוונה, מודה הכא, לפי שפסוק ראשון הוא עיקר קבלת עול מלכות שמים.

על פי השולחן ערוך, אורח חיים ס״ג:ו-ט, הקורא קריאת שמע לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו בפרשה ראשונה, מפני שנראה כקורא עראי, וכתיב ודברת בם ודרשינן עשה אותם קבע. וכן היה עוסק במלאכה יתבטל ממלאכתו עד שיקרא פרשה ראשונה, והאומנין בראש האילן או הבנין קורין במקומם, והכתף לא יתחיל בשעה שטוען ופורק מפני שאין לבו מיושב.