✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן ס״ח · פיוטים בברכות קריאת שמע
דין שלא להפסיק בפיוטים בברכות קריאת שמע — יש מקומות שמפסיקים לומר פיוטים ונכון למנוע משום דהוי הפסק; והגהת הרמ״א: ויש אומרים דאין איסור (הר״י, הרשב״א, הטור) וכן נוהגין; ומכל מקום כל זמן שהצבור אומר פיוטים לא יעסוק בשום דבר, אפילו בדברי תורה
סימן ס״ח · סעיף אחד
דין שלא להפסיק בפיוטים בברכות קריאת שמע
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה מלמד האם להפסיק בברכות קריאת שמע בפיוטים: דעת המחבר נכון למנוע — משום דהוי הפסק; אבל הרמ״א מביא ויש אומרים דאין איסור (הר״י, הרשב״א, הטור) וכן נוהגין. ומכל מקום כל זמן שהצבור אומרם לא יעסוק בשום דבר, אפילו בדברי תורה; והרהור לאו כדיבור — הלומד בהרהור מותר. טקסט עברי, ביאור והסבר של הסעיף, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: שלא להפסיק בפיוטים בברכות ק״ש — הפסק, הגהת הרמ״א, והרהור לאו כדיבור
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ס״ח · סעיף אחד
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
לימדונו חז״ל (ברכות י״א.): מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך, מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר — כל ברכה יש לה מטבע קבוע. מכאן שאלת הסימן: האם הוספת פיוטים בברכות קריאת שמע חשובה הפסק המשנה ממטבע הברכה? אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. הסעיף — דעת המחבר (נכון למנוע — הפסק), הגהת הרמ״א (ויש אומרים דאין איסור), איסור להפסיק, והרהור לאו כדיבור
1. מקרה מעשי — קהילה שנוהגת לומר פיוטים: האם ימנע ?
2. מקרה מעשי — בשעת הפיוטים: האם מותר ללמוד או לדבר ?
3. מקרה מעשי — לימוד על ידי הרהור, ולא לפרוש מהצבור
+ שאלות להבנה ולהעמקה
א. פיוטים בברכות קריאת שמע — הסעיף
פִּיּוּטִים בְּבִרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע — הפיוטים הם שירי קודש שיש נוהגין להוסיף באמצע הברכות הסובבות את קריאת שמע. השאלה היא האם הם חשובים הפסק — הפסקה המשנה ממטבע הברכה שטבעו חכמים. דעת המחבר לימנע; והרמ״א מביא שיש אומרים דאין איסור וכן נוהגין. ומכל מקום כלל אחד לכולם: כל זמן שהצבור אומרם, אין לעסוק בשום דבר אחר.
1. דעת המחבר — נכון למנוע (הפסק)
יש מקומות שמפסיקים בברכת קריאת שמע לומר פיוטים, ונכון למנוע מלאומרם משום דהוי הפסק.
יש מקומות שמפסיקים בברכות קריאת שמע לומר פיוטים; ונכון למנוע מלאומרם, משום דהוי הפסק (הפסקה בברכה).
המחבר מציין מנהג — יש מקומות שאומרים פיוטים בתוך ברכות ק״ש — ומחווה דעתו: נכון למנוע, ראוי לימנע מלאומרם, לפי שתוספות אלו הן הפסק המפסיק את סדר הברכה וממטבעה הקבוע.
2. הגהת הרמ״א — ויש אומרים דאין איסור
הגה: ויש אומרים דאין איסור בדבר [הר״י בסוף פרק אין עומדין, והרשב״א, והטור], וכן נוהגין בכל המקומות לאומרם, והמקיל ואינו אומרם לא הפסיד.
הגה: ויש אומרים דאין איסור בדבר (הר״י בסוף פרק אין עומדין, והרשב״א, והטור), וכן נוהגין בכל המקומות לאומרם; והמקיל ואינו אומרם לא הפסיד.
הרמ״א מביא את הדעה החולקת: לפי ההר״י (סוף פרק אין עומדין), הרשב״א והטור — אין איסור לאומרם, וכן נוהגין ברוב המקומות. למעשה הולכים אחר מנהג המקום; והמקיל ואינו אומרם לא הפסיד — הרוצה לימנע לא הפסיד כלום.
3. איסור להפסיק בשעת הפיוטים
ומכל מקום לא יעסוק בשום דבר, אפילו בדברי תורה אסור להפסיק ולעסוק כל זמן שהצבור אומר פיוטים, כל שכן שאסור לדבר שום שיחה בטלה.
ומכל מקום לא יעסוק בשום דבר: אפילו בדברי תורה אסור להפסיק ולעסוק כל זמן שהצבור אומר פיוטים; כל שכן שאסור לדבר שום שיחה בטלה.
אף במקום שאומרים פיוטים — יש להישאר עם הצבור: כל זמן שהוא אומרם, אין לעסוק בשום דבר אחר. אפילו דברי תורה אסורים כהפסק; וכל שכן שיחה בטלה אסורה.
4. הרהור לאו כדיבור
ומכל מקום מי שלומד על ידי הרהור שרואה בספר ומהרהר לית ביה איסורא, דהרהור לאו כדיבור דמי... ועל כן אין לאדם לפרוש עצמו מהצבור במקום שנהגו לאמרם, ויאמר אותו עמהם.
ומכל מקום מי שלומד על ידי הרהור, שרואה בספר ומהרהר — לית ביה איסורא, דהרהור לאו כדיבור דמי... ועל כן אין לאדם לפרוש עצמו מהצבור במקום שנהגו לאמרם, ויאמר אותו עמהם.
הרואה בספר ומהרהר בשתיקה אינו מפסיק, שכן הרהור לאו כדיבור. אלא שהרמ״א חושש שמא יבוא לדבר ולהפסיק ממש; על כן אין לאדם לפרוש עצמו מהצבור במקום שנהגו לאומרם, אלא יאמר אותו עמהם.
הסימן במשפט אחד: הוספת פיוטים בברכות ק״ש היא לדעת המחבר הפסק שנכון למנוע; אבל הרמ״א מביא ויש אומרים דאין איסור (הר״י, הרשב״א, הטור) וכן נוהגין, והמקיל לא הפסיד; כל זמן שהצבור אומרם לא יעסוק בשום דבר, אפילו בדברי תורה; והרהור לאו כדיבור — הלומד בהרהור מותר, אך לא יפרוש מהצבור.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — קהילה שנוהגת לומר פיוטים
מצב: בבית הכנסת שלו מוסיפים פיוטים באמצע ברכות ק״ש. האם ימנע ?
הנהגה: דעת המחבר נכון למנוע (הפסק), אבל הרמ״א מכריע ויש אומרים דאין איסור (הר״י, הרשב״א, הטור) וכן נוהגין. על כן הולכים אחר מנהג המקום: במקום שאומרים פיוטים — יאמרם עם הצבור; והמקיל ואינו אומרם לא הפסיד. ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה 2 — ללמוד או לדבר בשעת הפיוטים
מצב: בשעה שהצבור אומר פיוטים, האם מותר לחזור על לימוד או לדבר דבר ?
הנהגה: לא יעסוק בשום דבר — כל זמן שהצבור אומרם. אפילו דברי תורה אסורים כהפסק; וכל שכן שיחה בטלה. ולפרטים — כהוראת הרב.
מקרה 3 — לימוד על ידי הרהור
מצב: האם מותר, בשתיקה, לראות בספר ולהרהר בשעת הפיוטים ?
הנהגה: כן, הרהור לאו כדיבור — לית ביה איסורא, אין איסור ללמוד כך בשתיקה. אבל ייזהר שלא לפרוש עצמו מהצבור (אין לאדם לפרוש עצמו מהצבור) במקום שנהגו לאמרם: יאמרם עם הצבור. ולמקרי הגבול — כהוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- למה דעת המחבר שנכון למנוע את הפיוטים בברכות ק״ש ?
- מה מביא הרמ״א בהגהתו, ובשם אילו ראשונים (יש אומרים דאין איסור) ?
- בשעה שהצבור אומר פיוטים, למה אפילו דברי תורה אסורים ?
- מהו הרהור לאו כדיבור, ולמה הוא מתיר ללמוד בהרהור ?
- למה אין לפרוש מהצבור (אין לאדם לפרוש עצמו מהצבור) במקום שנהגו לומר פיוטים ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — גדר ההפסק בברכות ק״ש, מחלוקת המחבר והרמ״א (הר״י, הרשב״א, הטור) ; מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך (ברכות י״א.) ופיוטים מעין הברכה ; הרהור לאו כדיבור והחשש שמא יבוא לדבר, ועיין סימן צ׳ סעיף י׳
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — ההפסק בברכות ק״ש, והחילוק עם התפילה שמותר להוסיף מעין כל ברכה