✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דין שלא לקרות כנגד מי רגלים — עיונים מעמיקים
סימן ע״ז · ב׳ סעיפים
היתר הרביעית · על גבי קרקע ובכלי · שיעור הרביעית · ביטול לעומת כיסוי
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ע״ז — ב׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות קריאת שמע פרק ג׳), רא״ש, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים, שלחן ערוך הרב

הבסיס התלמודי:
ברכות כ״ה. · מי רגלים ורביעית מים · ביטול לעומת כיסוי · עביט המיוחד

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 תוכן העניינים

  1. הקדמה לסוגיא — גדר איסור מי רגלים והיתרו (ברכות כ״ה., רמב״ם הלכות קריאת שמע פרק ג׳), צירי הסימן (ב׳ סעיפים)
  2. היתר הרביעית — «עד שיטיל לתוכן רביעית מים», על גבי קרקע ובכלי, מים או מי רגלים תחילה (סעיף א׳)
  3. שיעור הרביעית — לפי מספר הפעמים, «רביעית שאמרו... וכן לעולם», הרבה או מעט (סעיף ב׳)
  4. מי רגלים לעומת צואה, והעביט המיוחד — ביטול לעומת כיסוי, כלי המיוחד (סעיף א׳; סי׳ פ״ז)
  5. גדר ההיתר ונפקא מינה למעשה — זיקה לסי׳ ע״ו וסי׳ פ״ז · טבלאות סיכום ומקורות

📜 לשון השולחן ערוך — הסעיפים

דִּין שֶׁלֹּא לִקְרוֹת כְּנֶגֶד מֵי רַגְלַיִם. וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: אסור לקרות כנגד מי רגלים עד שיטיל לתוכן רביעית מים, ואז מותר — לא שנא על גבי קרקע לא שנא בכלי, ובלבד שלא יהא עביט המיוחד להם; ולא שנא מי רגלים תחילה ונתן עליהם מים, ולא שנא מים בכלי תחילה. ב׳: שיעור הרביעית — למי רגלים של פעם אחת, ולשל שתי פעמים שתי רביעיות, ולשל שלש שלשה, וכן לעולם (הגה).

הביאור בקצרה:

ב׳ סעיפים: הסימן קובע את איסור הקריאה — וכל דבר שבקדושה — כנגד מי רגלים. ההיתר: «אסור לקרות כנגד מי רגלים עד שיטיל לתוכן רביעית מים ואז מותר» — רביעית מים מכשרתן, לא שנא על גבי קרקע לא שנא בכלי, ובלבד שלא יהא עביט המיוחד. השיעור: רביעית למי רגלים של פעם אחת, שתים לשתי פעמים, «וכן לעולם». ובשונה מן הצואה (שאין לה אלא כיסוי או הרחקה), מי רגלים — לחים ואיסורם מדרבנן — מתבטלים ונחלשים במים.

1. הקדמת הסוגיא — גדר איסור מי רגלים והיתרו, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדין שלא לקרות כנגד מי רגלים — שאסור לקרות קריאת שמע, ולהתפלל, ולומר כל דבר שבקדושה, כנגד מי רגלים. ראש הסימן: «אסור לקרות כנגד מי רגלים עד שיטיל לתוכן רביעית מים ואז מותר» (סעיף א׳), ובו ב׳ סעיפים. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) גדר האיסור — מי רגלים אסור לקרות כנגדן, ואיסורן מדברי סופרים (גמרא ברכות כ״ה.; רמב״ם הלכות קריאת שמע פרק ג׳); (ב) ההיתר וביטולו — נתינת רביעית מים לתוכן מכשרת ומבטלת, ובזה נחלק מן הצואה שאין לה ביטול אלא כיסוי או הרחקה. ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן: על גבי קרקע ובכלי, מים תחילה או מי רגלים תחילה, שיעור הרביעית לפי הפעמים, והעביט המיוחד.
הערה יסודית: ציר הסימן — מהו כוח הרביעית. הצואה אין לה תקנה אלא בכיסוי או בהרחקת מלוא עיניו, אבל מי רגלים — לפי שהם לחים ומתערבים — נתן עליהם רביעית מים ובטל האיסור לקרות כנגדן. ולזה נפקא מינה בשיעור הנצרך, ובכלי לעומת קרקע, ובעביט המיוחד שאין המים מועילים לו.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: נתינת רביעית מים המתרת מי רגלים — האם מדין ביטול ברוב מים (שהמים מבטלים את מי הרגלים, ומאחר שאיסורן מדברי סופרים יש להם ביטול, וכלשון אדמו״ר הזקן «יָכוֹל לְבַטְּלָם»), או מדין הפחתת החוזק והריח (שאין האיסור אלא מחמת מיאוסן וסרחונן, והמים ממעטים חוזקם ומסלקים טעם האיסור)? ונפקא מינה בשיעור הרביעית (הרבה או מעט), ובמי רגלים שנבלעו בבגד, ובעביט המיוחד. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. היתר הרביעית — «עד שיטיל לתוכן רביעית מים», על גבי קרקע ובכלי (ברכות כ״ה.)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «אסור לקרות כנגד מי רגלים עד שיטיל לתוכן רביעית מים ואז מותר, ולא שנא על גבי קרקע לא שנא בכלי, ובלבד שלא יהא עביט המיוחד להם; לא שנא היו הם בכלי תחילה וניתן עליהם מים, לא שנא המים בכלי תחילה.»
שורש הדין — ברכות כ״ה.: מבואר בגמרא דין מי רגלים לענין קריאה כנגדן, וכמה מים יטיל לתוכן — יש אומרים כל שהוא, ורבי זכאי אומר רביעית, והלכה כרבי זכאי. וכן פסק הרמב״ם (הלכות קריאת שמע פרק ג׳) שנותן לתוך מי רגלים רביעית מים ומותר לקרות כנגדן. ובאדמו״ר הזקן (שלחן ערוך הרב סימן ע״ז) נתפרש הטעם: «מֵי רַגְלַיִם לְאַחַר שֶׁנָּפְלוּ לָאָרֶץ, כֵּיוָן שֶׁאֵין אִסּוּרָן אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — יָכוֹל לְבַטְּלָם עַל יְדֵי שֶׁיִּשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם רְבִיעִית מַיִם». ומרן העתיק הדין, וכתב הבית יוסף מן הטור.
קושיא — מים מתירים מי רגלים ואין מתירים צואה? אם המים מבטלים את האיסור, אף בצואה יבטלם ברוב מים; ואם אין ביטול לצואה, אף מי רגלים לא יועילו. ומאי שנא מי רגלים מצואה, שבזו נתן רביעית מים ומותר, ובזו אין לה אלא כיסוי או הרחקה?
תירוץ: חלוקים הם ביסודם. הצואה גוף עומד בפני עצמו, ומיאוסה במראה ובמשמוש, ואין המים מבטלים גופה, על כן אין לה אלא כיסוי או הרחקת מלוא עיניו. אבל מי רגלים לחים הם ומתערבים במים, ומשנתן עליהם רביעית מים — נחלש חוזקם ונתמעט מיאוסם, ובטל מהם שם האיסור לקרות כנגדן; ומאחר שאין איסורן אלא מדברי סופרים, הקילו בהם בביטול המים. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — «לא שנא בכלי» ו«מים תחילה»: תלת מילי אשמעינן מרן. חדא, שאין חילוק בין מי רגלים שעל גבי קרקע לשבכלי — בכולן נתן רביעית ומותר. ותרתי, שאין חילוק בסדר הנתינה — בין שהיו מי הרגלים בכלי תחילה ונתן עליהם מים, בין שנתן המים בכלי תחילה ואחר כך מי רגלים; דלא בעינן שיפלו המים דוקא על מי הרגלים, אלא כל שנתערבו יחד ויש שם רביעית מים — סגי. ומהא ראיה שאין ההיתר תלוי בפעולת שטיפה, אלא בתערובת המבטלת. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — היתר הרביעית: (א) מי רגלים על גבי קרקע — נתן עליהם רביעית מים ומותר. (ב) מי רגלים בכלי — כנ״ל, ובלבד שאינו עביט המיוחד. (ג) מים תחילה בכלי ואחר כך מי רגלים — מותר. (ד) עביט המיוחד — אסור אף בלא מי רגלים, ואין המים מועילים (עי׳ סי׳ פ״ז). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
אסור לקרות כנגד מי רגלים עד שיטיל לתוכן רביעית מים ואז מותר — לא שנא על גבי קרקע לא שנא בכלי, ולא שנא מי רגלים תחילה או מים תחילה; ובלבד שלא יהא עביט המיוחד להם.

3. שיעור הרביעית — לפי מספר הפעמים, «רביעית שאמרו... וכן לעולם» (סעיף ב׳)

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: «רביעית שאמרו — למי רגלים של פעם אחת; ולשל שתי פעמים, שתי רביעיות; ולשל שלש, שלשה. הגה: וכן לעולם.»
שורש הדין: שיעור הרביעית שאמרו אינו סתמי, אלא לפי מספר הפעמים שהשתין: לפעם אחת רביעית, לשתים שתי רביעיות, לשלש שלש, «וכן לעולם» (הגהת רמ״א). ובאדמו״ר הזקן (שלחן ערוך הרב סימן ע״ז) נתבאר: «רְבִיעִית שֶׁאָמְרוּ — לְמֵי רַגְלַיִם שֶׁל פַּעַם אֶחָד בֵּין שֶׁהִשְׁתִּין הַרְבֵּה אוֹ מְעַט», הרי שהשיעור קצוב לכל פעם, ולא לפי כמות מי הרגלים.
קושיא — אם מדין ביטול ברוב, כיצד סגי רביעית? אם ההיתר משום ביטול ברוב מים, היה לו לתלות בכמות מי הרגלים — שאם השתין הרבה יותר מרביעית, לא יבטלנו רביעית מים אחד; ואם השתין מעט, אף פחות מרביעית יבטלנו. ולמה קצבו רביעית לכל פעם, «בין שהשתין הרבה או מעט»?
תירוץ: שיעור זה מסייע לצד שאין ההיתר ביטול ברוב גרידא, אלא הפחתת חוזק המיאוס והריח, וחכמים קצבו רביעית לכל פעם ופעם כשיעור המספיק להחליש חוזקן — «וכן לעולם» לכל תוספת פעם. ולצד הביטול יש לומר, שרביעית מים חשוב שיעור לבטל בו מי רגלים של פעם, שאין דרך אדם להשתין בבת אחת יותר משיעור שרביעית מבטלתו; ומכל מקום עיקר הדבר קצוב מדרבנן. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — «פעם אחת» — לפי המעשה או לפי הכמות: ונפקא מינה בהשתין הרבה בבת אחת, ובנצטרפו מי רגלים של כמה בני אדם. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — שיעור הרביעית: (א) פעם אחת — רביעית, בין הרבה בין מעט. (ב) שתי פעמים — שתי רביעיות. (ג) שלש — שלש, «וכן לעולם». (ד) נבלעו בבגד — עי׳ לקמן (מטפיחו במים דיו, אדמו״ר הזקן). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
רביעית שאמרו — למי רגלים של פעם אחת (בין הרבה בין מעט); ולשתי פעמים שתי רביעיות, ולשלש שלש, וכן לעולם. השיעור קצוב לכל פעם, ולא לפי הכמות.

4. מי רגלים לעומת צואה, והעביט המיוחד — ביטול לעומת כיסוי (סי׳ פ״ז)

לשון השלחן ערוך

מסעיף א׳: «ובלבד שלא יהא עביט המיוחד להם» — היינו כלי המיוחד למי רגלים, שאסור לקרות כנגדו אף על פי שאין בו מי רגלים כלל, ואין נתינת המים מועילה להכשיר הכלי עצמו, «כמו שיתבאר סימן פ״ז» (לשון אדמו״ר הזקן).
שורש הדין: חילק מרן בין מי רגלים גרידא ובין עביט המיוחד להם. מי רגלים — נתן רביעית מים ומותר. אבל עביט (כלי חרס וכיוצא בו) המיוחד למי רגלים — נעשה גוף מאוס בייחודו, ואסור לקרות כנגדו אף כשהוא ריק ונקי, ואין ביטול המים מועיל לו, שאין כאן מי רגלים לבטל אלא כלי מאוס. ודינו נתבאר בסימן פ״ז (עביט של מי רגלים וגרף של רעי).
קושיא — כלי ריק, ולמה אסור? אם אין בעביט מי רגלים, מה איסור יש לקרות כנגדו? והרי אין כאן דבר מאוס בעין; ואם משום ריח — יסלקנו, ואם משום מראה — הרי ריק הוא.
תירוץ: העביט המיוחד — ייחודו למי רגלים עשאו גוף מאוס בפני עצמו, וכגרף של רעי שדינו מאוס אף כשנתפנה, מפני שדעת בני אדם קצה בו וריחו ספוג בו. לפיכך אין המים מבטלים אותו, שאין הביטול אלא לדבר לח המתערב, לא לכלי העומד בייחודו; ותקנתו בהרחקה, כמבואר סימן פ״ז. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
מי רגלים שנבלעו בבגד (אדמו״ר הזקן, סעיף ב׳): וכל דין הרביעית «כשהם בעין», אבל מי רגלים שנבלעו בבגד — אף על פי שהוא טופח על מנת להטפיח — «אִם חוֹזֵר וּמַטְפִּיחוֹ בַּמַּיִם — דַּיּוֹ», ואין צריך רביעית; ובשבת מנגב בו ידיו כמו שיתבאר סימן ש״ב, «וכן בארץ». ונפקא מינה בין מי רגלים שבעין (רביעית) לנבלעים בבגד (הטפחה במים). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — צואה, עביט ובגד: (א) צואה — אין לה ביטול במים, אלא כיסוי או הרחקת מלוא עיניו (עי׳ סי׳ ע״ו, ע״ט). (ב) מי רגלים בעין — רביעית מים לכל פעם. (ג) עביט המיוחד — אסור אף ריק, ואין מים מועילים (סי׳ פ״ז). (ד) נבלעו בבגד — מטפיחו במים דיו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
מי רגלים — נתן רביעית מים ומותר, לפי שהם לחים ומתבטלים; אבל עביט המיוחד להם — אסור אף כשהוא ריק, ואין המים מועילים להכשירו (סי׳ פ״ז). והצואה אין לה אלא כיסוי או הרחקה.

5. גדר ההיתר ונפקא מינה למעשה — זיקה לסי׳ ע״ו וסי׳ פ״ז

לשון השלחן ערוך

עיקרי הסימן: «אסור לקרות כנגד מי רגלים עד שיטיל לתוכן רביעית מים ואז מותר (א׳); לא שנא קרקע לא שנא כלי, ובלבד שלא יהא עביט המיוחד; רביעית לפעם אחת, שתים לשתי פעמים, וכן לעולם (ב׳).»
שורש הדין — גדר ההיתר: נחלקו לבאר כוח הרביעית. לצד שהוא ביטול ברוב מים — מדוקדק בלשון אדמו״ר הזקן «יכול לבטלם», ותלה ההיתר בהיות איסורן מדברי סופרים (שיש בהם ביטול). ולצד שהוא הפחתת חוזק וריח — מדוקדק מן השיעור הקצוב רביעית לכל פעם «בין הרבה בין מעט», שאינו לפי כמות ורוב. והשוה סי׳ ע״ו (מקום מטונף, צואה ומי רגלים) וסי׳ פ״ז (עביט וגרף).
קושיא — אם ההיתר ביטול, למה לא הצריכו רוב ממש? הרי בכל התורה ביטול ברוב תלוי בכמות; ואם מי רגלים בטלים ברוב מים, יצטרך רוב על כמותן, ולא רביעית קצובה. ואם אין צריך רוב — אין זה ביטול כלל אלא הפחתה.
תירוץ: מאחר שאין איסור מי רגלים אלא מדברי סופרים, הקילו חכמים לבטלם בשיעור קצוב — רביעית לכל פעם — ואין צריך רוב ממש כביטול איסורי תורה; והוא ביטול מדרבנן שהוסמך על הפחתת החוזק. נמצא ששני הצדדים עולים בקנה אחד למעשה: השיעור קצוב, וטעמו החלשת המיאוס עם היות האיסור דרבנן. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
מי רגלים על קרקע נתן עליהם רביעית מים — מותר לקרות כנגדן.
מי רגלים בכלי כנ״ל, ובלבד שאינו עביט המיוחד; מים תחילה או מי רגלים תחילה — שוין.
שיעור רביעית לפעם אחת (הרבה או מעט), שתים לשתי פעמים, וכן לעולם.
עביט המיוחד אסור אף כשהוא ריק, ואין מים מועילים (עי׳ סי׳ פ״ז).
מי רגלים בבגד נבלעו וטופח על מנת להטפיח — מטפיחו במים ודיו (אדמו״ר הזקן).
צואה אין לה ביטול במים — כיסוי או הרחקת מלוא עיניו (עי׳ סי׳ ע״ו, ע״ט).

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין הדין המקור
היתר הרביעית נתן רביעית מים — מותר לקרות כנגד מי רגלים ע״ז סעיף א׳ (ברכות כ״ה.; רמב״ם קריאת שמע פרק ג׳; טור)
קרקע וכלי, סדר הנתינה לא שנא קרקע לא שנא כלי, מים או מי רגלים תחילה ע״ז סעיף א׳ (בית יוסף; שלחן ערוך הרב)
שיעור לפי הפעמים רביעית לפעם, שתים לשתים, וכן לעולם ע״ז סעיף ב׳ (הגהת רמ״א; שלחן ערוך הרב)
עביט המיוחד אסור אף ריק, ואין מים מועילים ע״ז סעיף א׳; סי׳ פ״ז (עביט וגרף)
מי רגלים לעומת צואה מי רגלים בביטול מים, צואה בכיסוי ע״ז (סי׳ ע״ו; סי׳ ע״ט)
גמרא: ברכות כ״ה. (מי רגלים ורביעית מים; שיעור המים; מחלוקת כל שהוא ורבי זכאי רביעית)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות קריאת שמע פרק ג׳) · רא״ש · טור · בית יוסף · שלחן ערוך
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן ע״ז · דין שלא לקרות כנגד מי רגלים · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · לעמוד הבית · סימן ע״ז · ♥ לתמיכה

📖הצטרפות לחברותא