✦ ❖ ✦
DAAT · LEVEL 1 — INTRODUCTION
Siman ע״ט · Encountering excrement (צואה) during the Shema
דין מי שנזדמן לו צואה בשעת קריאה — one who encounters צואה during the ק״ש: behind him — ד׳ אמות from the place where the smell ceases; before him — מלא עיניו, as far as he sees it; the change of domain (רשות אחרת); animal excrement; the אשפה and the bad smell (ריח רע)
סימן ע״ט · ט׳ סעיפים
דין מי שנזדמן לו צואה בשעת קריאה
🌱 Introductory level · Beginners
✦ ❖ ✦
This siman teaches the distances to keep from the צואה during the ק״ש: behind him — ד׳ אמות from the place where the smell ceases (ממקום שכלה הריח); before him — מלא עיניו, as far as he sees it, even at night or blind; to his side, as behind him; the change of domain (רשות אחרת, ten tefachim); the excrement of animals; and the ריח רע (the אשפה, a passed wind). Hebrew text, fluent English translation and explanation of the ט׳ seifim, with a section of practical cases.
Topic: Encountering excrement during the ק״ש — ד׳ אמות, מלא עיניו, רשות אחרת, ריח רע
Source: שולחן ערוך אורח חיים סימן ע״ט · ט׳ סעיפים
Compiled by: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
The Torah says (דברים כ״ג): והיה מחניך קדוש — « and your camp shall be holy ». From this our Sages (ברכות כ״ה.) derived that one must keep the צואה and any ריח רע away from the reading of the ק״ש and from words of Torah. The siman deals with one to whom excrement happens (נזדמן לו) during his reading: how far to distance himself, depending on whether it is before or behind him, on the smell and on the domain. We study here at the level of principle; for personal conduct, one refers to the custom and to the ruling of the Rav.
📑 Study outline
A. The ט׳ seifim — the distances (séif 1), the רשות אחרת (séif 2), the courtyards (séif 3), animal excrement (séifim 4-7), the אשפה (séif 8) and the ריח רע (séif 9)
1. Practical case — measuring the distance: ד׳ אמות behind, מלא עיניו before
2. Practical case — excrement in another room (רשות אחרת) without smell
3. Practical case — a passed wind (הפחה) and the ריח רע
+ Comprehension questions and going further
A. Encountering excrement during the ק״ש — the ט׳ seifim
מִי שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ צוֹאָה — one to whom excrement happens — two criteria govern the distance: sight (רְאִיָּה) and smell (רֵיחַ). Before him, where sight dominates, he distances himself מלא עיניו (as far as he sees it); behind and to the sides, where the מחנה (the camp, four amot) counts, he distances himself ד׳ אמות ממקום שכלה הריח. The principle is « והיה מחניך קדוש »; hence too the change of domain (רשות אחרת) which saves in the absence of smell, and the prohibition of a ריח רע (garbage heap, passed wind).
Séif 1 — the distances: behind, before, to the side
היתה צואת אדם מאחריו צריך להרחיק ד׳ אמות ממקום שכלה הריח, אפילו אם יש לו חולי שאינו מריח צריך להרחיק ד׳ אמות ממקום שיכלה הריח למי שמריח; ומלפניו צריך להרחיק מלא עיניו אפילו בלילה [או שהוא סומא] [תשובת הרשב״א סי׳ קס״ח ב״י בשם הר״י] שאינו רוא׳ אותה, צריך להרחיק עד מקו׳ שאינו יכול לראו׳ ביום; ואם הוא מצדו דינו כמלאחריו. הגה: ש״ץ המתפלל וצואה בבה״כ או בבית שמתפלל שם אפי׳ הוא לאחריו בכל הבית צריך לשתוק עד שיוציאנה מאחר שמוציא רבים ידי חובתן ואי אפשר שלא יהא א׳ מן הקהל בתוך ד״א של הצואה [הגהות מרדכי החדשים פ׳ תפלת השחר] ועיין לקמן ס״ס צ׳ [ועיין לקמן סי׳ פ״ז בדין צואה בבית].
Séif 1: if human excrement (צואת אדם) is behind him (מאחריו), he must distance himself ד׳ אמות from the place where the smell ceases (ממקום שכלה הריח); and even if he has an illness so that he cannot smell, he distances himself four amot from the place where the smell would cease for one who can smell (למי שמריח). Before him (מלפניו) he must distance himself מלא עיניו, as far as he sees it, even at night [or if he is blind (סומא)] and does not see it — he distances himself to a place where it could not be seen by day. And if it is to his side (מצדו), its ruling is as behind him. Rama: a ש״ץ who is praying when there is excrement in the synagogue or in the house where he prays — even if it is behind him, anywhere in the house — must be silent until he removes it, since he discharges the many of their obligation, and it is impossible that no one of the congregation be within ד׳ אמות of the excrement. And see below, at the end of siman 90 [and see below, siman 87, on the law of excrement in a house].
Two measures. Behind and to the sides: four amot (the מחנה) counted from the place where the smell ceases — and one always measures for a person who smells normally, even if he himself cannot smell. Before: it is sight that rules — מלא עיניו, as far as he sees it; and even at night or a blind man distance themselves to the point where it could not be seen by day. The Rama adds that the ש״ץ (prayer-leader) who discharges the public must be silent until the excrement is removed from the house of prayer.
Séif 2 — the רשות אחרת: another domain, ten tefachim
היתה במקום גבוה עשרה טפחים או נמוך עשרה, או שהיתה בבית אחד והוא בבית אחר, אפילו הפתח פתוח ויושב בצדה ורואה אותה, אם אין לה ריח יכול לקרות דכיון שהיא ברשות אחרת קרינן ביה שפיר והי׳ מחניך קדוש להרא״ש אבל להרשב״א דוקא כשאינו רואה אותה; ואם יש לה ריח לא מהניא הפסקה ולא שינוי רשות וי״א דכי היכי דהפסקה מועל׳ לצואה עצמ׳ ה״נ מועיל׳ לריח רע שלה.
Séif 2: if it was in a place ten tefachim high (גבוה עשרה טפחים) or ten low, or in one house while he is in another — even if the door is open and he sits at its side and sees it — if it has no smell (אם אין לה ריח) he may read (יכול לקרות) — for since it is in another domain, « והיה מחניך קדוש » properly applies to it, according to the רא״ש; but according to the רשב״א, only when he does not see it. But if it has a smell, neither a separation (הפסקה) nor a change of domain (שינוי רשות) helps; and some say that just as a separation is effective for the excrement itself, so too it is effective for its bad smell.
A step of ten tefachim (in height or in depth) or another room makes the excrement a domain of its own (רשות אחרת): his camp remains « holy » and he may read — provided there is no smell. For the smell travels: as soon as there is a ריח רע, neither separation nor change of domain helps. Séif 3 applies this to courtyards (חצרות): excrement in the large courtyard forbids reading in the small one; the reverse is permitted without distancing if no bad smell reaches him.
Séif 3 — חצר קטנה שנפרצה במלואה לגדולה: the small courtyard breached into the large one
חצר קטנה שנפרצה במלוא׳ לגדול׳ והגדול׳ עודפת עליה מן הצדדים קטנה לא חשיבה כבית בפני עצמה כיון שנפרצה במלואה לגדולה אבל הגדולה כיון שכתליה עודפים על של קטנה מצד זה ומצד זה חשיבה כבית בפ״ע הלכך אם צואה בגדולה אסו׳ לקרות בקטנה עד שירחיק כשיעו׳ ואם צואה בקטנה מות׳ לקרות בגדולה בלא הרחקה אם אין מגיע לו ריח רע.
Séif 3: a small courtyard breached along its full width into a large one, the large one extending beyond it on the sides: the small one is not considered a house (בית) in its own right, since it is breached along its full width into the large one; but the large one, since its walls extend beyond those of the small one on this side and that, is considered a house in its own right. Therefore, if there is excrement in the large one, it is forbidden to read in the small one until one has distanced oneself the required measure; and if there is excrement in the small one, it is permitted to read in the large one without distancing, if no bad smell reaches him.
Séif 4 — animal excrement (dog, pig, donkey, cat)
צואת כלב וחזיר אם נתן בהם עורות מרחיקים מהם כמו מצואת אדם, ואם לאו דינם כדין צואת שאר בהמה חיה ועוף שאין צריך להרחיק מהם אם אין בהם ריח רע, ואם יש בהם ריח רע דינם כמו צואת אדם.
Séif 4: dog and pig excrement (צואת כלב וחזיר) — if hides (עורות) have been placed in them for tanning, one distances from them as from human excrement (צואת אדם); and if not, their ruling is like the excrement of the rest of cattle, wild beasts and birds, from which one need not distance himself if they have no bad smell; and if they have a bad smell, their ruling is like human excrement.
The general rule: the excrement of cattle, beasts and birds does not require distancing as long as there is no smell. Dog and pig in which hides were placed (which give a strong smell), and — in séif 5 — the soft צואת חמור of a donkey coming from the road, that of a cat, a נמיה and a stinking carcass (נבילה מסרחת), are treated like צואת אדם. Séifim 6-7 add (per the Yerushalmi) the urine of a donkey returning from the road, the red excrement of chickens, and the coop (הלול) which « stinks » and counts as צואת אדם.
Séif 5 — צואת חמור, חתול ונמיה, ונבילה מסרחת
צואת חמו׳ הרכה לאחר שבא מהדרך וצואת חתול ונמיה ונבילה מסרחת דינם כצואת אדם וההולך בדרך אע״פ שרואה צואת בהמה כנגדו אם אין הריח בא לו אינו חושש למיעוט לתלותה בשל חמור ובסמוך לעיר יש אומרים שיש לחוש לפי שרוב הבהמות המצויות שם הם חמורים. הגה: במקום דשכיחי חמורי׳.
Séif 5: the soft excrement of a donkey (צואת חמור) after it has come from the road, the excrement of a cat and of a נמיה, and a putrid carcass (נבילה מסרחת) have the status of human excrement. One walking on the road, even though he sees animal excrement before him, if the smell does not reach him, does not take into account the minority [of cases] to attribute it to a donkey; and near a town, some say one must take it into account, because most of the animals found there are donkeys. Rama: in a place where donkeys are common.
Séif 6 — the Yerushalmi: מי רגלי חמור and צואת תרנגולים אדומה
בירושלמי אוסר לקרות כנגד מי רגלי חמור הבא מן הדרך וכנגד צואת תרנגולים אדומה.
Séif 6: the Yerushalmi forbids reading facing the urine of a donkey coming from the road, and facing red chicken excrement.
Séif 7 — צואת תרנגולים and the לול
צואת תרנגולים ההולכים בבית דינם כצואת בהמה חיה ועוף אבל הלול שלהם יש בו סרחון ודינו כצואת אדם.
Séif 7: the excrement of chickens that walk about in the house has the status of the excrement of cattle, wild beasts and birds; but their coop (לול) has a stench, and its status is that of human excrement.
Séif 8 — אשפה שריחה רע: a malodorous garbage heap
אסור לקרות כנגד אשפה שריחה רע.
Séif 8: it is forbidden to read facing a garbage heap (אשפה) whose smell is bad.
Séif 9 — the ריח רע: garbage heap and passed wind
יצא ממנו רוח מלמטה אסור בדברי תורה עד שיכלה הריח, ואם יצא מחבירו מותר בדברי תורה, משום דאי אפשר שהתלמידים קצתם גורסים וקצתם ישנים ומפיחים בתוך השינה, אבל לקרות קריאת שמע אסור עד שיכלה הריח.
Séif 9: if a wind went out from him from below (יצא ממנו רוח מלמטה), he is forbidden for words of Torah until the smell ceases (עד שיכלה הריח). And if it went out from his fellow (מחבירו), he is permitted for words of Torah — for it is impossible that among the students some are not studying while others sleep and pass wind in their sleep — but to read the קריאת שמע is forbidden until the smell ceases.
A ריח רע halts study and reading. Distinction: a wind from oneself forbids even words of Torah until the smell ceases; a wind from another does not forbid them (one cannot avoid it in the beit-midrash), yet it still forbids the קריאת שמע until the smell ceases. Séif 8, likewise, forbids reading facing an אשפה שריחה רע (a foul-smelling garbage heap).
The siman in one sentence: facing the צואה, behind and to the sides one distances himself ד׳ אמות ממקום שכלה הריח, before him מלא עיניו (even at night or blind); another domain (ten tefachim, another room) saves only without smell; the excrement of cattle is permitted without smell, but dog/pig with hides, donkey, cat and carcass are like צואת אדם; and any ריח רע (אשפה, a passed wind) forbids reading עד שיכלה הריח.
Practical cases
Case 1 — Measuring the distance
Situation: he notices excrement during the ק״ש. How far must he stand?
Conduct: if it is behind him or to his side, he distances himself four amot counted from the place where the smell ceases. If it is before him, he distances himself מלא עיניו — as far as he can see it (and even at night or blind, to the point where it could not be seen by day). For the practical application, one follows one's Rav.
Case 2 — Excrement in another room
Situation: the excrement is in an adjoining room, or on a ledge ten tefachim high. May he read?
Conduct: as long as no smell reaches him, a step of ten tefachim or another room (רשות אחרת) makes it permitted — even if he sees it. But as soon as there is a ריח רע, neither the separation nor the change of domain helps: he must distance himself. For borderline cases, one follows one's Rav.
Case 3 — A passed wind (הפחה) and the ריח רע
Situation: a wind escapes from him, or comes from his neighbour, during study or the ק״ש. What to do?
Conduct: a wind that goes out from oneself forbids words of Torah until the smell ceases; one that comes from another does not forbid words of Torah, but still forbids the קריאת שמע until the smell ceases. Likewise, one does not read facing a foul-smelling אשפה. For the details, one follows one's Rav.
Comprehension questions
Check your understanding:
- What distance is required behind oneself, and from where is it measured (séif 1)?
- Why, before oneself, is the measure מלא עיניו and not four amot (séif 1)?
- When does another domain (ten tefachim, another room) permit reading, and when does it help nothing (séif 2)?
- Which animal excrement is like צואת אדם, and which is permitted without smell (séifim 4-5)?
- What is the difference between a wind passed from oneself and one from another for Torah and for the ק״ש (séif 9)?
Going further
If you wish to deepen this siman:
📖Join the khavroutha
- 📚 Level 2 — Lamdan: for the pilpoul — והיה מחניך קדוש (ברכות כ״ה.), גדר מלא עיניו וד׳ אמות ממקום שכלה הריח ; רואה אותה ברשות אחרת — מחלוקת הרא״ש והרשב״א ; ריח רע שיש לו עיקר ושאין לו עיקר, צואה עוברת וחמור הבא מן הדרך
- ✨ Level 3 — Synthesis: for review and quick memorization
- 👑 Level 4 — Daat HaRav (the Alter Rebbe): the shitah of the Shulchan Aroukh HaRav — the distances, the רשות אחרת, the ריח רע and animal excrement