Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.
For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. This page gathers the Rav’s way on siman ע״ט — דִּין מִי שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ צוֹאָה בִּשְׁעַת קְרִיאָה. In the Rav it unfolds over י״א סְעִיפִים (eleven seifim) : the הַרְחָקָה and the מַחֲנֶה קָדוֹשׁ, the שִׁנּוּי רְשׁוּת and the הֶפְסֵק, the צוֹאַת בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, and the רֵיחַ רַע — אַשְׁפָּה and רֵיחַ שֶׁאֵין לוֹ עִקָּר.
שולחן ערוך הרב — סימן ע״ט — דִּין מִי שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ צוֹאָה בִּשְׁעַת קְרִיאָה
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch
שולחן ערוך הרב, סימן ע״ט — דִּין מִי שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ צוֹאָה בִּשְׁעַת קְרִיאָה — וּבוֹ י״א סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.79), followed by our English translation. The siman has eleven seifim (י״א סְעִיפִים ; seif k → .79.k).
סעיף א צוֹאַת אָדָם מֵאַחֲרָיו — ד׳ אַמּוֹת ; מַחֲנֵהוּ קָדוֹשׁ כִּמְלֹא עֵינָיו.
מִי שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ צוֹאָה בִּשְׁעַת קְרִיאָה וּבוֹ י״א סְעִיפִים:הָיְתָה צוֹאַת אָדָם מֵאַחֲרָיו אֲפִלּוּ אֵין לָהּ רֵיחַ — צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִמֶּנָּה ד׳ אַמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ״, וּמַחֲנֵהוּ שֶׁל אָדָם דְּהַיְנוּ חֲנָיָתוֹ — הַיְינוּ ד׳ אַמּוֹת לְכָל רוּחַ (שֶׁזֶּהוּ מְקוֹמוֹ שֶׁל אָדָם כְּשֶׁיִּשְׁכֹּב וְיִפְשֹׁט יָדָיו וְרַגְלָיו כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר סִימָן שמ״ט), חוּץ מִכְּנֶגֶד פָּנָיו שֶׁשָּׁם עִקָּר חֲנָיָתוֹ. וְצָרִיךְ לִהְיוֹת מַחֲנֵהוּ קָדוֹשׁ כִּמְלֹא עֵינָיו. וַאֲפִלּוּ בַּלַּיְלָה שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתָהּ, אוֹ שֶׁהוּא סוּמָא — צָרִיךְ לְהַרְחִיק עַד מָקוֹם שֶׁהַפִּקֵּחַ לֹא יוּכַל לִרְאוֹתָהּ בַּיּוֹם. וּצְדָדִים שֶׁלְּפָנָיו — הֲרֵי הֵם כִּלְפָנָיו, וְשֶׁלְּאַחֲרָיו — כִּלְאַחֲרָיו (וּצְדָדִין מַמָּשׁ — יִתְבָּאֵר בְּסִימָן פ״א):
צוֹאַת אָדָם מֵאַחֲרָיו. Human excrement behind him — even without smell — one distances ד׳ אַמּוֹת (« וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ » : a man’s camp = ד׳ אַמּוֹת in every direction), except in front (עִקָּר חֲנָיָתוֹ) where מַחֲנֵהוּ קָדוֹשׁ כִּמְלֹא עֵינָיו. At night or a blind man (סומא) — as far as a sighted person could not see by day. The sides (צדדים) in front are like front, behind like behind.
סעיף ב יֵשׁ לָהּ רֵיחַ — ד׳ אַמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁכָּלֶה הָרֵיחַ.
וְאִם יֵשׁ לָהּ רֵיחַ — צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה רֵיחָהּ בְּתוֹךְ ד׳ אַמּוֹת שֶׁלְּאַחֲרָיו וּצְדָדִין, שֶׁאִם לֹא כֵן — אֵין מַחֲנֵהוּ קָדוֹשׁ. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהַרְחִיק ד׳ אַמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁכָּלֶה הָרֵיחַ. וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לוֹ חֳלִי שֶׁאֵינוֹ מֵרִיחַ — צָרִיךְ לְהַרְחִיק ד׳ אַמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁכָּלֶה הָרֵיחַ לְמִי שֶׁמֵּרִיחַ (אֲבָל מִלְּפָנָיו אֵין צָרִיךְ לְהַרְחִיק מְלֹא עֵינָיו מִמָּקוֹם שֶׁכָּלֶה הָרֵיחַ, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹתָהּ — הֲרֵי מַחֲנֵהוּ קָדוֹשׁ):
יֵשׁ לָהּ רֵיחַ. If it has a smell — the smell must not be within the ד׳ אַמּוֹת behind and to the sides ; so one distances ד׳ אַמּוֹת from where the smell ceases. Even one sick who cannot smell (חֳלִי שֶׁאֵינוֹ מֵרִיחַ) — מִמָּקוֹם שֶׁכָּלֶה הָרֵיחַ for one who can smell. But from the front, once he cannot see it — מַחֲנֵהוּ קָדוֹשׁ.
סעיף ג שְׁלִיחַ צִבּוּר וְצוֹאָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת — שׁוֹתֵק עַד שֶׁיּוֹצִיאוּהָ.
שְׁלִיחַ צִבּוּר הַמִּתְפַּלֵל וְצוֹאָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ בְּאֵיזֶה בַּיִת שֶׁמִּתְפַּלֵל שָׁם, אֲפִלּוּ הוּא לְאַחֲרָיו בְּכָל הַבַּיִת — צָרִיךְ הוּא לִשְׁתֹּק עַד שֶׁיּוֹצִיאוּהוּ, מֵאַחַר שֶׁמּוֹצִיא רַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה אֶחָד מִן הַקָּהָל בְּתוֹךְ ד׳ אַמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁכָּלֶה הָרֵיחַ, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְכַוֵּן וּלִשְׁמֹעַ מֵהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, וְאֵין הַשָּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיאוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ אֶלָּא אִם כֵּן שׁוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ. וְאִם הוּא בִּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן — מֻתָּר לַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לוֹמַר כְּדַרְכּוֹ אִם הוּא חוּץ לד׳ אַמּוֹת. וּבְמֵי רַגְלַיִם שֶׁאֵין לָהֶם רֵיחַ — יְכוֹלִים כָּל הַקָּהָל לְהַרְחִיק ד׳ אַמּוֹת, וְיָכוֹל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לוֹמַר כְּדַרְכּוֹ בְּכָל עִנְיָן:
שְׁלִיחַ צִבּוּר. A chazan praying with צואה in the synagogue — even behind him anywhere in the house — must be silent until it is removed (מוֹצִיא רַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן). In פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה (where he does not discharge others) — permitted beyond the ד׳ אַמּוֹת. Odourless מֵי רַגְלַיִם — the whole congregation distances ד׳ אַמּוֹת and he continues.
סעיף ד גָּבוֹהַּ אוֹ נָמוּךְ י׳ טְפָחִים — רְשׁוּת לְעַצְמוֹ.
הָיְתָה בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ י׳ טְפָחִים אוֹ נָמוּךְ י׳ טְפָחִים — הֲרֵי זֶה רְשׁוּת לְעַצְמוֹ וְנִקְרָא מַחֲנֵהוּ קָדוֹשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּצִדָּהּ וְרוֹאֶה אוֹתָהּ וְקוֹרֵא. וְהוּא שֶׁאֵין רֵיחָהּ מַגִּיעַ אֵלָיו. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה רֹחַב מָקוֹם הַהוּא ד׳ טְפָחִים עַל ד׳ טְפָחִים וְאָז הוּא מָקוֹם חָשׁוּב לַחֲלֹק רְשׁוּת לְעַצְמוֹ כְּמוֹ בָּרְשֻׁיּוֹת שֶׁל שַׁבָּת. וְיֵשׁ לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם לְהַחֲמִיר בְּשֶׁל תּוֹרָה:
גָּבוֹהַּ אוֹ נָמוּךְ י׳ טְפָחִים. In a place raised or lowered by י׳ טְפָחִים — a domain of its own, מַחֲנֵהוּ קָדוֹשׁ, even if he sees it — provided the smell does not reach him. יֵשׁ אוֹמְרִים : it needs ד׳ טְפָחִים עַל ד׳ טְפָחִים (like the domains of שבת) ; one should be strict לְהַחֲמִיר בְּשֶׁל תּוֹרָה.
סעיף ה בְּחֶדֶר אַחֵר וְהַפֶּתַח פָּתוּחַ — מֻתָּר אִם אֵין רֵיחַ.
וְכֵן אִם הָיְתָה בְּחֶדֶר אֶחָד וְהוּא קוֹרֵא בְּחֶדֶר אַחֵר, אֲפִלּוּ הַפֶּתַח פָּתוּחַ בֵּינֵיהֶם וְהוּא יוֹשֵׁב אֵצֶל הַפֶּתַח בְּסָמוּךְ לָהּ וְרוֹאֶה אוֹתָהּ — מֻתָּר אִם אֵין רֵיחָהּ מַגִּיעַ אֵלָיו, לְפִי שֶׁהַפֶּתַח הִיא כְּסָתוּם, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לָהּ גִּפּוּפִים מִכָּאן וּמִכָּאן הַמַּבְדִּילִים בֵּין חֶדֶר לְחֶדֶר. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר מִי שֶׁרוֹאֶה אוֹתָהּ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בִּרְשׁוּת אַחֶרֶת. וְהָעִקָּר כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִיא בִּרְשׁוּת אַחֶרֶת אַף עַל פִּי שֶׁרוֹאֶה אוֹתָהּ — הֲרֵי זֶה כְּצוֹאָה בַּעֲשָׁשִׁית שֶׁאֵין אִסּוּר כְּלָל בִּרְאִיָּתָהּ. וְאַף עַל פִּי כֵן טוֹב לָחוּשׁ לִדְבָרָיו. וְאִם מַעֲצִים עֵינָיו אוֹ בַּלַּיְלָה — מֻתָּר בָּזֶה לְדִבְרֵי הַכֹּל, כֵּיוָן שֶׁהִיא בִּרְשׁוּת אַחֶרֶת וְגַם אֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתָהּ:
בְּחֶדֶר אַחֵר. In another room, the door open, seated near it and seeing it — permitted if the smell does not reach, since the doorway is כְּסָתוּם (גִּפּוּפִים on either side). יֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר when he sees it ; but the עִקָּר follows the first view (כְּצוֹאָה בַּעֲשָׁשִׁית) — though טוֹב לָחוּשׁ. If he shuts his eyes or at night — permitted according to all.
סעיף ו הֶעֱבִירוּ צוֹאָה וְנִשְׁאַר רֵיחַ — יֵשׁ לְהַחֲמִיר.
אִם הֶעֱבִירוּ צוֹאָה בַּבַּיִת וְנִשְׁאַר עֲדַיִן רֵיחַ רַע בַּבַּיִת — יֵשׁ לְהַחֲמִיר שֶׁלֹּא לִקְרוֹת בּוֹ עַד שֶׁיִּכְלֶה הָרֵיחַ, אַף עַל פִּי שֶׁהַצּוֹאָה כְּבָר חָלְפָה וְעָבְרָה. וּמִכָּל מָקוֹם מִי שֶׁאֵינוֹ מֵרִיחַ — מֻתָּר לִקְרוֹת בָּזֶה, כֵּיוָן שֶׁאֵין צוֹאָה בַּבַּיִת:
הֶעֱבִירוּ צוֹאָה. If the צואה was removed but a smell remains — יֵשׁ לְהַחֲמִיר not to read until the smell ceases. But one who cannot smell — permitted, since there is no צואה in the house.
סעיף ז חָצֵר קְטַנָּה שֶׁנִּפְרְצָה לַגְּדוֹלָה — דִּין הָרְשֻׁיּוֹת.
חָצֵר קְטַנָּה שֶׁנִּפְרְצָה בְּמִלּוּאָהּ לַגְּדוֹלָּה וּבַגְּדוֹלָה יֵשׁ גִּפּוּפִים הָעוֹדְפִים עַל הַפִּרְצָה מִכָּאן וּמִכָּאן — הַקְּטַנָּה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּבַיִת בִּפְנֵי עַצְמָהּ אֶלָּא הוּא כְּקֶרֶן זָוִית שֶׁל הַגְּדוֹלָה הוֹאִיל וְנִפְרְצָה לָהּ בְּמִלּוּאָהּ, וְהַגְּדוֹלָה הִיא כְּבַיִת בִּפְנֵי עַצְמָהּ הוֹאִיל וְנִשְׁתַּיְּרוּ בָּהּ גִּפּוּפִים מִכָּאן וּמִכָּאן. לְפִיכָךְ אִם צוֹאָה בַּגְּדוֹלָה — אָסוּר לִקְרוֹת בַּקְּטַנָּה (עַד שֶׁיַּרְחִיק כְּשִׁעוּר), אֲבָל אִם צוֹאָה בַּקְּטַנָּה — מֻתָּר לִקְרוֹת בַּגְּדוֹלָה בְּלֹא הַרְחָקָה, כֵּיוָן שֶׁהוּא כְּבַיִת בִּפְנֵי עַצְמוֹ, רַק שֶׁלֹּא יִהְיֶה רֵיחָהּ מַגִּיעַ אֵלָיו, וְגַם שֶׁלֹּא יִרְאֶנָּה לְדִבְרֵי הָאוֹסְרִים לְעֵיל סָעִיף ה׳ (בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁכָּתְלֵי אֹרֶךְ הַקְּטַנָּה נִכְנָסִים לְתוֹךְ הַגְּדוֹלָה וּמֻפְלָגִים שָׁם ג׳ טְפָחִים מִכָּתְלֵי אֹרֶךְ הַגְּדוֹלָה, שֶׁאִם לֹא כֵן אַף הַקְּטַנָּה הִיא כְּבַיִת בִּפְנֵי עַצְמָהּ עַל יְדֵי גִּפּוּפֵי הַגְּדוֹלָה, מִשּׁוּם נִרְאֶה מִבַּחוּץ וְשָׁוֶה מִבִּפְנִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש״ס):
חָצֵר קְטַנָּה. A small courtyard fully breached (נִפְרְצָה בְּמִלּוּאָהּ) into the large one, which keeps גִּפּוּפִים on both sides — the small is not a בַּיִת of its own (like a corner of the large), the large is. So צואה in the large — forbidden to read in the small ; צואה in the small — permitted in the large without הַרְחָקָה, provided the smell does not reach and he does not see it (per the אוֹסְרִים of séif ה׳).
סעיף ח צוֹאַת כֶּלֶב, חֲמוֹר, חָתוּל וּנְמִיָּה — כְּצוֹאַת אָדָם.
צוֹאַת כֶּלֶב אוֹ חֲזִיר, אִם נָתַן בָּהֶם עוֹרוֹת — מַרְחִיק מֵהֶם כְּמוֹ מִצּוֹאַת אָדָם. וְאִם לָאו — דִּינָן כְּמוֹ צוֹאַת שְׁאָר בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מֵהֶם כְּלָל אִם אֵין בָּהֶם רֵיחַ. וְאִם יֵשׁ בָּהֶם רֵיחַ — אֵין צָרִיךְ לְהַרְחִיק אֶלָּא עַד שֶׁיִּכְלֶה הָרֵיחַ וְלֹא יוֹתֵר. חוּץ מִצּוֹאָה רַכָּה שֶׁל חֲמוֹר הַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ וּמִצּוֹאַת חָתוּל וּנְמִיָּה שֶׁהֵן כְּצוֹאַת אָדָם, לְפִי שֶׁסְּתָמָן רֵיחָן רַע. וְלָכֵן אֲפִלּוּ יִזְדַּמֵּן פַּעַם אַחַת שֶׁאֵין לָהֶם רֵיחַ — אָסְרוּ כְּצוֹאַת אָדָם. וְאִם יֵשׁ לָהֶם רֵיחַ — צָרִיךְ לְהַרְחִיק ד׳ אַמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁיִּכְלֶה הָרֵיחַ. וְכֵן הַדִּין בִּנְבֵלָה מַסְרַחַת. וּמִכָּל מָקוֹם הַהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אַף עַל פִּי שֶׁרוֹאֶה צוֹאַת בְּהֵמָה כְּנֶגְדּוֹ, אִם אֵין הָרֵיחַ בָּא לוֹ — אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לַמִּעוּט לִתְלוֹתָהּ בְּשֶׁל חֲמוֹר. אֲבָל בְּסָמוּךְ לָעִיר — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ, לְפִי שֶׁרֹב בְּהֵמוֹת הַמְּצוּיִים שָׁם הֵם חֲמוֹרִים, בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁהַחֲמוֹרִים מְצוּיִים:
צוֹאַת כֶּלֶב וַחֲזִיר. Dog/pig excrement with hides (עוֹרוֹת) — like human ; otherwise like other animals (no הַרְחָקָה without smell ; with smell — until it ceases). Except soft חֲמוֹר excrement from the road, and of חָתוּל and נְמִיָּה (usually foul) — like human, and likewise a נְבֵלָה מַסְרַחַת. On the road, seeing צואה without the smell reaching — no concern for the מִיעוּט (donkey) ; near a city — יֵשׁ אוֹמְרִים to be concerned (most beasts there are donkeys).
סעיף ט מֵי רַגְלֵי חֲמוֹר וְצוֹאַת תַּרְנְגוֹלִים אֲדֻמִּים.
יֵשׁ אוֹסְרִין לִקְרוֹת כְּנֶגֶד מֵי רַגְלֵי חֲמוֹר הַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ וּכְנֶגֶד צוֹאַת תַּרְנְגוֹלִים אֲדֻמִּים (שֶׁקּוֹרִין ענגלי״שן הא״ן בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז אוֹ אינדי״ק), שֶׁתַּרְנְגוֹלִין אֵלּוּ צוֹאָתָן מַסְרַחַת מְאֹד (וְלָכֵן הִיא כְּצוֹאַת אָדָם, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיִּזְדַּמֵּן שֶׁאֵין לָהּ רֵיחַ רַע — אָסוּר. וְאִם יֵשׁ לָהּ רֵיחַ — צָרִיךְ לְהַרְחִיק ד׳ אַמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁכָּלֶה הָרֵיחַ, כְּמוֹ בְּצוֹאַת אָדָם וְלֹא כְּצוֹאַת שְׁאָר עוֹפוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן רֵיחַ). אֲבָל צוֹאַת שְׁאָר תַּרְנְגוֹלִים הַהוֹלְכִים בַּבַּיִת — דִּינוֹ כְּדִין צוֹאַת שְׁאָר עוֹפוֹת. אֲבָל הַלּוּל שֶׁלָּהֶם יֵשׁ בּוֹ סִרְחוֹן לָרֹב, וְלָכֵן דִּינוֹ כְּצוֹאַת אָדָם:
מֵי רַגְלֵי חֲמוֹר וְתַרְנְגוֹלִים אֲדֻמִּים. יֵשׁ אוֹסְרִין reading facing the urine of a donkey back from the road and the excrement of red roosters (whose droppings stink greatly) — like human. But other roosters walking in the house — like other birds ; their coop (לוּל), however — like human (סִרְחוֹן).
סעיף י אַשְׁפָּה שֶׁרֵיחָהּ רַע וְרֵיחַ שֶׁנִּשְׁאַר.
אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגֶד אַשְׁפָּה שֶׁרֵיחָהּ רַע (אֲפִלּוּ אֵין הָרֵיחַ מִצּוֹאָה מְגֻלָּה שֶׁעָלֶיהָ אֶלָּא מֵהַטְּמוּנָה וּמְכֻסָּה), אוֹ מִצּוֹאָה שֶׁחָלְפָה וְעָבְרָה וְנִשְׁאַר רֵיחָהּ שָׁם (וְהוּא שֶׁהָרֵיחַ מַגִּיעַ אֵלָיו):
אַשְׁפָּה שֶׁרֵיחָהּ רַע. Forbidden to read the ק״ש facing a foul-smelling garbage heap (even if the smell comes from what is buried, not exposed), or from a צואה that has passed whose smell remains — provided the smell reaches him.
סעיף י״א רֵיחַ שֶׁאֵין לוֹ עִקָּר — יָצָא מִמֶּנּוּ אוֹ מֵחֲבֵרוֹ.
רֵיחַ רַע שֶׁאֵין לוֹ עִקָּר, כְּגוֹן שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ רוּחַ מִלְּמַטָּה — גָּזְרוּ עָלָיו חֲכָמִים מִשּׁוּם רֵיחַ רַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִקָּר, וְאָסוּר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה עַד שֶׁיִּכְלֶה הָרֵיחַ, וְאֵין צָרִיךְ לְהַרְחִיק כְּלוּם. וְאִם יָצָא מֵחֲבֵרוֹ — מֻתָּר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזָּהֵר מִמֶּנּוּ, שֶׁהַתַּלְמִידִים שֶׁבְּבֵית הַמִּדְרָשׁ קְצָתָם גּוֹרְסִים בַּלַּיְלָה וּקְצָתָם יְשֵׁנִים וּמְפִיחִים בְּתוֹךְ הַשֵּׁנָה, לְפִיכָךְ לֹא גָּזְרוּ עַל שֶׁל חֲבֵרוֹ לְדִבְרֵי תּוֹרָה. וְלָכֵן אֲפִלּוּ אִם לוֹמֵד בְּיָחִיד וְאֶפְשָׁר לוֹ לָצֵאת לְמָקוֹם אַחֵר — אֵינוֹ צָרִיךְ לָצֵאת, כֵּיוָן שֶׁלֹּא גָּזְרוּ עַל זֶה כְּלָל לְדִבְרֵי תּוֹרָה. אֲבָל לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע (אוֹ לְהִתְפַּלֵּל) גָּזְרוּ אֲפִלּוּ עַל שֶׁל חֲבֵרוֹ עַד שֶׁיִּכְלֶה הָרֵיחַ, כֵּיוָן שֶׁלְּעוֹלָם אֶפְשָׁר לוֹ לֵילֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר לִקְרוֹת אוֹ לְהִתְפַּלֵּל שָׁם:
רֵיחַ שֶׁאֵין לוֹ עִקָּר. A smell with no source (רֵיחַ שֶׁאֵין לוֹ עִקָּר), e.g. having passed wind — the חכמים assimilated it to רֵיחַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִקָּר : forbidden for דִּבְרֵי תּוֹרָה until the smell ceases, with no הַרְחָקָה. From another — permitted for דִּבְרֵי תּוֹרָה (impossible to avoid : the students of the בֵּית מִדְרָשׁ). But for ק״ש (or תפילה) — forbidden even for another’s until the smell ceases.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ע״ט (Kehot edition, י״א סְעִיפִים). Translation : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — דִּין מִי שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ צוֹאָה בִּשְׁעַת קְרִיאָה
The yesod : the צואה during the ק״ש
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along four axes. First the הַרְחָקָה and the מַחֲנֶה קָדוֹשׁ. Then the שִׁנּוּי רְשׁוּת and the הֶפְסֵק. Then the צוֹאַת בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף. Finally the אַשְׁפָּה and the רֵיחַ רַע שֶׁאֵין לוֹ עִקָּר.
הַרְחָקָה וּמַחֲנֶה קָדוֹשׁ
Distance and the מַחֲנֶה קָדוֹשׁ
The principle. Behind him, even without smell — ד׳ אַמּוֹת (« וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ ») ; with smell — ד׳ אַמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁכָּלֶה הָרֵיחַ ; in front — כִּמְלֹא עֵינָיו (סעיפים א-ב).
The consequence. The ש״ץ with צואה in the synagogue שׁוֹתֵק עַד שֶׁיּוֹצִיאוּהָ (סעיף ג). Cf. siman 78 (הרהור והפסק בק״ש).
שִׁנּוּי רְשׁוּת וְהֶפְסֵק
Change of domain and separation
The principle. גָּבוֹהַּ אוֹ נָמוּךְ י׳ טְפָחִים — רְשׁוּת לְעַצְמוֹ ; חֶדֶר אַחֵר וּפֶתַח פָּתוּחַ — מֻתָּר אִם אֵין רֵיחַ (סעיפים ד-ה).
The consequence. הֶעֱבִירוּ צוֹאָה וְנִשְׁאַר רֵיחַ — יֵשׁ לְהַחֲמִיר ; then the dîn of the חָצֵר קְטַנָּה וּגְדוֹלָה (סעיפים ו-ז). Cf. siman 81 (צואה על בשרו).
צוֹאַת בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף
The excrement of animals and birds
The principle. כֶּלֶב וַחֲזִיר עִם עוֹרוֹת — כְּאָדָם ; חֲמוֹר מִן הַדֶּרֶךְ, חָתוּל וּנְמִיָּה — כְּאָדָם (סעיף ח).
The consequence. מֵי רַגְלֵי חֲמוֹר וְתַרְנְגוֹלִים אֲדֻמִּים — כְּאָדָם ; הַלּוּל — כְּאָדָם (סעיף ט). Cf. siman 87 (צואה בבית).
אַשְׁפָּה וְרֵיחַ רַע שֶׁאֵין לוֹ עִקָּר
The garbage heap and the sourceless smell
The principle. אַשְׁפָּה שֶׁרֵיחָהּ רַע וְצוֹאָה שֶׁעָבְרָה וְנִשְׁאַר רֵיחָהּ — אָסוּר בְּק״ש (סעיף י).
The consequence. רֵיחַ שֶׁאֵין לוֹ עִקָּר — אָסוּר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה ; מֵחֲבֵרוֹ מֻתָּר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה אֲבָל לֹא בְּק״ש (סעיף יא). Cf. siman 76 (מקום הראוי לק״ש).
A note for study. The scope of this siman — the הַרְחָקָה, the שִׁנּוּי רְשׁוּת and the גִּדְרֵי הָרֵיחַ — bears on the daily conduct of ק״ש and תפילה. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For deep study and personal conduct, study with a Habad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Beroura (משנה ברורה) and the Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman ע״ט. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his eleven seifim.
| Topic | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| הַרְחָקָה וּמַחֲנֶה קָדוֹשׁ | או״ח ע״ט — צוֹאָה מֵאַחֲרָיו ד׳ אַמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁכָּלֶה הָרֵיחַ ; מִלְּפָנָיו מְלֹא עֵינָיו. | מ״ב ע״ט — שִׁעוּר הַהַרְחָקָה וְגֶדֶר מַחֲנֶה קָדוֹשׁ. | ערוה״ש ע״ט — פְּרָטֵי הָרֵיחַ וְהָרְאִיָּה בַּצּוֹאָה. | The Alter Rebbe’s way — מֵאַחֲרָיו ד׳ אַמּוֹת אַף בְּלֹא רֵיחַ ; מִלְּפָנָיו כִּמְלֹא עֵינָיו ; ש״ץ שׁוֹתֵק עַד שֶׁיּוֹצִיאוּהָ (סעיפים א-ג). |
| שִׁנּוּי רְשׁוּת וְהֶפְסֵק | או״ח ע״ט — גָּבוֹהַּ אוֹ נָמוּךְ י׳ טְפָחִים אוֹ בַּיִת אַחֵר — קוֹרֵא אִם אֵין רֵיחַ. | מ״ב ע״ט — הֶפְסֵק וְשִׁנּוּי רְשׁוּת בַּצּוֹאָה וּבָרֵיחַ. | ערוה״ש ע״ט — גֶּדֶר הָרְשֻׁיּוֹת וְהַגִּפּוּפִים. | The Alter Rebbe’s way — י׳ טְפָחִים אוֹ חֶדֶר אַחֵר — רְשׁוּת לְעַצְמוֹ ; פֶּתַח כְּסָתוּם, וְטוֹב לָחוּשׁ ; חָצֵר קְטַנָּה וּגְדוֹלָה (סעיפים ד-ז). |
| צוֹאַת בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף | או״ח ע״ט — כֶּלֶב וַחֲזִיר, חֲמוֹר, חָתוּל וּנְמִיָּה כְּצוֹאַת אָדָם. | מ״ב ע״ט — גִּדְרֵי צוֹאַת בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף. | ערוה״ש ע״ט — דִּין הַהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וְהַסָּמוּךְ לָעִיר. | The Alter Rebbe’s way — עוֹרוֹת כְּאָדָם ; חֲמוֹר, חָתוּל, נְמִיָּה וְתַרְנְגוֹלִים אֲדֻמִּים — כְּאָדָם ; הַלּוּל כְּאָדָם (סעיפים ח-ט). |
| אַשְׁפָּה וְרֵיחַ שֶׁאֵין לוֹ עִקָּר | או״ח ע״ט — אָסוּר כְּנֶגֶד אַשְׁפָּה שֶׁרֵיחָהּ רַע ; רוּחַ מִלְּמַטָּה עַד שֶׁיִּכְלֶה הָרֵיחַ. | מ״ב ע״ט — רֵיחַ שֶׁיֵּשׁ וְשֶׁאֵין לוֹ עִקָּר. | ערוה״ש ע״ט — דִּין הַהֲפָחָה בַּתּוֹרָה וּבַתְּפִלָּה. | The Alter Rebbe’s way — אַשְׁפָּה וְצוֹאָה שֶׁעָבְרָה — אָסוּר ; רֵיחַ שֶׁאֵין לוֹ עִקָּר אָסוּר בְּק״ש אַף מֵחֲבֵרוֹ (סעיפים י-יא). |
Table drawn from the Mehaber’s text (Orah Haïm ע״ט, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Kriat Shema 3, Rosh, Rashba, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot כ״ד-כ״ה). The Alter Rebbe column rests on the real text of the Shulchan Arukh HaRav (י״א סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The lines of force of the Rav’s way on this siman
Three orientations that mark the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — הַרְחָקָה וּמַחֲנֶה קָדוֹשׁ
Line 1 — distance and the מַחֲנֶה קָדוֹשׁ
Principle of the siman : צוֹאָה מֵאַחֲרָיו ד׳ אַמּוֹת ; עִם רֵיחַ מִמָּקוֹם שֶׁכָּלֶה הָרֵיחַ (סעיפים א-ג).
The Rav’s reading : the מַחֲנֵהוּ קָדוֹשׁ measures the distance — מִלְּפָנָיו כִּמְלֹא עֵינָיו, מֵאַחֲרָיו וּצְדָדִין ד׳ אַמּוֹת. Cf. siman 78.
Practical consequence : the ש״ץ שׁוֹתֵק עַד שֶׁיּוֹצִיאוּהָ (he does not continue the repetition).
קו ב — שִׁנּוּי רְשׁוּת וְהֶפְסֵק
Line 2 — change of domain and separation
Principle of the siman : גָּבוֹהַּ אוֹ נָמוּךְ י׳ טְפָחִים אוֹ חֶדֶר אַחֵר — רְשׁוּת לְעַצְמוֹ (סעיפים ד-ז).
The Rav’s reading : the שִׁנּוּי רְשׁוּת works on the צואה itself when the smell does not reach ; the עִקָּר follows the first view (כְּצוֹאָה בַּעֲשָׁשִׁית) וְטוֹב לָחוּשׁ. Cf. siman 81.
Practical consequence : an open door with גִּפּוּפִים is כְּסָתוּם — but better not to see it.
קו ג — גִּדְרֵי הָרֵיחַ
Line 3 — the measures of the smell
Principle of the siman : צוֹאַת בְּהֵמָה, אַשְׁפָּה, רֵיחַ שֶׁאֵין לוֹ עִקָּר (סעיפים ח-יא).
The Rav’s reading : it is the רֵיחַ that decides — סְתָם חֲמוֹר, חָתוּל, נְמִיָּה וְתַרְנְגוֹלִים אֲדֻמִּים are foul and their law is כְּאָדָם. Cf. siman 76.
Practical consequence : רֵיחַ שֶׁאֵין לוֹ עִקָּר — forbidden for ק״ש (and תפילה) אַף מֵחֲבֵרוֹ עַד שֶׁיִּכְלֶה.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Habad practice
Points of conduct that follow directly from siman ע״ט in the sensibility of the Alter Rebbe and Habad — presented at the level of the principle, deferring to the Rav for the detail of cases.
For the Habad Hassid — Siman ע״ט (דִּין מִי שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ צוֹאָה בִּשְׁעַת קְרִיאָה)
- ① צוֹאַת אָדָם. Excrement behind him — distance ד׳ אַמּוֹת (even without smell) ; in front — כִּמְלֹא עֵינָיו. Basis : SA HaRav ע״ט seif א.
- ② עִם רֵיחַ. With smell — ד׳ אַמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁכָּלֶה הָרֵיחַ, even for one who cannot smell (per one who can). Basis : SA HaRav ע״ט seif ב.
- ③ שְׁלִיחַ צִבּוּר. A chazan with צואה — silent until it is removed ; in פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, beyond the ד׳ אַמּוֹת it is permitted. Basis : SA HaRav ע״ט seif ג.
- ④ שִׁנּוּי רְשׁוּת. Raised/lowered by י׳ טְפָחִים or a separate room — רְשׁוּת לְעַצְמוֹ if the smell does not reach ; טוֹב לָחוּשׁ not to see it. Basis : SA HaRav ע״ט seifim ד-ה, ז.
- ⑤ רֵיחַ שֶׁנִּשְׁאַר. Smell remaining after the צואה was removed — יֵשׁ לְהַחֲמִיר ; a foul אַשְׁפָּה — אָסוּר. Basis : SA HaRav ע״ט seifim ו, י.
- ⑥ בְּהֵמָה וְעוֹף. חֲמוֹר from the road, חָתוּל, נְמִיָּה and תַּרְנְגוֹלִים אֲדֻמִּים — like human excrement. Basis : SA HaRav ע״ט seifim ח-ט.
- ⑦ רֵיחַ שֶׁאֵין לוֹ עִקָּר. Passing wind — forbidden for דברי תורה until the smell ceases ; another’s is permitted for דברי תורה but not for ק״ש or תפילה. Basis : SA HaRav ע״ט seif יא.
⚠ This section presents Habad conduct grounded in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman ע״ט (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the הַרְחָקָה, the שִׁנּוּי רְשׁוּת, the רֵיחַ רַע — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.