✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דין מי שאינו יכול להישמר מהפיח — עיונים מעמיקים
סימן פ׳ · ובו סעיף אחד
גוף נקי · כבוד התפלה · הפיח והצואה · תפילין בין אהבה לק״ש
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן פ׳ — ובו סעיף אחד; ושלחן ערוך הרב (ג׳ סעיפים)
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמ״א, שלחן ערוך הרב, מגן אברהם, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
ברכות כ״ב.-כ״ה. · «ריח רע שאין לו עיקר» · העומד בתפלה כעומד לפני המלך · גוף נקי

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table des matières

  1. Introduction à la sugya — גדר גוף נקי וכבוד התפלה, צירי הסימן (ובו סעיף אחד)
  2. מוטב שיעבור זמן — תפלת י״ח וגוף נקי, תשלומין (מנחה שתים), «גנאי גדול... להפיח»
  3. הפיח והצואה — «ריח שאין לו עיקר» ו«ריח שיש לו עיקר», הרחקת ד׳ אמות (ברכות כ״ה.)
  4. קריאת שמע ותפילין — נאמרת בזמנה אף בלא גוף נקי, תפילין בין אהבה לק״ש, טלית
  5. פסוקי דזמרה, תשלומין וסיכום — זיקה לסי׳ נ״א נ״ב, ק״ג, ע״ד · נפקא מינה למעשה · טבלאות סיכום ומקורות

📜 Le texte du Choulhan Aroukh — le seif

דִּין מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁמֵר מֵהָפִיחַ. וּבוֹ סָעִיף אֶחָד:

סָעִיף א׳: «מי שברי לו שאינו יכול לעמוד על עצמו מלהפיח עד שיגמר ק״ש ותפלה — מוטב שיעבור זמן קריאת שמע ותפלה ולא יתפלל, ממה שיתפלל בלא גוף נקי. ואם עבר זמן תפלה — אנוס הוא ומתפלל מנחה שתים. ואם יראה לו שיכול לעמוד עצמו בשעת ק״ש — יניח תפילין בין אהבה לק״ש (הגה: ומברך עליהם).»

Résumé concis :

Le siman (ובו סעיף אחד) traite de מי שאינו יכול להישמר מהפיח — celui qui ne peut se retenir des flatulences (הפיח) pendant le ק״ש et la תפלה. Yesod : celui à qui il est certain (ברי לו) qu il ne pourra se contenir jusqu à la fin — מוטב שיעבור זמן, mieux vaut laisser passer le temps que de prier בלא גוף נקי, car la תפלה a des תשלומין (מנחה שתים). Pour la ק״ש et les תפילין, distinctions : la ק״ש se dit en son temps même בלא גוף נקי, et s il peut se contenir un instant יניח תפילין בין אהבה לק״ש (הגה : ומברך עליהם).

1. הקדמת הסוגיא — גוף נקי וכבוד התפלה, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדין מי שאינו יכול להישמר מהפיח בשעת קריאת שמע ותפלה — מי שמתילד לו רוח בבטנו ואינו יכול לעמוד על עצמו. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) כבוד התפלה — שהעומד ומתפלל תפלת י״ח כעומד לפני המלך, וצריכה גוף נקי, «שגנאי גדול הוא להפיח כשעומד לפני המלך»; ומכאן «מוטב שיעבור זמן... ממה שיתפלל בלא גוף נקי», שהתפלה יש לה תשלומין. (ב) החילוק בין תפלה לק״ש ולתפילין — שהק״ש נאמרת בזמנה אף בלא גוף נקי, «שאינו נקרא מדבר עם המלך» אלא בתפלת י״ח, והתפילין צריכין גוף נקי אך אין ממתינין בעבורן עד שיעבור זמן הק״ש.
הערה יסודית: ציר הסימן — מהו גדר גוף נקי ובאיזו עבודה הוא מעכב. בתפלת י״ח, שהיא עמידה ודיבור לפני המלך, בעינן גוף נקי, ולכן «מוטב שיעבור זמן»; בק״ש, שאינה עמידה לפני המלך, אינו מעכב את זמנה; ובתפילין, שצריכין גוף נקי משום קדושתן, אין ממתינין בעבורן עד שיעבור זמן ק״ש. ולזה נפקא מינה בפסוקי דזמרה, בברכות ק״ש ובטלית.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: פסול «בלא גוף נקי» בתפלה — האם מדין כבוד העמידה לפני המלך (שהעומד לפני המלך צריך לעמוד בנקיון וביראה, והוא מהלכות כבוד התפלה ולא מגוף המצוה), או מדין ריח רע והיסח הדעת (שהריח הרע פוסל את הכוונה ואת המקום)? ונפקא מינה לק״ש, לברכותיה ולפסוקי דזמרה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. מוטב שיעבור זמן — תפלת י״ח וגוף נקי, תשלומין (מנחה שתים)

לשון השלחן ערוך

מרן — סעיף א׳: «מי שברי לו שאינו יכול לעמוד על עצמו מלהפיח עד שיגמר ק״ש ותפלה — מוטב שיעבור זמן קריאת שמע ותפלה ולא יתפלל, ממה שיתפלל בלא גוף נקי. ואם עבר זמן תפלה — אנוס הוא ומתפלל מנחה שתים.»
שורש הדין — שלחן ערוך הרב (סימן פ׳ סעיף א׳): «מי שמתילד לו רוח בבטנו ומוציא רוחות בבקר וברי לו שאינו יכול לעמוד על עצמו מלהפיח עד שיגמר כל תפלת י״ח — מוטב שיעבור זמן התפלה ממה שיתפלל בלא גוף נקי, שהתפלה יש לה תשלומין»... «שגנאי גדול הוא להפיח כשעומד לפני המלך ומדבר עמו וכדי בזיון וקצף, שהרי הצריכו להרחיק ד׳ אמות כשמבקש להפיח בתפלה»... «כמו שיתבאר בסימן ק״ג». ומרן בטור וב״י הביא שורש הדין, ומקורו בהלכות ריח רע וכבוד התפלה.
קושיא — למה יעבור זמן התפלה לגמרי, והלא אנוס הוא? כיון ש«אנוס הוא», נימא שיתפלל אף «בלא גוף נקי», שאונס רחמנא פטריה, ומה יפסיד; ולמה «מוטב שיעבור זמן» ולא יתפלל בזמנה?
תירוץ: אין כאן הפסד, שהתפלה «יש לה תשלומין» — ואם עבר זמנה מתפלל מנחה שתים, ונמצא שאינו מפסיד את התפלה אלא דוחה אותה למנחה, ששם יוכל להתפלל בגוף נקי. וכיון שכן, אין ראוי להתפלל עתה בבזיון לפני המלך, «וכדי בזיון וקצף», אלא ידחה לשעה שיוכל לעמוד כראוי. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — «אנוס הוא ומתפלל מנחה שתים»: הא גופא ראיה ליסוד הסימן — שאף מי שעבר זמן שחרית מחמת שלא יכול לעמוד על עצמו נקרא «אנוס», ולכן זכה בתשלומין. ומדנקרא אנוס למדנו שאין החיוב עליו להתפלל בגוף שאינו נקי, שאילו היה חייב לא היה אנוס; אלא כבוד העמידה לפני המלך מעכב, ומי שאי אפשר לו — פטור ונדחה, ומשלים במנחה. ולענין דיני תשלומין ותפלת מנחה שתים עי׳ סי׳ ק״ח. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — התפלה: (א) ברי לו שלא יוכל לעמוד — «מוטב שיעבור זמן» תפלת י״ח. (ב) עבר הזמן — אנוס, ומתפלל מנחה שתים (תשלומין). (ג) הטעם — כבוד העמידה לפני המלך, «גנאי גדול... להפיח». (ד) הרחקת ד׳ אמות בתפלה — עי׳ סי׳ ק״ג. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
מי שברי לו שלא יוכל לעמוד על עצמו מלהפיח עד שיגמר תפלת י״ח — «מוטב שיעבור זמן... ממה שיתפלל בלא גוף נקי», שהתפלה יש לה תשלומין (מנחה שתים); שגנאי גדול הוא להפיח כשעומד לפני המלך.

3. הפיח והצואה — «ריח שאין לו עיקר» ו«ריח שיש לו עיקר», הרחקת ד׳ אמות (ברכות כ״ה.)

לשון השלחן ערוך

בהפיח יש לדון מהו גדרו לגבי שאר דיני ריח רע. חילקו הפוסקים בין ריח שיש לו עיקר (כגון צואה, שהגוף המסריח לפנינו) ובין ריח שאין לו עיקר (כהפיח, שהריח בלבד ואין גוף לפנינו). ובזה נחלקו דיני ההרחקה: בצואה מרחיק עד שיכלה הריח, ובהפיח — שאין לו עיקר — כתב הרב ש«הצריכו להרחיק ד׳ אמות כשמבקש להפיח בתפלה», ובמי שאי אפשר לו לעמוד על עצמו — «מוטב שיעבור זמן».
שורש הדין — ריח שיש לו עיקר וריח שאין לו עיקר: מקורו בסוגיא (ברכות כ״ה.) לענין «ריח רע שיש לו עיקר» ו«ריח רע שאין לו עיקר», ומשם למדו דיני ההרחקה. וכתב שלחן ערוך הרב שהצריכו «להרחיק ד׳ אמות כשמבקש להפיח בתפלה», ובאי אפשר לו לעמוד על עצמו — «מוטב שיעבור זמן», ופרטי ההרחקה נתבארו «בסימן ק״ג».
קושיא — הפיח שאין לו עיקר, למה יעכב בתפלה? הרי אין כאן גוף מסריח לפנינו כצואה, ואין הריח מתקיים; ולמה יהא בו דין הרחקה ועיכוב בתפלה עד ש«מוטב שיעבור זמן»?
תירוץ: אין העיכוב בתפלה מחמת «עיקר» הריח שלפנינו, אלא מחמת כבוד העמידה לפני המלך — שהמפיח בשעת עמידתו לפני המלך עושה «בזיון וקצף», ואף שאין לריח עיקר, המעשה עצמו גנאי הוא לעומד לפני המלך. ולכן הצריכו להרחיק ד׳ אמות, ובאי אפשר — «מוטב שיעבור זמן». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — גדר איסור ההפחה בתפלה: ונפקא מינה במפיח שאין בו ריח, ובעומד במקום שאין הריח מגיע לחברו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
מחלוקת — גדרי ההרחקה בהפיח: דנו הפוסקים (עי׳ סי׳ ק״ג ובנושאי כלים שם) בין «ריח שיש לו עיקר» ל«ריח שאין לו עיקר», ובשיעור ההרחקה «עד שיכלה הריח» ו«ד׳ אמות»; ולענין מי שאי אפשר לו לעמוד על עצמו, פסק מרן «מוטב שיעבור זמן». והשוה סי׳ ע״ט (ריח רע וצואה) וסי׳ ק״ג (המפיח בתפלה). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — הפיח והצואה: (א) צואה — «ריח שיש לו עיקר», מרחיק עד שיכלה. (ב) הפיח — «ריח שאין לו עיקר», והדין תלוי בכבוד העמידה. (ג) בתפלה — «הרחיק ד׳ אמות», ובאי אפשר «יעבור זמן». (ד) פרטי ההרחקה — עי׳ סי׳ ק״ג. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
הפיח הוא «ריח שאין לו עיקר», ואיסורו בתפלה מדין כבוד העמידה לפני המלך ולא מחמת גוף מסריח שלפנינו כצואה; ולכן הצריכו להרחיק ד׳ אמות, ובאי אפשר — «מוטב שיעבור זמן».

4. קריאת שמע ותפילין — נאמרת בזמנה, תפילין בין אהבה לק״ש, טלית

לשון השלחן ערוך

מרן — סעיף א׳: «ואם יראה לו שיכול לעמוד עצמו בשעת ק״ש — יניח תפילין בין אהבה לק״ש (הגה: ומברך עליהם).»
שורש הדין — שלחן ערוך הרב (סימן פ׳ סעיף ג׳): «אבל קריאת שמע וברכותיה צריך לומר בזמנן אפילו בלא גוף נקי, שאינו נקרא מדבר עם המלך אלא כשעומד לפניו בתפלת י״ח כמו שנתבאר בסימן ע״ד»... «ואף שיקרא קריאת שמע בלא תפילין שהתפילין צריכין גוף נקי — לא ימתין ויעבור זמן קריאת שמע כדי לקרותה בתפילין»... «ואם יראה לו שיוכל לעמוד על עצמו בשעת קריאת שמע — יניח תפילין בין אהבה לקריאת שמע ויברך עליהן ואחר כך יחלצם מיד. אבל הטלית יכול ללבוש ולברך»... «שאין צריך גוף נקי לציצית».
קושיא — למה בתפלה «מוטב שיעבור זמן» ובק״ש נאמרת בזמנה אף «בלא גוף נקי»? הרי בשתיהן עומד לפני קונו, ולמה חלוקין — שבתפלה ידחה זמנה ובק״ש יקראנה אף בלא גוף נקי?
תירוץ: הק״ש «אינו נקרא מדבר עם המלך» — שאינו אלא קורא בתורה ומקבל עול מלכות שמים, ולא עמידה ודיבור לפני המלך כתפלת י״ח; ועוד, שהק״ש אין לה תשלומין וזמנה עובר, מה שאין כן התפלה שיש לה תשלומין. ולכן הק״ש נאמרת בזמנה אף בלא גוף נקי, והתפלה נדחית. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — התפילין בשעת ק״ש: ונפקא מינה בזמן ההנחה (בין אהבה לק״ש) ובחליצה מיד. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — ק״ש, תפילין וטלית: (א) ק״ש וברכותיה — בזמנן אף בלא גוף נקי. (ב) אינו יכול לעמוד — קורא בלא תפילין, לא ימתין (עי׳ סי׳ ס״ו). (ג) יכול לעמוד רגע — «יניח תפילין בין אהבה לק״ש ויברך... ואחר כך יחלצם מיד». (ד) טלית — «יכול ללבוש ולברך», «שאין צריך גוף נקי לציצית». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
קריאת שמע וברכותיה נאמרות בזמנן אף «בלא גוף נקי», שאינה «מדבר עם המלך» כתפלת י״ח; והתפילין צריכין גוף נקי — לא ימתין בעבורן, ואם יכול לעמוד רגע «יניח תפילין בין אהבה לק״ש ויברך ואחר כך יחלצם מיד»; והטלית «יכול ללבוש ולברך».

5. פסוקי דזמרה, תשלומין וסיכום — זיקה לסי׳ נ״א נ״ב, ק״ג, ע״ד · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

שלחן ערוך הרב — סעיף ב׳: «וכיון שאינו מתפלל תפלת י״ח של שחרית — לא יאמר גם כן פסוקי דזמרה, אלא אם כן יאמר בלא ברכותיה כקורא בתורה, שהם נתקנו בברכה כדי לסדר שבחיו של הקדוש ברוך הוא קודם התפלה, כמו שנתבאר בסימן נ״א נ״ב.»
שורש הדין — פסוקי דזמרה: כיון שאינו מתפלל י״ח, אין לו לומר פסוקי דזמרה עם ברכותיהן, שנתקנו «כדי לסדר שבחיו של הקדוש ברוך הוא קודם התפלה»; אבל יכול לאומרם «בלא ברכותיה כקורא בתורה». ולענין דיני הברכות והסדר — עי׳ סי׳ נ״א נ״ב.
קושיא — למה לא יאמר פסוקי דזמרה בברכותיהן? הרי מצוה בעצמן, וסידור שבח הבורא ענין בפני עצמו; ומה בכך שאינו מתפלל י״ח עתה — יאמרם בברכותיהן ככל אדם?
תירוץ: פסוקי דזמרה «נתקנו... כדי לסדר שבחיו של הקדוש ברוך הוא קודם התפלה» — ותקנת ברכותיהן («ברוך שאמר» ו«ישתבח») דוקא כהקדמה לתפלת י״ח; וכיון שאינו מתפלל עתה, אין מקום לברכותיהן, ולכן יאמרם «בלא ברכותיה כקורא בתורה». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
תפלת י״ח ברי שלא יוכל לעמוד — «מוטב שיעבור זמן... ממה שיתפלל בלא גוף נקי»; עבר הזמן — אנוס, ומתפלל מנחה שתים.
קריאת שמע וברכותיה נאמרות בזמנן אף «בלא גוף נקי», שאינה «מדבר עם המלך».
תפילין צריכין גוף נקי; אינו יכול לעמוד — קורא בלא תפילין ולא ימתין; יכול רגע — «יניח בין אהבה לק״ש ויברך... ואחר כך יחלצם מיד».
טלית «יכול ללבוש ולברך», «שאין צריך גוף נקי לציצית».
פסוקי דזמרה «לא יאמר... אלא אם כן יאמר בלא ברכותיה כקורא בתורה».
הרחקה בהפיח «ריח שאין לו עיקר»; «הרחיק ד׳ אמות» — עי׳ סי׳ ק״ג.

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין הדין המקור
מוטב שיעבור זמן תפלת י״ח צריכה גוף נקי, ויש לה תשלומין פ׳ סעיף א׳ (טור; בית יוסף; שלחן ערוך הרב סעיף א׳)
ק״ש בזמנה נאמרת אף בלא גוף נקי, אינה «מדבר עם המלך» פ׳ (שלחן ערוך הרב סעיף ג׳; סי׳ ע״ד)
תפילין בין אהבה לק״ש צריכין גוף נקי; יניח ויברך ואחר כך יחלץ פ׳ סעיף א׳ (הגה; שלחן ערוך הרב סעיף ג׳; סי׳ ס״ו)
פסוקי דזמרה בלא ברכותיה כקורא בתורה שלחן ערוך הרב סעיף ב׳ (סי׳ נ״א נ״ב)
הפיח והצואה «ריח שאין לו עיקר» / «ריח שיש לו עיקר», הרחקה סי׳ ק״ג (ברכות כ״ה.)
גמרא: ברכות כ״ב.-כ״ה. · «ריח רע שיש לו עיקר» ו«ריח רע שאין לו עיקר» · העומד בתפלה כעומד לפני המלך · גוף נקי
ראשונים ומרן: טור · בית יוסף · שלחן ערוך · הגהת רמ״א
פוסקים ונושאי כלים: שלחן ערוך הרב (סימן פ׳ — ג׳ סעיפים) · מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים
← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן פ׳ · דין מי שאינו יכול להישמר מהפיח · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l'accueil · סימן פ׳ · ♥ Soutenir

📖Rejoindre une 'havrouta