✦ ❖ ✦
DAAT · NIVEAU 1 — INITIATION
Siman צ״ב · Propreté du corps et préparations avant la prière
הנצרך לנקביו ודין רחיצה לתפילה — celui qui a besoin de se soulager ne prie pas (sa prière est תועבה) ; le שיעור הילוך פרסה ; l interdit בל תשקצו ; la רחיצת ידים avant la prière ; le מקום מטונף ; l écart de ד׳ אמות pour le משתין et le רוקק ; et la צדקה קודם תפלה
סימן צ״ב · י׳ סעיפים
הנצרך לנקביו ודין רחיצה לתפילה
🌱 Niveau Initiation · מתחילים
✦ ❖ ✦
Ce siman enseigne les préparations et la propreté exigées avant la תפלה : celui qui a besoin de se soulager (נצרך לנקביו) אל יתפלל — sa prière est תועבה et il doit recommencer, selon le שיעור הילוך פרסה ; il ne s interrompt pas au milieu de la עמידה mais peut s écarter dans le ק״ש (בל תשקצו) ; il ôte כיחו וניעו ; il se lave les mains (פרסה / מיל, ou נקיון בעפר) ; il n approche pas un מקום מטונף ; il attend ד׳ אמות après avoir uriné ou craché ; et il est bon de donner la צדקה. Texte hébreu, traduction française et explication des י׳ seifim, avec une section de cas pratiques.
Sujet : Propreté et préparations avant la prière — הנצרך לנקביו, רחיצת ידים, ד׳ אמות, צדקה
Source : שולחן ערוך אורח חיים סימן צ״ב · י׳ סעיפים
Compilation : רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Nos Sages ont enseigné (ברכות כ״ג.) : הנצרך לנקביו אל יתפלל, ואם התפלל תפלתו תועבה — qui a besoin de se soulager ne doit pas prier, et s il a prié sa prière est une abomination. Le fondement en est le verset «הכון לקראת אלהיך ישראל» (עמוס ד׳) : se préparer, dans un corps net, pour se tenir devant D..ieu. Le siman développe cette préparation — la propreté du corps, le lavage des mains, l écart des matières souillantes. Nous étudions ici au niveau du principe ; pour la conduite personnelle, on se réfère à la décision du Rav.
📑 Plan de l'étude
A. Les י׳ seifim — הנצרך לנקביו (séif 1-2), הכנות ורחיצת ידים (séif 3-7), המשתין והרוקק וצדקה (séif 8-10)
1. Cas pratique — le besoin pressant avant la prière (נצרך לנקביו)
2. Cas pratique — se laver les mains avant la prière (פרסה / מיל / עפר)
3. Cas pratique — attendre le temps de ד׳ אמות après avoir uriné
+ Questions de compréhension et pour aller plus loin
A. Propreté et préparations avant la prière — les י׳ seifim
הֲכָנוֹת לַתְּפִלָּה — les préparations pour la prière — se tenir devant D..ieu exige un corps net (הכון לקראת אלהיך ישראל). De là trois axes : ne pas prier avec un corps pressé par ses besoins (נצרך לנקביו) ni souillé (בל תשקצו) ; se laver les mains et écarter tout מקום מטונף ou dérangement (כיחו וניעו) ; et respecter un écart de ד׳ אמות après avoir uriné ou craché, la prière restant « présente » sur les lèvres.
Séif 1 — הנצרך לנקביו : le besoin pressant
היה צריך לנקביו אל יתפלל, ואם התפלל תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל. וה״מ שאינו יכול להעמיד עצמו שיעור הילוך פרסה, אבל אם יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה יצא בדיעבד, אבל לכתחלה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו תחלה יפה. הגה: וכל הנצרך לנקביו אסור אפילו בדברי תורה כל זמן שגופו משוקץ מן הנקבים.
Séif 1 : celui qui a besoin de se soulager ne doit pas prier ; et s il a prié, sa prière est une abomination (תועבה) et il doit recommencer. Cela vise celui qui ne peut se retenir le temps de marcher une parasa (שיעור הילוך פרסה) ; mais s il peut se retenir ce laps de temps, il est quitte après coup (יצא בדיעבד). De prime abord (לכתחלה), il ne prie qu après s être bien examiné d abord. Rama : tant que son corps est souillé par ses besoins, cela lui est interdit même pour l étude de la Torah.
Deux niveaux. Ne peut se retenir une parasa — sa prière est תועבה et il recommence. Peut se retenir ce temps — לכתחילה il se soulage d abord, mais בדיעבד יצא. Le principe : on ne se tient pas devant D..ieu avec un corps pressé.
Séif 2 — le besoin qui survient pendant la prière (בל תשקצו)
אם באמצע תפלתו נתעורר לו תאוה יעמיד עצמו עד שיגמור ולא יפסיק, ואם בשעת קריאת שמע וברכותיה נתעורר בין לקטנים בין לגדולים קורא כדרכו. הגה: ודוקא שאינו מתאוה כל כך דאית ביה משום בל תשקצו, אבל בלאו הכי יותר טוב להפסיק. ואם רצה להרחיק ולהטיל מים עושה.
Séif 2 : si l envie lui vient au milieu de sa עמידה, il se retient jusqu à la fin et ne s interrompt pas ; et si c est pendant le ק״ש et ses berakhot, que ce soit un petit ou un grand besoin, il lit comme d habitude. Rama : et cela seulement s il n a pas une envie si forte qu il y ait « בל תשקצו » ; sinon, mieux vaut s interrompre. Et s il veut s écarter et uriner, il le fait.
Au milieu de la עמידה, on ne s interrompt pas et l on se retient. Dans le ק״ש et ses berakhot on continue כדרכו — sauf si l envie est si forte qu il y a בל תשקצו (« ne rendez pas vos personnes abominables ») ; alors mieux vaut s écarter.
Séif 3 — הסרת כיחו וניעו : ôter ce qui dérange
צריך קודם תפלה להסיר כיחו וניעו וכל דבר הטורדו.
Séif 3 : il faut, avant la prière, ôter son crachat (כיחו), son mucus (וניעו) et tout ce qui pourrait le déranger (כל דבר הטורדו).
Avant de commencer, on écarte tout dérangement physique — crachat, mucus, gêne — pour prier sans distraction, le corps en ordre.
Séif 4 — רחיצת ידים : se laver les mains à l eau
צריך לרחוץ ידיו במים אם יש לו, ואם אין לו צריך לחזור אחריהם עד פרסה. והני מילי כשהוא הולך בדרך והמים נמצאים לפניו, אבל אם צריך לחזור לאחוריו למקום מים עד מיל חוזר, יותר ממיל אינו חוזר. ואם מתירא שיעבור זמן התפלה ינקה ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי.
Séif 4 : il faut se laver les mains à l eau si l on en a ; sinon il faut aller la chercher jusqu à une parasa. Cela lorsqu il marche sur la route et que l eau se trouve devant lui ; mais s il doit revenir en arrière vers l eau, il revient jusqu à un mil, au-delà d un mil il ne revient pas. Et s il craint que le temps de la prière ne passe, il nettoie ses mains sur une pierre, dans la terre, ou avec toute chose qui nettoie.
L eau d abord. Sans eau : on va la chercher עד פרסה lorsqu elle est devant soi, mais seulement עד מיל s il faut revenir en arrière. Et si le temps presse — נקיון sur une pierre ou dans la terre suffit.
Séif 5 — הסח הדעת : distraction après le lavage du matin
רחץ ידיו שחרית והסיח דעתו צריכים נטילה לתפלה אם יש לו מים, אף על פי שאינו יודע להם שום לכלוך, ולא יברך. ואם אין לו מים מזומנים אינו צריך לחזור וליטול. הגה: ואפילו היו ידיו מלוכלכות ונוטלן לתפלה אינו מברך.
Séif 5 : s il s est lavé les mains le matin puis s en est distrait (הסיח דעתו), elles requièrent un lavage pour la prière s il a de l eau — même s il ne leur connaît aucune saleté — et il ne récite pas de berakha. Et s il n a pas d eau à disposition, il n a pas à retourner en chercher. Rama : et même si ses mains étaient sales et qu il les lave pour la prière, il ne récite pas de berakha.
Après une distraction (הסח הדעת), on relave les mains pour la prière s il y a de l eau — sans berakha. Sans eau à portée, on n a pas à retourner en chercher.
Séif 6 — נגע במקום מטונף pendant la עמידה
העומד בתפלה ונזכר שנגע במקום מטונף די בנקיון עפר או צרורות או מחכך ידיו בכותל.
Séif 6 : celui qui se tient en prière (עמידה) et se souvient d avoir touché un endroit souillé (מקום מטונף) — il lui suffit de se nettoyer avec de la terre ou des cailloux, ou de frotter ses mains au mur.
En pleine עמידה, où l on ne peut s éloigner, un simple nettoyage (terre, cailloux, frotter au mur) suffit à rétablir la propreté des mains.
Séif 7 — מקום מטונף : la définition
מקום מטונף היינו מקומות המכוסין באדם לפי שיש בהם מלמולי זיעה, וכן אם חיכך הראש. הגה: ולכן אסור ליגע במקומות אלו בשעה שעומדים בתפלה או עוסק בתורה, וכן בצואת האוזן והאף כי אם ע״י בגד.
Séif 7 : un « endroit souillé » (מקום מטונף), ce sont les parties du corps habituellement couvertes, car il s y trouve des traces de sueur ; de même s il s est gratté la tête. Rama : c est pourquoi il est interdit de toucher ces endroits pendant que l on se tient en prière ou que l on étudie la Torah ; de même le cérumen de l oreille et le mucus du nez, sinon par l intermédiaire d un vêtement.
Le מקום מטונף désigne les parties couvertes (sueur) et la tête grattée. Pendant la תפלה ou l étude, on ne les touche pas — et pour l oreille et le nez, seulement ע״י בגד (par un tissu).
Séif 8 — המשתין : attendre ד׳ אמות après avoir uriné
המשתין לא יתפלל עד שישהא כדי הלוך ד׳ אמות משום נצוצות, והמתפלל לא ישתין עד שישהא כדי הלוך ד׳ אמות שכל ד׳ אמות תפלתו שגורה בפיו ורחושי מרחשין שפוותיה.
Séif 8 : celui qui a uriné ne prie qu après avoir attendu le temps de marcher quatre coudées (ד׳ אמות), à cause des gouttes (נצוצות) ; et celui qui a prié n urine qu après avoir attendu le temps de marcher quatre coudées, car durant ces quatre coudées sa prière est encore présente en sa bouche et ses lèvres remuent.
Un écart de ד׳ אמות dans les deux sens : après avoir uriné (à cause des נצוצות, les gouttes) et après la prière (car תפלתו שגורה בפיו — la prière est encore sur ses lèvres).
Séif 9 — הרוקק : celui qui crache
הרוקק לא יתפלל עד שישהא ד׳ אמות. המתפלל לא ירוק עד שישהא ד׳ אמות, ודוקא לרצונו אבל אם נזדמן לו רוק מותר.
Séif 9 : celui qui a craché ne prie qu après avoir attendu quatre coudées ; celui qui a prié ne crache qu après avoir attendu quatre coudées. Et cela seulement lorsqu il crache volontairement ; mais si le crachat lui vient de lui-même, c est permis.
Même écart de ד׳ אמות pour le crachat — mais uniquement לרצונו (volontaire) ; un crachat involontaire (נזדמן לו) est permis.
Séif 10 — צדקה קודם תפלה
טוב ליתן צדקה קודם תפלה.
Séif 10 : il est bon de donner la צדקה (charité) avant la prière.
Une dernière préparation, du cœur cette fois : donner la צדקה avant de prier dispose l homme à se tenir devant D..ieu.
Le siman en une phrase : qui a besoin de se soulager ne prie pas (תפלתו תועבה, selon le שיעור פרסה) ; il ne s interrompt pas dans la עמידה mais s écarte dans le ק״ש s il y a בל תשקצו ; il ôte כיחו וניעו, se lave les mains (פרסה / מיל / עפר), n approche pas un מקום מטונף, attend ד׳ אמות après avoir uriné ou craché, et il est bon de donner la צדקה קודם תפלה.
Cas pratiques
Cas 1 — Le besoin pressant avant la prière
Situation : au moment de prier, il ressent le besoin de se soulager. Peut-il prier ainsi ?
Conduite : s il ne peut se retenir le temps de marcher une parasa, il ne prie pas ; s il a prié, תפלתו תועבה et il recommence. S il peut se retenir ce temps, לכתחילה il se soulage d abord, mais בדיעבד יצא. En pratique, on suit son Rav.
Cas 2 — Se laver les mains avant la prière
Situation : il n a pas d eau immédiatement à sa portée avant de prier. Que faire ?
Conduite : il se lave à l eau si possible ; sinon il la cherche עד פרסה quand elle est devant lui, mais seulement עד מיל s il faut revenir en arrière. Si le temps de la prière risque de passer, un נקיון sur une pierre ou dans la terre suffit. Pour les détails, on suit son Rav.
Cas 3 — Attendre après avoir uriné ou craché
Situation : il vient d uriner (ou de cracher) et veut commencer la prière. Doit-il attendre ?
Conduite : il attend le temps de marcher ד׳ אמות avant de prier — à cause des נצוצות — et de même après la prière avant d uriner (תפלתו שגורה בפיו). Un crachat involontaire est toutefois permis. Pour les cas limites, on suit son Rav.
Questions de compréhension
Vérifie ta compréhension :
- Pourquoi la prière de celui qui est נצרך לנקביו est-elle תועבה, et quel est le rôle du שיעור הילוך פרסה (séif 1) ?
- Quand s interrompt-on, et quand continue-t-on כדרכו, à cause de בל תשקצו (séif 2) ?
- Jusqu où faut-il aller chercher de l eau pour se laver les mains — פרסה ou מיל — et pourquoi la différence (séif 4) ?
- Qu est-ce qu un מקום מטונף, et comment se nettoyer si l on y a touché en pleine עמידה (séif 6-7) ?
- Pourquoi attendre ד׳ אמות après avoir uriné ou craché (séif 8-9) ?
Pour aller plus loin
Si tu veux approfondir ce siman :
📖Rejoindre la khavroutha
- 📚 Niveau 2 — Lamdan : pour le pilpoul — הנצרך לנקביו — «הכון לקראת אלהיך ישראל», איסור בל תשקצו, גדר תפלתו תועבה ; שיעור הילוך פרסה בין גדולים לקטנים, וההפסק בתפלה מול קריאת שמע ; רחיצת ידים לתפלה — פרסה ומיל, נקיון בעפר, והסח הדעת (עי׳ סי׳ ד׳ וסי׳ רל״ג)
- ✨ Niveau 3 — Synthèse : pour la révision et la mémorisation rapide
- 👑 Niveau 4 — Daat HaRav (Admour HaZaken) : la chitah du Choulhan Aroukh HaRav — הנצרך לנקביו, בל תשקצו, רחיצת ידים והסח הדעת